טניוששששששששששששש תודהה תודהה טנקסס שהצטרפתתת אני מבטיחהה לךך!!!
אבל מבטיחההה לךך שתהני מכל רגע ורגעעעעעע!!!!!!!
שניני חעחע זה עזרר מה שסתיווש עשתה ושאני הצטרפתי אלייה;]
ייאיייי!!!!!!!!! אני מ=א=ו=ש=ר=ת!!!!!!!!!!
יאללההה אנשיםםם תצטרפווו עודודוודודדדדדדד!!!
אוהבתותכםםם יפיתי צ'לכםםם..=]]
ואו, שני אני פשוט חייבת להגיד לך... שזה אחד הסיפורים הכי חזקים שקראתי עד היום.
ואין אני לא צוחקת איתך,
כל פעם שאני קוראת פרק,
ועוד פרק,
ועוד פרק...
אני מתמלאת צמרמורות,
ופחד,
וכאב,
כאב רק מלקרוא את זה.
את פשוט מוכשרת.
כותבת בצורה כ"כ אמיתית.
זהו,
זה מה שהיה לי להגיד לך..
עכשיו תמשיכי 😊
יאיאיאייייי שניני כבר 2 קוראותתת חדשותת!!!!!!!!!!!!!!
אני יותררר ממאושרתת כבר אין מילה להגדירר זאת!!!
מגיעעע לךך הלוואי והצטרףףף כללל הפורום חעחעחע!!
טה קיירווו מווצ'ווו
יפיתי=]]
אייייזה פצצצותתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתת!!!
סיפור פצצה...!
יפיתי-דבירוש- יפית י'מושלמת שלי
תודה רבה מותק!!
חעחע ולאבא שלה תדעי מה קרה בפרק הבא..
אוהפתתת אותך המון
מוואההההההההההההה
פיקולו- מורוש תודה מאמי
שמחה שאהבתת
מוואהההההההההה
לוףף יוווווווווווווו
איי_לאב_טושי- יאיייי איזה כיףףף לייייייי
שמחה שהשלמתתת ושאהבתתת
תודה רבה מאמי
מוואהההההההההה
ענקיתת
לובב יווו
יפיתי-דבירוש- יפית שלי י'מצחיקההההההה
אני אוהבתתתתתתתתתתתתתת אותךךךךךךךךךך
הכי הכי בעולםם
מוואההההההההההההההההההההה
Kariniii- יאאאאאאאאאא איזהה כיףף ליי עוד קוראתתת
תודהההההההה רבה על כל המחמאותת
אני באמת שמחהה שאהבתתתת
תודה על הכללל
ומקווה שתמשיכי לאהוב בהמשךך חעחע
לובבבבבבבב יוו מוואהההההההה
יפיתי-דבירוש- אמרתי לך שאני אוהבתת אותך!?!?
ושאת משוגעתתתתת?!?
עם לא אני יגידדדדד לךך עכשיוו
חעחע אני אוהבתתת אותך י'משוגעת קטנה שליי
תודההההההההה על הכלל
מוואההההההההההההה
לוףף יווווו
13מאוהבת- תודה מותקק!!
שמחה שאהבתתתתת..
מואהההההההההה
ענקיתתת לובבבבבבבבב יוו
אנשיםם גרמתםם ליייייייייייייייייי לחייך חיוך כל כךךך ענקיי
תודההההההה על התגובותת
המדהימותתתתתתתת האלההה באמתת
תודה מכל הלבבבבבבבבב
מקוווה שתואהבוו
קריאאאאאאאה מהנהההההההה
אוהבתת אותכםםם מוואההההההההההההה
=פרק 43=
"מי קרוב משפחה, של נדב כהן?" שמעתי פתאוםם קול חד שואל
"אני" אמרתי כשהתרוממתי על רגליי, בקושי מדברת
נתקלתי במבטו של הרופא, שגרם לי למעוקה רבה, חששתי, חששתי כל כך
"מי את בשבילו?"
"הבתת שלוו" אמרתי בקול החלש שנותר לי
"מה איתו?!" מיד הוספתי
"תראי כרגע הוא עבר ניתוח, הוא איבד המון דם, והיה מחוסר הכרה מזה שעות,
הניתוח הצליח, אבל לצערי אני לא יכול עוד לבשר לך שאביך יצא מכלל סכנה,
אני מצטער" אמר והשפיל את ראשוו
"למההההה?!? למהההההההההה?!?" צעקתי או לפחות ניסיתי
"תרגעי, אני יעשה הכל כדי להוציא אותו מכלל סכנה, הכלל"
"אפשר לראות אותו?!"
"אני מצטער אבל לא כרגע.."
הנהתי בראשי וחזרתי לשבת, הרגשתי חברת אונים,
הרגשתי אבודה, רגשי האשמה תקפו את כולי,
הייתי זקוקה, לדור, הייתי זקוקה לגלעד..
הוצאתי את הפלא שלי וחייגתי לגלעד,
"הלו" הוא ענה אחרי מספר שניות
"אליאן?!"
"כה גלעד זה אני" אמרתי חנוקה מדמעות
"מה קרה לך?!" שאל ישר
"ז...ה אב..א , ה..וא ניסהה לה..ת.א....בדדד, הוא בבית חולים, במצב קשה, הכל בגללי, גלעד
הכללל בגללי"
"תרגעי מאמי את לא אשמה, איזה בית חולים הוא נמצא, אני יוצא אלייך עכשיו" מיהר להגיד
"איכלוב"
"אליאן תקשיבי על תעשי שטויות אני יוצא אלייך, בייי"
"רגעעעעע גלעד אתה יכול להביא את דור?"! מיהרתי לשאול
"כה בטח, ביי" וניתק
אחח.. רק ה' יודע מה הרגשתי, רק ה' יודע כמה התחרטתי..
בכיס היה לי קופסת סיגריות ובלי לחשוב פעמים הוצאתי אותה
הייתי צריכה להירגע, כולם הביטו בי, ובמיוחד המזכירה,
זה לא נראה לעין שילדה בת 15 מעשנת, אומנם היתי נראת קצת יותר גדולה
אבל עדיין ראו שאני ילדה..
"אליאן, תכבי את זה מידדדד" שמעתי קול מוכר צועק מאחוריי
"דוררררר אני לא מסוגלתתת לא עודדדדדדדדד" אמרתי שכשסובבתי את פניי אלי
הוא התקרב אליי העיף לי את הסיגרייה מהיד וחיבק אותי חזק חזק,
"אני מצטערתתתתתתתת , מצטערתת על הכללללל, נשבעת לךך שאני לא יודעת
למה הפכתיי, זאת לא אניי, לאאאאא,, אתה קולט?!? הכלל בגלללי
אני שונאת את עצמי, לך, לך ממני לא מגיע לי להיות איתך, לא מגיע לי את כל אהבה שלך
לך דור, בבקשההה אני מצטערתתת"
"ששששש.. שקט אהובתי.. על תגידי שטויות אני אוהב אותך" ונישק אותי..
גלעד שעמד מאחורה נראה כבר יותר טוב,
כבר הרבה זמן שלא ראיתי אותו..
לא יכולתי יותר לעמוד על הרגליים הייתי חלשה, חלשה מידי
כאב לי הראש, כאב לי הלב,
כאב לי הנשמה,
נשרף לי אותו לב, שהבטחתי שלא יכיל בתוכו עוד רגשות מלבד השנאה..
"תרגעי מאמי" אמר גלעד שהתקרב אלינו
לא עניתי לו, לא היה בי עוד כח, לא היה בי רצון, רציתי רק למותת,
לשכב שם במקום אבא..
"אני לא מסוגלת, אני רוצה להיות שם במקום אבא, אני כל כך מצטערת, כל כך מצטערת,
לא מגיע לי כלוםםםםם, אני זבלללללללל אני דפוקההה,
אני בכלל לא אני, זאת בעצם הבעיהההה" השבתי אחרי כמה שניות
גלעד לא אמר כלום, פשוט חיבק אותי..
התיישבתי, הרגשתי , מיותרת, הרגשתי שבורה לרסיסים,
אשמה..
לאחר מספר דקות שוב נתקלתי במבטו החד של הרופא
"מה איתו?!" שאל דור
"הוא עדיין בסכנה, אבל הצלחנו טיפה לייצב אותו, את יכולה להיכנס רק למספר דקות"
פנה אליי הרופא
קמתי מיד על רגליי
"חדר 307" מיהר הרופא להגיד..
ואני רצתי במעט הכח שנשאר לי, עמדתי מול הדלת,
מפחדת להיכנס, ידיי רעדו כבר מרוב חולשה, וליבי דפקק חזקק
בגלל הכאב, הרגשתי לבד, הרגשתי אשמה,
ידיי כבר הייתה על הידית, חששתי, פחדתי,
אך לבסוף פתחתי את הדלת, המחזה שנגלה לעיניי היה איום,
אבא שכב שם, שעל גופו מלא מכישרים, עיניו עצומות, וגופו חסוף לקור..
"הכל בגללי, אבא אני מצטערתתת נשבעת לך אני מצטערתתתת,
אני אוהבתת אותךךך, אוהבת אותך כל כך, הכל היה שטויות עשיתי את זה מכאב,
טעיתי, בבקשה על תלך, על תמותתת,, לא בלי שאני יספיק להגיד לך עד כמה אני אוהבת
אותך ,כמה אני זקוקה לך,
את זוכר שהייתי קטנה?! שאלתי אותך עם תמיד תהיה איתי?! ואתה הבטחת שלא משנה
מה יקרה, אתה תישאר לצידי, בבקשה ממך תעמוד באותה הבטחה, על תשאיר אותי פה
אני זקוקההההההההההההה לךךךךךךךךךךךךךךך" אמרתי בתקווה שהוא שומע אותי..
התיישבתי על הכיסא שהיה לצידו
חיכיתי לתשובה, ופחדתי שאני לעולם לא יקבל אותה,
כעסתי על עצמי, שנאתי את עצמי כל כך,
הרגשתי משהו נוגע בידי, והבטתי על המיטה,
פתאום ידו של אבא הייתה על שלי, הוא לחץ עלייה טיפה,
הוא היה חלש, הבטתי על פניו אך עיניו עדיין היו עצומות..
"אבא אתה שומע אותי.. עם כה תלחץ פעם אחת על היד שלי"
וכך הוא באמת עשה הואלחץץ על ידי
"אחותתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתת" צעקתייי
והיא מיד נכנסה לחדר.
"הואא הגיבבבב, הוא לחץץ לי עלל הידד, הוא שומעעעע"
"תצאי בבקשה, נעשה לו כמה בדיקות" פנתה אליי האחות לאחר כמה שניותת
"גלעדדדדדדדדדדד" יצאתי מהחדר בעודי צועקתתת
"דורררררררררררררר"
הם מיד התייצבו מולי
"הוא הגיב, הוא לחץ לי על הידדדדדד" אמרתי מחייכת וטיפה תקוווה חזרה לליבי
דור וגלעד חיכו
ואז פתאום נזכרתי, באמא, אמא שלי, שכל כך הייתה חסרה לי,
"מה איתה?!" שאלתי פתאום
"עם מי?!" אמר גלעד לא מבין
"עם אמא, מה איתה?!"
דור לא ענה רק השפיל את מבטו
"פעם אחרת נדבר על זה, זה לא הרגע המתאים" סיננן לעברי והלך ,
הבטתי בדמותו הנעלמת, מחפשת תשובות, זקוקה לתשובות ל
הרגשתי שוב חסרת אונים , הכאב השתלט על גופי, הרגשתי גועל,
נגעלתי מעצמי, שנאתי את עצמי, על זה שנתתי לשנאה להשתלט עליי,
על זה שנתתי לנקמה מטופשת לשנות את כולי,
כעסתי כל כך, הכאב חדר לליבי והקפיא אותו, הכאב חדר לכל כולי
וגרם לדמעות לרדת מתוך עיני, דמעות רבות של כאב ושל גועל...
השעה הייתה מאוחרת בלילה, גלעד ודור כבר הלכו, והרופאים אמרו שאין טעם
שאני ישאר שאני יילך ומחר בבוקר יחזור, וכך באמת עשיתי,
הלכתי לבית של אבא, נכנסתי, והבית היה נראה ריק כל כך, למרות שדור היה שם ,
כי הוא הלך מבית החולים ישר לשם, הוא לא רצה שאני יהיה לבד, נכנסתי לחדרי,
ואכן דור היה שם רדום..
השתדלתי לא להרעיש ובשקט נכנסתי למקלחת,
המים היו חמים, והעברתי את הדוש עליי, מנסה לשטוף את כל הגועל שבתוכי
את כל גופי, את כל הכאב,
מנסה לתהר את עצמי, דמעותי התערבבו עם זרם המים, בפי היה טעם מר כלכך ,
טעם של כאב..
התחרטתי על הכל, התחרטתי מאוד, ופחדתי שמאוחר מידי, חששתי כל כך
שאבא לא ישוב אליי יותר....
הדמעות רק התחזקו וכך בכאב גבר, רציתי לצרוחחחח אך קולי ממזמן אבד,
הייתי חלשה פתאום כל הכח שהיה בי אבד, הרגשתייייי כל כך מגעילה,
הרסתי את כולם, אבא עכשיו שוכב בבית חולים בין החיים למוות, אמא בבית
משתגעת ומאשימה כל הזמן את עצמה, ואור ואופקק?!? הרסתי להם ת'התבגרות
גלעד כל הזמן מספר לי איך הם סגורים בתוך עצמם..
הרצון שלי לנקום הרס את כל היקרים לי, ניסיתי לשבור אותם
כמו שהם שברו אותי, אבל בעצם הכאבתי להם יותר מאשר הם לי,
ומה שיותר כאב לי זה שהכאבתי גם לאלה שבכלל לא היו אשמים,
הפכתי לאליאן אחרת, וזה לא היה בשליטתי,
עם המחשבות יצאתי מהמקלחת מביטה במראה,
עיניי היו אדומותתת ונפוחות מרוב בכי..
יצאתי לאט לאט על קצה האצבעות חזרה לחדר
התלבשתי מהר, ונשכבתי לי ליד דור,
שישן כמו מלאך, שפתיו עורורו בי חשק רב לנשק אותם
ולאט לאט התקרבתי ונשקתי קלות לשפתיו, מה שמשך אותנו לנשיקה
סוערת
"התעוררת?!" שאלתי
והוא רק היננן בראשו "אני אוהב אותך"
"גמני אותך מלאך שלי" עניתי
"בואי" והוא חיבק אותי חיבוק שכל כך הייתי זקוקה לו
וככה נרדמתי בין זרועתיו מרגישה מוגנת, אוהבת מאוהבת,
לרגע שכחחתי מהכל, וככה נרדמתי
בין זרועתיו של אהבת חייי..
הציפורים צייצו והשמש חדר לתוך חדרי, הבוקר העיר אותי
למציאות הכואבת שלי, המציאות הכל הכך כואבתת שלי...
א=מ=א=א=א=א=א
אני עדייין המוממההההה...
סיפור מהממממםםםםםם פשוט מ=ה=מ=ם!!!!
המשךךךךךךךךך
חג שמח
אמאאאאאאאאאאאאאאאא שניניי!!
אמורהההההההההההההההההההההההההה!!
איזה סיפורר גאד!!
איזהכישרוןןןןןןןןןןןןןןןן הוא פשוט נודף ממךךךךךךךך
אין איןן איזה שלמותת עצובבב ממש מכיתיי שקראתי את הפרקקק
זה מושלםםםםםםםםםםםםםם
תמשיכי מהרררררררררררררר
אבל מהרוששששששששששששששששש
אני במתחחחחח
מור'צי 😊
שנינושששש
אני זוכרת שהפסקתי לקרוא תסיפור מעמ' 18...
אני מבטיחהההה לקרוא הכככככל!
עוד היוווום=]
מואאאאאאאה
עדן--עפולה- תודה מותק שמחה שאהבת!
חגג שמחח גםם לךך
והמשךךך אני ישים יותר מאוחרר
מוואהההההההה
לוףף יוווווווווווווווווו
פיקולו- מורושש שליי תודה רבה מותקק
שמחה שאהבתתת =]]
ולא לבכותתת האא??!?
חחח לובבבבבבבב יוו המון המון
קבלי מווואהההההההה ענקיתתת
ענקיתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתת
-=-2תאל!ש-=-- איייייייייי איזההה כייייייייייףף לייי
מתההההההה עלייךך בובהההההההה
מוואההההה ענקיתתת
דיי אמאלה..
זה כ"כ עצוב.
ה'
כל פרקגורם לי לצמרמורת..
😁
המשך...
QUOTE (Kariniiii @ 29/12/2005) דיי אמאלה..
זה כ"כ עצוב.
ה'
כל פרקגורם לי לצמרמורת..
😁
המשך...
חעחחע איזהה מתוקהה!!
תודה רבה לךךך =]]
המשךך אני ישים היוםם יותר מאוחרררר
אוהפתתת אותךך
מוואההההההההההה
QUOTE (שנינוש_הבובה @ 29/12/2005) QUOTE (Kariniiii @ 29/12/2005) דיי אמאלה..
זה כ"כ עצוב.
ה'
כל פרקגורם לי לצמרמורת..
😁
המשך...
חעחחע איזהה מתוקהה!!
תודה רבה לךךך =]]
המשךך אני ישים היוםם יותר מאוחרררר
אוהפתתת אותךך
מוואההההההההההה
עכששששששששששיו
אני רוצה
עכששששששששששיו
🙄
QUOTE (Kariniiii @ 29/12/2005) QUOTE (שנינוש_הבובה @ 29/12/2005) QUOTE (Kariniiii @ 29/12/2005) דיי אמאלה..
זה כ"כ עצוב.
ה'
כל פרקגורם לי לצמרמורת..
😁
המשך...
חעחחע איזהה מתוקהה!!
תודה רבה לךךך =]]
המשךך אני ישים היוםם יותר מאוחרררר
אוהפתתת אותךך
מוואההההההההההה
עכששששששששששיו
אני רוצה
עכששששששששששיו
🙄
אני רוצה, עוד טיפהההה תגובותתת....
ואז אני ימשיךךךך.. =]
חעחעח אוקיי?!?!
לובב יוו המוןן
מוואהההההההה
אנשים רק רציתי להגיד שמיספרתי את הפרקיםם
ויש 43 פרקים חעחעח
אוהבתת אותכםםם
מוואהההההההההההההה
