ניסיון שני - סיפור..

/ 😮

דדדדדיייייייייייייייייי אני עוד שנייה בוככככהההההה=[[[[
יואוו אני לא מאמיננננה..
זה כזה עצוובבבבבבב
יש לי דמעות בעינייםםםםם=[[

הילהה...את מתקדמת בסיפור מהר מידי..הכל קורה מהר מידי וזה לא הכי טוב..ככה הסיפור יגמר לך מהר..
[אל תיעלבי..זאת רק עצה..=/ ]


בתתאאאלוש

אוקיי בובה..תודה=]

וסורי =[...

~המשך נוסף~

בוקר..

השמש סינוורה את פניי..
פתחתי את החלון ונשמתי את האוויר הצח שנכנס לחדר..
החלטתי לקחת את עצמי בידיים ועם כל הקושי לנסות לחזור לעצמי.
התלבשתי..שמתי חולצה צהובה וגינס ונעלי ספורט לבנות..
שמתי קצת עיפרון שחור וסומק והייתי מוכנה לבית ספר.

יצאתי מהחדר וראיתי את אמא.
אוריין:היי אמא מה שלומך?
אמא:אני בסדר..מה שלומך?זה קצת יותר חשוב כרגע.
אוריין:אני מאמינה שאני אתגבר..עדיין קשה,אבל יהיה בסדר.
אני הולכת לבית ספר..
אמא:בואי תיקחי כסף..תקני לך אוכל בקיוסק..
לקחתי כסף,נישקתי את אמא ויצאתי מהבית..

בדרך לבית ספר ראיתי את אור,אור שלא ראיתי הרבה זמן.

אור:בוקר טוב אוריני..היא חייכה אליי וחיבקה אותי..
אוריין:בוקר..
אור:מה עם מור?
אוריין:לא שמעת?..
אור:לא שמעתי מה מאמי?היא נבהלה..
אוריין:מור מת..בפיגוע בעזריאלי לפני 8 ימים..
אור:יואו..מצטערת בובה לא ידעתי..אם את צריכה משהו אני תמיד כאן בשבילך..אני יכולה לתאר לעצמי עד כמה קשה לך..
אוריין:תודה יפה שלי..

המשכנו ללכת יחד לבית ספר..

ראיתי את רן..חבר של מור בדרך לכיתה.
הוא חייך אליי חיוך עצוב ..חיבק אותי ואמר לי:

רן:אורייני..אם את צריכה משהו את יודעת שאני..ת..תמ..תמיד כאן בשבילך..אל תהססי לפנות אליי..מבינה?באמת..לכל דבר.
אוריין:תודה מקסים..אמרתי,וחיבקתי אותו..

נפרדתי מאור ורן והלכתי לכיתה..
השתפרתי היום..כתבתי כל מה שנאמר,עדיין לא השתתפתי ,אבל המורים הבינו שקשה לי ושאני לא מסוגלת כרגע ולא לחצו עליי..הודיתי להם כל כך.

היום חלף לו..הגיע השיעור האחרון..
המורה דיברה על מבחן שיהיה לנו עוד שבוע,רשמתי את הפרטים וסגרתי את המחברת..
כעבור 5 דקות נשמע הצילצול לסיום השיעור..

ארזתי את התיק והתקדמתי לעבר הבית..

אמא חיכתה לי עם ארוחה חמה..
חיבקתי אותה וסיפרתי לה איך עבר עליי היום..סיפרתי לה שכתבתי הכל..ושאני משתדלת לחזור לעצמי..היא שמחה שאני מנסה להתרומם גם אם קשה..

אכלתי את האוכל ופיניתי את הצלחת..
הלכתי למחשב,הדלקתי את האייסיקיו וכתבתי אווי:

"יש חברים אמיתיים..תודה לכולם אוהבת כל כך

מלאך שלי..אני אוהבת אותך לנצח ולא מפסיקה לחשוב עליך אפילו לדקה):"

סיימתי לכתוב אווי ולחצתי על "אשר"...
התכתבתי קצת עם כל מיני אנשים ששאלו לשלומי לאחר שנודע להם מה קרה..הם רצו לתמוך בי..למדתי שיש על מה לסמוך..

הייתי עייפה מכל היום..נכנסתי למקלחת קצרה ואחר כך הלכתי לישון.

מדהיםםםםםםם הייליייייי😢

המשכיייי דחופיייייייייייייייייייי:]

אוהבתתת ואתך ויוםם טובבב,
דניאלוש=]

תודה דניאלייייי שלי=]

אני עכשיו מתחילה לכתוב המשך..
אווהבת אותך=]

~המשך~

הייתי עייפה מכל היום..נכנסתי למקלחת קצרה ואחר כך הלכתי לישון.

נרדמתי..
רוח קרה נכנסה אל החדר..סגרתי את החלון והתקדמתי לעבר המקלחת..
הבית היה ריק והייתי לבד..יותר לבד מתמיד..
ציחצחתי שיינים ושטפתי פנים..
הלכתי להתלבש..
לבשתי חולצת בית ספר לבנה וגי'נס של קרוקר עם חגורה לבנה..נעלתי נעליים שחורות,שמתי דיאודורנט ובושם שאני אוהבת..
התאפרתי מעט..רק עיפרון שחור וגלוס..
לקחתי את האוכל והמים מהשולחן ויצאתי מהבית..

שמתי את האוזניות של האייפוד על אוזניי והלכתי בשקט לבית ספר..
הגעתי לכיתה..ילדים שלא היינו כל כך בקשר חיבקו אותי ואמרו לי שלום..
וגם אלו שכן היינו בקשר עשו אותו דבר..
השיעורים עברו במרץ..עדיין כתבתי את כל מה שנאמר והתחלתי להשתתף קצת..זה השכיח ממני קצת את המוות..למרות שאת מור אני בחיים לא אשכח.

הצלצול לסוף השיעור האחרון נשמע..ארזתי את חפציי ויצאתי מהכיתה..
התקדמתי..
בהתחלה חשבתי שאני אלך הבייתה..אבל אחר כך רגליי כאילו כיוונו אותי למקום אחר..
לפארק שבו הכרתי את המלאך שלי..שלמעלה עכשיו..
הגעתי לפארק וישבתי על הספסל שלי ושל מור..
פעם היינו פה שנינו..היום רק אני נשארתי..
הייתי קצת בפארק ונזכרתי בדברים שקשורים למור..זה די עזר לי..
חזרתי הבייתה ועל השולחן היה פתק מאמא:

"ילדה יפה שלי..

אני אחזור בערב מהעבודה..יש לך אוכל במיקרו

אוהבת,אמא"

פתחתי את המיקרו וראיתי שיש אוכל שאני אוהבת..
חיממתי את האוכל וישבתי לאכול..

כעבור כמה דקות סיימתי לאכול,התקדמתי לעבר המחשב ובדיוק אז קיבלתי טלפון..

הרמתי את הפלא ועל הצג היה כתוב : סמדר מחייג\ת אליך.
לחצתי על המקש ועניתי..

אוריין:היי סמדי..
סמדר:היי אוריינוש מה שלומך?
אוריין:חיה לי..משתדלת..ואצלך?
סמדר:די בסדר..
תראי.. אני בחדר של מורילה עכשיו..
חשבתי שאולי תרצי לשבת איתי פה..
ואולי גם יש כמה דברים של מור שתרצי לקחת למזכרת..היא דיברה בעצב..
אוריין:אין בעיה..אני עוד חמש דקות אצא..
סמדר:אוקיי בובה..מחכה לך..

ניתקנו את השיחה ויצאתי מהבית..
לקחתי מונית לבית של מור..כעבור 10 דקות הגעתי..

שילמתי לנהג ויצאתי מהמונית..

דפקתי בדלת..סמדר פתחה וחייכה אליי חיוך קטן..
היא חיבקה אותי ונכנסתי לבית..

סמדר:בואי..היא נתנה לי יד והלכנו לחדר של מור..
אוריין:החדר נשאר בדיוק אותו דבר..שום דבר לא עבר מקום..שום דבר לא השתנה..חוץ מזה ש..מור לא בחדר..וגם לא יהיה..

סמדר הוציאה קופסת תכשיטים וחבילה של תמונות..
לקחתי כמה תמונות של מור..ושלי ושל מור יחד..
מהתכשיטים לקחתי שרשרת עם תמונה של שתינו..ואת השרשרת שמור אף פעם לא הוריד..תליון מזהב..
התחלתי לבכות..בכיתי הרבה..בכי כל כך כואב..
סמדר חיבקה אותי..משתדלת לא לבכות.

סמדר:אורייני..אני משאירה אותך לבד..אם תצטרכי משהו אני בסלון בובי..
אוריין:טוב תודה רבה..חייכתי חיוך קלוש..
סמדר הלכה לסלון והשאירה אותי לבד..

לקחתי את הפלאפון של מור שהיה על השידה..
הדלקתי אותו..
בהודעת פתיחה היה כתוב:"אורייני אני אוהב אותך..את החצי המשלים שלי.. "
פתחתי את האיסיקיו שלו..הוא שינה את הכינוי שלי ברשימה שלו לחצי יפה שלי,ובפרטים שלו הוא גם כתב עליי..
נכנסתי לו לאודות וכתבתי:
מלאך יפה שלנו..שכבר לא יחזור אלינו..
אהבתי ,אוהבת ויאהב אותך תמיד..ל נ צ ח..

אוריין...

-
סגרתי את האודות והלכתי לסלון..
אמרתי ביי לסמדר וחזרתי הבייתה..

נכנסתי לאיסיקיו שלי וכתבתי:

"פה..

כל מה שנשאר לי זה רק זכרונות..😢"

אישרתי את האווי והסתכלתי בתמונות של מור..
ענדתי את השרשראות והבטחתי לעצמי - את השרשראות האלו,אני בחיים לא מורידה...

😢

עצוב כל כךךךך
ויפפפפפהה=[

תודה בוביי=[
וספרי לי על זה..כל המשך שאני כותבת אני כמעט בוכה בדרך..

אווהבת=] ..

😢

לא נורא..עוד מעט הסיפור יהיה שמח יותר=]

אוווהבת אותתתתתתך=]

😉 סבבה

😉..

😉..

בנווות אגב -מחר אין לי חופש - אני יוצאת לחוופש רק עוד יומיים כי אני צריכה להחזיר יומיים לבית ספר..

אז יהיו המשכים אחרי הצהריים או בערב.. 😊
והיום מאוחר יותר גם יהיה המשך

אווהבת המווווון..=]