בהצלחחחחחה לנוווווווווו😊
~אם זאת אהבה- אז למה היא כואבת?!~
יום ראשון,
עוד יום מגעיל בחיים המסריחים שלי.
מה לא קורה לי?!
הכל!
דווקא לי, דווקא בי ה' בחר להתעלל
בי ובמשפחתי.
קוראים לי יסמין
אני כיתה ט'
גרה בבת-ים, ענייה- בת יחידה.
אמא שלי מובטלת, אבא עוד במלא עבודות קטנות
הכל כדי שיהיה לנו טוב, כדי שנחייה כמו בני אדם
אמא ואבא עושים הכל- הכל כדי שאני יגדל יהיה לי קל, שאני יגדל עם השכלה מתאימה
ושתהיה לי עבודה הגונה.
הם רשמו אותי בבית-ספר שיש בו המון, אבל המון עשירים..
אין לי הרבה חברות
כולם מכירים את הסיפור שלי, הם ממציאים שאבא שלי עובד בזבל, ובגלל זה אף אחד לא רוצה להתקרב אלי.
כן, זה כאלה שטויות!
הילדים פה כל-כך מפונקים!
אני מתה לעבור מפה, אבל הכל כדי שיהיה לי טוב.
"יסמין מתוקה, תתעורי!" אמא העירה אותי, לעוד יום לימודים ארוך ומעצבן.
"טוב, אני מתעוררת"
קמתי מהר הלכתי לצחצח שיניים ולשטוף פנים, הלכתי לחדר של אמא לקחת משם בגדים.
היה לי ארון פעם אבל אמרתי לאבא ואמא שימכרו אותו, ושאני ישים את הדברים בארון שלהם.
מכנס וחולצת בית-ספר.
נעלתי נעליי ספורט והלכתי לחדר שלי בחזרה, אספתי את השיער בקוקו גבוהה
לקחתי את התיק, יצאתי מהחדר והלכתי למטבח.
מילאתי את הבקבוק מים שלי, לקחתי סנדוויץ' נתתי נשיקה לאמא ויצאתי לכיוון הבית-ספר.
הלכתי לבד, והתחלתי לחשוב לעצמי, מה היה אם המצב שלנו היה אחר.
אך מהר הוצאתי את המחשבות האלה מהראש.
כי כמה שקשה לנו, אני יודעת שאת המשפחה שלי אני בחיים לא יחליף בכסף, וזה מה שיהיה אם יהיה לנו יותר מידי כסף על הראש,
הכסף בטבעיות יחליף את מקור האושר שלנו- המשפחה, והידיעה שלמרות שאין לנו כלום, יש לנו אחד את השני!
הגעתי לשער בית-הספר ושם פגשתי את מיטל, החברה הכי טובה שלי!
היא עשירה כמו כל הבית-ספר, אבל היא, שונה!
היא אחרת מכולם, לא מעניין אותה הכסף בכלל!
אמא שלה רוצה לקנות לה בגדים יפים, למשל של מותגים, והיא מסרבת.
או שאמא שלה באמת מחריכה אותה ללכת לקנות כבר בגדים חדשים היא פשוט תורמת אותם!, בגלל זה אני כל-כך אוהבת ומעריכה אותה.
"מה שלומך?!" שאלתי אותה בעודי מחבקת אותה.
"בסדייר גמווור= ]
מה אייתך?!"
"בסדרר..טוב בואי ניכנס מהר שלא נאחר".
נכנסנו מהר למתחם שלנו, התיישבנו במקום ודיברנו קצת עם דניאל, גם חברה טובה שלי.
היה צילצול וכולם נכנסו לכיתה
המורה לספרות הגייעה והתחילה ללמוד.
היה לנו שעתיים ספרות, האמת, הפעם הם עברו מהר!.
מיטל ואני יצאנו לחצר האחורית, כרגיל היא סיפרה לי על אמא שלה, על כמה שהיא מציקה לה
על כל מיני דברים.
פתאום הפסקתי להקשיב,
הראש היה מופנה אליה אבל העיניים והמחשבות במקומות אחרים לגמרי.
עמד שם ילד, מביט עלי הסתכלתי עליו מהופנטת, לא מהיופי
כי לא ראיתי אותו כל כך טוב, הוא היה רחוק.
זו הייתה מין משיכה מוזרה כזו ואני לא ילדה שעכשיו תקום ותלך לדבר איתו,
אבל ממשום מה.
הרגליים שלי פשוט קמו וסחבו אותי אליו!
אז זהו, התחלנו סיפור חדש
אממ קרין עדיין לא ראתה את ההתחלה חחח
אבל הסיפור שלי ו-שלה!
תגובות!😊
אוהבת,
לינורצ'וו:]]
אני אישית אהבתי
התחלה ממש יפהה
מוזמנות לקרוא את הסיפור שלי
כבר לא ילדה
אוהבתתת המשךך
מהממממממם
תממשיכו מתוקווווותתותותותתותותותתתתת ((:
פששששיי איזו מהירותתת=]
[התגובות!]
יייייייפוווות שלייייי התחלתןן סיפורר חדדדדדש ומהמםםםםםםםם!!!!!!
חסרר לבן הזה אם הוא יפגע בבבהה
אני אכנסס לסיפורר ואאאאאסרסססס תאמאמאמאמא שלווו=]
עחעע
תמשיכו דחוווף
התחלה נדירררה..[כמוככככן!דהההההה?!]
מואאאאאאה=]
בתאאאאאאלי שלכככככן
תודה בנונותתתתתתתתתת😊
אוהבת,
לינורצ'וו:]]
נשמעע סיפור סוףף המשך בוביתת
וואי התחלה מהממת....שונה....
תמשיכווו!
מהממממם
אהבבבתי
נשמממע יפפפפה =]
תממשיכו יפפות שללי 😊
יאאאאאאאאאא
תווודה😊
שגברת קריין תתחבר נכתוב לכן המשכיי😊
בקיצור, מחר המשך:😊
תמשיכו להגיב מוקות שלי= ]
אוהבת,
לינורצ'וו:]]
התחלה יאאאפהה
בהצלחה לכןן יפפפפות ששלי
