בננות ממש ממש מצטעררררתתתת פשוט כל השבוע לא היה לי מחשב ולא כלום 😢
עכשיו אני אמשיך--
השפתיים שלנו התקרבו.. ומיד השפלתי את ראשי, פתאום הדלת נפתחה וסער נכנס
רוי קפץ אל הדלת "טוב נראה לי שסיימנו פה אז אני זז.." הוא היה נראה דיי מבואס "יאללה אחי תודה!"
סער לחץ לרוי ת'יד "בכיף אח שלי.." רוי אמר בחיוך מזוייף ויצא.. וסער בא וחיבק אותי "אוי מתוקה שלייי"
הואר אמר והתנשקנו, לא ידעתי כבר מה אני מרגישה.. לא ידעתי אם אני אוהבת את סער או שאני מתחילה
להידלק על רוי.. ואז הפסקתי את הנשיקה עם סער והתרחקתי "מה קרה?" סער שאל "כלום.. פשוט אני צריכה
להיכנס להתקלח ולהתחיל להתארגן.. כבר 7.. אני עוד מעט צריכה ללכת לעבודה ואני לא רוצה שמוטי יבוא
אל הבית.. לא יודעת אם הקטע של המצלמות שהוא אמר הוא אמיתי.. הוא כבר מזמן היה אמור לבוא לחסל
אותי במכות.. אבל הוא לא בא ואני גם לא רוצה שיבוא אז אני הולכת מהר להתארגן" אמרתי במעין בלבול
שבטח סער לא היה שם לב אליו.. לפעמים אני חושבת שהוא אטום.. נכון הוא דואג לי.. ובאמת הוא עזר לי
בזכותו יש לי את מה שיש לי עכשיו אבל אני באמת באמת לא ידעתי מה לעשות נכנסתי להתקלח להתרענן קצת
מכל המחשובת שעוברות לי בראש חשבתי שאולי זה טוב שאני הולכת לעבודה היום.. למרות שאני לא אוהבת
אותה בכלל.. אולי בכל זאת היא קצת עוזרת לי לברוח מכל הבלאגן שיש לי עכשיו בראש.. כשיצאתי מהמקלחת
הלכתי אל החדר כשאני מגבת עטופה מסביב לגופה ומגבת אחרת על ראשי.. סער ישב שם על המיטה והביט
בי בעיניים שובבות.. כאילו רמז לי משהו.. הבטתי בו וחייכתי, לקחתי הגדים מהארון והלכתי לכיוון השרותים
"לאן זה?" סער שאל "להתלבש.." השבתי לו.. ואז הוא קם ומשך לי בזרוע "בואי תתלבשי פה מה הבעיה..
את מתביישת ממני?!" הוא שאל מופתע.. "חח מה פתאום סער.. אני בכלל לא מתביישת ממך.. פשוט אין
לי זמן למשחקים עכשיו אני חייבת להתלבש מהר אני לא רוצה שמוטי יבוא לפה.. אתה יודע.." אמרתי לו
כשאני מצחקקת.. למרות שזה ממש לא הצחיק אותי כל מה שרציתי זה רק היה לברוח משם פתאום הרגשתי
שאין מי שישמור עליי שאין מי שיהיה איתי שאני ממש לבד! "טוב אז לפחות תביאי לי נשיקה.." סער ביקש
ונתתי לו נשיקה קטנה על השפתיים וברחתי לי אל השרותים.. התחלתי להתלבש לייבש את השיער ולסדר
אותו, התאפרתי קצת ולקחתי איתי גם את מסכת החתול ליתר ביטחון, אח"כ שמתי עליי מעיל ארוך כזה
שמסתיר את כל הגוף כדי שלא יראו את מה שאני לובשת כשאני יוצאת לרחוב.. הלכתי אל דלת "יצאתייי.."
צעקתי לסער ואז סער יצא מהחדר והביט בי "את כזאת מושלמת!" הוא אמר "אני לא אוהב שאת עובדת שם..
אני אבוא יותר מאוחר..אוקי?" סער אמר בדאגה.. "אוקי.." אמרתי וחייכיתי חיוך שהיה מאולץ אבל בפנים
כל מה שרציתי זה היה לבכות.. הוא נתן לי נשיקה בלחי "אני אוהב אותך.." הוא לחש לי חיבקתי אותו חזק
ויצאתי סגרתי אחריי את הדלת.. לקחתי נשימה עמוקה והדמעה פשוט זלגה לה מעצמה על הלחי שלי
"פסס פססס.." שוב שמעתי .. ואז ראיתי את נבו "אל תבכי.. ב"ה נצא כולנו מהחרא הזה.." הוא אמר לי
ליטף את ראשי ועליתי למעלה.. ניראתי מוזר בחום הזה שהיה בחוץ.. כולם לבושים בגדים קצרים רק אני
במעיל מתה מחום.. חיכיתי 5 דק' ואז הגיע מוטי.. הוא יצא מהמכונית והביט בי "תפתחי רגע את המעיל.."
הוא דיבר בטון רגוע, פתחתי את המעיל הוא הביט בי... בחן מכף רגל ועד ראש.. "אם את לא רוצה שיראו את
הפנים שלך את יכולה לשים מסכה.. את ניראת טוב היום.." הוא אמר והכל אותו טון רגוע שהפתיע אותי מאוד
נכנסנו אל המכונית "את מאוד עצמאית אני חייב להגיד לך.. אני מאוד גאה בך.." לא האמנתי למה שאני
שומעת.. מוטי לא היה כזה בחיים! "את מוצאת לך חברים חדשים.. הצלחת למצוא שותף לדירה.. טלוויזיה..
פופים מערכת תופים.. את מסודרת..אני נשבע שאני גאה!" הוא אמר בחיוך אמיתי, הייתי לגמריי בשוק ממנו
"גם חיכית לי למעלה מאורגנת ומוכנה.." הוא כנראה כן ראה הכל במצלמות.. "חשבתי שתכעס.." אמרתי
בשקט.. "חח לא.. להפך.. את מעמיסה עליי פחות עכשיו.." ואז הייתי שתיקה.. שתיקה עד שהגענו אל
המועדון, פתאום היה לי מצברוח טוב הורדתי מיד את המעיל והלכתי אל הבנות האחרות "אוקי בננות תקשיבו"
מוטי החל לדבר אליינו "היום אתן חתולות מין פראיות! אני רוצה אקשןןן!!" הוא אמר בלהט.. כל הבנות אישרו
וחייכו "יופי מתוקות שלי.." הוא אמר מחייך ושלח לכולנו נשיקות.
בנתיים עשינו קצת חזרות.. רקדנו לנו על העמוד וכו'.. ואז אנשים החלו להגיע אל המועדון עוד ועוד ועוד
ואנחנו התחלנו לנו בריקוד שלנו והיו הזמנות.. הרבה הזמנות היגעו ממש הרבה אנשים באותו ערב
אחד השולחנות שהזמין אותי.. בשולחן הזה ישבו 4 נערים ואני רק רציתי שסער יבוא כבר.. הלכתי אל השולחן
שלהם ואז ראיתי..
הוו סופסוף המשךך 😊
מושלם כמו תמידד..
תמשיכי הפעם מהר יותר ..
סווףף סווףף המשךך =]]
מזהה חיכיתיי =]]
מאמי
יצצא
לךךך
מהמםםםםםםםם =]]
אוהבת, סופה =]
והמשךך
דחוףף =]
ממממממממממממממדהיםםם
המשךךך
הההההההההההההמשךךך
דחווווווווווווווווף =]]
חחח נראה לי שני פרשה מהסיפור שלי
ובנות אני ממש מצטערת אבל בזמן הקרוב יהיה לי יותר קשה להמשיך
גם כי יש לי מתכונת ובגרות בהיסטוריה וזה צפוף לי רצח!!!
אז אני חורשת לאללה
וגם יש לי עוד פרוייקט של תיעוד קשיש ואני צריכה להוציא מזה תוצר
וכללללל הדברים האלה גם החומר למתכונת לבגרות וגם התוצר אני צריכה להיות מוכנה עם הכל עד ה-15.6
ואז ברוך שפטרנו אני חוזרת לכתוב ברצף
אבל אני אכתוב עד אז עוד פרק או שניים לפחות מבטיחהההה!!!
לוב יו אוללל מווואהההה
זה בסדר אפשר להבבין אותך.. הפורום זה לא הדבר היחדי שיש לך בחיים..
רק אל תשכחי אותנוו..
מחכה להמשך 😊
השלמתי שני לא פרשה יש לה פשוט מלא לעשות וגם חזרנו מטיול שנתי.. וקצת ברח.. חח
העיקר חזרנווו
פרק מושלם המשכיי דחופיי!
מושלםמת שלי=]]]
אני..[?!] בחיים לא יפרוש מהסיפור המושלם הזה!!!!!!!
נראה לך..? תפתחי קצת תמוח שלך.. אני..? שני..? תוותר על הסיפור המושלם????
הקיר חיים שלי=]
אני..? חולה עלייך ועל הסיפור ה-מושלם הזה..!
אוהבת אותך
שנינו'ש! 😛
ראיתי שאלה היו סער מיקי נבו ורוי, כ"כ לא היה לי ראש אליהם.. באמת למרות שהם חברים שלי
לא היה לי חשק לראות אותם באותו רגע, כל מה שרציתי זה היה רק לעבוד לסיים את העבודה לחזור הביתה
לישון ולקום ליום חדש, אבל כבר היה מאוחר מדיי אז אמרתי לעצמי שאת החשבון נסגור בבית, רקדתי ולא
לקחתי מהם כסף.. חח מן הסתם לא לקחתי מהם כסף.. הם מחאו לי כפיים ובאמת התנהגו כמו שצריך ולאט
לאט כבר הפסקתי לכעוס עליהם.. פשוט חשבתי שסבבה הם באו בשבילי.. בשביל לראות אותי! כדי לתמוך בי
כל אותו לילה עבדתי כמה יותר טוב שרק יכלתי..ובאמת זה שהם באו זה רק נתן לי כוח
אחרי שעה שהם הלכו ואחרי שבעצם כולם הלכו המועדון נשאר ריק הרווחתי 1,000 ש"ח לאותו לילה
מוטי קרא לכל צוות הבנות.. לקח את הכסף ונתן לכל אחת 700 ש"ח חוץ ממני.. עליי הוא דילג, כל הבנות
הלכו הביתה מרוצות ורק אני נשארתי שם, עודמת מולו והוא מביט בעיניים דומעות, עדיין ניסיתי להבין מה
קורה.. "אז..?" אמרתי מחכה להבין..
"את תקבלי את הכסף שמגיע לך.. אני מבטיח לך! אבל בתנאי אחד, אנחנו צריכים לדבר.." הוא אמר בלחש
קולו רעד והדמעות חנקו את גרונו יכלתי לשמוע את זה בקול שלו, שיש לו מועקה על הלב, ויכלתי לראות בעינייו
"מוטי הכל בסדר..?" שאלתי בלחש התקרבתי אליו וליטפתי את גבו.. "על מה אנחנו צריכים לדבר..?" שאלתי
"טל.. לכי הביתה.. תתקלחי.. תשני.. היה לך ערב ארוך, כשתסיימי את כל זה אני אבוא אלייך לאסוף אותך,
אל תדאגי.. רק בשביל לדבר.. אל תדאגי אני לא ארצח אותך! וגם לא יאנוס.. טוב את זה כבר עשיתי לא שווה
שוב.." הוא אמר וחייך. למרות שידעתי שזה מסוכן לי בכל זאת הסכמתי להיפגש איתו, הוא קבע איתי לשעה
8 בערב, משהו במבט שלו.. משהו בדיבור שלו.. הכל גרם לי להרגיש שכן אני צריכה להיפגש איתו
חזרתי הביתה מהעבודה תשושה וסקרנית, התקלחתי ולמרות שהייתי רעבה העייפות חיסלה אותי והלכתי ישר
לישון, התעוררתי בשעה 5 בצהריים, סער כבר היה בעבודה באותה שעה, נכנסתי להתקלח ואכלתי..
השעה הייתה 7 בערב והיה לי משעמם אז הלכתי אל נבו, דפקתי בדלת כשאימו פתחה אותה
"שלום.." היא אמרה ובין רגלייה ביצבץ ראשו של אחיו הקטן
"שלום.." אמרתי וחייכתי אליו ואז הוא רץ אל תוך הבית ואמא של נבו רק הסתכלה לאחור לראות שהוא בסדר
והפנתה שוב את מבטה אליי "אני.. באתי לנבו.." אמרתי והיא השיבה בקרירות "נבו לא כאן.. מי את?"
היא שאלה בקרירות "אני.. טל.. שכנה חדשה.. כלומר.. כבר לא כ"כ חדשה.. אני גרה פה.. ליד.."
אמרתי בחיוך, ניסיתי לרכך אותה "בואי תיכנסי.." היא הציעה לי.. "האמת שאני עוד מעט צריכה ללכת.."
אמרתי כשהרגשתי לא בנוח "כשתצטרכי ללכת תלכי.." היא אמרה והכניסה אותי אל ביתה שהיה די הרוס
מבולגן ולא נקי.. סרקתי אותו והיא הבחינה בכך "אל תסתכלי עליו כך.. הבית הרוס אני יודעת.. לי נגמרו כבר
הכוחות.." היא ניראתה חלשה.. ועצובה.. "את עובדת?" שאלתי "לא.. האמת שאני מנקה לפעמים אבל זה
קשה.. אני לא מצליחה להסתדר.." היא השיבה לי והיא ניראתה שבורה, הבטתי מסביבי, ראיתי שהקיר של
ביתי סמוך לקיר של ביתה "את יודעת.. יש לי חבר.. אנחנו גרים פה ביחד.. אני עובדת.. הוא עובד ואפשר
לארגן גם לנבו עבודה, אם כולנו נעבוד ונחסוך נוכל אולי.. לשפץ.. לשבור את הקיר שמפריד בין הדירה שלי
לשלכם ולעשות בית גדול יותר.." אמרתי בשמחה והיא צחקקה "חח.. לא.. יש לך חלומות גדולים ילדונת
תעבדי.. זה טוב בשבילך.. תחסכי, תלמדי תצליחי בחיים.. את ילדה טובה.." היא אמרה "נבו שלי בחיים לא
ירצה לעבוד, אני מכירה אותו.. הוא עצלן, תני לו רק לנגן בגיטרה שלו וזהו.." הוא אמרה מיואשת מאוד
ואני רק התחלתי לחשוב על זה.. "טוב אני מאוד מצטערת.. אני פשוט ממהרת מאוד!" אמרתי לה וקמתי
מהכיסא.. "היה נעים להכיר.." אמרתי ולחצתי לה את ידי, היא חייכה אליי "את באמת ילדה טוב טל.. באמת.."
ואז סגרה את הדלת, עליתי למעלה וחיכיתי למוטי.. בדיוק סער חזר הביתה מהעבודה "מתוקה שלייי" הוא אמר
חיבק אותי ונישק.. "מה את עושה פה חיי?!?" הוא שאל.. "אני מחכה. יש לי פגישה עם מוטי.."
"מה?? למה יש לך פגישה עם מוטי???" הוא שאל בכעס "חח סער מאמי.. אל תדאג.. אני בסדר!"
"אני לא מבין אותך! נשבע!" הוא עלה לבית בכעס כשהוא צועק בדרך "אל תבואי אח"כ לבכות לי שבוא מכה
אותך.. או אונס אותך או כל דבר אחר!" ולא עניתי לו.. המשכתי לשבת שם ולחכות
מוטי הגיע ונכנסתי אל האוטו.. כל הדרך הייתה שתיקה, לא פחדתי, המשכנו לנסוע כשהוא עצר ליד בית קפה
קטן וחמוד, נכנסנו והתיישבנו בשולחן פינתי ולא מואר במיוחד אליו הוא הוביל אותי
"אני מקשיבה.." אמרתי לאחר השתיקה הארוכה הזאת שהייתה כל הזמן הזה
"את רוצה לשתות משהו..?" הוא הציע.. "לא תודה.." אמרתי "אני בכל זאת אזמין לך שתייה.."
והוא ביקש פעמיים קפוצ'ינו, "אוקי.. בקיצור טל..." הוא החל לדבר..כשעיניו שוב ברקו מדמעות..
ושוב הן חנקו את גרונו..
