טוב קצת על הסיפור:
הסיפור מסופר על חברה שלי ועל מישהו שהיא אוהבת ואהבה, כנ"ל הוא אותה
אבל האהבה הזאת אסורה, לפחות זה מה שהוא חושב
טוב אז קבלו ת'סיפור, מזווית הריאה של חברה שלי
אני כותבת ת'סיפור
היא סיפרה לי הכל וגם ראיתי במו עיני חלק מהדברים
אנחנו חברות די טובות
השמות בסיפור בדויים וגם חצי מהסיפור בדוי
מקווה שתאהבו ותגיבו ב'.
-אהבה אסורה-
אם רק היית יודע, אם רק היית שומע, אם רק היית רואה
ת'דמעות שזולגות מעיני בגללך, ת'כאב שלא מרפה מליבי אף לא לרגע
אם רק היית שומע את קול הבכי
אם רק היית רואה ת'דמעות
אם רק היית פחות דואג לכבוד העצמי שלך
חי ת'חיים שלך כפי שאתה רוצה ולא כפי שהחברים שלך רוצים שתחיה
אם רק היית פותח ת'עיניים, הסיפור הזה יכול היה להיות אחר לגמרי
או שבטוח היה אחר לגמרי.
אבל לא פתחת
את חי ת'חיים שלך כפי שהחברים שלך רוצים שתחיה אותם
הכבוד העצמי שלך יותר מידי חשוב לך
יותר חשוב לך מליבך
אשר נמשך, יותר מידי
אשר רוצה, להיות אם מי שהקופידון בחר בשבילו
בשבילך...
לא רואה את הדמעות שמעיני זולגות
לא שומע ת'קול של הבכי
לא רואה את הכאב שלא מרפה מהלב.
אך חבל שאתה כל כך שקוף
לא יודע להסתיר ת'רגשות שלך
חבל לי בשבילך
כי בטח אתה סובל מזה
כי בשבילך זאת פגיעה בכבוד העצמי
שמישהי לא מהמעמד שלך התאהבה בך
ואתה מצידך?
התאהבת בה.
*******************
הסיפור עצמו מתחיל בפרק הבא
תגיבו ב' אם אהבתם
הפרק הבא יהיה מחר
נשמע התחלנ של סיפטר נדיר הנשך
ואי נשמע מעניין
התחלה יפהה
תמשיכיי מאמיי
ת' יפה שלי =]
-----------------
בסוף החלטתי לעלות לכן עוד המשך היום
כבר התחלתי לכתוב לכן ת'המשך הבא
המשך...
כל הסיפור בעצם התחיל מהיום הראשון בכיתה ז'.
אני הולכת ללמוד בכיתה ז'2, אם 4 חברות שלי ו3 ידידים שלי עוד מהיסודי
אותו עדיין לא ראיתי, הוא הולך ללמוד ב-ז'5.
בבוקר אמי העירה אותי, נרדמתי חצי שעה לפני שהיא העירה אותי
בלי הפסקה חשבתי על היום הראשון בכיתה ז'
הכנתי אתמול את כל הדברים שהייתי צריכה ליום הראשון בכיתה ז'
שאני לא אשכח היום כלום מרוב לחץ.
אני- "כבר קמההההה"
צעקתי לאמי, פתחתי את עיני, לקחתי ת'פ"ל שלי מהשידה לייד המיטה שלי
בדקתי מה השעה, נותרו לי שעה וחצי להתארגן לביצפר
הביצפר במרחק 10 דקות הליכה מהבית שלי.
הורדתי מעצמי ת'שמיכה, קמתי מהמיטה והלכתי לשירותים.
יצאתי מהאמבטיה אחרי שצחצחתי שיניים ושטפתי פנים
לקחתי ת'תיק הקטן שלי והנחתי בסלון.
אמא שלי הייתה במטבח, אחי הקטן והיחיד שבשנה יותר קטן ממני עדיין היה במיטתו
אין לי אבא, הוא נפטר מדום לב עוד כשהייתי בת שנתיים
אני לא זוכרת אותו בכלל, רק מתמונות ישנות שלו, בצבעי שחור/לבן
אמא שלי לא מדברת איתי ואם אחי עליו
קשה לה, למרות שהוא נפטר מזמן
אני ואחי לא לוחצים עליה.
הט"ל צלצל, אמא שלי ענתה, הלכתי למטבח, פתחתי ת'מקרר והוצאתי לי שקית שוקו
עשיתי חור קטן בשקית והתחלתי לשתות.
נועה [אמא שלי]- "לוטםם רוצים אותךך בט"לללל"
אני- "רגעעעע"
הלכתי לט"ל, יש לנו ט"ל אלחוטי, אמא שלי נתנה לי ת'ט"ל וחזרה למטבח
התיישבתי בכורסא.
אני- "הלאו?"
קרן- "בוקרררר טובבבבבב"
קרן זאת חברה שלי, היא הולכת ללמוד איתי באותה כיתה.
אני- "בוקר, מה קורה יפה שלי?"
קרן- "מצויןן, מוכנה ליום הראשון בכיתה ז'?"
אני- "ממש לא ואת?"
קרן- "כןןןן"
אני- "זה קשור איכשהו לעמית?"
היא דלוקה על עמית, מישהו שלמד בכיתה המקבילה שלנו ביסודי
הוא הולך ללמוד בכיתה ז'4, ידיד שלי ושלה.
קרן- "כן, נו בערך, משהו כזה [התחלתי לצחוק], עוד שעה אני אצלך"
אני- "אוקי, ביי בובה"
קרן- "ביי נישמתי, תהי מוכנה לשם שינוי"
אני- "סבבה"
ניתקנו בו זמנית.
לאחר שעה באמת קרן הגיעה, ישבנו אצלי עוד חצי שעה ויצאנו לביצפר
היא כולה התרגשה מהפגישה עם עמית, כל החופש הגדול הוא היה בקנדה
כל הדודים שלו מצד האבא גרים שם.
בכניסה לביצפר, פגשנו כמה חברות וידידים שלנו, ראיתי אותו מרחוק
יושב עם כמה חברים שלו, ערסים כאלה בדיוק כמוהו
כמה בנות היו איתם, הם צחקו להם שם.
לא ראיתי את פניו כי הוא היה עם הגב עלי.
הם ישבו על הדשא.
קרן ראתה את עמית מרחוק מתקרב עם חבר טוב שלו
עמית נראה טוב אבל לא הטעם שלי, הוא ראה אותנו
קרן הסתכלה עליו כולה מתרגשת לה
כאילו הוא שחקן קולנוע והיא מעריצה שרופה שלו
משכה בידי, חשבה שלא ראיתי אותו
הסתכלתי עליו וחייכתי, הוא הסתכל עליה
התקרבו עלינו, נתנו לנו נשיקות בלחי
דיברנו איתם קצת והתחלנו ללכת לתוך הביצפר
אותו אחד לא ראה אותי, עדיין לא.
בהפסקה הראשונה, יצאתי מהכיתה לכיוון הקולר בשיכבה שלנו
הקולר לייד הכיתה שלו, לא ראיתי אותו בכלל
אני הלכתי לי לקולר, הוא יצא מהכיתה שלו ונתקל בי
הסתכלתי עליו והוא עלי
משהו בפניו משך אותי, היו לו פנים מיוחדות כאלה
קשה להסביר למה בדיוק הכוונה.
...- "את יכולה לעבור"
כאילו נתן לי אישור.
אני- "יודעת גם בלעדיך"
לא אהבתי ת'טון דיבור שלו, החלטתי להחזיר לו
למה מי הוא חושב ת'צמו?
הוא חייך חיוך ציני כזה והחזרתי לו באותו חיוך
המשכתי לקולר, קלטתי אותו עומד בכניסה לכיתה שלו ובוחן אותי בעיניו.
אני- "מה?!"
הוא לא ענה לי, יצא מהכיתה שלו וירד במדרגות
הכיתות ז'1, ז'2, ז'3, ז'4, ז'5, ז'6, ז'7 בקומה השניה
הכיתה ז'8 בקומה הראשונה.
סיימתי לשתות והתחלתי לחזור לכיתה
השיעור השני היה משעמם בדיוק כמו השיעור הראשון
בתחילת שיעור שלישי היינו צריכים לרדת לאולם ספורט.
השיעור השני עבר, הגיעה ההפסקה, אני, כמה חברות וידידים שלי התחלנו לרדת לאולם
ראיתי אותו מרחוק, הוא היה אם כמה בנים ובנות
סובבתי את מבטי ממנו, עד שהגענו לאולם הייתי שקטה כזאת
לא הייתי מרוכזת במה שקורה מסביבי, הראש שלי היה במקום אחר לגמרי
כשהגענו לאולם התיישבתי אם כמה חברות וידידים שלי
הוא ישב לא רחוק ממני אם כמה חברים שלו
קלט אותי והסתכל עלי, גמני הסתכלתי עליו
לירון עוד חברה שלי משכה אותי בידי
בחוסר רצון סובבתי את מבטי ללירון
היא הסתכלה עלי אם חיוך.
לירון- "מיזה החתיך הזה?"
אני- "לא יודעת"
לירון- "יש לי כבר חבר, אל תדאגי
נוו מיזה?"
הסתכלה עלי אם חיוך על פניה, החזרתי לה חיוך תמים.
אני- "הוא לומד בשיכבה שלנו, כמו שגם את מבינה
רק את זה אני יודעת"
לירון- "אז למה הוא לא מוריד ממך ת'עיניים?"
אני- "תשאלי אותו"
הסתכלתי עליו והוא ישר הוריד את מבטו ממני
החזרתי את מבטי ללירון.
אני- "זהו"
לירון- "מה?"
אני- "לא מסתכל יותר"
היא צחקקה לה.
היה לנו טקס משעמם רצח, כמעט לא נרדמתי שם
הרגשתי כל הטקס שמישהו מסתכל עלי
זה היה הוא, אותו אחד
תמיד כשהייתי מסתכלת עליו הוא היה מוריד ממני ת'עיניים
הנחתי את ראשי על כתפה של קרן
שישבה מהצד השני שלי
היא חיבקה אותי ונרדמתי
הייתי כל כך עייפה והטקס לא עזר בגרוש
בסוף הטקס היא העירה אותי
הסתכלתי במקום שבו הוא ישב, הוא כבר לא היה שם.
בסוף היום נתקעתי בכיתה
כמה חברות וידידים שלי רצו לחכות לי
אבל אמרתי להם שילכו.
כשיצאתי מהכיתה ראיתי שהשיכבה ריקה
חוץ ממני ומאותו אחד, הוא יצא מהכיתה שלו
הלכתי לכיוון המדרגות, כנ"ל הוא
הסתכלנו אחד על השני והורדנו ת'מבטים
התכלנו לרדת במדרגות
...- "מי את?"
שאל אותי, כך זה היה נראה כי לא היה שם עוד אף אחד חוץ מאיתנו.
אני- "מה זאת אומרת?"
...- "איך קוראם לך?"
אני- "לוטם ולך?"
...- "נדב"
אני- "וואלה"
לא הראתי בו יותר מידי עניין
יצאנו מהשיכבה והתחלנו ללכת לכיוון היציאה השניה מהביצפר
כשיצאנו מהביצפר.
נדב- "ביי"
הסתכל עלי ואני עליו.
אני- "ביי"
הוא חייך והחזרתי לו חיוך
הלכתי הביתה, חושבת על כל מה שקרה היום בביצפר
איך שנכנסתי הביתה ראיתי את אמי בסלון
צופה בטלביזיה.
הורדתי ת'נעליים והתיישבתי ליידה.
נועה- "איך עבר היום הראשון בכיתה ז'?"
אני- "מעייף"
הוצאתי ת'פ"ל שלי מהתיק שהיה ליידי והתקשרתי ללירון
אותה חברה שישבה ליידי בטקס.
קמתי מהספה והתחלתי ללכת לחדר שלי
התיישבתי על הכריות שמונחות אחד לייד השניה
בצד החדר שלי, יש לי שם מן פינת ישיבה כזאת
אחרי 4 צלצולים לירון ענתה לי, התקשרתי עליה לפ"ל.
לירון- "הלאו?"
אני- "מה העניינים בובה?"
לירון- "וואלה מצוין, מה איתך מאמי שלי?"
אני- "בסיידר, נחשי מה?"
חייכתי.
לירון- "מה?"
אני- "זוכרת ת'הוא?, ששאלת אותי מיזה?
ת'חתיך הזה?"
לירון- "כן, מה איתו?"
אני- "טוב אז קוראים לו נדב [המשכתי לחייך ולספר לה את כל מה שקרה בסוף היום
וגם לייד הקולר]"
לירון- "נשמע חמוד וגם נראה טוב, יש לו מישהי?"
אני- "אין לי מושג"
לירון- "צריך לברר"
המשכנו לדבר ואז טום אחי הקטן נכנס לחדר והתיישב על המיטה שלי
אני- "נדבר איתך אחר כך?"
לירון- "סבבה"
אני- "ביי מאמי"
לירון- "ביי יפה שלי"
ניתקנו בייחד והסתכלתי על טום.
אני- "דבר"
טום- "אני צריך עזרה"
אני- "במה?"
טום- "שיעורי בית"
אני- "ואמא לא יכולה לעזור לך?"
טום- "היא יושנת"
אני- "אוקיי, בוא"
קמתי ויצאתי אחריו לחדר שלו, עזרתי לו בשיעורי הבית שלו
מסכן על היום הראשון מקבל שיעורי בית.
*****************
הפרקים הבאים יהיו יותר ארוכים
אני מתה מעייפות כרגע.
תגיבו ב' וכמה שיותר =)
אוהבת'כםםם המוןןןןןן
מווווווווווווווואההההה =]
מאמי יצאאאאאאא לךךך מההמםם😊
ממש אהבתייי...
תמשיכייי...
ובהצלחחה 😊
זה ייייייייפה !@
תממשיכי מאמי ,..
יאאא ממש יפה!!
תמשיכיי= ]]
אוהבת,
לינורצ'וו:]]
