|
|
|
QUOTE (פיקולו @ 26/12/2005) שניני!!!!
איזה מושלםםםםםם יאוו איך אהבתייי
ממש מדהיםםםםםםםםםם
אויי היא בטח תיהיה מזהרעה ובצדקק דיי איזה עצופפפ
מושלםםםםם
מור'צי 😊
מורוש י'מושלמת
געגעתיייייייי נעלמתתת לייייייי =[[
תודהה מותקק!!
שמחה שאהבתתת
ודבריי איתי שאת באיסי
אוהפתת אותךך מוווווווווואההההההההההה
במילה אחת?!
מ=ו=ש=ל=םם
שימי המשךך יאאפתיי
מואהה
חנוש מאמי שלי
תודה מותק שמחה שאהבת!
אוהפתת אותך והמוןן =]]
קריאה מהנה! :]
והפרק מוקדשששש ליפיתושש היפהה שליי
ולא סתםם ככההההההההה
כי אני אוהבתתתת אותההההההההההה!!!!
=פרק 41=
סוף סוף יצאתי מהבית חולים, לאחר שני לילות שלמים
ותאמינו לי לא הייתי לאותה אליאן...
הייתי אחרתת
הייתיי מאויישת מהחיים, ומעצמי, מההורים שלי, ומכל הסובבים אותי,
כה, כל הסיפור הזה שינה אותי לגמרי, אף אחד לא עניין אותי,
חוץ מאור אופק גלעד וגם דור,
אותו דור שנעלם והתרחק, פתאום שכלכך הייתי זקוקה לו
הוא ברח, התחמק לי מבין ידי, לא התפלאתי, הרי אהבתו
לא מגיע לי,
כלום לא מגיע לי, אני סתם אחת, שלא שווה דבר
הקרובים לי הם אלה שתמיד רומסים אותי, מכאיבים לי, שוברים אותי..
הפעם אני לא יסלח ולא ישקחח, לא עודדד, אני לא יחזור להיות האליאן של פעם.
לא המאושרת, ולא הסגורה בתוך עצמה ככה אמרתי אז..
הלב שלי היה מלא בשנאה, מלא בכאב, וכמעט ריק מאהבה,
רציתי רק לנקום, לנקום בכולם, בכל אלה ששברו אותי,
הלכתי לגור אצל אבא, רק כדי להכאיב לאמא שברתי אותה,
והתרחקתי מגלעד אור ואופק, הם כעסו עליי אבל אותי זה לא מה שעניין.
עם אבא כמובן שלא דיברתי, כל פעם שאותה אשה הייתה מגיעה,
הייתי עושה לה ת'מוות עד שהיא הפסיקה לבוא,
אבא רמז שהם נפרדו, טחחחח הייתי כל כך מאושרת
כל פעם שהייתי שומעת אותו בוכה, הייתי צוחקת,
שהוא היה צוחקק הייתי מעוצבנת..
גלעד ואני שמרנו על קשר, הוא היחיד שהבין אותי,
הוא סיפר שאור ואופק לא נראה לו מסוגלים לסלוח לי
התחנן שאני יחזור להיות מי שהייתי,
אבל לא יכולתי, פגעו בי, ויותר מידי,
הנקמה, זה היה רק ההתחלה, הלוואי שזה היה נגמר ככה..
התחלתי לצאת לרחובות, להכיר אנשים, לעשן,
להשתכר, כל מה שרציתי זה לברוח מהמציאות שלי,
אני ודור חזרנו לקשר עמוק, הוא הבין אותי, תמך בי, וקיבל אותי כמו שאני..
אבא, היה מתחנן שאני יסלח,
אמא כבר ממזמן היתאיישה, טחח כמה רגיל
בכל כך קלות היא ויתרה עליי..
כעסתי, עוד יותר, אך בתוכיי צעקתייייייי
הייתי זקוקה לחום ואהבה,
הייתי זקוקה לאבא, לאמא,
לאור ואופק..
יצרתי בתוכי מישהי שהיא בכלל לא אני,
היא רק המסכה שלי,
זאתי ששומרת שאף אחד לא יפגע בי שוב,
זאתי שגורמת לאלה שגרמו לי לבכות, לסבול כמו שאני סבלתי..
כאבבבבבבבבבב ליי,
אולי לא תבינו אבל כל כך כאב לי
הייתי שבורההההה
הרבה פעמים חשבתי להתאבד,
פעם אפילו ניסיתי אבל לא הצלחתיי,
אבא הציל אותי ובזמן חבללללל =/
אני טיפשה שכולם יכוליםםם לשבורררר להרוגג לשרוףף
הדבר הזה שקוראים לו רגשותת רק מכאיב
אז החלטתי לשרוף את כל הרגשות שבתוכי
להיות אחת בלי לב,
שלא חושבת על אף אחת,
מהר מאוד התחרטתי, אבלל זה עלה לי ביוקר..
אחחח.. איזה תקופהה,
אני חשבתי שאחרי הנקמה הכל יסתיים אבל טעיתי,
אמא, השתגעה כבר לגמרי נכנסה לדיכאון, עד כדי כך שכבר גלעד סלח לה
אופק ואור נהיו לשונים סגורים בתוך עצם ועם אף אחד לא מדברים,
אבא, הואאא בכלל היה סגור כל היום בבית בוכה ומאשים את עצמו במה שקורה לי.
וגלעד ודור, ניסו תמיד לגרום לי לחזור למי שהייתי
בכו ונשברו התחננו מה הם לא עשוווו
אבל אין זה לא עזר
לא הייתי מוכנה להקשיבבבב
רציתי לנקוםם, רק לנקוםםם
לברוח רחוק מכולםםםם
אך לא עד שאני יראה שכולם משלמים
כה כולה ילדה בת 15, הרסההה את כולם סביבה..
עישנתי אני חושבת יותר מ3 קופסאות ביום
זה היה מרגיע
וכבר בלתי נשלט
אותה אליאן לא הייתי,
לפחות לא באותו חודש..
אבל אחר כך הכל נגמרררר שילמתי על זה
ובגדול, סבלתי שוב
בכיתי שוב,
לא האמנתייייייייי פשוט לא האמנתייי.
ה' יעזור לי למה הפכתייי...
אחרי אותו חודש שאת הכל הבנתייי,
רקק אזז, רק שראיתייי.....
רק שקלטתיייייייי.......
היה כבר מאוחר מידייי
.
א=מ=א
אני קוראת תסיפור ואני בוכה פהה...
סיפור מדהיםם...
את כותבתת מ=ה=מ=ם
מה היא גילתה מעניין?? 😊
המשךךך
חג שמח
שנינייייייייייייייי!!
יפה שלייייייייייייייייייייי
איזה עצופפפפפפפפפפפפפפפפ דיי כמה כאב !!!
איך היא בכלל יכולה לעמוד בזההה!
המשך מידידידידיד אני מתה על הסיפור שלךךך!!
צריך עוד מנה יאללה אני מכורה כברררר
ואנשים תגיבו ליפה שליייי
אוהבת
אוהבת
אוהבת
אותך המוניםםםםםםםםםםם!!
מור'צי 😊
אמאאאא שניי איזההה עצובבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבב!!!!!!!!!
בחיים לא קראתי כזהה דבר כה מרגששש!
אני על סףף דמעותת פההה..
איזהה כישרוןן ואוווווו למותת עלייךךך!!!
חולעלייךךך ועל הסיפורר הנדיררר הזההה!!
יפיתי צ'לךךךך במלאןןן אהבהההה!!!!!!!!!!!!
מענייןןן מה היא קלטההה סוףסוףף נפל לה האסימוןןןן! 😂
שנייי כמה כישרון בבנאדם אחד????????????????
תמשיכי ולא לייבששש
בבבבנננוותתתת יפותתת שלייייייייי
איזה תגובותתתתתתתתתת מדהימותתתתתתתתתתת
תודההההה לכןן =]]
עודד מעטט או מחרר יהיה המשךך
תלוי בתגובותתת
אוהפתת אותכןןןןןןן
המוןןןןןןן
מוואההההההההההההההה
למרותת שהתבאסתי מכמות התגובות
אבל חפיףףף
אני לא יכולה להכריח אנשים לקרואא
הנה המשךך כל אלה שקוראים אוהפתת אותכןן מוואהה
=פרק 42=
אבל אחר כך הכל נגמרררר שילמתי על זה
ובגדול, סבלתי שוב
בכיתי שוב,
לא האמנתייייייייי פשוט לא האמנתייי.
ה' יעזור לי למה הפכתייי...
אחרי אותו חודש שאת הכל הבנתייי,
רקק אזז, רק שראיתייי.....
רק שקלטתיייייייי.......
היה כבר מאוחר מידייי,
זה היה בוקר קריר במיוחד קרני השמש
נכנסו לחדר דרך החלון, וקמתי בחוסר ברירה, הקור שבחוץ
גרם לי לצמרמורת קלה..
הבית היה שקט, שקט מהרגיל, ירדתי לאט לאט במדרגות
מחפשת במבטי את אבא, שכבר שבועיים לא יצא מהבית..
"לאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא" צעקתי שראיתי את אבא זרוק על הריצפה, בתוך שלולית
של דם,
"לאא, אבא תקוםם בבקשההה"המשכתי לצעוק שדמעות רבות בעיניי
זה היה המחזה הנורא ביותר בחיי, הכל קרה רק בגללי,
התקשרתי לאמבולנס, בקושי מדברת, אמרתי להם ת'כתובת וניתקתי
"סליחה, סליחהה, על תמותת אבאאאאא, בקקקקקשהההה תקוםםם" אמרתי שאני מחבקת אותו
לידו מצאתי פתק זרוק..
"אליאן" היה כתוב על המעטפה
חששתי, לא רציתי לפתוח אותה
רק עכשיו הבנתי למה הפכתי,
ה' למה גרמתייייייייייי
התכפלתי על הריצפה, שכולי בוכה, ריגשי האשמה הציפו את כולי
גרמו לדקירה בליבי,
רציתי למותתתתתתתתת,
"אני דדדדדדדדדדפוווווווווקההההההההההההה" צרחתי אחרי שהבנתי למה גרמתי,
שמעתי את האזעקה של האמולנס מבחוץ, הם דפקו בדלת, ומהר בדקו את אבא
"כמה זמן הוא ככה?" שאל אחד הרופאים
"א...נ....י ל....א י..ו..דעת" גימגמתי
"הוא איבד הרבה דם" השיב לי הרופא
"הואאא יחייה?!" אמרתי שכולי מוצפת דמעות
הרופא לא ענה, והעלה אותו לאמבולנס,
לקחתי את המכתב איתי, ונכנסתי גמני לתוך האמבולנס,
מאחורינו הייתה המשטרה...
הגענו לבית חולים,
ואחד השוטרים, עצר אותי בפתח
"מה את בשבילו?!" הוא שאל
"הבת שלו" עניתי
"מה קרה שם?!"
"ה..ו..א ניסה להתאבד אני חושבת" אמרתי
"יש לך משהו שמעיד על כך"
"כן , מכתב, שעוד לא פתחתי.. א...ני מפחדת"
"הוא אצלך?!"
"כה" והבאתי לו אותו
"אני יכולה להיכנס לבפנים לאבא?!" שאלתי
הוא הינן בראשו ונכנס אחריי
"איפה נדב כהן נמצא" שאלתי מיד את המזכירה
"בחדר ניתוח, פה ממול" היא השיבה מיד לאחר שבדקה במחשב..
התיישבתי בחוץ, שדמעות רבות בעיניי היה קר, והלב שלי קפא,
כאב לי, ידעתי שאני האשמה בהכל,
השוטר התיישב לצידי, ופתח את המכתב עיין בו מעט..
"אין מה לחקור, הוא התאבד, אני חושב שכדאי שתקראי את זה" פסק לבסוף ..
"אוקיי, תודה רבה" אמרתי
הוא החזיר לי את המכתב ודחפתי אותו לתוך הכיס..
לא הודעתי לאף אחד, לא יכולתי, לא הייתי מסוגלת..
הזמן עבר, התהלכתי מחוץ לחדר, הלוך ושוב, רופאים ואחיות יצאו ונכנסו
אך אפ'חד לא אמר מילה..
התיישבתי על הכיסא שבורה,
והוצאתי את המכתב מהכיס, ידיי רעדו וליבי דפק בחוזקה עצומה
חששתי ממה שיהיה כתוב...
לאט לאט פתחתי את הדף והתחלתי לקרוא:
"אליאן שלי,
ילדה שלי, אני מצטער מצטער שעזבתי אותך אז,
מצטער שגרמתי לכאבך, ששברתי אותך
ושהרסתי אותך, עשיתי טעויות רבות שהרסו את ליבך,
ששברו אותך..
אני מצטער קטנה שלי, מצטער על הכל,
וגם על זה שעכשיו אני מתאייש ועוזב,
שאני לא מסוגל להתמודד איתך,
אז פשוט בורח ממך, ובעצם מהחחיים האלה,
מהגורל שחתמתי עליו אני בעצמי,
אני אוהב אותך, אפילו עם לא תאמיני
את הדבר הכי יקר לי בעולם, את ואחים שלך,
אתם בעצם החיים שלי,
ועכשיו שהבנתי שהרסתי אותכם,
בעצם הרסתי את חיי שלי, לכן אני מעדיף למותתת
אני אשם בכל מה שקורה לך,
מצטער קטנה שלי, ומקווה שבבוא היום תסלחי לי
תגידי לאחים שלך, שאני אוהב אותם, אוהב אותם המון
ושאני מצטער, כל כך מצטער..
ביי לך קטנה שלי, אוהב אבא"
הדמעות שירדו מעיני טישטשו את כתב ידוו
של אבאא, הכאב שהציף אותי, היה ענק,
"לאאאאאאא, אני מצטערתתתתתתתתתתתת" צרחתי,
מיד המזכירה ניגשה אליי עם כוס מים
"תרגעי חמודה"
"לא, אני רוצהה את אבאאאאאאאאאאאאאא, אני מצטערתת
כל כך מצטערתתתתתתתתתתתתתתתתתתתת" המשכתי לצעוק
"זה בסדר תשבי" היא אמרה
ואני?! אני כבר איבדתי את הכוחות בשביל לעמוד,
אבדתי את הכוחות בשביל לדבר
ונפלתי על הריצפה.
בוכה, צועקתתת, מוציאה הכל..
אותו חודש, עבר לי בראש כמו סרט, שראיתי רק פעם ראשונה
פתאום נגלתה לעייני, המכשפה שהפכתי להיות,
פתאום נגלה לעייני כל מה שעשיתי, איך שברתי את כולם סביבי,
פתאום עלתה לעיני האליאן, שהיא בכלל לא אני,
זה כאילון חודש שלם הייתי בהשפעת סם, לא ידעתי מה אני עושה,
רק רציתי לנקום, ושום דבר לא היה לנגד עיני,
ועכשיו שאבא ניסה להתאבד, הבנתי מה קרה,
הבנתי כל מה שעשיתיי..
"אני שונאת את עצמי" מילמלתי
"מי קרוב משפחה, של נד כהן?" שמעתי פתאוםם קול חד שואל
"אני" אמרתי כשהתרוממתי על רגליי, בקושי מדברת
נתקלתי במבטו של הרופא, שגרם לי למעוקה רבה, חששתי, חששתי כל כך..
יואווו שני את כלל פעם מפתיעהה אותי מחדששששששש!!!!!!!
זה פשוטט מ=ו=ש=ל=ם
כלל כך מרגששש ועצובבבבבבבבב
מסכןןן אבאא שלההה הלוואי ולא קרה לו כלוםם!!
חעחע נכנסתי
אוהבתותךך מווצ'ווו
יפיתי צ'לךךך
לילהה טוףף=]]
יאווו שניניייייייייי
אני עם דמעות בעיניים
זה כזה מרגש ועצובבבבבבבבב
אני חייבת המשךךךךךךךךךךך
דחוףףףףףףףףףף
יאוו איזה מדהים יצא לךךךךךךךךךך
דיי אני בשוקק
אהבתי מוצווו
מחכה להמשך מידידידי
מור'צי 😊
אמאאאא המשךךך
השלמתי עכשיו איזה 10 עמודים של פרקים...
אני לא יכולהההההה
איזה כישרון איזה כתיבה אמאאא מושללללם!!
כל פרק שאני קוראת גורם לי לבכות
את כותבת כל כך אמיתי ומרגשששש
אנא תאר את הבעיה בהודעה זו:
|
|
|
|
|
