אוףףף
הודיונתתת
עצובבב ליי
גרררר מסכנהה נרקיסס
אאוהבתיי אני מקווה שעכשיו שהיאא גדלהה זה סופו של הסיפורר תיזהרי ממני חיחיחי
מקסיםם כמוו תמידד בובהה
למה נראלי שהיא ועידו עוד יחזרו...???
חחח אני במתחחח
תמשיכיי
אוהבתתת'תך
מאיושש
יאאא למה הרגת אותה?????
והסיפור כאילו קיבל פן חדששש בקשה אל תגמרי אותווווווווו את יכולה לכתוב עכשיו פי מיליון פרקיםםםם
מחכה להמשךך אוהבת המוןן טלוששש
בתאלו'ש:
ת' יפיופה שלי 😁
אוהבת'ךךךךךך מוווווואההה
אני לא מאמינה שכבר עמוד 58 😛
איזה סיפור ארוךךךךךך
*******************************
מאיו'ש:
חחחח זה לא סוף הסיפור
היא גדלה אבל יש לה עוד המון דברים מלפניה
דברים שאני צריכה להמציא
ת' שלמות שלי 😁
אוהבת'ךךךךךךך מוווווואההה
---------------------------------------------------------------------
למרות שיש רק 2 תגובות אני מתחילה לכתוב לכן ת'המשך
הוא הולך להיות ארוךךךךךךך אז אחריו אני רוצה לפחות 15 תגובות
עם לא יהיו 15 תגובות אז ההמשך הבא הולך להיות האחרון
שרופה עליכןןןןןןן
ו-15 תגובות לא חייבים להיות מאנשים שונים
תגיבו כל אחת כמה פעמים עם תראו שאין הרבה תגובות
ההמשך שאני מתחילה לכתוב לכן עכשיו הוא האחרון להיום
טלו'ש:
זה תלוי בכן
עם אחרי ההמשך הבא לא יהיו לפחות 15 תגובות ההמשך הבא הולך להיות האחרון
אני הולכת לכתוב לכן המשך ארוךךךךךךךך עכשיו
ת' חיים שלי 😁
אוהבת'ךךךךך המוןןןןןןןן מוווווווואההה
חחחחחחחחחחחחחחחחחח תזהרי ממני!!! אני מסוגלת לפתוח עכשיו 10 תאי דואר ולעושת משתמשות חדשות!!!! אני בחיים לא יוותר על הסיפור שלך ולא יתן לך לוותר!!!! זה מדורג אצלי בטופ!!!! קודם כל אני מחפשת פה המשכים!!! בקשה אל תעשי לי את זה!! רציני!! חח אני יפתח משתמשות חדשותתתת פאקצות כאלה שיעשו: שיואו אני כאילו כזה לא מאמינה באבאאא זה פשוט מדהים מהמם שיואו שיואו אין פשוט חח טוב הבנתת דיי אני נגעלתתת
קיצור אני מחכה!! ותחשבי על זה ותחסכי לעצמך ת'גועל הזה חח
אוהבתךך טלושש
חחחחחחחח לא חייב מכמה משתמשים שונים
אפשר גם ממשתמש אחד, 15 תגובות אבל לא מאנשים שונים
כאילו לא חייב
חחחחחח ת' רבה יפה שלי
אוהבת'ךךךך 😁
-------------------------------------
רק התחלתי לכתוב ת'המשך
אני מתחרפנת פה
על כל דבר יושבת שעות
חחח אני לא יודעת אם לחכות או ללכת לישון חחח
המשך...
המשפחה של אמילי... עברה לגור בקנדה... לפני חודשיים... אמילי עברה איתם לקנדה
אור עברה לגור באילת... היא גרה שם לבד בדירה משלה... המשפחה שלה עדיין נשארה בנצרת עילית
היא עברה לגור שם לפני חצי שנה... מירב וסמדי עברו לגור בייחד בדירה משותפת פה בת"א
אנחנו שכנות... גרות דלת לייד דלת... יש להן גם דירה בת 2 חדרים... שכורה
נדב התחתן עם אולגה... האהבה בינהם כל יום ויום גדלה יותר ויותר... הם כאלה חמודים בייחד
הם התחתנו לפני שבוע בדיוק... נדב ואני עדיין שומרים על קשר מצוין... עדיין הידידים הכי טובים
כמו בעבר... הם גרים גם בת"א... בדירה בת 3 חדרים... שכורה
-*-*-*-*-*-*-*-*-*-*-*-
בחוץ חם עכשיו... תחילת חודש ספטמבר... השעה 8:00 בבוקר... אני מתחילה לעבוד היום ב-10:00
שמעתי ת'צלצול של השעון מעורר המעצבן שלי מתוך שינה... כיוונתי אותו להיום לשעה 8:00
כיביתי אותו... רציתי להמשיך לישון אבל ידעתי שאני צריכה לקום לעבודה
עבודה זה לא בצפר שאפשר להבריז מתי שרוצים... למרות שחוטפים גם בבצפר על הראש בגלל הברזות
אבל בעבודה מפטרים אותך... ועוד לי יש דירה שכורה משלי... אמורה להיות עצמאית... כמה שזה קשה
אני בחרתי בזה לבדי... פתחתי ת'עיניים לאט לאט... הורדתי מעצמי ת'שמיכה... פיהקתי קצת והתמתחתי
קמתי מהמיטה חצי מתה... הלכתי לאמבטיה... פתחתי ת'ברז של המים הקרים וגם ת'ברז של המים החמים
התפשטתי... חיכיתי כמה דקות עד שנהיו מים נעימים כאלו... לא קרים ולא חמים... באמצע
נכנסתי ונתתי למים לזרום על גופי ולשטוף אותו... להעיר אותי קצת... בסוף אני ארדם בעמידה
בקושי יושנת בלילות... הולכת לישון בחמש לפנות בוקר כשיודעת שאני צריכה לקום יום למחורת מוקדם לעבודה
מפגרת... מה שנכון נכון... סיבנתי את גופי ואת שערי... שטפתי... עמדתי עוד כמה דקות מתחת למים הנעימים
נותנת להם להמשיך לזרום על גופי... סגרתי ת'ברזים של המים החמים והקרים... ניקיתי ת'אמבטיה
לבשתי ת'חלוק שלי שהיה תלוי על הדלת של האמבטיה ויצאתי לסלון... נכנסתי למטבח... הכנתי לעצמי קפה נמס
שתתי מהר ת'קפה נמס והנחתי ת'כוס הריקה בכיור... יצאתי לסלון ובדקתי בשעון תלוי אצלי בסלון
מה השעה עכשיו... 8:30... וואלה יש לי עוד שעה... אני צריכה לצאת חצי שעה לפני מהבית... בכל זאת זה הליכה של 15 דקות
מהבית שלי עד לחנות שבה אני עובדת... חנות פרחים... לא בא לי לבוא בדיוק בזמן... קצת יותר מוקדם
הלכתי לאמבטיה... צחצחתי ת'שיניים... ניגבתי את פני במגבת שתלויה אצלי באמבטיה... הלכתי לחדר שלי
הוצאתי מהארון חזיה שחורה, חוטיני שחור, חצאית שהולכת טיפה מתחת לברך בצבע ורוד מסטיק וגופיה שחורה
הנחתי אותם על המיטה שלי... הוצאתי מקופסת התכשיטים שלי ת'שרשרת שעומר פעם קנה לי, לנרקיס ולאורפז
לפני 7 שנים... 2 טבעות וצמיד פשוטים כאלה... שקניתי מזמן ב5 ש"ח כל אחד... פשוטים וזולים אבל יפים
הנחתי אותם גם על המיטה שלי... עשיתי את כל מה שהייתי צריכה... לבשתי ת'חזיה ת'חוטיני ומעל ת'חצאית והגופיה
ענדתי ת'שרשרת... 2 הטבעות והצמיד... התבשמתי, הסתרקתי ואספתי ת'שיער לקוקו גבוה בגומיה שחורה דקה
לקחתי ת'תיק הקטן והשחור שלי... זה תיק פשוט כזה... לא ליציאות... הנחתי בו ת'פ"ל שלי, מפתחות מהבית
ות'ארנק שלי... לבשתי קפקפי אצבע שחורים... שטוחים... הוצאתי מקופסת התכשיטים שלי צמיד לרגל בצבע שחור
ענדתי אותו... הסתכלתי על עצמי פעם אחרונה במראה... הייתי מרוצה ממה שראיתי שם... חייכתי לעצמי
לקחתי ת'תיק שלי ויצאתי לסלון... הסתכלתי על השעון וראיתי שהשעה 9:25
יצאתי מהבית וסגרתי ת'דלת אחרי במפתח שהוצאתי מהתיק שלי... הכנסתי ת'מפתח בחזרה לתיק
-*-*-*-*-*-*-*-*-*-*-*-
יצאתי מהבלוק שבו אני גרה ואחרי 15 דקות נכנסתי לחנות הפרחים... החנות נפתחה רק בשעה 9:00 וכבר היו המון לקוחות
הבנות שעובדות שם איתי שלטו על העניינים... הנחתי ת'תיק בתוך חדר קטן... שעליו יכולים להכנס רק עובדי החנות והתחלתי לעבוד
בעודני מכינה שם למישהי זר פרחים שמעתי קול מוכר... הרמתי את ראשי וראיתי אותו... נכנס לחנות
הוא החזיק ביד ימין מפתחות מהמכונית שלו ועוד מפתח שנראה כמו מפתח מבית
וביד השמאלית ת'ארנק שלו... ארנק לבנים כזה ופ"ל שבו הוא דיבר באותם רגעים
זה היה עידו... כל כך שונה... הוא לבש חולצת טישרט לבנה זרוקה כזאת... שרוול קצר ומכנס דגמ"ח 7/8 בצבע באז'
הוא היה שונה אבל משהו בו נשאר אותו הדבר... משהו שגרם לי להבין שזה עידו... השכן שלי לשעבר
האהבה הראשונה שלי... האהבה שעדיין לא שכחתי ממנה... למרות כל השנים... 7 שנים... עשיתי ת'צמי כאילו לא ראיתי אותו
כאילו אני לא מכירה אותו... המשכתי להכין לאותה אחת ת'זר פרחים שהיא רצתה
הוא הפסיק לדבר בפ"ל שלו והכניס תפ"ל לאחד הכיסים במכנס שלו
פנה לאחת הבנות שבדיוק השתחררה מלקוחה קרציה שלא ידעה מה היא רוצה מהחיים שלה
הוא חייך עליה חיוך מפה לאוזן
עידו- "תביאי לי ב' זר שכולל 7 ורדים אדומים ו2 לבנים"
בשביל מה הוא צריך את הזר הזה?... חשבתי לעצמי...
היא- "רק רגע"
היא הכינה לו ת'זר שהוא ביקש... אותי הוא עדיין לא ראה... אולי ראה אבל לא זיהה...
עידו- "יש לי זמן"
היא הכינה לו ת'זר שהוא ביקש ונתנה לו...
עידו- "כמה זה עולה לי?"
היא- "45 ש"ח"
עידו- "אוקי"
הוא הוציא מהארנק שלו שתי שטרות של עשירים וחמש ש"ח שלם ונתן לה
היא- "ת' שקנית אצלינו והמשך יום טוב"
עידו- "ת', אין בעד מה וגמ'לך"
הוא המשיך לחייך והיא החזירה לו חיוך... הוא יצא מהחנות עם הזר שלו... הסתכלתי על גבו
ליבי נצבט... חשבתי שזהו... אני לא אראה אותו יותר... זאת הייתה הפעם האחרונה... אבל לא
הוא חזר לחנות... כאילו איבד משהו... נזכר במשהו... הבאתי ת'זר שהכנתי לאותה אחת שביקשה ממני וניגשתי לקופה
זאת שעמדה בקופה הלכה לחדר הקטן ההוא... לקחתי מאותה אישה שהכנתי לה ת'זר... כסף
היא הביאה לי בדיוק אז לא הייתי צריכה להחזיר לה עודף... חייכתי עליה
אני- "יום טוב שיהיה לך ות' שקנית אצלינו"
היא- "ת'"
היא יצאה מהחנות ועידו ניגש לקופה... הסתכל עלי כמה דקות מופתע ומבולבל... שיחקתי ת'צמי לא מכירה אותו
המשכתי לחייך
אני- "כן?"
עידו- "יסמין?!"
אני- "בדיוק... מי אתה?"
עידו- "עידו... מנצרת עילית... היינו שכנים והיה בינינו סיפור די ארוך"
המשיך להסתכל עלי מופתע ומבולבל
אני- "סיפור?... שכנים?... נצרת עילית?... לא זכור לי... פעם ראשונה אני רואה אותך"
עידו- "את בטוחה?"
אני- "כן"
עידו- "טוב... אממ.. אני מצטער אז"
אני- "זה בסדר"
עידו חייך עלי וגמני עליו
עידו- "ביי"
אני- "ביי"
הוא יצא מהחנות ואני הסתכלתי על גבו... למה אמרתי לו שהוא טועה?... שאני פעם ראשונה רואה אותו?
למה לא יכולתי להגיד לו שהוא צודק?... שזאת אני?... שהוא לא טועה?... אוףףף... שנאתי ת'צמי באותם רגעים
רציתי כל כך לבכות... אבל התאפקתי... נשמתי עמוק מנסה להרגע... אמרתי לעצמי שאני לא הולכת לבכות עכשיו
בתוכי... אחת הבנות שעובדת שם התקרבה עלי
היא- "יסמיןן מה קרה?"
בטח ראו עלי שאני מתה לבכות
אני- "זה לא ממש משנה"
היא- "את בטוחה?"
אני- "כן"
חייכתי עליה בכל הכוח
אני- "אני כבר חוזרת"
היא- "סבבה"
יצאתי מהחנות והתיישבתי על המדרגה בכניסה לחנות... תפסתי את ראשי בשתי ידי... החיים כל כך לא הוגנים
לא יודעת למה... פתאום נזכרתי בנרקיס... למרות שלא הראתי לה את זה כשהיא הייתה בחיים... אהבתי אותה
היא הייתה בשבילי חלק בלתי נפרד מהחיים שלי... כשקברו אותה נפלתי על הקבר שלה... הלב שלי היה שבור לרסיסים
היה לי קשה לנשום... הדמעות ירדו כמו מים שיורדים מתוך ברז... ברז שפתחו ולא סוגרים... הרגשתי כאילו לקחו חלק ממני
היא לקחה איתה חלק ממני... חלק בלתי נפרד... כולם היו שבורים אבל אני יותר מכולם... לקחו להם 3 שעות עד שנרגעתי וחזרתי לעצמי
כל פעם שאני נזכרת בנרקיס נשבר לי הלב... למה דווקא לה זה היה צריך לקרות... למה לא לי?
מה יש לי כבר להפסיד?... לה יש הרבה להפסיד... היא מפסידה הרבה... אבל לי?... אין... החיים שלה יותר חשובים משלי
היא יותר חשובה ממני... לפחות בשבילי... היא הייתה בנאדם מדהים... בנאדם מדהים שכמעט ולא ראה כלום
כל כך צעירה... כמו פרח שעדיין לא נפתח... הייתה מלאך על פני האדמה... בטח ה' רצה אותה ליידו עוד מלאך
לכל המלאכים... מלאך שנלקח בטרם זמנו... מלאך שכולם אהבו על פני האדמה... רצו אותה בינהם אך ה' קבע
כמו תמיד הוא הקובע... ההחלטה הסופית היא שלו... נרגעתי קצת וחזרתי לחנות... המשכתי לעבוד
ישר איך שנגמרה המשמרת שלי יצאתי מהחנות... הייתי צריכה לעשות קניות לבית... תפסתי מונית
התיישבתי בתוך המונית ושילמתי לנהג... אמרתי לו שאני צריכה להגיע למכולת מסוימת
המכולת נמצאת 5 דקות הליכה מהבית שלי... הוא הוריד אותי לייד המכולת
אני- "ת'"
הוא- "ב'"
יצאתי מהמונית ונכנסתי למכולת... ראיתי שם את סמדי ומירב... הן לא ראו אותי... רק כשהתקרבתי עליהן סמדי ראתה אותי
עשיתי לה כזה שקט עם האצבע... היא שתקה... קפצתי על מירב מאחורה וזאתי הכניסה ת'צרחה של החיים שלה
אני וסמדי רק נקרענו שם מצחוק... מירב הסתובבה עלי
מירב- "מטורפתתת הפלת לי ת'לב לתחתונים"
אני- "לחוטיני יותר נכון"
אני וסמדי המשכנו להקרע מצחוק... מירב תמיד מסתובבת עם חוטיני... מאז שאני זוכרת אותה... מירב הסמיקה קצת
מירב- "מפגרת"
המשיכה להסמיק... נתתי להן נשיקות בלחי
אני- "מה אתן קונות?"
מירב- "קולה"
סמדי- "ספרייט"
מירב- "לאאא קולההה"
סמדי- "ספרייטטטט"
הן התווכחו בינהן כמו שתי ילדות קטנות ואני צחקתי לעצמי... לקחתי לעצמי שני בקבוקי קולה
הנחתי ת'בקבוקים על השולחן... איפה שהקופה... חזרתי ולקחתי עוד שני בקבוקי קולה וגם אותם הנחתי על השולחן
לייד שני הבקבוקים האחרים... לקחתי 2 חפיסות גרעיני אבטיח... חפיסות גדולות וקצת חטיפים
לקחתי עוד כמה דברים וניגשתי לקופה... סמדי ומירב כבר היו בקופה... בסוף הם קנו בקבוק 1 קולה ובקבוק 1 ספרייט
הן היו מלפני... נפרדנו בנשיקה בלחי וקבענו שהן באות עלי עוד שעתיים
-*-*-*-*-*-*-*-*-*-*-*-
לפני חצי שעה נכנסתי הביתה... השעה עכשיו 18:30...
עמדתי במטבח... טיגנתי לעצמי שניצלים ושמעתי ת'צלצול של הפ"ל שלי... רצתי מהר לסלון... הפ"ל שלי היה על הספה בסלון
הסתכלתי על הצג וראיתי ת'שם של אורפז... עניתי מהר
אני- "הלאו"
אורפז- "יסמין מה העניינים?"
אני- "אצלי ברוך השם... מה איתך?"
אורפז- "מעולה... תקשיבי מחר בשעה 19:00 את תהיי בבית?"
אני- "לא יודעת עדיין... למה?"
אורפז- "אני צריכה לעשות סידורים בת"א מחר... בשעה 19:00 אני אסיים וחשבתי לקפוץ עלייך"
אני- "וואלה... בנתיים ת'אמת אין לי תוכניות למחר... אחרי העבודה אני ישר הולכת הביתה"
אורפז- "איך את עובדת מחר?"
אני- "מ-10:00 עד 17:00"
אורפז- "אוקי... אז נפגש מחר"
אני- "סבביש"
אורפז- "ביי מותק"
אני- "ביי יפה שליי"
ניתקתי... הנחתי ת'פ"ל על הספה וחזרתי מהר למטבח... לפני שישרפו לי השניצלים
-*-*-*-*-*-*-*-*-*-*-*-
יום למחורת... בשעה 11:00...
הייתי בחנות הפרחים... מאחורי הדלפק... בקופה... לא היה לי מה לעשות
בקושי היו לקוחות בחנות והלקוחות שהיו... הבנות שאיתן אני עובדת טיפלו בהן... פתאום הוא נכנס
עוד פעם... מה קרה הפעם?... עוד זר צריך?... הוא ניגש לקופה ופנה עלי... זה היה עידו
עידו- "הפעם את לא תוכלי לעבוד עליי... חשבתי על המפגש הזה שהיה בינינו אתמול... כל היום... אני יודע שזאת את
יסמין הרטמן מנצרת עילית... אותה אחת שאני הייתי האהבה הראשונה שלה והיה בינינו סיפור ארוך
אני מתאר לעצמי שאת מנסה לשכוח אותי או שכבר שכחת... אבל אני בטוח שזאת את ואני לא טועה!"
אמר... בטוח בעצמו ובלי לנשום... הוא דיבר מאוד מהר... אחרי שהוא שתק הוא הסתכל עלי... עמוק בעיניים
מחפש בהם משהו...
*****************************************************
אני רוצה 15 תגובות ולא משנה לי ממי
מצדי שיהיה מאותו משתמש... שיגיב כמה פעמים
עם לא יהיו לפחות 15 תגובות ההמשך הזה היה האחרון
יאאא איזה יפה... הלוואי שיהיו יד שוב פעם ויתחתנו חחחחח יאללה המשך בובה
וואי שיחזרו כבררר המשךךךךךךךך
אוףף מסכנה נרקיס..
כ"כ כאב לי הלב עליה שקראתייי
גרר
תמשיכי ומהר הודיונת =]
מטורפת עליך נשמתיי..
אתר האהבה הישראלי