בטח הוא ניסה להתאבד או משו...
או או...
קצררר... =/ המשךךך
תודה מתוקות..
המשך יותר מאוחר..
ושמחה שאתן במתח.. זאת הכוונה..=]
אמממ
אז עם מפרשים את מה שאת אומרת..
הוכונה שלך היא ל ה ר ו ג אותנו מהמתח?
מה קרה לאושרי שליי?!??!
גלללל תזהריי ממניי!!
תמשיכי דחוחףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף
😮 דיי אני בשוקקקקקקקקקקקק מחכה להמשך מאממממממממממייי
בובהה ד"א שמתיי המשךך חדש את מוזמנת לקרוא ולהגיב...
שבוע טוב
אוווווווהבת..
___________________
ניתקתי.. סחרחורת תקפה אותי..
"מה איכילוב?" רון שאל אותי...
"בוא כבר.." משכתי את ידו כולי רועדת.. ויצאנו החוצה.. לאיכילוב...
פרק 108-
הגענו לאיכילוב..
שררה דממה.
אמא שלו, אבא שלו, המשפחה שלו. כולם היו שמה.
רצתי לתומר וחיבקתי אותו. דמעות עמדו בעניי. דמעות של כאב, של שנאה כלפי עצמי.
למה אושרי צריך להיות מאושפז פה?
"איך זה קרה?" שאלתי..
"הוא עשה תאונה.." תומר ענה.. דמעות בעניו..
"אה.." אמרתי.. "אפשר להכנס אליו?"
"הוא ישן.." תומר אמר..
"אפשר?"
"כן.. אפשר.." תומר אמר..
פתחתי בעדינות את דלת חדרו וראיתי אותו.. שוכב מחובר למכשירים הארורים האלה.. מכשיר הנשמה בפיו..
התקרבתי לאט לאט.. מביטה בו.. עניו היפות היו סגורות כעט, לא מביטות, לא מבינות.. רק כואבות..
כל האהבה הזאת שמסביבי.. בשביל מה אני צריכה אותה? בשביל מה אם חיים של אדם יכולים ללכת בן רגע בגללה..
התקרבתי אליו והתיישבתי על כיסא.. ליטפתי את פניו העדינות.. שריטות היו על מצחו..
כאב לי הלב.. הוא התפוצץ.. רציתי ללכת ולהרוג את עצמי.. הכל באשמתי.. הכל..
ידי שטה לה על פניו.. מלטפת את שערו.. ודמעות זולגות מעני.. טיפה אחר טיפה.. דמעה אחר דמעה.. בקצב לא אחיד.. לא מופרש.. משתגעת מהמחשבה שהוא ילך לי.. שהוא ילך לי ויחמוק מידי.. לא רוצה שילך.. לא רוצה..
בכיתי.. התפללתי לאלוהים.. בכי נשמע בקול.. אך ידעתי שאני כבר לא מרגישה אליו את אותה האהבה של פעם.. הייתי מביטה בו פעם.. ורק ממבטו הייתי נמסה.. פרפרים היו משתוללים לי בבטן.. למה זה כבר לא קורה לי? למה אלוהים חייב לסבך הכל כרגע? הכל היה מושלם.. היה לי חבר מקסים.. משפחה חדשה.. חברים שתומכים בי.. אפילו הלימודים היו מצוינים.. למה אלוהים חייב לקחת לי את הדבר הכי חשוב שהיה לי בחיים?..
האהבה שלי.. הוא לקח לי אותה.. ואיתה ביחד את שמחת החיים שלי.. את הרוגע והשלווה.. את האושר שלי.. האושר החיצוני והפנימי..
רציתי לשבת שמה במקומו.. שאני זאתי שאסבול.. ולא הוא..
שלי יכאב.. ולא לא יכאב..
הרגשתי ידיים שמחבקות אותי מאחורה.. זה היה מגע ידיו של תומר..
הסתובבתי.. הוא עמד שמה.. מביט באושרי בדיוק כמוני.. עם עניים דומעות וכואבות.. ומבט מצטער.. עם שפתיים יבשות.. ופנים חיוורות..
חלשה הייתי.. אולי יותר חלשה מאושרי שלי.. אך ידעתי שבזה אני לא אעמוד.. פרצתי שוב בבכי.. בכי מר..
הוא חיבק אותי..
"עדיף שאני אלך.. הוא לא ירצה שאני אהיה פה.." אמרתי..
"בטח שהוא ירצה.. את אהבת חייו.." תומר אמר..
"לא תומר.. אני כבר לא תאמין לי.. הוא שונא אותי.. אני לא רוצה שהוא אראה אותי כאן.."
"את רוצה שאני אקפיץ אותך?"
"לא... אני אלך ברגל.. אני צריכה לחשוב.."
"טוב סבבה.." תומר אמר ונתן לי נשיקה קטנה בפה.. יצאתי ורון עדיין היה שמה..
"זזים?" הוא שאל..
"כן.." אמרתי ויצאנו.. "מצטערת שככה התעקבתי.." אמרתי ...
"אהה.. בקטנה.. איך הוא?"
"על הפנים.."
"מסכן.. "
"כן.." עניתי... וחשבתי עליו..
"תגיד רון.. יהיה אכפת לך אם נלך קצת לים?" שאלתי..
"לא.. בואי.." הוא אמר.. "רק אל תשכחי שהתיק שלך אצלי.."
"אהה.. אוקי.." אמרתי.. "אני רק אודיע לאמא שלי.." התקשרתי אליה..
"אמא.." אמרתי שפוכה מעייפות.. מכל ההתרחשויות האלה שקורות לי..
"מה קורה מאמי?" היא שאלה.. "את נשמעת עייפה.."
"אני עייפה.." עניתי.. "אני הייתי בבית חולים.. אושרי מאושפז.."
"מה קרה לו?" היא שאלה..
"הוא עבר תאונה.."
"אוי מסכנון.. את איתו?"
"לא.. העדפתי ללכת.."
"למה?" היא שאלה..
"כי עדיף שהוא לא יראה אותי.. "
"אני חושבת שהוא כן יעדיף.."
"לא משנה עכשיו.." אמרתי.. "אני מטיילת עם רון.. זה בסדר?" שאלתי..
"עם רון?!?!" היא שאלה..
"כן.." עניתי..
"את בטוחה שהכל בסדר?" היא אמרה..
"כן.."
"אני מעדיפה שתחזרי הביתה.."
"לא אמא.. אל תדאגי.. הכל בסדר.."
"טוב.. תתקשרי מדי פעם שאני אדע שהכל בסדר.."
"טוב.. ביי אמא.."
"ביי.." היא ניתקה..
"עכשיו אפשר ללכת?" הוא שאל..
"כן.." אמרתי.. צעדנו לנו על החוף.. משאירים אחרינו עקבות של רגליים.. החזקנו את נעלינו ביד.. וצעדנו לנו ביחד..
התיישבתי על החול.. מביטים האופק הנעלם.. לב הים היה עוד רחוק מכאן.. לא רחוק משם..
הגלים היו היום סוערים מתמיד.. ודגל שחור התנוסס מעל המים..
"בואי נכנס..." רון אמר בלי מחשבה..
"אתה רוצה למצוא גם אותך בבית החולים?" שאלתי..
"חחחח בואי.. זה יהיה כיף.." הוא נתן לי יד..
"לא עזוב.. אין לי חשק.." אמרתי מנסה להתחמק.. מטורף הילד..
"טוב.." הוא ענה קצת מבואס.. עדיף שיהיה מבואס מאשר שנמות.. =/..
"אני כל כך אוהבת את הים.."
"גם אני.." רון אמר.. נשכבתי על החול למרות שהתכלכלתי.. לא היה לי ממש אכפת..
חשבתי על אושרי.. ושוב דמעות עמדו בעני.. התקשרתי לתומר..
"נו.. מה שלומו?" שאלתי..
"הוא התעורר.." תומר אמר.. "אבל לא נכנסתי .. אני די מפחד..."
"אהה.." אמרתי.. "אני מקווה שהוא יהיה בסדר.."
"הוא יהיה בסדר לפי מה שהרופאים אומרים.."
"אני שמחה.." אמרתי.. "טוב.. אני חייבת לזוז.."
"רגע.." הוא אמר.. "את בים?"
"כן.." עניתי..
"אוקי.. אוהב אותך.. ביי.." הוא אמר מנתק משאיר גל של כאב אחריו..
"בואי נזוז הביתה.. כבר מאוחר.." הוא אמר..
"טוב.." עניתי..
עלינו על אוטובוס.. מתיישבים אחד מול השני ושותקים.. הנסיעה באוטובוס כל כך הזכירה לי את אותו יום גשום.. אותו יום גשום שהשלמתי איתו.. אם אושרי..
הוא נראה כל כך רחוק.. כאילו קרה לפני כמה שנים.. אך הוא היה לפני חודשיים..
הגעתי לביתו ולקחתי את התיק שלי..
"אני מצטערת שזה יצא ככה.." אמרתי..
"אהה.. לא נורא.." הוא אמר מנשק אותי בלחי..
"ביי.." אמרתי וסגרתי את הדלת אחרי.. צעדתי לביתי.. נכנסתי.. אמא ישבה בסלון..
"הכל בסדר?"
"הכל מצוין.." אמרתי בצניות.. היא ראתה שאין לי מצב רוח.. אז לא ענתה.. עליתי למעלה.. ובמזל לא נתקעתי בשקד המעצבנת.. אך שמעתי את קול המוזיקה הבוקעת מחדרה...
"לא.. אל תשחק איתי.. בשום פנים ואופן זה לא בשבילי.. תירגע מותק תדע.. אחת כמוני לא תמצא גם בעוד מליון שנה.." שמעתי את צליל המוזיקה.. אוייש כל כך אופייני לה..
נכנסתי למקלחת בזריזות.. פושטת את בגדי ונכנסת למים הקרים.. הם התחממו לאט לאט.. וזרמו לאורך גופי..
ניקיתי את החול מגופי .. ויצאתי מהמקלחת..
התלבשתי בזריזות.. ונכנסתי מתחת לפוך... לא היה לי כוח לכלום.. התקשרתי שוב לאמא של אושרי..
"היי .." היא ענתה לי..
"היי.. מה שלומו?"
"אהה.. יותר טוב.."
"מה המצב שלו?"
"בינוני.." היא אמרה.. "הוא שאל עליך.."
"עלי?" שאלתי..
"כן.. הוא שאל אם היית פה.." היא אמרה..
"ומה אמרת?" שאלתי..
"שהיית.."
"אהה.." אמרתי.. "ואיך הוא הגיב?"
"הוא לא הגיב.. אבל הוא צריך אותך אושר.. רואים בעניים שלו.."
"לא נראה לי.. הוא שונא אותי.." אמרתי..
"הוא לא.. תאמיני לי.."
"תומר ראה אותו?"
"לא.. הוא הלך כי אושרי ביקש שהוא יצא מהחדר.."
"מהה?.." אמרתי.. "באמת?"
"כן.." היא ענתה.. "כואב לי כל כך... "
"אני מצטערת.. באמת.."
"זה לא את אושר.."
"טוב.. " אמרתי..
"שיהיה לך לילה טוב.." היא אמרה..
"לילה טוב.." אמרתי וניתקתי..
כאב לי עליו. כל כך.
נרדמתי בין מחשבות כואבות. מחשבות שנואות ומכאיבות בלב .. בעיקר בלב...
פפייי ארוך 😁
יאו סוף סוך המשך חכיתי לזה כל היווום חח ,
איזה מסכן איזה עצווווב זה אווף למה התומר הזה בא דווקא עכשיו שהכי היה מושלם בינההם?!@ :|
קיצר אני רווצה המשך [[:
תודה יפשלי..
12 תגובות ואני ממשיכה.. מבטיחה..
גלווושש
יואווו זה מדהיםםםםםםםםם
שיחזרוווו לא רוצה תומרררר
נוו עוד 11 תגווובת ((:
יאלה תגיבוו!
😛
אולי תעשי פחות מ12?! 😊
אתר האהבה הישראלי