|
|
|
אוקיי, אז אני כותבת אותו כבר שנה, והחלטתי שהוא עבר מספיק איבוד, אם כי הוא עדיין לא גמור, כדי להביא אותו הינה.
אז תהנו.
תיכון בלק קיים כבר יותר מ-200 שנה ונראה כמו חדש, שכן, המנהל דואג לצבוע אותו כל שנה ותשפץ אותו, אך גם לשמור על צורתו המקורית. תיכון בלק שוכן בדרום איסלנד בעיירה בשם הקלה, לעיירה זו יש בית קברות פרטי ותיכון בלק שוכן לא רחוק ממנו. לעיתים קרובות היו קורים מקרים מוזרים וכל טבעיים בהקלה, אך ראש העיר דאג להסתיר זאת מהעיתונות ומהתקשורת באיסלנד בכלל, למרות הכל, כולם ידעו שמשהו לא תקין קורה בעיירה הקטנה.
"היי, אנג'ל תגידי, את בא היום?" שאל מייק את אנג'ל. "באה לאן?" שאלה. "אנחנו ניפגשים היום, כמה חברים, לעשות סיאנס במרתף של התיכון, והרי את כבר עשית סיאנסים בעבר, אז חשבנו שאולי תבואי לעשות איתנו.." ענה מייק, "נו, מה את אומרת?" שאל, אנג'ל הביטה בו בהפתעה, והנהנה להסכמה. "אוקיי, אז היום בשעה 9 בערב, בשער הראשי של התיכון." ענה מייק והמשיך בדרכו. אנג'ל הייתה נערה מסתורית, גותית. היא עסקה במאגיה, מיסטיקה, כתיבה וציור. היה לה אתר פרטי באינטרנט בו פירסמה את יצירותיה וענתה על שאלות בנושא המאגיה והמיסטיקה. לא היו לא חברים אמיתיים בתיכון. והיא אהבה את זה, היא נהגה להיתבודד הרבה. היא אהבה להיות לבד, עם עצמה. היא שנאה שמציקים לה. אולם, כשזה נוגע לענייני מאגיה, מיסטיקה וסיאנסים, היא פשוט לא יכלה לעמוד בפני הפיתוי, והמחשבה שהיא יכולה להפחיד כמה ילדים מהתיכון פשוט שיעשעה אותה.
השעה הייתה כמעט 9 בערב, אנג'ל גרה ממש קרוב לתיכון, לכן לא מיהרה להגיע. כאשר היא הגיעה אל השער הראשי, השעה הייתה 9 בדיוק וכולם כבר היו שם. 5 אנשים- 2 בנות ו-3 בנים, איתה הם היו שישה. היו אלה חמשת התלמידים המקובלים בשכבה. רבקה ואנה, שהיו הבנות המבוקשות ביותר, ומנהלות קבוצת המעודדות בתיכון. והבנים, מייק ובן שהיו שחקני פוטבול בניבחרת של התיכון, ודניאל, שהיה שחקן, ואחיו התאום של בן. הוא למד עם אנג'ל במגמת תיאטרון.
בחטיבת הביניים, אנג'ל הייתה חברה שלהם, הם היו השישיה השולטת בחטיבה. עד שרבקה, אנה, מייק ובן נסעו למחנה אימונים בקיץ שלפני התיכון. מאז הכל הישתנה.
אנג'ל מצאה לעצמה אנשים חדשים להיסתובב איתם. היא הכירה אותם במגמת אומנות, אנשים כמוה, גותיים, יוצרים. במגמת תיאטרון היו הרבה מהאנשים המקובלים, זה לא הפריע לאנג'ל, כי היא שם כדי לשחק, ולא כדי להיות עם חברים.
"מחכים לעוד מישהו?" שאלה. "לא." ענה מייק. "אז שניכנס?" שאלה אנג'ל. "כן." ענה מייק בנחרצות. הם נכנסו לתוך חצר התיכון, והחלו ללכת לכיוון הכניסה למרתפים של התיכון. "אתם לא תוכלו להיכנס דרך הכניסה הראשית של המרתפים," אמר אנג'ל כשאר הבינה לאן פניהם מועדות. "מה?! למה?!" שאל בן מופתע. "הם נועלים את הכניסה הראשית כדי שתלמידים לא יבואו לעשן שם סמים." ענתה אנג'ל באדישות. "אם כך, איך ניכנס לשם?" שאל מייק. "תן לי רק שניה," אמרה אנג'ל. "מייק, אני מתחילה להיתחרט.." אמרה אנה מהססת. הם כבר הגיעו לכניסה האחורית. "בן, בוא תעזור לי פה שניה." אמרה אנג'ל, ובן הרים אותה כדי שתוכל להגיע לחלון שמעל הדלת. "רבקה, אנג'ל יותר קלה ממך." אמר בן בעוקץ, "שתוק אידיוט!" כעסה רבקה והכתה אותו, המכה שקיבל גרמה לו להפיל את אנג'ל, היא נפלה.....
אהבתם? רוצים המשך??
תגיבו.....
וואי מאמי נשמע מאודד מעניין=]]
תמשיכי דחוווףףףף
אוהבת
יפיתי
מהממממממממממם
תמממשיכי מאמי
בטח שרוצים המשך!
סיפור מיוחד לגמרי!
היה לי סיפור בן שנתיים שהיה כתוב ממש יפה ועבר גם הרבה עיבודים אבל בגלל שלא היה לו גיבוי הוא נמחק...
[B]מאמי זה כזה יאאאאפפפהההה
אני מתה להמשךךך
דחוףףףףףףףף
מוואאאה
רותם[/B]
נישמע מאוד מעניין
התחלה יפה מאמי
תמשיכי =]
המשך:
המכה שקיבל גרמה לו להפיל את אנג'ל, היא נפלה היישר אל זרועותיו של דניאל, אנג'ל מיד היתנערה ממנו, וניגשה אל הדלת. בתנועת יד קלה השחילה את המפתח לחור המנעול, סובבה אותו בתנועה מהירה, והדלת ניפתחה לרווחה, "בבקשה." אמרה אנג'ל וחייכה חיוך ניצחון. "איך ידעת שיש פה מפתח?" שאלה מייק, נידהם מהחדר שניגלה לפניו. "היא תמיד הייתה החכמה מבין כולנו." אמר דניאל בתמימות, אנג'ל לא אמרה מילה, ואף היתעלמה מההערה הזו. היא ניכנסה לחדר, והדליקה את האור. היא היתיישבה בצד, על ארגז שהיה מונח שם. "מייק, אני לא רוצה לעשות סיאנס, אולי פעם אחרת." אמרה אנה בקול מפונק, מחבקת אותו. "טוב מתוקה שלי, לא נעשה היום סיאנס, אנחנו רק נכין את האיזור." אמר מייק וחיבק אותה אליו. הם הזוג המלכותי של התיכון, הם תמיד היו יחד. הם מצאו לעצמם פינה קטנה היתיישבו שם והחלו להיתמזמז במרץ. היה אפשר לראות את המילחמה התשוקתית שנילחמו הלשונות שלהם גם בלי לראות אותה באופן גלוי. בחטיבה בן ואנג'ל היו זוג, ורבקה ודניאל היו זוג. עכשיו הזוג היחיד שנשאר אלו מייק ואנה.
בן ניגש לאנג'ל, מאחוריה, מבלי שתשים לב, כיסה את עינייה עם כפות ידיו, כפי שנהג לעשות כשהיו יחד. "בן, דיי!" אמרה אנג'ל בהחלטיות, "למה?" שאל בן במעט אכזבה. "בן, זה לא משהו אישי נגדך, פשוט יש לי חבר, והוא קנאי, ואני בכלל לא הייתי פה איתכם היום, שיהיה לכולכם ברור, אסור שמישהו ידע מזה, ברור לכולם?" הסבירה אנג'ל בעצבנות. "אוקיי" הסכימו כולם. "אנג'ל, למה שלא תספרי לכולם מי זה החבר שלך?" שאלה רבקה והביטה באנג'ל במבט שנאה. "קונסטנטין, ארנולד קונסטנטין." אמרה אנג'ל. כולם הביטו בה בהפתעה, "אבל, שנאת אותו." אמרה אנה מבולבלת. "לא!" אמרה אנג'ל בהחלטיות, "אתם שנאתם אותו, אתם שונאים כל אחד ששונה מימכם, אם זה בלבוש או בהיתנהגות, ברגע שראיתם אותי לבושה גותי, היתרחקתם ממני כאילו שהייתי מצורעת." אמרה אנג'ל והחלה ללכת לכיוון הדלת. אף אחד לא אמר מילה, כולם ידעו שהיא צודקת. לפתע נעמדו מולה חברות אנשים. ארנולד, ניק וניקול, מנהלי הגותים, "אז מה אנג'י..? החלטת לחזור לחסרי עמוד השידרה האלה?!" שאל ניק בזלזול. "רד ממנה ניק." אמר ארנולד והביט בו במבט מאיים. "ארני, בוא נלך.." אמרה אנג'ל בתמימות. "אל תיכנס איתם לעימותים, הם לא שווים את זה." הוסיפה, "אני אסביר לך הכל בדרך." וסיכמה את דבריה. ארנולד הביט בה במבט אוהב, והם פנו לדרכם.
למחרת בבוקר, כשאנג'ל נכנסה לתיכון, כולם בהו בה, ולא במבט של גועל כמו שנהגו לעשות עד עכשיו, אלא במבט אחר, לא מובן אם היה טוב או רע. אנג'ל לעולם לא היתעניינה במה אחרים חושבים עלייה, וזה לא היה כל כך אכפת לה, אבל עכשיו, היא בעצמה הייתה מבולבלת. היא הלכה היישר לכיתת הציור, והיתיישבה במקומה. לפתע שמעה חבטה
ענק!!!!!!!!!! המשך דחוף!!
אנא תאר את הבעיה בהודעה זו:
|
|
|
|
|
