^^^
גמאני!!
יאלללהההה גלליייייייייייייייייייי
אני ממש זקוקה להמשךךךךךךךךךךךך.....
התמכרתי... אל תבאסי אותי 😢
אורושק'ה, הפרק הזה מוקדש לך!!.. מצטערת על ההברזה היום!
נשכבתי לצידו, הוא אימץ אותי לחיכו, מריח את שערי הרטוב.
הוא נשק לי נשיקות קטנות על הלחי, עובר לפה.. טעמו המתוק מתערבב בפי.
המשכתי מנשקת אותו, בהמון אהבה..וגעגועים תוקפים אותי.
הוא העביר את ידו מאחורי גבי, נשענת עליו, מביטה בעניו היפות, עוצמת את עניו, ואז את עני.. ומניחה את ראשי על חזהו.
פרק 17-
"תסלחי לי על כל התקופה הזאת?" שאל רן.
הבטתי בעניו.
המוח שלי צעק.. הלב השתולל והגוף השתגע...
השפתיים רצו כל כך לנשק אותו.. באטיות ובאהבה.. אך הראש עצר אותי..
עצר אותי מלחשוב.. ומלאהוב..
התקרבתי אליו.. ונשקתי לו.. בשפתיו המתוקות.. השפתיים שכל כך התגעגעתי אליהם.. הרגשתי שאני בגן עדן.. הרוח הקרירה כבר לא קיררה אותנו.. אלה חיממה אותנו.. גופי נצמד.. ואהבתנו התמששה...
"זה אומר?" הוא התנתק ממני ושאל..
"ש..." חשבתי ולא הייתי בטוחה.. "שכן.." עניתי..
הוא הביט בי.. והצבע חזר לפניו ולעניו.. עניו האירו ופילסו את דרכנו ואת אהבתנו..
הוא חיבק אותי.. חיבוק ארוך.. גופנו התחמם והתכחך אחד בשני.. הוא נישק אותי נשיקות קטנות ומהירות..
"ועכשיו..זה לנצח?.." חייכתי..
"לנצח נצחים!!" הוא חייך..
"אני אוהב אותך.." רן אמר לי..
"גם אני אוהבת אותך מתוק!" אמרתי לו, מביטה בעניו.
"אני מצטער על הכל, באמת.. כל הקטע עם איתי..לא היה במקום..אני יודע!!" הוא אמר וחייך, "ועל זה אני הכי מבקש סליחה!"
"סולחת לך אהובי.." אמרתי.. מחבקת אותו.. ומתחממת בחיקו.
יצאתי ממנו, והלכתי ישר לאיתי.. כל-כך התגעגעתי אליו.. דפקתי על הדלת, ראיתי אותו.. שערו היה פרוע כרגיל, הוא קם משינה.
"הא, את" הוא אמר כאילו ציפה למשהו יותר חשוב,
"לא חשוב מספיק?" שאלתי..
"לא, פשוט לא תכננתי לראות אותך פה.." הוא אמר..
"על זה באתי לדבר איתך.." אמרתי מתיישבת על מיטתו, הוא חצי רדום אך עדין מקשיב לי..
"מקשיב?" שאלתי..
"א?..כן, ברור.." הוא אמר..
"אמ.. אז באתי לבקש סליחה! על הכל!" התחלתי לומר.. "על כמה שהייתי טיפשה, ילדותית.. ולא סמכותית!" אמרתי..
"אא.." הוא אמר כלא יודע מה לומר..
"פגעתי בך, נכון?" שאלתי שאלה רטורית..
"כן.." הוא ענה והשפיל את ראשו..
"איתיוש, אני מצטערת! אתה הכי חשוב לי בחיים! הכי , הכי! ואותך אני מכירה 15 שנה לא את רן! אני מצטערת!" אמרתי מתקרבת אליו מחבקת אותו.. כל כך התגעגעתי אליו, למגע גופו, לריחו.. למילות העידוד שלו.. ולאהבה הניכרת ממנו!..
השמחה גברה על העצב שעד לפני כמה דקות היה חקוק בליבי לנצח.
חיוך קטנטן עלה על פני, מחשבותיי השתנו ובין האהבה לשנאה שחצתה את הקלו בקו חד וישר, נוצרה האכזבה למראה פניו של איתי.
"מה?" שאלתי..
"אני.. לא יודע.."
"אתה, לא יודע?" חזרתי על מילותיו כלא מאמינה, כל מה שהיה ביננו הולך להרס?
"ליז! די כבר טוב?" הוא התעצבן והסתובב, "את כל כך בטוחה בעצמך, במה בדיוק? פגעת בי, העדפת אותו נכון? ואני.. אני הייתי שמה תמיד בשבילך! תמיד, וככה? ככה השארת אותי, זרקת אותי כמו איזה כלב... כמה זמן לא התארנו? שבועות?.. והיה לך אכפת? רצית לראות אותי בכלל?"
"בטח שרציתי לראות אותך!!" תקפתי אותו.. "איתי, בבקשה תבין אותי..היה לי קשה!"
"אם הייתה לך טיפת שכל היית חושבת אז, אז, לפני שהוא חזר אליך!!" הוא אמר וחזר אחורה , לתקופה שבה היינו נפגשים כל יום.. תקופה יפיפה בחיי!!..
"איתי.. תסלח לי.." אמרתי והדמעות כבר החלו לבצבץ בקצה עני, הפעם באמת התחרטתי ולא כמו שאר הפעמים.. הפעם הוא היה חסר לי, יותר מכל.. חוץ מהביקורים החטופים אצל מאור שפעם ב.. הינו נפגשים שמה.. בקושי היינו רואים אחד את השני!..
הדמעות המשיכו לרדת מעני, להרטיב את הפנים ולאט לאט התחלחלו לפי וטעמם המר כבר השתלט על פי.
איתי תמיד ידע לגרום לי לחייך, למרות כל העצב הזה... איתי הביט בי.. וראיתי שקשה לו לראות אותי בוכה!!!
"אל תבכי.." הוא לחש לי והתקרב לחבק, הוא חיבק אותי.. את אותו החיבוק המוכר... הרגשתי את פעימות ליבו.. הם דפקו ממש כמו שלי.. הנחתי את ראשי על כתפיו, מלכלכת את חולצו עם דמעותיי.. פרקתי הכל, את כל מה שחשבתי בתקופה הזאת.... רבתי עם רן, רבתי עם גילי, רבתי עם איתי.. ועכשיו.. הגיע הזמן להשלים עם כולם!!!..
"סולח.." הוא חייך חיוך ענק שהבליט את שיניו שעמדו כמו חיילים בקו ישר אחד..
"באמת?" שאלתי מנגבת את הדמעות שכבר הפסיקו לרדת..
"באמת.." הוא חייך.. "בשבילך, עד חצי כס המלכות.."
"למה רק חצי?" שאלתי וצחקקתי..
"חחחח.. כי.. טוב.. לא משנה.." הוא חייך.. "העיקר שעכשיו אנחנו אחים?" הוא שאל.
"לנצח לנצח!" אמרתי..
"יופי.." הוא חייך.. חזרתי הביתה עם תחושה חמימה בלב שהציפה את כל גופי , השמש האירה את הרחוב המוצף באור, והקשת בעניו ענין עמדה שמה.. דמיינתי אותה נעצרת, אך העננים המשיכו לשוט.. והימים המשיכו לחלוף.. וככל שהעננים שטו והתרחקו, כך הימים עברו במהירות הרבה.
נכנסתי הביתה, וריח של אוכל טרי עלה באפי.
"אמא, היי.. מה יש לאכול?" שאלתי וראיתי את איתמר טוחן.
"היי איתמר.. כבר חזרת?" שאלתי מנשקת אותו בלחי וזיפים דקרו אותי.
"אמ, כן.. מה קורה?" הוא שאל בפה מלא..
"סבבה.." חייכתי.. "מה חדש?"
"כלום.." הוא חייך.. ואמא הגישה לי אוכל..
אכלתי איתו, והחלטנו שהיום זה יום האחים.... אבל הפעם.. האחים בדם..
ומה שקרה באותו היום.. >> זה לפרק הבא P :
מ-ה-מ--ם--םם!
המשךך דחוווווף
שמחה שהחלטת להמשיך..
ממש יפה.. מחכה להמשך נוסף!
איי מדהיםםם
מחכה לעוד המשך מאמי =]
מדהים גלוש'קה..
מי הכי מוכשרת שיש?! מי מי?! אתתתתתתתת!!!
כפרההה שלי... אני מתה על הכתיבהה שלך..
מוואה ענקית...
מחכה לפרק הבא=]
אוהבת אותך!!...
סתיוו'שששששש 😊
איזה פרק מדהיםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםם
אהבתייייייייייי
וסופסוף את מחייכתתת חחחחחחחחחחח
"מתי יבוא היום שתקומי בבוקר עם חיוך גדול על הפנים???"
"מתי מתוקה מתי תחייכי?"
חחח חולה עלייךךךךך
מחכה להמשך
טלוש
כתבתי לכם המשך, רוצים??...
אואווא סופסוףףףף
מדהיםםם!!
מחכה הלמשךךך..!!
שב"ש.. לילוש
אתר האהבה הישראלי