הינה הינהה= ]
אנחנו כותבות😊
אוהבת,
לינורצ'וו
הראש היה מופנה אליה אבל העיניים והמחשבות במקומות אחרים לגמרי.
עמד שם ילד, מביט עלי הסתכלתי עליו מהופנטת, לא מהיופי
כי לא ראיתי אותו כל כך טוב, הוא היה רחוק.
זו הייתה מין משיכה מוזרה כזו ואני לא ילדה שעכשיו תקום ותלך לדבר איתו,
אבל ממשום מה.
הרגליים שלי פשוט קמו וסחבו אותי אליו!
פרק 2 - ת ה נ ו = ]
התקדמתי אליו..
הסתכלתי והתבוננתי בו..
'כמה שהוא יפה..' חשבתי לעצמי..
'אבל לא.. אין לי סיכוי איתו- הרי אני הענייה, המכוערת, "הברווזון המכוער של השכבה", למה שהוא יתייחס אליי בכלל?'
ככה המחשבות רצו בראשי...
ובלי לשים לב..
הגעתי אליו..
עמדתי והתבוננתי על פניו-
ללא ספק, הוא היה מדהים.
היופי שלו היה יופי אחר, הוא היה משהו מיוחד.
הוא חייך אליי. והחזרתי לו חיוך...
שרטטתי את פניו עם עיניי.. האף הקטן והסולד, השפתיים המלאות והמצויירות, העיניים הגדולות ותכולות.
התחלתי לגלוש עם עיניי אל גופו... משרטטת את כולו...
שיערו השחור והפרוע, וגופו החטוב והמעוצב שראו עוד מבעד לחולצה.
פתאום כל הפחד והחששות הגיעו, והרגליים שלי החזירו אותי למיטל...
פחדתי.
פשוט פחדתי, אולי פחדתי מהתגובה שלו. אולי פחדתי כי אף פעם לא עשיתי דבר כזה?
"למה חזרת? מה הלך שם? נו איך הוא? חתיך? דיברתם?" תקפה אותי מיטל בשאלות כשחזרתי.
"מה היה? לא יודעת מיטל, פתאום הרגליים שלי לקחו אותי לשם.. בחיים לא קרה לי דבר כזה.
עמדתי מולו והוא חייך.. והוא כזה יפה.." אמרתי בחולמניות...
"את מאוהבת.." אמרה מיטל.
"אני? בו? מה פתאום.." אמרתי מיד.
"את מאוהבת יסמין.. הנה הוא מתקרב.." אמרה לי מיטל..
"כדאי שאני אזוז.." הוסיפה וקמה ממקומה..
ומיד נעלמה מעיניי..
הוא הסתכל עלי בא לאמר לי משו, אך אז, קטע אותנו הצלצול.
ניצלתי את זה וברחתי משם.
הגעתי לכיתה,
ושוב מיטל תקפה אותי עם השאלות שלה..
"נו מיטל, לא היה כלום." אמרתי מיואשת.
'למה כלום לא מצליח לי בחיים?
ה' כ"כ שונא אותי?
את המשפחה שלי?
למרות שאמא אומרת שהכל לטובה, ושהכל יסתדר, שום דבר לא מסתדר. הכל נשאר במקום.
אני באמת לא מבינה למה אמא ואבא רשמו אותי לבית הספר הזה, המסריח הזה. שכולם פה עשירים עם האף למעלה. למה?'
היום עבר לו.
וחזרתי הבייתה לבד,
כמו כל פעם...
"היי.." הוא אמר לי..
הסתובבתי, וראיתי את אותו אחד מההפסקה.
"היי.." אמרתי בחיוך מבויש..
"איך קוראים לך?" הוא שאל..
"יסמין ולך?" שאלתי..
"אלעד.." הוא אמר לי..
היה שקט.
"אהה תקשיבי בקשר להפסקה.."
הוא התחיל להגיד...
"אלעד מצטערת, פה הבית שלי. ביי"
אמרתי ומיהרתי להיכנס..
'למה אני כ"כ מפחדת?!'
התרוצצה השאלה בראשי...
ולא עזבה לרגע.
מהממממממממממממם
הממשך נססיכוכוכות
תודה מתוקות= ]
עווד תגובות
והיום יהיה לכן עוד המשך כי מחר אני נוסעת ולא יהיה פה..
מדהיםםםםםםםםםם.(:
המממשך נשמממות שלללי 😊
קרינייייייי וחייייייה שליייייי
אתן 2 מוכשששרותתתתתת
פרק מדהיםםם
וקצרררררררררר 😠
חיחיחי..נסלח לכן=]..[אבל רק הפעם!]
מחכה להמששששך ואוהבתותככככן -ה-כ-י- בעולםםםם
בתאאאאלוש 😛
והיינה ההמשך שהבטחתי= ]
תהנו מתוקות!!😊
'למה אני כ"כ מפחדת?!'
התרוצצה השאלה בראשי...
ולא עזבה לרגע.אולי הפחד להתאכזב שוב, מה'
לא מאף אחד אחר, לקבל שוב סטירה בפנים.
התקרבתי לבניין שבו אני מתגוררת, צילצלתי באינטרקום מחכה שאמא תפתח לי את הדלת.
משכתי את הדלת ונכנסתי, בדיוק עמדוו זוג השכנים שלנו מחכים למעלית.
"שלום" אמרתי מתוך נימוס.
והם, התחילו לפתח איתי שיחה.
"מה שלומך מתוקה?!"
"בסדר גמור!"
"נו מה המצב של ההורים?!"
"נשאר עומד, לא זז!"
"באמת?!, יודעת מה, תגידי לאמא שתעלה אלינו היום, אני רוצה לדבר איתה!" אמרה האישה, קראו לה מירית.
"כן, בסדר!"אמרתי ובדיוק המעלית הגיעה לקומה שלנו, נפרדתי מהם ונכנסתי הביתה.
אמרתי לאמא שלום, שמתי את התיק בחדר
והלכתי חזרה למטבח
"אמא מירית, השכנה אמרה שהיא רוצה לדבר איתך היום, שתעלי אליה".
"אוקי, בואי שבי איתי לאכול"
"מה יש?!"
"האוכל מיום שישי"
"אבל אמא כבר יום שני!"
"יסמין מתוקה, מה את רוצה שאני יעשה? את יודעת שאנחנו חייבים לחסוך
הבשר מאוד יקר!"
"אוף, נמאס לי כבר מהחיים האלה!"אמרתי בכעס ונכנסתי לחדר, הדמעות התחילו להציף את עיניי
ומחשבותי לא היו על החיים אלא על שהרגשתי שפגעתי באמא, לא הייתי צריכה לכעוס עליה, היא לא אשמה בכלום!.
נרגעתי קצת וחזרתי למטבח אמרתי סליחה לאמא והיא, אמרה שהיא מבינה שלא נורא!.
ישבנו לאכול וסיפרתי לה על הילד הזה שפגשתי היום.
אני אוהבת לספר לה הכל, היא שמחה בשבילי ואמרה לי ללכת לדבר איתו, אולי אני מפסידה פה משהו יפה!.
שטפתי את הכלים בזמן שאמא עלתה אל מירית, כשסיימתי הלכתי להכין שיעורים.
סיימתי שיעורים וכבר היה 6 בערב!
ואמא עדיין לא חזרה, מוזר!.
ניצלתי את זה שאין אף אחד בבית והתחלתי לשטוף.
באמצע השטיפה היה צלצול בדלת, חשבתי שזאת אמא ולא הבנתי למה היא לא פותחת את הדלת עם המפתח.
הלכתי בזהירות אל הדלת, נזהרת שלא ליפול
פתחתי את הדלת
ונגלה אל מול עיניי הילד ההוא, מההפסקה
עם פרח ביד!
כשראיתי אותו, הדבר הראשון שעשיתי היה לחייך
לא יכולתי שלא, הוא היה כל כך יפה!.
"היי" הוא פלט מפיו בבישנות.
ואני, לא ידעתי מה לעשות עם עצמי, 'להכניס אותו או לא?'.
על השאלה הזאת, ענתה אמא שלי, דווקא עכשיו היא הגיעה!
איזה עיתויים יש לה!
"אוו שלום, בוא, תיכנס, אני יסיים לשטוף פה תישבו במטבח!"
"אמא, תנשמי אוויר!"
"חחח, בדיוק קניתי לך כמה עוגיות וחטיפים!".
"מה?!" אמרתי בשקט, מסתכלת עליה בצורה לא מובנת, מאיפה יש לה כסף פתאום?
הוצאתי את הדברים ושמתי על השולחן.
אמא סיימה מהר לנקות ונעלמה לה.
"קחי, זה בשבילך!" אמר לי אלעד, מושיט לי את הורד היפיפה שהיה בידו.
"תודה, מאיפה ידעת איפה אני גרה?"
"פגשתי את מיטל, חברה שלך, שאלתי אותה והיא ענתה לי!" אמר מאושר.
"אהה, אתה הכרת אותי לפני? כי היום בהפסקה הסתכלת עלי, כאילו אתה מכיר אותי
ואתה מחכה שאני יבוא להגיד לך שלום."
"אז זהו, שזו הסיבה שאני פה!
את לא שמת לב, אבל כבר כמה ימים אני עוקב אחרייך, אני פשוט התאהבתי בך!
התאהבתי בך בלי לדעת מי את!
בלי לדעת את השם שלך!, אני יודע שזה נשמע לך מוזר
אבל זה האמת, האמת שבאה מכאן!" אמר ושם את ידו על ליבו.
חייכתי אליו, ונתתי לו נשיקה קטנה בלחי.
הוא חייך לי בחזרה.
נתתי לו את המספר טלפון של הבית שלי, כי אין לי פלאפון.
והוא הלך בחזרה לביתו.
ישר שהוא הלך רצתי לחדר של אמא שלי, וסיפרתי לה הכל, היא כל כך שמחה בשבילי.
הלכתי למטבח לסדר את הבאלגן, לקחתי את הורד וקירבתי אותו אל ליבי.
הייתי כל כך שמחה!
אך אז, נזכרתי שאני צריכה לשאול את אמא, מאיפה צץ לה הכסף..
אוהבת,
לינורצ'וו:]]
ואאאי חייייה שליייי
יצא מדההההיםםםםםםםםם!!!!!
מוזרר ליי שככה התאהב בבבה מההההר..=/
המששששששך😊
נשמממממממממממממות מדהיהיייייייים
אתר האהבה הישראלי