טוב,אז התחלתי סיפור חדש..
מקווה שיצליח כמו הקודם...
ואני מקווה שתגיבו בהתאם...
תהנו..
פרק -1.
29 באוגוסט 2005
"תכין את הדברים למחר,אני לא רוצה שתשכח כלום"..אמרתי לרון.
"בסדר"..הוא אמר בתמימותו והחל בהכנסת הדברים לילקוט.
אותו יום עבר עליי בדאגה,לא ידעתי איך יעבור על הילד הקטן שלי יומו הראשון בבית הספר.
מטבעי הייתי אישה מאוד עסוקה,המצב לא היה טוב,לא בביתי ולא בעבודה,
אבל הייתי יכולה לומר בוודאות שתמיד היה שם חם ותוסס.
"אמא"..רון בא לקראתי מחדר השינה שלו..ועל גופו הקטן תלוי הילקוט.
"כן רון?"..שאלתי כשהבטתי בו בא בגאווה לקראתי.
"מתאים לי התיק?"..הוא אמר והביט בי.
"מתאים מאוד,רק בוא נראה אם הכנסת הכל"..אמרתי והורדתי את התיק מגבו,פתחתי אותו והתחלתי לבדוק.
"מחברת,ועוד מחברת,קלמר...ו...איפה הקלסר החדש?"..שאלתי בתמיהה.
"שכחתי"..הוא אמר ורץ לחדרו כדי להביא אותו מן הארון.
ואני חייכתי,ידעתי שמחר ילדי הולך בית ספר חדש,להכיר ילדים חדשים,קיוותי שיהיה לו טוב.
השמש שקעה,והרגשתי שהיום עבר דווקא מהר.
הכנסתי את רון להיתקלח,ומיד אחר כך הכנתי לו ארוחת ערב,הוא אכל,ואז הלך למיטתו..ונירדם.
רון כבר היה רגיל להישאר לבד בשעות האלה של הלילה,כי הוא ידע שאלה שעות עבודתי.
מהר התלבשתי,הכנסתי את כל צרכיי לתיקי הקטן..ואז היתאפרתי את מלוא האיפור שיכולתי לשפוך על פניי.
הבטתי במראה,ולא אהבתי את המראה,אך לא הייתה לי ברירה,זו היא עבודתי..ועלי לכבד את הכללים,
הרי אני לא רוצה שיפטרו אותי גם משם,
זהו מקור הפרנסה שלי...לצערי.
קצר,זאת רק ההתחלה.
מבטיחה,סיפור שונה.. ומפתיע.
תגיבו ותגידו אם אהבתם.
אוהבת בלי סוףףףף=]
סתיווש'קההההההההה 😊





