אסור שהיא תמות!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
מממ...
הממממממממממממממממממממממממממ-ש-ך
ד-ח-ו-ף !!!!
היא לא תמוווווות!@$#&
קפיש?!
כי אחרת את תמותי מהמכות שתקבלי ממני ;]
קיצר המשך דחופפיילה
מהההה לאאא אל תסיימי תסיפוררר
לא...... רק שלא תמות!!!!!!!!!!!!!!!
מחכה להמשךךך
😢 שלא תמות..
כתיבה מהממת!
המשך..
וואייי מפחיד!!מסכנה.
תמשיכי
אבא-יהיה בסדר.. הוא אמר במן אנחה עוטף את ראשו בין שתי ידיו שהיה נידמה לי שהחלו לרעוד..
אמא הביטה עליו במבט מבין ומרחם.. וחזרה להביט בי באותו מבט..
ואני הבנתי.. הבנתי כבר ממזמן.. ידעתי.. ידעתי ואף אחד לא הפנים.. ידעתי שזה לא יעבור.. ידעתי שזה רק יחמיר.. ידעתי שאין מה לעשות ורק ללמוד לחיות עם זה.. לחיות את הקצת זמן שנישאר לי..
אני לא רוצה להיות תמימה ולעבוד על עצמי שהכל יהיה בסדר.. כי זהו.. אין מה לעשות אני... אני הולכת למות................
היא ליטפה את ראשי לאחר הבכי הארוך שלה.. שהרטיב את ידי שרעדה.. שכאבה כמו כל גופי...
היא עודדה אותי אך בעצמה נשברה לאחר שסיפרתי לה על תוצאות הבדיקה האחרונה..
אני.. אני כבר לא מגיבה לכלום.. אפשר להגיד ששקעתי בעולם משלי... נתנו לי כדורים נגד דיכאון..
כי אני מסרבת לאכול... ביקשתי להיות לבד.. חוץ ממנה.. אותה הייתי צריכה.. את הנפש התאומה שלי שהכי מבינה אותי... ביקשתי להיות לבד.. בנסיון לחלוק את הכאב שלי איתה בלי להוציא מילה..
היא חיבקה אותי.. נושקת למצחי בעדינות..
עינב-ליאור בדרך.. היא אמרה בקול צרוד...
אני-או..אוקי.. אמרתי תחת השפעת הכדורים שנתנו לי להרגיש בעולם אחר... כאילו עיני מרגישה דבר מלבד כאב.. כאב נפשי.. הכאב שצורב את ליבי...
עינב-את יודעת.. הם אמרו שהמצב שלך היה דיי יציב בניתוח.. זה אומר שאת חזקה.. אמרה עם חיוך..
אני-אז למה אני לא מרגישה ככה? שאלתי בחולמניות..
עינב-כי.. אני לא יודעת.. הם אמרו שעכשיו יהיה הרבה יותר טוב..
אני-הם מתכוונים לזה שישאר לי עוד כמה חודשים לחיות..
עינב-אל תגידי את זה.. ביקשה בכאב..
אני-אני באמת לא צריכה להגיד את זה.. זה הרי ברור..
עינב-אולי תוכלי משהו? שאלה ללא קשר..
אני-אני לא רעבה.
עינב-אלכס אמרה שלא אכלת כלום מאז שהתעוררת..
אני-כי אני לא רעבה..
עינב-את חייבת לאכול כדי שיהיה לך כוח..
אני-אני לא רוצה כוח עינב.. אני רוצה לחיות.. לחיות זה הכל.. אמרתי כשעני החלו להתמלא בדמעות..
עינב-את תחיי.. והכל יהיה מושלם כמו שתמיד חלמת שזה יהיה.. ללכת לצבא.. לטוס לשנה לטיול בחו"ל.. להתחתן ולהביא שלושה ילדים..
אני-זה רחוק ממני.. אני לא בטוחה שאני אצליח להגיע לשם..
עינב-כואב לי שאת אומרת את זה...
אני-גם לי...
עינב-או.. הינה הוא... היא עזבה את ידי והלכה לחבק אותו חיבוק ארוך.. חיבוק עם מלא תמיכה ועידוד..
ואני רק הסתכלתי עליו.. עלייהם בכאב.. כאב לי לדעת שאולי עוד כמה חודשים.. שבועות או ימים אני לא אוכל לחבק אותו ככה יותר.. ודמעה זלגה מזוית עייני... הוא התסכל עליי מעבר לכתפה של עינב..
והתנתק ממנה וניגש אלי..
ליאור-יפה שלי.. אמר לי בקול שקט..
אני-בכית? שאלתי מבטיחה בעיניו השחורות.. הנפוחות.. המבריקות..
ליאור-אושר שלי... אמר ונשק לשפתי בלי לענות על השאלה.. איך את מרגישה?
אני-לא יודעת.. אני לא מרגישה כלום..
עינב-היא על משכחי כאבים.. היא הסבירה לו..
ליאור-הבאתי לך את השוקולדים שאת אוהבת... רוצה? שאל ופתח קופסא גדולה בצורת לב ורוד שנדף ממנה ריך מתוק של שוקולד..
אני-לא.. אמרתי מהנהנת בראשי לסרוב..
ליאור-למה? את אוהבת שוקולד..
עינב-היא לא אוכלת מאז שהיא התעוררה..
ליאור-למה את עושה בעיות? שאל ברכות.. כאילו היה אבא שלי..
אני-אני לא רעבה.. אמרתי בקול מתחנן להבנה.
ליאור-טוב אני לא אכריח אותך.. אבל רק שתדעי שבלי אוכל את תהיי הרבה יותר חלשה..
אני-מזה יעזור.. גם ככה אני אמות עוד כמה חודשים..
ליאור-עם הטיפולים את יכולה לצאת מזה..
אני-זה רק שעור שהטיפולים יעזרו..
ליאור-אבל שווה לעבור אותם רק כדי לדעת שניסית.. ניסית לחיות.. ואת עוד תחיי..
אני-ליאורי.. אמרתי מרימה את ידי אל פניו.. מנסה להעביר את ידי בשערותיו השחורות אך לא היה לי כוח..
הוא ישר אחז ביידי.. נושק לה נשיקות רכות.. הרגשתי את שפתיו רועדות... הרגשתי את המתח הזה באויר שמתעורר יחד עם גל של דמעות..
ליאור-כן אושר שלי... אמר כשהוא מתאפק.. מתעקש לשמור את הכאב לעצמו..
אני-אל תבכה.. אמרתי מנגבת לעצמי דמעה בודדה שירדה ללא שום בכי..
ליאור-לא אני לא בוכה.. אמר ונשם עמוק..
אני-מחר יש בוחן באזרחות.. הזכרתי להם..
ליאור-חח על מה את חושבת לי.. זה לא הכי מעניין אותי עכשיו..
אני-ליאור.. זה בוחן קל.. לך תעשה אותו.. אל תשאר כאן בגללי..
ליאור-יודעת מה.. אני אלך לעשות את הבוחן ואבוא לפה..
אני-תזכיר לו שיביא לכם חומר למבחן שיש שבוע הבא..
עינב-חח זה היה תפקיד שלך..
אני-אבל לא ניראלי שאני אגיע לבית ספר בזמן הקרוב..
ליאור-אני אגיד לו.. עוד משהו?
אני-אממ עינב.. התסכלתי עליה.. תכתבי הכל בשיעורים ותביאי לי להשלים.. אני לא מתכוונת להפסיד חומר..
עינב-אושר נו באמת..
אני-אני יודעת שאין טעם כי גם ככה... אבל אני רוצה ללמוד מפה.. מהבית חולים..
עינב-אוקיי.. אמרה ללא בריירה.. מה שתרצי..
אני-אה.. תגידי לאמא שלי שתביא לי את הMP3 ואת המחברות והספרים..
עינב-את עקשנית הא?
אני-אהאה.. הינהנתי עם חיוך קטן...
עינב-טוב אז אלך להתקשר אליה?
אני-טוב.. תודה
עינב-בכייף.. אמרה ויצאה מן החדר.. משאירה לי ולליאור את הכאב כדי שנחלוק בו יחד..
ליאור-אז מה.. איך היה הניתוח?
אני-חח לא יודעת.. ישנתי..
ליאור-חח ואללה.. טיפש שכמותי.. אמר מלטף את ידי הקרה..
אני-אז איך.. יפה לי קצר?
ליאור-כן.. מתאים לך.. חח שעוד היית בחדר התאוששות הסתכלתי עליך.. לא יכולתי להוריד ממך את העיינים.. היית כל כך שלווה.. כל כך יפה.. רק חבל שזה בבית חולים ולא במיטה שלי..
אני-חח.. אתה יודע.. ביום חמישי אני אחזור הביתה לסוף שבוע ואחזור לפה שוב ביום ראשון אז..
ליאור-כן אני מוכן לישון איתך ולהיות איתך כל שניה ולפנק אותך ולחבק אותך ולנשק אותך.. אמר עם החיוך היפה שלו.
אני-חחח ליאור.. אתה אף פעם לא נותן לי לדבר..
ליאור-כי כי כי.. כי חוצפן ואני חסר סבלנות.. אבל את צריכה לקבל אותי כמו שאני..
אני-חחח כבר קיבלתי אותך כמו שאתה.. מושלם
ליאור-חח מושלם.. שאת פה אני מרגיש כל כך ריק.. הפך לרציני.. כואב לי שאני בבית ואת פה מחוברת לכל המכשירים האלה.. שאת פה שוכבת עם הכאב הזה.. לבד.. במקום המגעיל הזה..
אני-אני תמיד נמצאת בלב שלך..
ליאור-אושר.. בלעדייך אני חצי בן אדם..
אני-חח שליש הייתי אומרת..
ליאור-חח אין מה להגיד.. החוש הומור שלך בכלל לא נעלם..
אני-שום דבר לא נעלם חוץ מהכוח שלי..
ליאור-וואי את לא יודעת.. אמר והתקרב אליי מלטף את פניי..
אני-מה אני לא יודעת?
ליאור-המציאו מן דבר כזה שמחזיר לבן אדם את כל הכוח שלו תוך כמה שניות..
אני-וואלה.. אמרתי בחשדנות..
ליאור-חחח כן.. רציני..
אני-חח בוא לפה יא מכוער.. אמרתי לו ונשקתי לשפתיו נשיקה ארוכה ארוכה.. טעימה במיוחד.. מציפה את ליבי במן רוגע לכמה שניות.. כאילו הכל נעלם.. כאילו אני בסדר גמור.. כאילו הכאב אינו קיים כלל..
ריחו נידבק בי.. טעמו התערבב בפי.. לא רציתי שזה יגמר לעולם..
עינב-דבקקק.. אמרה בקול המצחיק שלה.. וגרמה לנשיקה להסתיים..
ליאור-אני לפעמים כל כך שונא אותך.. אמר לה עם צחוק בעיינים..
עינב-תזהר לפני שאני אגרום לכך שתתאשפז פה..
ליאור-בכייף.. רק שזה יהיה לייד אושר..
עינב-חחח טיפש.. טוב ההורים שלך בדרך יחד עם אלירן ושני..
אני-התנחלות..
עינב-אה ויש לך הפתעה..
אני-איזו?
עינב-אלירן ישן איתך היום..
אני-חחח וואלה?! חחח זה גרם לי לצחוק..
ליאור-חחח מה את צוחקת?
אני-חח סתם.. מוזר לי לישון איתו.. הפעם האחרונה שישנתי איתו זה היה מלפני שנה או שנתיים..
ליאור-אני מקווה שלא תתמזמזו תוך כדי שינה..
עינב-אויש נו...
אני-חחח שכחת את השכל בבית?
ליאור-ניראלי.. חח טוב יאללה אני מתנחל לך על השוקולדים.. רוצה? שאל את עינב..
עינב-כן..=] והם התחילו לחגוג לי על השוקולדים.
אני-היי שמנים.. תשאירו לי..
עינב-חח את גם ככה לא אוכלת..
ליאור-זה לא מצחיק.. אמר לה..
אני-חחח זה כן.. רציני אני לא רעבה..
ליאור-לא בא לך איזה פיצה ככה? אולי טוסטים? סופלהההה.. את רוצה סופלההה..
אני-חחחח דווקא לא.. אני לא רוצה לאכול כלום..
ליאור-פייי מוזרה..
אני-חח אולי מחר..
ליאור-מחר זה עוד המון זמן..
אני-חח נכון..
עינב-וואי איזה שווה זה לא להיות רעב.. זה מרזה חבל על הזמן..
ליאור-טוב שאני חושב על זה.. לא יזיק לך להרזות טיפה.. אמר וקרץ לי..
עינב-אושר תחזיקי בי..
אני-חחח אני בקושי מחזיקה את עצמי...
עינב-ליאור כדאי לך להרגע או שאני מביאה את סהר אליך..
ליאור-חחחח סהריקו.. מה איתו?
עינב-הוא רצה לבוא.. אבל אמרתי לו שאושר לא רוצההה... מגעילה..
אני-נכון.. כאילו רציני מה יש לו לעשות פה? לראות אותי בוכה..
ליאור-מתוקה שלי עם כל הצחוק הזה שלך ניראלי שאת בריאה ואת סתם עובדת על כולם..
אני-חחח כן בטח..
ליאור-רואה..
אני-אז לבכות?
ליאור-חח לא לא..
אני-יופי..=] ואז אמא ואבא נכנסו... הכאב שאיתו הם הלכו מפה לפני כמה שעות עדיין נישאר על פנייהם..
אמא לא הצליחה לחייך אלי כמו כל פעם שהייתה עושה כשראתה אותי.. זה פתאום החזיר לי את הכאב..
היא מרגישה ככה בגללי.. גם אבא.. אבל אבא כמו כל הגברים.. מפנים.. הוא פשוט חייך חיוך קטן והניח את השקיות ואת התיק בצד החדר ונשק לי נשיקה ארוכה..
אבא-איך את מרגישה?
אני-בסדר.. חייכתי..
אבא-אני רואה.. את נראת הרבה יותר טוב.. אתם עושים עבודה מצויינת.. אמר לליאור ועינב..
ליאור-חח אמרתי לך שאתה יכול לסמוך עליינו...
אני-משלמים לכם?
ליאור-אל תשאלי..
אני-חחח... צחקתי לשניה או שתיים.. כי הצחוק נעלם כשראיתי אותה עומדת הרחק ממני...
מביטה בי במבט כל כך רייקני.. לא הכרתי אותה.. היא תמיד הפכה הכל לצחוק.. היא תמיד ידעה לעודד אותי..
לא ידעתי שזה ישבור אותה ככה.. היא הרכינה את ראשה.. היא בטח הרגישה מאוכזבת מעצמה בכך שהיא לא יכולה להיות לצידי ולעודד אותי בזמן שהיא בעצמה צריכה חיזוק..
הבנתי אותה.. הרי זה לא קל לדעת שהבת שלך הולכת למות תוך זמן כמעט לא ידוע בלי היכולת לעזור לה.. להציל אותה... היא התחילה לבכות.. שתקנו.. ליאור ועינב לא ידעו מה לעשות.. ידעתי שהם הרגישו מיותרים..
היא הסתכלה עליי מבט חטוף והסתובבה כדי לעשות את דרכה החוצה.. אך אלירן חסם את הדלת בגופו..
היא נעצרה מולו כשהבכי מתגבר.. הוא הסתכל עליה.. עם מבט כמעט כמו של אבא.. הוא הסתכל עליי..
וסובבתי את ראשי.. לא יכולתי להסתכל על זה יותר.. זה רק מזיק לי.. שמעתי את הבכי שלה נחלש.. ניחשתי שהיא כבר עטופה בין שתי ידיו..
בחום שרק אלירן יכול להעניק בזמן שכזה.. כי לכולם זה כבר אבד..
אבא ליטף את ידי גורם לראשי לחזור אליו... הוא סימן לי עם ראשו שהכל יהיה בסדר..
אלירן-דיי דיי.. שמעתי אותו לוחש לה..
אמא-אני לא יכולה לראות אותה ככה.. היא אמרה בבכי..
אלירן-את חייבת להיות חזקה בשבילה.. ובשביל כולנו.. הוא אמר מלטףאת גבה...
שני נכנסה גם עיניה הראו מן צער מסויים...
שני-היי.. אמרה עם חיוך קטן.. מה שלומך?
אני-ניראלי שבסדר..=/
שני-הבאנו לך משהו.. אמרה כשהיא מניחה לצידי שקית..
אני-תודה..
שני-יש לך פה טרנינג ונעלי בית מזה חמודות.. קניתי גם לי כאלה.. חח אמרה והוציאה מן השקית..
אני-חח זה ורוד..
שני-חח מה רע בורוד?!
אני-חח סתם סתם.. תודה...
שני-אין בעד מה.. וגם הבאנו לך את הMP3 ומה עוד.. היא חיפשה בשקית.. או הינה..
אני-חח מזה?
שני-חחחח תראי איזה חמודים אתםםם.. אמרה כשהיא מראה לי תמונה שלי ושל אלירן כשהוא היה בן 7 ואני הייתי בערך בת שנה..
אני-יוווו.. חחח מאיפה זה?
שני-חח הוא מתעקש שזה יהיה ליידך..
אני-חחח אלירני.. קראתי לו כשהוא עדיין מחבק את אמא שכבר נרגעה מן הבכי... הוא הסתכל עליי מתנתק מאמא...
אלירן-אושר.. אמר בקול רגוע.. וכל כך מרגיע.. חח התמונה..
אני-חחח אתה ישן איתי היום נכון?
אלירן-כן..=] לא אכפת לך נכון? שאל את ליאור..
ליאור-אה.. חח לא..
אלירן-חח לא חשבתי אחרת..
אבא-טוב אושר הבגדים שלך פה.. המחשב שלך פה.. וכל הציוד של בית ספר.. ניראלי שאני אלך לטיל קצת אמא..=/
אני-אוקיי.. אמרתי מבינה..
אבא-נחזור יותר מאוחר.. נשק לי והלך כשהוא מחבק את אמא בדרכם החוצה..
עינב-טוב אושר ניראלי שאני גם אלך.. מחר בית ספר..
אני-ואל תשכחי לכתוב הכל..
עינב-חח אני אשתדל..
אני-עצלנית...
עינב-חחח אם ישעמם לך בלילה תתקשרי.. את יודעת שאין לי בעיה עם זה..
אני-חח טוב...
עינב-אז לילה טוב... ליאור אתה נישאר?
ליאור-אממ כן..
עינב-אז יאללה בי.. נשקה לי נשיקה ארוכה.. וכך גם לליאור.. והלכה..
שני-רגע.. אמרה לה.. צריכה טרמפ?
עינב-אממ לא זה בסדר.
שני-אני גם ככה חוזרת לבית שלהם.. אז בואי אני אקח אותך..
עינב-סבבה..
שני-ביי יפה שלי.. נשקה לאלירן וכך גם לי והלכה עם עינב..
אלירן-טוב נישארנו רק אני ושנייכם..
ליאור-כן כן.. אמר בצער..
אלירן-אתה תזהר ממני אתה..
ליאור-חחח מה יש לכולם נגדי היום?
אני-חחח אתה רע..
ליאור-חח הכל בהומור..
אלירן-וואלה הומור.. חחח צוציק..
ליאור-אושר תגידי לו.. את אמורה להיות לצידי..
אלירן-פחחח היא אחותי..
ליאור-היא אהובתי..
אלירן-וואלה שכחתי.. חח
אני-חח אלירן שתוק.. הגנתי על ליאור.. ליאורי שלי.....................................
טוב זהו להיום... שבת שלום לכולםםםם....
תגיבווווווו והמוןןןןןן
אוהבתתתת!!!!
מואואוואואההההההה
לילווווששש=]
מאמי...
המממממממממממממממממממממממשך
דחוווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווף😊
מדהיםםםםםםםםםםםםם
אךךךך הליאור הזהההה!
אין לי מילים!!!!...אבדווו לייייי משלמותתת!!!!
את חייבת אבל חייבת להמשיך!!ולגרום לה להחלים כבר!!!!=[
אוהבת מלאןן מלאןן מלאןן מלאןןן מלאןןן!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
גלי 😁
אתר האהבה הישראלי