מדהיםםם המשך דחוף ובלי ייבושים
ווואי ווואי כמה שחיכיתי להמשך הסיפור!!
מושלם כרגיל !!!!אבל מאוד מאוד מאוד ק-צ-ר!!!
מחכה להמשך ארוך ארוך ארוך!!!
מושלם!!!!!!!!!!!
אהובתי=]?
אני מחכה להמשך מדהים כמוך...
חולה עלייך חיים שלי!
זה פשוט מושלםםםםםם תמשיכי כברררררר
בנות..!!
אני דיברתי עם קרן באיסיקיו
והיא אמרה שהיא רוצה להמשיך אבל היא לא יכולה להיכנס לאתר=\
אז היא מנסה לסדר את זה או שמקסימום אני יפרסם את הסיפור!!!
בנתיים אתן יכולות לקרוא את הסיפור שלי=] אם אין לכן מה לעשות חחחח!!!
לוב אותכן! 😊
"אני לא אתחיל לתת לך יותר מדי הסברים, אני רק אגיד לך כמה מילים וזהו,
בקיצור טל, שתדעי לך, אני באמת אהבתי אותך! כל מה שהרגשתי אלייך ילדונת.. הכל היה אמיתי.."
הוא אמר ודמעות החלו לזלוג על לחייו, ראיתי איך דמעה אחר דמעה לוטפת בעדינות את פניו,
לטפתי את פניו בעדינות, מנגבת את הדמעות.. "טל.. גילו לי גידול.. בראש.." הוא אמר
ואז בבת אחת הורדתי את היד מפניו, הבטתי בו..
לא ידעתי מה לחשוב.. אחרי כל מה שעברתי בגללו ומצד שני הוא אומר שבהתחלה באמת אהב אותי..
מה אני אמורה להגיד לבנאדם כזה? איך אני אמורה להגיב עכשיו?
"טל.. היחס שלי אלייך.. אני לא שולט בזה.. זה לא שאני רוצה להכות או רוצה לאנוס..
אני פשוט.. זה קורה! אוקי? ו..." הוא הפסיק לדבר ורק בכה..
עברתי לשבת בכסא שלידו ליטפתי אותו וכשראיתי את המלצרית מתקרבת עם הקפוצ'ינו שהזמין,
סימנתי לה עם הידיים שתביא אותו אח"כ, "מוטי... עוד אפשר לטפל בזה.." ניסיתי להרגיע אותו
אבל הוא אמר "לא.. פשוט לא.. זה כבר בשלבים מתקדמים, יש רק ניתוח אחד בחו"ל אם הוא לא יצליח זהו.. אני גמור.."
חיבקתי אותו בשתיקה, לא ידעתי מה לעשות, כל היחס שלו בזמן האחרון והבכי,
יכלתי להבין שהכל אמיתי.. "טל אני נתתי לכל הבנות הרבה כסף בגלל שהמועדון ייסגר לחודש..
אל תדאגו אתן תקבלו כל שבוע 300 ש"ח רונית תהיה איתי בחו"ל אז אחת החשפניות תעביר לכן אותם..
אל תדאגי אני סומך עלייה.." הוא אמר כשהוא מגמגם בקושי מדבר מרוב בכי,
"מוטי.. לא הכסף מעניין אותי עכשיו!" אמרתי כשגם אני התחלתי לבכות..
"בוא נלך מפה.. זה לא מקום לדבר בו.." אמרתי, לקחתי איתי קצת כסף ליתר ביטחון
כשיצאנו מהמקום שמתי 50 ש"ח על הדלפק של בית הקפה "אני מצטערת שהזמנו סתם ככה..
"אמרתי ויצאנו משם "לאן את רוצה ללכת?" הוא אמר "לים.." הצעתי לו
ובלי להגיב או לחשוב יותר מדיי נכנסנו אל המכונית ופשוט נסענו לים,
שוב הייתה שתיקה, הפעם ארוכה יותר, הגענו אל החוף וישבנו.. הוא עדיין שתק וגם אני,
לא היה לי שום דבר להגיד לו.. עדיין נדהמתי ממה שאמר לי.. ליטפתי את ראשו ואז הוא נשכב על החול
ושם ראשו על רגליי.. ובלי להגיד דבר רק הביט בשמיים..
מפעם לפעם העביר מבט בעיניי וחיוך קטן חסר תקווה עלה בו אבל בעיקר הביט בשמיים..
ניסיתי לחשוב מה עובר לו בראש.. אבל לא הצלחתי.. אז פשוט המשכתי ללטף את שיערו..
פתאום הביט בעיניי ונתקע בהן.. "מה..?" אמרתי בלחש..
"העיניים שלך.. הם כמו שני כוכבים.. אני מביט בעיניים שלך ומביט בכובים ואני רואה.. את אותו הדבר.."
נשקתי לו במצח וצחקקתי.. "אתה מקסים.." אמרתי וכאילו כל מה שעברתי בגללו נשכח..
"את רוצה לחזור לבית היתומים..?" הוא שאל.. "אני רציני.. אני.. אני כ"כ מצטער בגלל מה שעשיתי לך.."
הוא התיישר פתאום והביט לי עמוק אל תוך עיניי שהבריקו כי לרגע לא ידעתי מה לענות..
התחלתי לחשוב, כ"כ טוב לי בבית שיש לי עכשיו.. הוא מסודר הוא נקי!
יש לי עבודה.. יש לי חברים.. יש לי חופש! אני מסודרת.. והפנימייה סתם עשתה לי חיים אפורים..
"אני לא רוצה לעבור.." אמרתי בלחש הוא ליטף את פניי הביט לי בעיניים הבטתי בו..
ולאט לאט התקרבנו והתנשקנו, הנשיקה הייתה ארוכה ושונה מכל הנשיקות שאי פעם היו לנו..
בלי נגיעות באיזורים אינטימיים.. רק שם את ידו על העורף שלי.. לא חשבתי יותר מדיי..
אני יודעת שאני חברה של סער.. אבל.. זה לא עניין אותי ובאותו רגע כל מה שעניין אותי זה מוטי!
לפתע הוא פסק בפתאומיות את הנשיקה והביט על הים.. הבטתי עליו ואז על הים..
איך שהגלים התנפצו להם על החוף.. הכוכבים כ"כ זהרו אותו לילה.. נעמדתי ואמרתי "קום.."
הוא הביט בי ונתתי לו יד כדי לעזור לו לקום.. הוא קם כשאנחנו אוחזים יד ביד..
הייתה הרבה שתיקה אבל מעט שקט.. כל מה שאחז בנו הייתה רק התקווה..
משכתי אותו אל המים.. "אי אפשר לבוא לים ולא להיכנס אל המים.."
אמרתי וחייכתי אליו.. טבלנו את רגליינו במים ואז התחלנו להשפריץ אחד על השנייה מים וצחקנו..
הייתי רטובה לגמריי וגם הוא.. אבל שמחתי שהוא צוחק קצת.. שאני רואה את החיוך המושלם הזה שהיה לו..
אין מה לאמר מוטי היה חתיך.. הוא היה כובש עוד מהפעם הראשונה שפגשתי בו!
אח"כ יצאנו מהמים כשאנחנו רטובים וצוחקים התיישבנו על החול ואז הפסקנו לצחוק ושוב השתיקה הרועשת הזאת..
"טל.." הוא אמר פתאום.. "תודה.." ונתן לי נשיקה על הלחי.. "אין על מה.."
אמרתי וחיבקתי אותו..
"אם רק הייתי יכול להחזיר את הגלגל לאחור.." הוא התחיל ל"הרהר" בקול.. "לא לא.." אמרתי..
ושמתי אצבע על שפתיו כדי שיפסיק לדבר.. "אבל.." הוא אמר ואז פשוט נישקתי אותו
הוא הביט בי וחייך "נשיקה.. היא השיטה הכי טובה כדי למנוע ממישהו לדבר.. בעיקר למנוע ממנו לדבר שטויות.."
אמרתי וחייכתי.. הוא ליטף את שערי "את כ"כ יפה ילדונת.."
חייכתי חיוך מתבייש ואז שמתי את ראשי על כתפו.. והוא ליטף אותי בזרועי ומפעם לפעם נשק לי בראשי..
ושוב השתיקה.. המשכנו לשבת שם ולהביט על הים.. לא שמנו לב איך שהזמן עובר לו..
ציוצי הציפורים החלו לבשר לנו שהבוקר מתקרב "וואו.. איך שהזמן טס!" הוא אמר..
והשעה הייתה כבר 4 וחצי לפנות בוקר.. "בואי טלוש.." הוא אמר התרומם והתנער מהחול,
קמתי גם אני וגם אני ניערתי עצמי מהחול.. אבל עדיין היו לי ברגליים ועל המכנס והחולצה והשיער..
בכלל כולי הייתי מלאת חול בגלל המים והרוח והחול שהיה.. לא שזה כ"כ היה אכפת לי..
הלכנו אל המכונית יד ביד נכנסנו אל המכונית והנסיעה הייתה ארוכה מעט אבל נעימה..
הבוקר החל לעלות לאט לאט.. וכשהוא עצר לי ליד הבית עוד לא יצאתי מהמכונית..
הוא הביט על הבלוק "איך נתתי לך לגור פה...?" הוא אמר "זה לא משנה עכשיו!" אמרתי לו
"מוטי.. הכי חשוב עכשיו שתרגיש טוב.." נשקתי לו על הלחי וכבר פתחתי את דלת האוטו בכוונה לצאת..
"חכי רגע.." הוא אמר לי, סגרתי את הדלת חזרה.. "כן..?" ואז ראיתי אותו מוציא מתא הכפפות מעטפה
"יש פה 2,000 ש"ח.. אני חייב לך.." הבטתי בו.. "אני לא רוצה.." אמרתי "
נו תקחי את זה בבקשה! אם יש לי בקשה.. אחת מהאחרונות.. זה שתקחי את הכסף הזה..!"
ודמעות החלו להציף את עיניו.. לקחתי את המעטפה כשאני בוכה.. נשקתי לו על השפתיים ורצתי מהר מן המכונית..
ירדתי אל הבית.. כבר מבחוץ היה ריח מוזר.. ירדתי אל הבית וראיתי..
סיפוררר מדהים נשמה שלייייייי
המשךךךךךךךךך😊
הסיפור יפה מאוד שיבתי וקראתי אותו מההתחלה..
אבל דבר אחד עצבן אותי, הרי הסיפור לא אמיתי, ואת כותבת פה דברים מהראש שלך נכון?
יופי. אז לפחות שאת כותבת תוודאי אם זה באמת ככה ואל תמציאי כי זה הורס את כל הסיפור שנראה
כל כך אמיתי והופך אותו לסיפור מעצבן. אני מדברת על הקטע עם הבאנגים. מאמי אפילו אם תדפקי 18 ראשים את תיהי מסטולה אבל אפילו לא תגיעי לרמה של לשכוח מה עשית. אולי מוודקה זה קורה, ומדברים אחרים וסמים אחרים. מגראס-חשיש הדברים האלה לא קורים. בחיים לא שמעתי על כזה דבר שקרה, וזה גם לא הגיוני. זה סך הכל נותן תחושה של היי אבל אצל כל אחד זה ברמה אחרת..
זהו רק רציתי לתקן אותך, כי בזה הרס את הפרק..
ובאמת שאת כותבת מדהים=] מחכה להמשך..
זה כל כך מדהים.. ועצוב פתאום אני מרחמת על מוטי ולא כוסעת עליו.. מוזר לא? =/
טוב אני רוצה המשך מהרר שלא ייקח שנה.. 😊
ןבקשר למה שאבריל אמרה היא צודקת כשכותבים סיפור תמיד צריך לוודות שהדברים שאת רושמת יוכלים להיות במציאותצ כי הסיפור הוא לא דמיוני..
רק הערה בונה=]
אתר האהבה הישראלי