איזה יפההההההההה
מה הסיבה שהוא כל כך מהר וויתר עליה...
צריכה להיות סיבה..
מחכה להמשך..
לאה
מצטערת שלא המשכתי הרבה זמן פשוט בורחת לי המוזה
אני: "מטריד אותי שיובל וויתר על האהבה שיש בינינו כ"כ מהר..הוא ביקש ממני להיות עם דור.."
לירי: "לא..הילד הגזים לגמרי..הוא השתגע..אני כבר אסדר לו את הראש.."
אני: "לא לירי..זה בסדר..באמת.."
לירי: "בסדר? תגידי את זה לסבתא שלך..מותק לא נולדתי אתמול.."
השפלתי את ראשי..
לירי: "אבל אם זה מה שאת רוצה.."
ואז הרגשתי שמישהו נוגע לי בכתף..זאת לא היתה לירי כי היא היתה מלפנים..
הסתובבתי וזה היה...
זה היה..זה היה דור..
אני: "היי..דור.."
דור: "היי נוגה..את בסדר? את נראית לי קצת חיוורת"
לירי: "טוב נוגה מצטערת אני חייבת ללכת את יודעת אני מתחילה ללמוד עוד מעט ולך אין שיעור עכשיו..אני
ממש לא רוצה לאחר..ביי"
אני: "אבל לירי מה אני.."
ניסיתי לרוץ אחריה תוך כדי שמעקתי לה את זה אבל עושה רושם שהיא לא שמעה..
אני: "..אמורה לעשות?" המשכתי בשקט את מה שאמרתי לה בצעקות
דור: "נוגה את בסדר?"
אני: "כן..אממ..אני בסדר..למה..למה אתה..שואל?"
דור: "כי זה נראה כאילו את מנסה להתחמק ממני.."
אני: "מה..מה פתאום..פחח..אני מנסה..אני מנסה להתחמק ממך? למה לי"
נו זה ברור שאני הכחשתי מה שהיה נכון..
דור: "כן נכון למה לך?..כמה טיפשי מצדי" והסמיק
לא ידעתי מה לעשות..מה קורה לי? מקודם התבכיינתי ללירי על יובל ועכשיו אני..אני מרגישה איזה משהו..
משהו שמושך אותי לדור? מה קורה לי? אני משתדעת כבר.
בינתיים שהרהרתי על הרגשות שלי הסתכלתי על דור..פתאום היה נדמה לי שזה יובל..שזה היה יובל ולא דור.
אני: "עצור שנייה!"
דור עצר והסתכל עליי. ואז..אז הבחנתי בזה..בעיניים שלו. הוא חייך אליי חיוך עצוב..והעיניים שלו התמלאו
בכאב.
אני: "דור..מה קרה?"
דור: "עזבי...זה..שום דבר..באמת.."
אני: "דור.."
דור הביט בי. הוא לא אמר מילה. אחרי כמה דק' הוא פשוט התחיל לרוץ.
רצתי אחריו "דור! לאן את הולך?" אבל הוא לא שמע אותי..ואני הרהרתי. חשבתי לעצמי מה באותו רגע עבר
לו בראש?למה הוא היה עצוב? למה הוא לא סיפר לי?
ואז שי הגיע
"יאללה על הבוקר כולם מתחרפנים..נקווה ששי יהיה נורמלי" חשבתי
שי: "נוגה היי ממצב?"
אני: "אני בסדר..מה שאני לא יכולה להגיד על אנשים אחרים.." והסתכלתי לעבר השביל שמוביל לבצפר.
שי: "למי את מתכוונת?"
אני: "ללירי ודור" אמרתי בעודי שקועה בעולם משלי
שי: "אה..נוגה את שוב חולמת?" וניער אותי קצת
אני: "הא?...מה?"
שי: "על מה חלמת הפעם?"
אני: "לא חלמתי..הרהרתי.."
שי: "אה..ואפשר לשאול את הנסיכה מה היה הרהורה שהיתה שקועה בו?" אמר בלשון צחוק
אני: "למה? למה לצחוק?" חייכתי אליו
שי: "חח סתם..אז..על מה חשבת?"
אני: "אני לא מבינה את זה כמה שניסיתי להבין לא הצלחתי.."
שי: "מה את לא מבינה?"
אני: "אני הייתי עם לירי והתבכיינתי לה על יובל שהוא לא שם עליי וכל זה ואז כשדור בא לירי השאירה אותנו
לבד והרגשתי אליו משהו..אין לי הסבר לזה..זה לא דומה למה שאני מרגישה כלפי יובל כי מה שאני מרגישה
אליו זה חזק אבל בכל זאת אני מרגישה כאילו איכשהוא אני נמשכת גם אל דור.."
שי: "נראה לי שאני יודע מה עובר עלייך.."
אני: "נו גאון..דבר.."
שי: "חח כן..אדבר..נראה לי שאת מאוהבת ביובל ודלוקה על דור.."
אני: "מאיפה לך לדעת?"
שי: "אחותי התחילה לצעוק על הטלויזיה אתמול שאלתי אותה למה והיא סיפרה לי על איזו טלנובלה שהיא רואה
וזה מקרה דומה לשלך.."
אני: "אהה"
הגענו לבצפר וכל אחד הלך לכיתתו שלו.
"אז החלטת מה את עושה?" שאל אותי קול. הסתובבתי וזה היה..
איזה כיף ששמת המשך!!!!
מאוד אהבתי
מסכן דור מה קרה לו????
מקווה שיהיה המשך בקרוב
לאב יא 😍
יואווו איזה סיפור חמוד הוא נשמע אמיתי..
זה קורה לעיתים שיש לי השראה..אנסה לכתוב בזכות ההשראה הזאת כמה שיותר פרקים
ותודה על התגובות 😊
"אז החלטת מה את עושה?" שאל אותי קול. הסתובבתי וזה היה..
יובל! לא הבנתי למה הוא שאל אותי את זה.
"החלטה? בקשר למה?" שאלתי אותו מופתעת
יובל חייך ואמר: "בקשר אלייך ולאחי"
"לא..עדיין לא החלטתי ואני לא רוצה להחליט תנסה להבין אותי!" אמרתי לו
הוא הסתכל עליי מופתע והלך מהמקום.
"אני רוצה אותך למה אתה לא מבין? למה?" מלמלתי לעצמי
נכנסתי לשיעור..כמובן..עשיתי את עצמי מקשיבה למורה אבל לא..חשבתי עליהם..על התאומים האלה..
הם נכנסו לחיי בפתאומיות. ככה סתם..פתאום..אני יודעת עליהם דברים שלא חלמתי שאדע..
מה אעשה? אני לא יכולה לבחור. לא. לא אבחר. זאת שטות. אני לא מסוגלת. הצלצול נגיע אבל לא שמעתי
אותו. הייתי שקועה במחשבות.
לירי: "יוהו נוגה..כדור הארץ לונוס האם שומעים?"
עדי: "חח מה הקשר ונוס?"
לירי: "עדי את מפתיעה אותי. יש כוב לכת בשם ונוס..בעברית שמו נוגה"
עדי: "הבנתי...פשש כל יום לומדים משהו חדש.."
לירי: "מסתבר.."
עדי: "אז נוגה..מתי תצאי ממצבך?"
לירי: "כן..דברי איתנו.."
"אני לא יכולה לעשות את זה..אני לא ארשה שזה יקרה" מלמלתי
לירי: "מה?"
עדי: "על מה את מדברת?"
לירי: "למה את מתכוונת?"
לא עשיתי כלום..לא אמרתי כלום..מלבד..מלבד להרכין את ראשי ולמלמל את שמותיהם של התאומים.
יצאתי מהכיתה..הרגשתי חנוקה...הרגשתי שאני צריכה אוויר. ואז נתקתי בה..
בדיאנה. היא אהבה אתץ יובל אבל הוא לא שם עליה כי הוא אהב מישהי אחרת (ממה שהוא מספר) היא
קינאה בכל מי שהיתה לידו. עכשיו מסתבר היא מתעלקת על דור. אבל דור סיפר לה שהוא אוהב אותי
ובכל פעם שיש לה הזדמנות היא מנסה לפגוע בי.
דיאנה: "תראו תראו מי פה.."
אני: "מה את רוצה ממני?"
דיאנה: "איך אגיד את זה בעדינות? אני רוצה שתחזירי לי את דור גנבת"
אני: "אל תקראי לי גנבת..זאת לא אשמתי שהוא אוהב אותי"
דיאנה: "זאת כן אשמתך כלבה!"
אני: "תשמעי..אין לי כוח אלייך..תחשבי מה שאת רוצה זה לא מזיז לי..עכשיו אם תואילי בטובך לזוז.."
ודחפתי אותה הצידה.
דיאנה: "חכי עדיין לא סיימתי איתך"
אני: "שמעתי ממך מספיק..אין לנו על מה לדבר"
דיאנה: "בטח שיש לנו"
אני: "באמת? אני לא חושבת כך"
דיאנה: "דור כבר היה שלי ואז את לקחת לי אותו"
"מה שתגידי" אמרתי באדישות
דיאנה: "יא פריקית מגעילה תעצרי"
אני: "אוו עברנו לקללות? איך הצלחת ללמוד את כל זה? זה מרשים בייחוד שהתא האחרון שלך עומד למות"
דיאנה: "תגידי לי למה התקרבת לדור? מה את זוממת?"
כמו שאפשר לשים לב הילדה חיה בטלנובלה של ממש..מי בעד לשלוח אותה למחלקה הסגורה?
"טוב..תפסת אותי..האמת שהתקרבתי לדור רק כדי לראות אותך כי אני מאוהבת בך קשות אבל כנראה שלא
אוכל להתמודד מול דור..כמה חבל.." אמרתי בציניות
דיאנה: "את ממש לא מצחיקה"
אני: "ומה את רוצה להגיד בזה אהבתי הבלתי אפשרית?" צחקתי עליה בשנית
דיאנה: "זה אומר שאת מרגיזה אותי ואני לא אחראית למה שיקרה"
אני: "אז את לא מרגישה כמוני?" המשכתי לצחוק עליה
דיאנה: "זהו זה!"
היא רצה לכיווני וניסתה לתת לי סטירה בדיוק הסתובבתי ללכת והיא נפלה..
דיאנה: "בואי לכאן נחש שכמוך..את צפית את זה מראש..אני יודעת..אני אהיה הרבה יותר מתוחכמת"
מה היא רוצה? מדליה? היא חיה בסרטים. מחורפנת לגמרי. מה היא רוצה? היא בטח קמה על צד שמאל
ובדרך לכאן נפל עליה פסנתר כנף. אבל אין מה לעשות. כזאת היא כשהיא במצב רוח טוב..מעניין איך היא
כשהיא במצב רוח רע..
דיאנה: "אל תזוזי"
היא קפצה עליי והפילה אותי
אני: "את מוכנה לקום ממני? את מוחצת אותי.." ושוב דיברתי אליה באדישות.
דיאנה: "את תשלמי על זה"
אני: "במזומן או בצ'ק?"
היא תפסה את ידי. קמה וזרקה אותי לעבר המדרגות. ואז תפסו אותי..
אני: "תודה..אני לא יודעת מה עבר עליה..אני לא יודעת מה היה קורה לי אם לא.."
שתקתי כשראיתי מי תפס אותי..היה זה לא פחות מאשר..
מדהיים המשךךךךךךך
דור?? יובל??
איזה כיף שהמשכת 😊
וכמו תמיד מהמם!!!!!!
מקווה שתמשיכי שוב בקרוב
לאב יא
יאאאאאאאאאאא תמשיכי מהררר מהר אבללל
מחכה להמשךךךך טלוש
אתר האהבה הישראלי