דיי איזה מושלם
את כותבת יפה
תמשיכי מאמי
יה אם זה ירון?!!?!?!
תמשיכי
מתח..!!
שני
=]
אין המשך?!
ליטל אני בטח את לא יכולה לעשות לי את זה
QUOTE (עדידיייייייי @ 10/09/2005) אין המשך?!
ליטל אני בטח את לא יכולה לעשות לי את זה
😠 רוצים המשך
יאאא עכשיו השלמתי כל מה שקראתי...
וואי..מה קרה לליאור?...מוזר....
אני מקווה שזה לא ירון...
מחכה להמשךךךךךך
לאה
גאדדדדדדדד..איזה פרק מעלףףףףףףףף!!!!
ואייייייי יצא לך פשוט פרק ל-י-ג-ה!!!!=]
איזה מתוק ליאורררררר..בא לי לאכול אותוווווו
מזל טוב לאח שלךךךךךךךךך
קולולולווווווווווו
חיחיחי
המשךךךךךךךךךך 😊
מה עם המשך??????????
:::::::::::::::::😢(((((((((((((((((((((((((((
אורוש.. 😊
זה היום השלישי שאין המשךךך!!!!!!!!!! מזה???!!!
מגיע לנו 3 המשכים ארוכים ארוכים.......תפצי אותנוו 😊
ה^N^ש^ך
טוב מצטערת שלא כתבתי לכם המשך אתמול.. פשוט קמתי ב12 וב1 הייתי צריכה לנסוע..
אז סורייייייי... לא יצא לי... תודה על התגובות... מואהההההההההה... תהנו=]]]
התקופפתי מעט כדי לנשק את הלחי הרכה שלו... פתאום מישהו נכנס לחדר..
קפצתי ממקומי.. למה דווקא זה צריך לקרות עכשיו? לא מספיק מה עבר עליי אתמול בלילה?
הבטתי אל פתח הדלת.. מנסה להסביר אך שום מילה לא יצאה מפי חוץ מ............
אני-י..ירון..
ירון-מה הולך כאן?! שאל מופתע...
אני-אממ הא.. מה אתה עושה פה?
ירון-מה אני עושה פה? מה הוא עושה פה? אושר בא לך לספר לי משהו?
אני-אממ לא.. ירון.. זה..
ירון-עזבי הבנתי... ביי... ובא ללכת..
אני-נו ירוןןןן.. זה לא שזה ניראה..
ירון-לא מה שזה ניראה? הוא ישן במיטה שלך.. את חצי ערומה.. ועוד שניה דופקת לו נשיקה..
אני-תגיד לי מה אתה דפוק?
ירון-לא.. אני עיוור.. איך לא קלטתי?! שאל את עצמו.. להתראות אושר.. בהצלחה לכם.. וירד במהירות במדרגות...
נכנסתי חזרה לחדר... וראיתי את ליאור יושב על המיטה... ומביט בי במבט לא מבין.. במבט שבור וחסר אונים..
אני-בוקר טוב..=/
ליאור-בוקר טוב... וחייך חיוך קטן...
אני-איך אתה מרגיש?
ליאור-יותר טוב... מה קרה עם ירון?
אני-אממ סתם.. עזוב
ליאור-לא לא.. אני שמעתי הכל.. את רוצה שאני ידבר איתו?
אני-לא.. נימאס לי לרדוף אחריו...
ליאור-בטוחה?
אני-כן.. טוב אני הולכת להתלבש.. 😁
ליאור-חח אוקיי... לקחתי בזריזות בגדים מהארון ונכנסתי למקלחת.. התלבשתי ויצאתי...
ליאור עדיין ישב במיטה שלי... אז התיישבתי ליידו..
אני-איך ישנת?
ליאור-בסדר...
אני-טוב בא לך לדבר על מה שקרה אתמול?
ליאור-לא ניראה לי..
אני-טוב חבל.. אתה לא הולך הביתה עד שאתה לא מדבר..
ליאור-חח וואלה?
אני-וואלה וואלה...
ליאור-וואי.. אמא שלי.. היא בטח מתחפרנת מדאגה..
אני-לא לא אמא שלך בסדר.. דיברתי איתה והיא יודעת שאתה אצלי..
ליאור-וואי תודה..
אני-בכייף.. טוב יאללה קום.. שתוף פנים.. תתרענן.. יש לנו שיחה לנהל..
ליאור-אנחנו חייבים לדבר על זה?
אני-בהחלט... והוא לא ענה.. הוא ידע שזהו.. הפעם הוא חייב לשפוך את הלב.. הוא קם מין המיטה ונכנס למקלחת שלי.. היה שם כמה דקות ויצא...
ליאור-ההורים שלך יודעים שישנתי כאן?
אני-חחח לא.. אבל הם יגלו עוד מעט.. יאללה בוא..
ליאור-לאן?
אני-לאכול... קמתי מין המיטה ובאתי לצאת מהחדר.. ואז שמתי לב שליאור נישאר בחדר.. נו אתה בא?
ליאור-לא יודע...
אני-נו ליאור.. בוא..
ליאור-נו אושר.. עזבי לא נעים..
אני-דיי.. יאללה בוא... משכתי בידו והובלתי אותו אחרי.. ירדנו למטה ורק יוגב ואלירן היו למטה..
אני-בוקר טוב..
אלירן-בוקר בוקר.. מה הולך כאן?
אני-אהה.. אמ ליאור ישן אצלי אתמול..
אלירן-אמא ואבא יודעים?
אני-אממ לא.. איפה הם?
אלירן-נסעו לסידורים..
אני-אהה אוקיי... מה יש לאכול?
אלירן-אממ לאה במטבח תשאלי אותה..
אני-אוקיי... בוא.. אמרתי לליאור שניראה מבוייש מתמיד.. והוא הלך אחרי למטבח..
לאה-בוקר טוב=]
אני-בוקר טוב..
לאה-מי אתה?
ליאור-אממ ליאור..
לאה-נעים מאוד..=] יאללה אתם רעבים?
אני-כן..
לאה-שבו.. והתיישבנו לייד השולחן.. ולאה התחילה להכין לנו אוכל..
ליאור-אני יכול ללכת הביתה?
אני-לא..
ליאור-לאן הכנסתי את עצמי... דיבר לאויר.. לאה בנתיים הגישה לנו את האוכל..
לאה-בתאבון..
אני-תודה.=] לאה את יכולה להשאיר אותנו לבד?
לאה-בטח בטח... ויצאה מהמטבח...
אני-טוב ליאור.. מה קרה אתמול?
ליאור-לא קרה כלום....
אני-אהה.. אז סתם באת אלי ב12 בלילה בוכה יש של דמעות ומבקש עזרה? נחמד.. אמרתי בציניות..
ליאור-נו אושר.. אמר ברצינות.. אני לא רוצה לדבר על זה..
אני-אבל אתה חייב... יושב לך משהו על הלב נכון? שתדבר על זה יהיה לך הרבה יותר קל..
ליאור-אני יודע.. תאמיני לי... יותר ממה שאת חושבת..
אני-לפחות תגיד לי למה באת דווקא אלי?
ליאור-לא יודע.. לכאן הובילו אותי רגלי...
אני-אוקיי.. שירן יודעת מכל זה?
ליאור-ניראה לך? אין לה ראש לכל הצרות שלי...
אני-אבל היא חברה שלך..
ליאור-את מכירה את שירן..
אני-כן בערך.. טוב זה לא חשוב עכשיו... אמא שלך יודעת למה אתה ככה?
ליאור-כן..
אני-והיא לא מדברת איתך על זה?
ליאור-מדברת.. אבל הפעם היא לא יכלה לעזור לי.. לא היא ולא ה.. לא משנה.. קיצר זה מסובך..
אני-תסביר לי שאני יבין..
ליאור-אושר.. אל תקשי עליי...
אני-מזה אל תקשי עליי... ליאור אתה מעצבן אותי... דבר כבררררר.. התחננתי..
ליאור-אושר דיי.. את לא תביני אוף.. הרים את קולו..
אני-מאיפה לך שאני לא יבין?! הא? מה אכפת לך לנסות? איזה כבדדד... הרמתי את קולי..
ליאור-יודעת מה? אני לא מבין למה נישארתי כאן בכלל.. את לא יכולה להשאיר הכל מאחור נכון? התעצבן..
אני-לא.. קשה לי... וחוץ מזה אתה רוצה ללכת את יכול.. ביי... כעסתי גם אני...
ליאור-נו אושרררר... דיי להיות כזאת.. אני אספר לך כשאני ירגיש נוח עם זה.. מה הבעיה שלך?
אני-עזוב ליאור.. לך.. אמא שלך בטח רוצה להיות איתך.. לך לשירני שלך... תשטף אותה בהכל..
ליאור-אמרתי לך כבר שהיא לא יודעת מכלום..
אני-לפחות אל תשקר...
ליאור-מה?!
אני-מה מה?! ליאור אני יודעת הכל אוקיי... ביי אתה משוחרר... קמתי מין השולחן.. וסמתי לב שאלירן ויוגב עומדים בפתח המטבח...
אלירן-הכל בסדר?
אני-כן למה?
אלירן-פשוט הצעקות שלכם מדיעות עד לסלון...
אני-מצטערת.. טוב אני בחדר שלי.. ביי ליאור.. ועליתי בזריזות למעלה..
ליאור-אושר חכי שניההההה....
נכנסתי לחדר ותרקתי אחרי את הדלת...
'מה יש לוווווווו? הוא בא אליי מבקש בקשות בוכה בכי קורע לב ועכשיו והוא אומר לי שאני לא אבין כלום?!
מאיפה לו? מה הוא אלוהים? יאללה גם כן... שיגיד תודה בכלל שהכנסתי אותו אליי הביתה...
דפוקקקקקקקקק....' רציתי לצעוק אבל לא רציתי שישמעו...
ואז הדלת ניפתחה..
ליאור-מה את יודעת? ישר תקף..
אני-עזוב.. אתה לא תבין..
ליאור-נו אושר אין לי כוח למשחקים..
אני-אתה התחילת... אם לא היית בא לפה כל השאלות שלי לא היו צצות.. היית צריך לקחת בחשבון ת'הסברים שתצטרך לתת לי..
ליאור-אושר אני לא יכול לדבר על זה נו.. קשה לי... רק תגידי לי מה את יודעת..
אני-אני יודעת מספיק כדי להבין..
ליאור-אז למה את עושה לי חיים קשים ומאלצת אותי לדבר על זה?..
אני-כי הייתי בטוחה שאתה סומך עלי.. שאתה תספר לי הכל.. כי הרי אני זאת שרוצה לעזור לך...
סליחה.. שהסכמתי לעזור לך... אתה אמרת שאתה אבוד בלעדיי... נכון?
נו אז תספר לי... תגיד לי מה עובר עליך...
הוא לא ענה לי... הוא רק עמד מולי.. היה קרוב אליי.. חום גופו כאילו גע לא נגע בחום גופי...
הוא רק הביט בעייני... ודמעה זלגה על פניו... ועוד דמעה.. ועוד אחת.. הוא לא בכה..
פשוט העיינים שלו הורידו דמעות.. אולי ניגמר לו הכוח לבכות.. אז המדעות יורדות בלי לשאול אותו..
בלי שישלוט בהן... בלי שום רגש מעורב.. בלי שום מחשבה מלבה ת'כאב שהדמעות מסמנות..
הוא פשוט הוריד דמעות.. בזו אחר זו.. בלי תזוזה...
ולא יכולתי לומר דבר.. לא האמנתי שבן אדם יכול להוריד דמעות סתם כך.. בלי שום כאב בעיניו..
בלי שום כאב בליבו.. סתם ככה.. בוכה...
הוא ניגב דימעה אחר דימעה בקצב קבוע... עד שהתעייף... קרס.. וראיתי ת'כאב עולה בעיניו יחד עם אותן הדמעות.. ראיתי איך גופו כבר לא יכול להסתיר את הכאב שלו...
כבר לא יכול להחביא את אותן מחשבות שגורמות לו לסבל... הוא פשוט בכה.. בכה עם קול.. שיכל להביע הכל..
הייתי בהלם.. איך הכל יכול להשתנות בין רגע.. בלי להבין בכלל מה קורה כאן... אני לא מבינה כלום..
אולי מישהו מוכן להסביר לי? אני במערבולת.. מה אני רוצה מעצמי? מה אני רוצה מליאור?
מה אני רוצה מירון? ירון... מה עובר עליו? נימאס לי ממנו... אין לי כוח אליו.. למרדפים אחריו..
להסברים שכל עם אני צריכה לתת לו... אין לי כוחחחחח...
קול הבכי של ליאור גרם למחשבותי להפסיק... הבטתי בעיניו המבריקות.. העצובות...
הושטתי את ידי.. ניגבתי את פניו.... ועם ידי השניה ליטפתי את הלחי שלו..
אני-ליאור... למה אתה בוכה? דיי.. אני מבטיחה לא לשאול שאלות... רק אל תבכה...
ליאור-אושר...
אני-מה?
ליאור-אבא שלי.. הוא...
אני-דיי ליאור.. דיי
ליאור-הוא נעדר.. לא מוצאים אותו.. כבר שבועיים...הוא המשיך לבכות.. הייתי בהלם.. אבל ידעתי שאני צריכה לשמור על קור רוח.. בשביל ליאור...
אני-דיי הכל יהיה בסדר...
ליאור-אומרים שהוא לא חיי... הם בטוחים שהוא לא שרד את השבועיים... אושר.. הם הפסיקו לחפש..
הם התייאשו הבנת? הם הרימו ידיים... הם נותנים לו למות ככה.. הם נותנים לנו לבכות על מישהו שאולי זקוק לנו וזועק לעזרה.. אולי הוא חיי...
לא ידעתי מה להגיד לו... ידיי החלו לרעוד... חיבקתי אותו... חיבקתי אותו אליי חזק.. ובכיתי..
בכיתי יחד איתו... מסכן... הוא עבר את כל זה שבועיים ולא אמר לאף אחד...
ילד בגילו לא מסוגל לסחוב את כל זה על ליבו... הוא בכה על כתפי... וחיבק אותי אליו...
אני-ד..די ליאור.. אתה תראה הכל יהיה בסדר.. הוא עוד יופיע כאן..
ליאור-אושררררר.... זעק לי..
אני-אני איתך.. אל תדאג ליאור.. אני לא יעזוב אותך...
ליאור-אל תעזבי אותי..
אני-אין אני לא עוזבת.. דיי אל תבכה.. ואז הוא עצר לפתע.. והביט בי...
ליאור-תבטיחי.. תבטיחי שלא תספרי לאף אחד..
אני-אני מבטיחה ליאור.. אני מבטיחה.. וחזר לחבק אותי... ויחד עם החיבוק חזרו הדמעות..
ליאור-אני לא יודע מה לעשות אושר... אני לא יודע...
אני-דיי.. רק תפסיק לבכות... זה לא יעזור... והוא התנתק ממני... הביט בי...
ליאור-למה את בוכה? אל תבכי.. התחנן...
אני-קשה לי לראות אותך ככה...
ליאור-אני חייב שתהי חזקה בשבילי.. אל תבכי... וניגב את דמעותי...
אני-אל תדאג ליאור.. אל תדאג.. אמרתי וניגבתי את דמעותיו..
שוב נוצר שקט... הוא ניגב את פני ואני את פניו... לא נותנים לעצמנו לבכות...
אוחזים אחד בשני.. מנחמים אחד את השני.. אבל ההרוס מבין שניינו היה ליאור...
שהיה צריך אותי יחד איתו...
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
ליאור-אז מה קרה עם ירון?
אני-סתם.. הוא חושב שיש בניינו משהו..
ליאור-חחחח..
אני-מה מצחיק?
ליאור-כי באמת אפשר לחשוב ככה..
אני-למה?
ליאור-לא יודע... אבל כל אחד אחר שהיה מסתכל עליינו מהצד היה יכול לחשוב ככה...
אני-טוב אבל זה לא נכון...
ליאור-נכון...
אני-מה אתה אומר? אני צריכה לדבר עם ירון?
ליאור-לא..
אני-נימוק..
ליאור-כאילו חלאס הבן אדם לא בוטח בך.. כל פעם הוא עושה את אותה טעות.. כמה את יכולה לתת לו הסברים?
כמה את יכולה לסבול את ההתחננויות שלו אחרי שהוא מבין כמה הוא דפוק?
אני-לא יודעת... אני אוהבת אותו..
ליאור-את באמת אוהבת אותו?
אני-כן.. אף פעם לא הרגשתי ככה...
ליאור-את יודעת.. לי היה ממש מוזר לשמוע שאתם חברים?
אני-למה?
ליאור-כי תמיד ידעתי שהוא הידיד הכי טוב שלך.. אני זוכר שהיינו רבים הוא תמיד היה בא להגן עליך..
חח וזה מוזר שהוא חבר שלך פתאום ושהוא אוהב אותך..
אני-כן גם בשבילי זה היה מוזר בהתחלה.. אבל אני אוהבת אותו..
ליאור-וטוב לך כל העיניין הזה של הקנאות שלו?
אני-לא יודעת... טוב עזוב את זה עכשיו... בוא נדבר על משהו אחר...
ליאור-אחלה.. עכשיו שהכל רגוע.. בא לך להגיד לי למה התכוונת שאמרת שאת יודעת הכל?
אני-אממ.. אתה זוכר שהשארת את האייסי שלך פתוח אצלי?
ליאור-כן..
אני-אז בין ההודעות של שירן אז היא שאלה מתי יש לך תור אצל הפסיכולוגית.. אז ניחשתי שיש בעיה..
ליאור-אוי היא מפגרת...
אני-לא היא לא.. היא לא ידעה..
ליאור-לא קשור.. תמיד שאנחנו רבים היא דואגת להזכיר לי שאני מטופל אצל פסיכולוגית..
אני-רציני?
ליאור-כן..
אני-דיי איזו כלבה היא. איך אתה סובל אותה?
ליאור-לא יודע...
אני-טוב ככה זאת אהבה..
ליאור-כניראה..
אני-אם אתה אוהב אותה.. אז למה לא סיפרת לה הכל?
ליאור-לא יודע.. היא שאלה אותי על הפסיכולוג ואמרתי לה שאני לא רוצה לדבר איתי.. אז היא אמרה טוב וזהו..
אני-באמת?! היא לא התעניינה?
ליאור-לא..
אני-ואתה סיפרת לה על הפסיכולוג?
ליאור-לא... היא שמעה אותי ואת אמא שלי מדברים על זה..
אני-היא גם מצוטטת.. נחמד..
ליאור-חחחח איזה ריב היה לנו על זה...
אני-מה אתה מאושר? חחח טיפש... משהו דפוק אצלה...
ליאור-ואצלי..
אני-זה לא קשור..
ליאור-זה קשור.. אני אומר תודה על זה שהיא בכלל הסכימה להשאר חברה שלי למרות הפסיכולוגית..
אני-מזה להגיד תודה? אתה שומע את עצמך? היא חברה שלך.. ואם היא אוהבת אותך היא צריכה לקבל אותך איך שאתה.. פסיכולוג או לא פסיכולוג.. אם היא אוהבת היא נישארת...
ליאור-והיא נישארה..
אני-נכון... אבל אתה אומר את זה כאילו יש לך מזל שהיא לא עזבה אותך.. כאילו היא עשתה לך טובה..
ליאור.. אתה יכול להסתדר גם בלעדיה.. תאמין לי..
ליאור-אני יודע... אני פשוט לא רגיל להיות בלי מישהי..
אני-הרגל דפוק..
ליאור-כל אחד וההרגלים שלו...
ואז צלצול הפלא שלי הפריע לשיחה הזאת...
ליאור-יש לך טלפון..
אני-תענה...
ליאור-חחח טוב... וענה..
ליאור-הלו?
........................
ליאור-אופססססססס................................................
טוב זהו לבנתיים... או להיום... פשוט אני ממש עייפה... והמצב רוח שלי לא מי יודע מה..
אז תנסו להבין...
תגיבוווווווווווו... והרבהההההההההההההה...
אוהבתתתתתתתתת הכי שיששששש
מואההההההההה לילושש=]]
אתר האהבה הישראלי