טוב זה הסיפור הראשון שאני מפרסמת, אז תכתבו תגובות ואם אהבתם אני אמשיך לפרק השני =)
"בוקר טוב"
*פיהוק*
"מה אתה עושה כאן?"
"מזל טוב ילדה גדולה שלי!!!!!"
*חיבוק*
אז זה הסיפור על אחת האהבות הגדולות שלי, עידן.
תמיד אהבתי, תמיד אוהב, ואף פעם לא אשכח אותו!
__________________________________
זה הבוקר של היום הראשון של בית הספר. אני קמה בשש וחצי, חצי ישנה. מקלחת-בגדים-סידור שיער-קפה-ואני כבר בדרך להסעה. עצרתי ליד תחנת האוטובוס, כשמולי, מרחוק, אני רואה את הילד הזה, החבר הכי טוב שלי. ישר התחלתי לרוץ לקראתו, כמה זמן לא ראיתי אותו!! התנפלתי עליו בחיבוק ענקי ואמרתי, "עידני שלייי... כמה התגעגעתי... חזרת!" הוא הסתכל עלי לשניה או שתיים ואמר, "פשושה, אני לא מאמין שלא ראיתי אותך חודש... גם אני התגעגעתי! כל כך!"
בדיוק אז האוטובוס התקרב לעבר התחנה, עלינו עליו כשנעצר לידנו וראינו חלק מחברינו לבית ספר. עידני התחיל לספר לי מעט מהחוויות שהוא עבר כשהיה בארה"ב ותוך רבע שעה כבר נכנסנו לבית הספר ביחד. אני ושירן ישבנו ביחד בשיעור הראשון וסיפרתי לה קצת מאיך שנהניתי באילת
(ירדתי לאילת עם קרובי משפחה שלי שהם בגילי ולא ראיתי אותה שבוע) והיא סיפרה לי על החבר החדש שלה. כמובן שהיא שאלה, "נו עדן, מה קורה עם חיי האהבה שלך? מזמן לא היה לך איזה קטע... מה קורה איתך?" עניתי,"שירן חמודה, את יודעת מה קרה לפני שלושה חודשים.. את יודעת כמה נפגעתי.. אז טוב לי ככה עכשיו ולא בא לי על קשר רציני, יותר טוב ככה בלי שכואב הראש כל הזמן מעניינים של בנים ואהבות כאלה, זה משגע אותי כבר... טוב לפחות את יכולה להסתפק בזה שאותך אני אוהבת!" ושירן, צחקה...
בערב, בגלל שהיום הראשון של בית הספר יצא ביום חמישי ואני לומדת רק 5 ימים בשבוע, החלטנו לצאת. אני, שירן ועוד שתי חברות טובות שלנו, בר ושלי הלכנו לבקר את הבנים אחרי אימון הכדורסל שלהם. כולן באו אליי לפני שיצאנו- התארגנו, התייפייפנו והכל! מזמן לא היינו כולנו ביחד. וחשבנו שנצא להסתובב איפשהו אחרי האימון שלהם. לבשתי את הג'ינס האהוב עליי וגופיה אדומה טיפטיפה חשופה 😊, ויצאנו לאולם, איפה שהבנים מתאמנים. לקח לנו בערך 5 דקות להגיע כי האולם ספורט קרוב לבית שלי, וכשהגענו נכנסנו לראות אותם כי שמנו לב שהם עדיין לא יצאו. ראינו את סוף המשחק הצמוד ואז הבנים באו אלינו להגיד שלום. כשראיתי את עידני התקרבתי אליו ואמרתי, "משחק מעולה! איזה כיף לראות אותך מתאמץ...." ועידני צחק.. הוא הרים אותי ואמר "תודה פשושה! אני צריך להתרגל לזה שאני רואה אותך כל כך הרבה!"
בדיוק באותה שניה שמתי לב לזה שכולם מסתכלים עלינו, ושירן אמרה לי מרחוק, "עדן, אני צריכה לדבר איתך!" באתי אליה והיא שאלה אותי...---
תגיבו כדי שאני אדע שאהבתם ואני אמשיך!
וואי אהבתי בטירוף, מצפה בכליון עיניים להמשך בובה...
ה~מ~ש~ך מיד חחח
מורנושש...
המשךךךךךךךךךךךךךך
המשךךךךךךךךךךךךךךךך
דחוףףףףףףףףףף
דרושששששש
המשךךךךךךךךך
לסיפור המושלם הזהההההה
המשךךךךךךךךךך
ליזוש 😂
תודה בובות =) כיף לשמוע
כשיהיו עוד תגובות אני מפרסמת את הפרק השני...
אוהבת!
התחלה יפההההההההההה
תמשיכי בובה
מוואה ענקיתתתתתת
QUOTE (gilimoran @ 03/08/2005) וואי אהבתי בטירוף, מצפה בכליון עיניים להמשך בובה...
ה~מ~ש~ך מיד חחח
מורנושש...
צודקתתת =]]
וגם אני מחכה להמשךך 😊
בתאלוששש
"משחק מעולה! איזה כיף לראות אותך מתאמץ...." ועידני צחק.. הוא הרים אותי ואמר "תודה פשושה! אני צריך להתרגל לזה שאני רואה אותך כל כך הרבה!"
בדיוק באותה שניה שמתי לב לזה שכולם מסתכלים עלינו, ושירן אמרה לי מרחוק, "עדן, אני צריכה לדבר איתך!" באתי אליה והיא שאלה אותי...---
"נוש, מה קורה איתכם הא?"
התפלאתי,"מה? מזתומרת? הכל כרגיל.."
שירן הסתכלה עליי, מנסה להבין אותי, וללא הצלחה חזרה אל כולם ואני אחריה.
___________________________________________
4.9.2004
אבא עזב את הבית.
אני לא מבינה מה קורה.
הגעתי לבית ספר תשושה לגמרי. באוטובוס, שתקתי. עידן לא היה שם.
התיישבתי בשורה האחרונה בטור השני והנחתי לידי את התיק. ילדים התחילו להיכנס לכיתה, באים אומרים בוקר טוב, מה נשמע, נותנים נשיקה, ואני לא פה.
באמצע שיעור הסטוריה, פשוט לא יכולתי יותר. ניגשתי למורה שלי ואמרתי לה שאני יוצאת ושאני אסביר לה אחר כך למה. כאב לי כל כך. כשיצאתי מהכיתה שמתי לב למבטים שננעצו בי אבל לא היה לי אכפת. התיישבתי מאחורי בית הספר בשטח שאף אחד לא מגיע אליו בדרך כלל, חוץ מאני ועידני כשאנחנו רוצים לדבר בפרטיות. התחלתי לבכות. רציתי לברוח מהכל.
פתאום שמעתי ריצה ונשימות כבדות מתקרבות אליי. זה היה עידן. הרכנתי את הראש וסובבתי אותו הצידה, כדי שלא יראה שאני בוכה.
"פשושה! מה קרה לך? למה יצאת ככה מהשיעור פתאום? הכל בסדר? היי! את בוכה?!?!"
עידן התיישב מולי וחיבק אותי חזק חזק, חיבוק שבאמת הראה לי שאני חשובה לו. אמרתי,"אבא עזב... הוא עזב את הבית... אני לא יודעת מה לעשות..." ושוב פרצתי בבכי. עידן נשאר איתי עד שנרגעתי, ואז שכנע את המזכירה לתת לי אישור לצאת וללכת הביתה. כל כך שמחתי שיש לי אותו. הוא עודד אותי והיה לי כל כך טוב איתו!
"עדן, את יודעת שאני אוהב אותך, נכון?"
"גם אני אוהבת אותך עידני. אתה הבנאדם שאני הכי אוהבת בעולם. אתה החבר הכי טוב שיש!"
נפרדנו בחיבוק גדול, וחזרתי לבית הריק.
אחר הצהריים מישהו דפק בדלת. הייתי עם בוקסר וגופיה ובדיוק התעוררתי. ניגשתי לפתוח, זה עידני!
"הייייי עידני.. סורי בדיוק קמתי..." חיבקתי אותו ונשענתי עליו.
"היי בובה, איך את?"
"בסדר, אתה יודע, ידעתי שזה הולך לקרות ואיכשהו נראה לי שזה יעשה לכולם רק טוב אם הוא לא יהיה פה".
"כן את צריכה לקחת את זה בקלות ולעבור הלאה. יהיה בסדר אני מבטיח לך! חוץ מזה שהחלטתי לקחת אותך לעשות כיף...!"
אני ועידני חברים הכי טובים כבר שלוש שנים. תמיד היינו באותה כיתה וגם השנה, י"א2.
החלפתי בגדים ויצאנו מהבית. הגענו לגן השעשועים שקרוב אליי הביתה, והתיישבנו על הדשא.
עידן אמר לי משהו שעיצבן אותי, לא זוכרת בדיוק מה, והתחיל לרוץ. החלטתי שאני צריכה לנקום בו! 🙄 רצתי אחריו ושיחקנו תופסת, כמו ילדים. בסוף כשכבר נמאס לי לנסות לתפוס אותו, צעקתי,"עידניייי! תן לי לפחות לתפוס אותך!" הוא עצר על הדשא, מסתכל עליי במבט משועשע. קפצתי עליו ואמרתי" הא! רואה שהצלחתי?" סוף סוף חייכתי. היה לי כל כך טוב. נפלנו שנינו על הדשא, במצב מוזר שהוא שוכב עליי איכשהו!!! מבט בעיניים...
"עדן, אני אוהב אותך..."
"גם אני אוהבת אותך... ו...---
תכתבו אם אהבתם! =)
איזה סיפור מהמםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםם
מאמי הוא אמיתי??
תמשיכיייי
מוואה ענקיתתתתתתתתתתת
תודה חמודה =)
כן, הוא אמיתי כמעט בכל הפרטים, חוץ מהשמות... 😊
המשךךךךךךךךךך
המשךךךךךךךךךך
רוצהההההההההה
המשךךךךךךךךךךךךךךך
ליזוש 😂
וואי אהבתי בטירוף..הכתיבה שלך מדהימה..
המשך..
טוב קודם כל תודההההה על כל התגובות אתן מהממות! והנה אני שמה את ההמשך...
מואאאהההה
QUOTE (taitai @ 04/08/2005) תודה חמודה =)
כן, הוא אמיתי כמעט בכל הפרטים, חוץ מהשמות... 😊
יאאאאאאאאא
הוא לא יפגע בה נכון?~!
תמשיכייי מאמיייי
בתאלווווש =]]
