אהבה זה לא גיל זה התרגיל

יאא מאמיי איזה יפההה אין לך מושג מזה מזכיר לי.. הביאו לנו להרצאה בביצפר נרקומנית לשעברר והיא סיפרה כל מה שעבר עלייההה וואייי וזה כל כך מתאיםם
חח אהבתיי מקווה שעכשיו היא תפניםםם
אוהבת ומחכה להמשךך
טלושש

תשתקוו אאתתת הפה שלככםם!!

תגידו מה שתגידו,למרות שהיא זונה שרמוטהה
זרוקה מכורה לסמיםם זה עדיין הסיפור הכי הכי באתתררר!!!

מדבקונתתת חתוכונתת שלליי (זכרתי...)...איזזוו כתייבהה!!!!!!!

אניי רוצה עוד פפפרקקק!!

ארגגג...

כ"כ מווששלםםםםםםםםםםםםםםםםםםם!!!!!


מטרריףף בטירוףף!!!!

הכיי יפה שבעולםםם!!!


ההממששךך דחוףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף!!!

אוהב..

די את כותבת כ"כ יפהההההההה!!!
מווווושלם ברמה שחבל על הזמןןןןן..
מהמםםםםם

המשךךךך מתווווקה

תמרקושששששששש השלמתי ה-כ-ל
מושלםםםםםם!!
וואייי אני מתההה על משייייייייייייייייייייייייייי!!!
חח היא נדירהההה!
אהבתייי את מויי מוכשרתתתתת!
יפיתי😊

ואווו.. זה פשוטטט מדהיםםם.. שלמוות..



המשךך מהר מהר מהרר.. ושנירר יבואא. .

וואי וואי זה פרק מעלףףףףףף

תמריריריריריריייי?!?!

מהמממות שלללי (:
אני אצל חברה.. זה למה אולי יצא קצר הפרק..
באתי עליכן בהמשך
מאוווהבת בכןןן

יפיתווווש היפפפה בבנות מוקדש לך מדהימה שלי


קמתי והתיישבתי על הריצפה מול המראה בזהירות.
כל מי שהיה מביט מן הצד היה חושב שהיכה בי טירוף על כך שישבתי את כל הלילה מול המראה כאילו חיפשתי בה תשובה או היגיון למציאות שאני חייה.
השחר עלה.
קרני אור האירו על הפנים שלי.
כעת הבחנתי בחיוורון ובקמטים.
יצור לבן, רזה, מקומט ועייף ישב מולי.
זאת לא אני...
לא הקטנה...


המשך

"קטנה.." נשמע לחש
פקחתי עיניי ולצידי ישב האדם שלו כל כך התגעגעתי.
לא חייכתי, רק הבטתי.
העיניים שלו שידרו לי בילבול ועוד משהו שלא הצלחתי לזהות.
"בכית, את בסדר?" שאל
הינהנתי, אם הוא פה שום דבר לא ישפיע עלי.
ניר לא חייך. "רעבה קטנה?" שאל לאחר מספר דקות
לא עניתי, התהפנטתי ממנו, מהמגע שלו ומהמבט שלו
עם כל ליטוף עצמתי את עיניי מתענגת ומיד פקחתי כדי שאוכל להביט בעיניו שוב...
"אני אכין לך לאכול" אמר וקם
"לא!" לחשתי ותפסתי בידו.
"מה?" שאל
"תישאר" לחשתי ודמעות חנקו אותי
ניר חזר לשבת לצידי, כעת הבחנתי בדף מקופל לארבע בידו
הבטתי בדף ומיד חזרתי להביט בעיניו.
לפתע נשמע בכי, הבטתי בדלת החדר.
היא היתה סגורה.
חזרתי להביט בעיניו של ניר, פרצופו התעוות.
גם שלי התעוות, לא הבנתי מה קורה.
"תחבק אותי" לחשתי
הרגשתי שמשהו מציק לניר יותר מתמיד.
הוא פתח את פיו לומר דבר מה אך מיד התחרט ורק ליקק את שפתיו והתקרב לחבקי.
נשימותיו הפכו להיות לא סדירות, נשימות שמנסות לחנוק בכי
"ניר, מה קרה?" שאלתי בלחש
היד שהחזיקה בנייר המקופל התהדקה
"נירוש... אתה מפחיד אותי" אמרתי מלטפת את ראשו בדאגה
עברו כמה דקות נעימות של מגע עד שניר התנתק ממני והשפיל מבטו, כעת לא יכלתי לראות מה עיניו אומרות אלא רק לחכות.
"קחי" אמר והושיט לי את הנייר המקופל
הרעש היחיד שנשמע היה קפלי הדף נפתחים ומשטחים באצבעותיי
בראשית הדף בצד ימין היה הסמל של צה''ל.
על הדף נרשמו לא יותר משש שורות בלבד והכותרת הייתה
'משפחת קירמה היקרה.'
ניר קם מהמיטה ונעמד מול החלון מביט דרכו.


"מתי שמעת על זה?" שאלתי בלחש והדף נשמט מהאצבעות הרועדות
הדמעות שחנקו את הגרון איימו לצאת החוצה וכעסתי עליהן יותר מתמיד.
ניר שתק
"ניר... מתי שמעת על זה?" שאלתי והרמתי מבטי אליו
הדמעות קישטו את לחיי החיוורות וסימנו שבילים מבריקים
הוא נראה חושב, אבל גם מודאג ומבולבל.
הוא הביט בחלון כשהאור בחוץ מאיר על חצי פניו הימניים, אלו הרחוקים ממני.
"הבוקר" אמר מסתובב אליי וכעת ראיתי את פניו. גם עליו סומנו שבילים מבריקים כשלי.
"איפה שירה? איפה ההורים שלי?" שאלתי
"הם נסעו לבסיס לסגור עניינים.. שירה אצל חברה" ענה והשפיל מבטו משחק בידיו. "אני מצטער משי" אמר
"אל תצטער" לחשתי וקמתי אליו
"את יודעת..." אמר והרים מבטו לחלון, "זה מדהים.."
"מה מדהים?" שאלתי מביטה בידיו ששיחקו זו בזו בעצבנות ומבלי סיבה.
"זה מדהים ש... את ככה, את מחזיקה את עצמך... את לא משתגעת" אמר ושוב השפיל מבטו
"אני משתגעת" עניתי בלחש ותפסתי בעדינות בידו השמאלית. "אני משתגעת..." לחשתי שוב ופניי התעוותו מנסות לדכא את הבכי.
מושיקו אינו. ובכלל לא הספקתי להיפרד ממנו.
רציתי לצעוק לעולם. שיפסיק. אולי.. כדי שיבין.
לא הבנתי איך העולם ממשיך כאילו כלום לא קרה, כאילו לא עוד חייל נקטף במלחמה.
נזכרתי בפעם האחרונה שראיתי את מושיקו.
אותו לילה לפני שמתן הגיע, אני זוכרת שחייכתי ויצאתי מהחדר שלו צוחקת. מאז לא ראיתי אותו.
אבל שמעתי.. באותו בוקר אחרי.. אותו בוקר שהעמדתי פני ישנה כיוון שלא אהבתי פרידות, שמעתי את הקול שלו ואת הצעדים שלו.
איך אדם יכול לא לאהוב פרידות ואז להתלונן שלא הייתה לו הזדמנות להיפרד?
שמחתי לפחות שיש לי את הזיכרון שלו ושלי מחייכים.
אבל נשברתי על זה שלא יצא לי לראות אותו יותר. שהוא ישאר כמו שכולם אומרים "בן 21 לעולמים"
פניו לא יזקינו, ושיערו לא ילבין.
הגוף שלו לעד ישאר שרירי וצעיר.
אני ושירה נספיק לחיות שנים רבות יותר משלו
אבל התפקיד היה שלי להיות אחותו הקטנה, לא הוא לי.
קטנה... עלאק קטנה...
עכשיו גם בלי שאני ארצה אני הגדולה.
"ניר.. מה עם מתן?" שאלתי
"חזר לדירה לשבוע" ענה וגבותיו התקרבו זו לזו. "משי..אם רק הייתי יכול הייתי מבקש שמתן יתחלף במושיקו"
"ניר... די.." ביקשתי וחיבקתי אותו אליי מביטה בחלון
"אני נשבע משי.. הייתי עושה הכל.. אם רק הייתי יכול" אמר ונשימותיו חזרו להיות לא סדירות
הרגשתי שכאב לו.
אולי אפילו יותר משלי כאב.
השפלתי מבטי ועיניי נתקלו בערימת מכתבים מצומצמת על השידה, אלו המכתבים ממושיקו שלא הספקתי לקרוא בשבועות האחרונים כי לא הייתי כלל בבית.

יאאאאאא איזה עצוב.. ;[..

המשך..😢

אאממאמאאמאמ מסכנה..עצוב..מאוד..=[
פרק מהמם ומרגש..
המשך..דחוףףףף..
שבת שלום לכולםםם..אוהפתותכם..

מדהיםם.. ועצוב..


המשך

דבר ראשוןןן תמריייי תודההה לך על ההקדשהה המושלמתת הזאתייייייי!!!
העלת לי חיוךךך ע-נ-ק-י!!
מאוהבתתתת בךךך!
דבר שניי וואי זה אחד הדברים העצובים שקראתי בחיי
אמאא איך ריגשת אותיייי!!!
ממסכןןן מושיקוו שיליי!
אוהבתותךך מאמושששששש
יפיתי=]]

איזה עצוב =[
כמעט התחלתי לבכות!!


שימי המשךך!!
דחוף!!

יואווווו איזה מסכנונתתת עכשיו בכלל סיבה לשקוע בסמיםם לא טובב לא טובבב
נירושש אל תעזוב אותהה אל תיתן לה להדרדר יותררררר
מדהים תמרוששש פשוט מדהיםםםם
מחכה להמשךך
אוהבתת
טלוש

QUOTE (דיזלית @ 25/03/2006) איזה עצוב =[
כמעט התחלתי לבכות!!


שימי המשךך!!
דחוף!!
גמנייי=[

היא כזאתת קשהההה
אני הייתי כברר מתתתתהה