•°•הדרך אל האושר•°•

הוא חייך ולאט לאט התחיל להתקרב אלי. הרגשתי את נשמותיו מעלי, הוא היה גבוה ממני הרבה.
"אלון, מ אתה עושה?" שאלתי
"אני עונה לך..." הוא אמר
"על מה?" איבדתי את עצמי
"על מה שיש לי..." הוא אמר והדביק את שפתיו לשפתיי.
זרמתי איתו, שוב אותה ההרגשה הקסומה, שוב משחקי הלשון שגרמו לי לצמרמורת, מה אני עושה? איך אני נותנת לעצמי להיסחף לתוך המשחק הזה??
"אלון..." התנתקתי ממנו
"מה קרה?" הוא הסתכל עלי מופתע
"אני מבולבלת" שמתי את ידי על כתפיו והרחקתי אותו
"בגלל מור?" הוא נשמע מבואס
"בגלל הכל...בגללך, בגללו, בגלל עצמי, מגלל מעיין..." אמרתי
"מה מעיין קשורה?" הוא שאל
"כי היא מבלבלת אותי עם העצות שלה...אני לא יודעת מה אני מרגישה" אמרתי
"תנסי להסביר, אולי אני יכול לעזור לך" הוא אמר
"מצד אחד אני רוצה אותך...מצד שני אני רוצה את מור...אני לא יודעת" התיישבתי על הכיסא נאנחת
"אני לא מבין אותך..." הוא נשמע מאוכזב
"תבין אלון, קשה לי לראות אותך מעבר לידיד...אתה הרי אחי..." אמרתי לו
"גם לי היה קשה....אבל עובדה, אתמול ולפני חמש דקות, אחים, לא היינו" הוא אמר
"אני יודעת...וזה מה שמפחיד אותי, לאבד אותך" אמרתי
"למה שתאבדי אותי?" הוא שאל
"כי...כי...כשביחד הכל משתנה...כבר לא מדברים כמו פעם, היחסים משתנים, ואתה יודע את זה" אמרתי
"למה אבל את ישר חושבת לצד השלילי? ישר לאבד אותי..." הוא אמר
"כי אתה יודע איך זה...ריב אחד והכל משתנה...כבר אין מישהו לצידך" אמרתי
"מאיוש...אני תמיד אהיה לצידך" הוא התיישב מולי
"אתה אומר ככה כדי לשכנע אותי...אבל בתוכך אתה יודע שאם קורה משהו חס וחלילה לא נחזור להיות כמו פעם" אמרתי
"בשבילך אני מוכן לקחת תסיכון הזה...אני מוכן להסתכן כדי לאהוב" הוא אמר
"אבל אני מפחדת להסתכן..." אמרתי
"למה?" הוא שאל
"אני לא רוצה להיפגע..." אמרתי
"גם אני לא רוצה להיפגע ולפגוע, ואני מבטיח לא לפגוע בך....את יותר מידי חשובה לי" הוא ליטף את הלחי שלי
"אלון, אני רוצה להאמין לך, אבל קשה לי..." אמרתי
"למה עם מור לא תפגעי?" הוא שאל
"עם מור זה שונה..." אמרתי
"מה שונה בזה?!" זה הציק לו
"כי מור לא יהיה לצידי תמיד...אתה כן...מור לא חשוב לי כמוך..." אמרתי
"אין לי מה להגיד לך..." הוא קם והלך למזוג לעצמו לשתות
"אני צריכה לחשוב...לראות מה אני רוצה" אמרתי
"תחשבי...רק אל תפגעי בי..." הוא הסתכל עלי בצורה אומללה
"אני לא רוצה לפגוע בך לוני..." אמרתי
"אבל את עושה את זה..." הוא השפיל את ראשו
"אני מצטערת...כדאי שאני אלך..." קמתי והתחלתי ללכת לעבר הדלת. הוא לא אמר כלום ולא עצר בעדי, הבנתי אותו, בלבלתי אותו יותר מידי, ובלבלתי גם את עצמי.
כשיצאתי מהבית הלכתי לעבר גן השעשועים שהיה שם בסביבה. הייתי צריכה לשבת לחשוב טיפה מה קורה איתי, מה אני מרגישה.
מצד אחד יש לי את אלון, הוא מקסים, פשוט בחור זהב, אני כן נמשכת אליו, אבל זה אלון.
מצד שני יש לי חייל מהמם, בחור מתוק, מתחשב, עדין...
במי אני צריכה לבחור? למה אני לא יכולה לחלק את עצמי לשתיים ולהסתפק רק באחד?
איך הגעתי למצב הזה בכלל?
לפני שלושה שבועות בערך לא היה לי אפחד, אלון אפילו לא פזל לעברי...
האם השינוי בצורה החיצונית שלי גרם לו לרגשות שהוא מרגיש עכשיו? האם הוא נמשך אלי רק בגלל מראי החיצוני? הרי לא השתנתי באופי, כולה לבשתי בגדים וסידרתי טיפה תפנים.
אל תאמינו לשטויות שאומרים לכם אפעם....יופי פנימי זה באמת משהו שאנשים מכוערים המציאו.
בנאדם נמשך אליכם קודם כל רק בגלל המראה החיצוני שלכם, ורק אחר כל בגלל מי שאתם. כי תסכימו איתי...שאת ה"יופי הפנימי" של הבנאדם מכירים עם הזמן, עד אז חיים על החיצוניות שלו, על המשיכה המינית בינכם...ואם אין משיכה מינית, אתם לא יכולים להיות עם הבחור או הבחורה, עד כמה שהם מקסימים.
עם כל המחשבות האלה הגעתי לגן שעשועים.
להפתעתי הרבה מצאתי שם לא את האחד מאשר דולב...
"מה, מה אתה עושה פה?" שאלתי אחרי שהבחין בי
"מה את עושה פה?" הוא שאל
"אני גרה פה באזור אתה יודע..." אמרתי
"אהה...אני עם האחיין שלי...אחותי ביקשה לשים עליו עין לשעתיים" הוא אמר
"ושמו בישראל?" הסתכלתי על התינוק הקטנצ'יק שהתרוצץ לו בין המגלשות ונדנדות
"לקטנצ'יק קוראים אופק" אמר דולב
"איי איי...איזה שם. רק בגלל השם הייתי יוצאת איתו" אמרתי
"אממ מאי...לא סיפרת לי משהו? שאני אקח תילד ואברח מפה?" הוא חייך
"כן...אני פדופילית לכל מה שנוגע לילדים" אמרתי
"אופק, בוא הולכים" הוא צעק
"לאאאא..." הילדון עשה פרצוף עצוב
"חחחח...אני צוחק, לך תשחק" הוא אמר
"תראה מה עשית לילד..." אמרתי לו
"תפו עלי...." הוא התיישב על הספסל ואני אחריו
"אז מה? הכל טוב?" שאלתי
"יהיה טוב..." הוא אמר
"מה קרה?" שאלתי
"אני והודיה לא מדברים מאתמול בערב..." אמרתי
"מה קרה?" שאלתי
"לודע מה נפל עליה... פתאום היא אמרה שאני לא מקדיש לה תשומת לב, שאני לא אחראי ונוהג שיכור, שוב פעם נטפלה לזה, שאני לא אומר יותר שאני אוהב אותה...בולשיט" הוא אמר
"אני מקווה שאני לא הסיבה לקונצים..." אמרתי
"לא נדמה לי.." הוא אמר
"אתה רוצה אולי שנתרחק, תראה אם העניינים מסתדרים?" שאלתי
"מה פתאום?!" הוא פקח את עיניו
"אני כולה רוצה לטובתכם..." אמרתי
"זה לא נקרא לטובתנו. כמו שיש לה ידידים שהיא מבלה איתם, גם לי יש ידידות שמותר לי לבלות איתם" הוא אמר
"אני לא יודעת..אולי היא מרגישה מאויימת..." עניתי
"אז היא טיפשה...היא יודעת שאני אוהב אותה" הוא אמר
"אולי תדבר איתה על זה?" שאלתי
"אין לי מה להגיד לך..." הוא אמר
"יש לך מלא מה להגיד...האגו שלך חוגג פה" אמרתי
"אולי את צודקת....אופק רק מהנדנדה הזו" הוא צעק לו
"קיצר...אני מקווה בשבילך שיהיה טוב.." אמרתי
"את לא נראית לי אחת שהכל טוב אצלה" הוא אמר
"אני לא יודעת אם אני צריכה לספר לך את זה..." אמרתי
"למה?" הןא הופעתי
"כי זה קשור למור...ואם אני אספר לך, זה יגיע אליו" אמרתי
"תקשיבי...מור לא כזה חבר טוב שלי, אנחנו חברים של בילויים, לכן אני יכול לשמור לעצמי את מה שאת אומרת..." הוא אמר
"אוקיי..." לא הייתה לי ברירה אלא לסמוך, הייתי צריכה להוציא את זה
"אני מקשיב..." הוא אמר
"אני מבולבלת..." אמרתי
"לגבי מי?" הוא שאל
"לגבי מור ולגבי אלון" אמרתי
"אלון זה הידיד הזה שלך שחיכה איתך אתמול?" הוא שאל
"כן...." אמרתי
"אז מה איתו?" הוא שאל
"אתמול כשחזרתי, אשפזו את סבתא של מעיין אז היא לא הייתה בבית ונאלצתי ללכת לאלון" התחלתי לספר
"נו?" הוא שאל ופזל לעבר אופק
"אז היינו אצלו וזה...והתנשקנו..." אמרתי
"רציני?" הוא הופתע
"כן...אני לא יודעת איך הגענו למצב הזה...הוא כמו אח בשבילי..." אמרתי
"זה קורה הרבה..." אמר דולב
"מה קורה הרבה?" שאלתי
"שידידים ממש טובים פתאום נמשכים אחד לשני וכ'ו..." הוא אמר
"כן...אבל בכל זאת, זה מפחיד אותי. מצד אחד בא לי עליו, מצד שני מור ממש מקסים" אמרתי
"זו הייתה הנשיקה הראשונה שלך?" הוא שאל
"כן..." הסמקתי
"חחחח..." הוא צחק
"מה מצחיק?" שאלתי
"הסיטואציה שבה חווית אותה..עם הידיד הכי טוב..." הוא אמר
"כן...אני ממש לא יודעת מה לעשות" אמרתי
"אני מבין אותך..." הוא אמר
"אני שמחה שאתה מבין אותי...תגיד לי מה לעשות" אמרתי
"אני לא יכול להגיד לך את זה...זה תלוי רק בך, מה שאת מרגישה" הוא אמר
"אם הייתי יודעת מה שאני מרגישה..." אמרתי
"את יודעת מה את מרגישה...את פשוט מסרבת להאמין בזה..." הוא הסתכל עלי
"אתה רומז פה על אלון?" שאלתי
"לא רומז כלום...את צריכה להבין לבד...." הוא אמר
"אוףף..." נאנחתי
"יהיה טוב..." הוא אמר
"בעזרת השם..." אמרתי ושנינו שתקנו
"אני לא אהיה בעבודה מחר" הוא שינה נושא
"למה?" הופתעתי
"אני נוסע לשלושה ימים לבסיס..." הוא אמר
"אתה לא חוזר הביתה?" שאלתי
"שלושה ימים לא..." הוא קם לעבר אופק
"אתה הולך?" שאלתי
"כן...צריך להאכיל תאינדיאני הקופצני הזה" הוא הרים אותו והביא לו נשיקה
"חחחח...גם אני אזוז לבית...כבר שכחתי איך הוא נראה..." אמרתי
"חחח..אתה רוצה שאני אסיע אותך?" הוא שאך
"מה פתאום!! חמש דקות אני בבית..." אמרתי
"בטוח?" הוא שאל
"100%" עניתי
"אוקיי...אז ביוש" הוא אמר
"ביי ביי..." נתתי לו נשיקה בלחי והתחלתי ללכת
התקרבתי לבית ונכנסתי לתוכו. ראיתי את רותם יושבת מול הטי וי.
"מה שלומך?" שאלתי
"טוב..." היא חייכה
"אני שמחה..." אמרתי
"אבא חיפש אותך" היא אמרה
"למה?" נבהלתי
"לא יודעת..הוא אמר שהוא צריך לנהל איתך שיחה בארבע עיניים" היא אמרה את זה בפחד
"לא שוב..." מלמלתי
"מאי...הכל יהיה טוב?" היא שאלה
"הכל יהיה בסדר חמודה..." אמרתי לה
"הוא הלך לקנות סיגריות" היא אמרה
"אני בחדר..." נכנסתי ונעלתי אחרי...
ישבתי על המיטה בשקט וחיכיתי שיגיע, חוזה את מה שהולך לקרות.
"היא חזרה?" שמעתי דלת ננעלת
"היא בחדר.." אמרה רותם
לא עברו 5 שניות איך שהדלת שלי נפתחה ונסגרה אחריו.
"איך היה?" שאלתי
"מה?" הוא שוב היה אותו קר ומגעיל
"איתה..." אמרתי
"מה אכפת לך?!" הוא התיישב לי על מיטה
"סתם מתעניינת..." אמרתי
"אז אל תתענייני בדברים שהם לא עניינך..." הוא אמר
"טוב..." לא התוכחתי איתו.
"בואי לפה שניה..." הוא עשה עם האצבע
עשיתי כדבריו והתקרבתי. איך שהתקרבתי הוא טפס אותי בשיערי ומשך אותו למטה.
"אבא דייי..." מלמלתי עדיין בלי לצעוק מכאבים
"באיזו זכות את יוצאת למקומות כאלה?!" הוא שאל בצורה מאופקת
"אני לא ילדה קטנה...מותר לי לצאת לאן שאני רוצה..." אמרתי והרגשתי את שיערי נמתח עוד יותר
"כל עוד את גרה בבית שלי...אני אגיד לך לאן מותר לך לצאת ולאן אסור לך, זה ברור?" הוא שאל
"כן..." לא רציתי לחטוף מכות
"טיפשה" הוא עזב את שיערי ודחף אותי לאחור כך שקיבלתי מכה בראש מהקיר
"איי..." מלמלתי והראש הסתובב לי
"אמרת משהו?" הוא שאל לפני שיצא
"לא..." אמרתי והדלת נסגרה אחריו
"תמות..." אמרתי בלחש שחלילה לא ישמע ואז באמת יהרוג אותי
הסתכלתי על האצבעות וראיתי דם. כנראה המכה הייתה חזקה יותר ממה שחשבתי.
שמתי את ראשי על הכר, נותנת לו לספוג את דמי ועצמתי את העיניים, כאב הראש הרג אותי, לשבועיים שכחתי מזה לקבל מכות...
כנראה הוא נרגע מהאיום שלי פעם קודמת ושוב חזר למאלכתו, הייתי צריכה לחשוב על משהו אחר, משהו שירגיע אותו ויבהיל אותו יותר מזה, אבל מי יכול לעזור לי בזה?
אם אני אפתח את פי אני אמצא את עצמי בפנימיה רחוקה מרותם, לא רציתי את זה.
עם המחשבות עצמתי את עיניי....ומה שהעיר אותי, זה כבר לפרק הבא.

תודה על הסבלנות!!!
תהנו!!

יפה= ]]

המשך
ובלי ייבושיםם!!

אוהבת,
לינורצ'וו:]]

אררררררר השמךךךךךך

גרר
המשךך
מהמם כמוו תמידד

מהמממממממממממממממממם
תמשיכי

יששש סופסוףףףףף
אבל לא הרגשתי בפרק הזה שדולב ממש קרוב אלייה.. נראה כאילו הוא סתם ידיד...
לא יודעת להסביר...
ומה עם מור?
ואבא שלה למרות הכל נראה לי עכשיו יותר מאופק
מחכה להמשךך
אוהבת המוןן טלוש

ווואייייייייייי איזה אבא חראאאאא מה זה הדבר הזהה?!?!!??!?!?!?

מהמםםם..... המשך דחווףףףף

אוהבתותךךך מידןן 😊

וואי איזה מסכנה ......
שתספר כבר לדולב!!!
מדהים יפה שלי תמשיכי

אווווףףףף... אבא מעצבןן.... אני מרחמת עליההה!!!!

המשךך..

יואווו באלי להרוג אוותוווו
יימח שמו זהההה..!!!

תמשיכי יפיופיתתת =]]]
לילוש 😊

פששששששששששששששששששששששששי!!
המשךךך דחוףף!!! 😁

בוא נגיד ש...

🙄 אבא שלה ירגיש טובב...
או שאולייי...
😯 ימותתת...
רק שלאא...
יהיהה באיאא 😊


חחחחח...המשךך מהמםםםם...
ולהגיד מה שאני חושבת?!
וותריי על אלון...
וותרי על מתן...
גנביי ל...הודיהה קוראים לה?!אתת דולב...

הככייי חמודדדדד 😁

המשךך מהממםם בובבייייי...

תמשיכייי=]בלי יותרר מדיי ייבושים!

אוהבבבבתתת 😁
\/שירי/\

פרק מהמםם כרגיל...

מחכה להמשך והכי מהר שאפשררררררר

וואי איזה מהמם זה..

ניק.. אופק אה?
קלטתי אותך.. חחח..


המשךך יפה שלי..