הסיפור הראשון שלי...

היי שוב,
עבדתי הרבה...כתבתי כמה פרקים בנתיים קבלו רק שתיים...
כל פרק בעיתו...צריך קצת מתח..

באהבה
ליזוש 😂

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
כשחזרתי הביתה עם הדובי והורד ביד אמא
שאלה אותי מה זה ומאיפה זה הגיע אלי,
סיפרתי לה על קובי ואיך שהכרתי אותו,
ושעכשיו אנחנו ביחד, היא ביקשה להכיר
אותו ופחדתי נורא שהיא לא תאהב אותו.
פחדתי שהיא לא תרצה שיהיה לי חבר שגדול
ממני בשנה, פחדתי שהיא לא תקבל אותו,
וגרוע מכל פחדתי מהתגובה של אבא שלי,
האם הוא יסכים בכלל לקבל שיש לי חבר חדש.
כל הספקות האלה לא נתנו לי לישון בלילה,
התהפכתי מצד לצד, וחשבתי מה אני יכולה לעשות,
והחלטתי שבערב שישי אני אביא אותו הביתה,
שיכיר את ההורים.
למחרת בבוקר כשפגשתי את קובי אמרתי לו
שההורים שלי רוצים להכיר אותו, הוא אמר לי
שאין שום בעיה ושאל מתי אני רוצה שהוא יבוא להכיר אותם,
קבענו ביום שישי שהוא יבוא אלי בערב, אחרי ארוחת
הערב.
ביום שישי לקראת הערב, נכנסתי להתקלח והתלבשתי במיטב
בגדי כדי לראות טוב לקראת המפגש עם קובי.
אך פתאום חברים של ההורים שלי הגיעו, ואמרתי לאמא שלי
שאני לא רוצה שהם יכירו אותו עדיין, אז היא אמרה לי
שהיא תצא החוצה וככה הם יכירו.
כשקובי הגיע הוא התקשר אלי לפלאפון כדי שאני אצא החוצה,
אמרתי לו שלום בנשיקה וקראתי לאמא שלי שתצא,
זה היה נראה שהיא הולכת לרצוח אותו אבל בכלל לו,
היא חיבקה אותי וסיפרה לו עד כמה היה קשה להביא בת,
ועד כמה קשה היא נאבקה באבא שלי כדי שהיא לא תפיל אותי,
והיא סיפרה לו שאני האוצר שלה,
והוא חייך וכל הזמן אישר עד כמה נכונים הדברים שלה,
לבסוף היא שתקה והוא אמר: "חנה, בחיים שלי לא
ראיתי מישהי יפה כמו הבת שלך ואני אוהב אותה".
מאותו רגע הייתי שבויה שלו, המילים האלה הקסימו
אותי יותר מאשר שהן הקסימו את אמא שלי.
באותו הערב אחרי שקובי הלך, שאלתי את אמא שלי
איך הוא . "הוא בסדר, בדיקה ראשונית הוא עבר,
מעבר לזה אני צריכה עוד לבדוק" ענתה בהססנות.
בשבוע שלאחר מכן התחלנו להפגש הרבה אחרי צהרים,
והתחלתי להכיר את חברים שלו, את הסביבה שלו..
התחלתי להכיר קצת יותר אותו..

אחרי חודש וחצי שהיינו יחד פתאום התחלנו
לריב על שטויות, לא על משהו רציני,
סתם דברים לא כ"כ חשובים.
כמו למשל באותו יום שישי שהוא יצא למועדון
עם חברים שלו והוא השאיר אותו בבית
כעסתי עליו נורא, למרות שידעתי שהוא
צריך את החופש שלו לפעמים עם חברים שלו,
והפעם שרבתי איתו שאמרתי לו "זה או אני או הסיגריות"
ורבנו בגלל זה..
אבל המריבה האחרונה עברה כל גבול,
פה היה הסוף של הדבר, כבר הרגשתי שהקשר
הזה הולך ומדרדר, שכבר אין טעם להמשיך אותו.
כמה ימים לפני שהכול התפוצץ, ראיתי את קובי
ואת איציק מדברים בצד בדיוק דקה לפני שהגעתי
לגינה, זה היה נראה לי מוזר אבל לא ייחסתי לזה יותר
מידי.
כשהגעתי קובי ניגש אלי ואמר לי שלום בנשיקה והוא
היה נראה מאוד עצבני, שאלתי אותו אם קרה משהו
והוא טען שהוא צריך לדבר איתי מאוד דחוף.
ניגשנו לספסל מרוחק מהקבוצה והוא פתח:
"תגידי למה חברים שלי אומרים לי שהם רואים אותך
מחובקת עם בנים אחרים? או שאת נמרחת על ידידים
שלך מהכיתה או מהשכבה?"..
לא הבנתי על מה הוא מדבר אבל מהר מאוד הבנתי
שמדובר על עניין זה שאני אומרת שלום בבוקר
עם חיבוק ונשיקה על הלחי, ולא ראיתי בזה שום
דבר פסול. אז עניתי לו: "אני לא חושבת שיש בזה משהו פסול,
ויותר מזה אני לא מתכוונת להפסיק עם זה, כי ככה אני
אומרת שלום לאנשים ומראה את החיבה שלי אליהם.
אני לא נמרחת עליהם אני בסך הכול אומרת שלום,
ואם לא טוב לך אם זה אתה לא חייב להשאר איתי".
קובי לקח את מה שאמרתי מאוד קשה והוא אמר לי
"טוב נראה לי שאני צריך לחשוב באמת שוב אם אנחנו נשאר
ביחד", מספר ימים אחרי זה הוא אמר לי שהוא רוצה
לגמור את הקשר ואמרתי לו שזה היה לי ברור שזה
מה שיקרה, למרות שהוא ראה שזה היה ממש תמים
כל החיבוקים האלה, אבל לדבר איתו זה כמו לדבר
עם קיר אז פשוט ויתרתי על זה ולא היה לי סבלנות אליו.
אך לאחר שבוע וחצי התחלתי לקבל ממנו מכתבים,
אבל לא הסכמתי לקרוא אותם, עד אותה פעם שאתי
הקריאה לי את אחד המכתבים:
"קרן שלי,
אני מצטערת על מה שעשיתי, אני מבין שאני סתם אידיוט,
מטומטם ושלא מבין כמה את חסרה לו עכשיו,
אני לא הבנתי עד כמה אני אוהב אותך עד שלא איבדתי
אותך, אני רוצה מאוד שתתני לי עוד הזדמנות,
לנסות לתקן, לנסות לשפר, אולי לנסות לחזור שוב,
אני מבטיח שאני לא אקשיב שוב לחברים שלי,
שאי אפשר לקרוא להם חברים בכלל,
אני לא יודע מה קרה לי, נתקפתי קנאה נוראית,
אני לא רוצה שתברחי לי למישהו אחר,
אני רוצה שתהיי רק שלי,
בבקשה תסלחי לי על שהייתי טיפש ולא ידעתי
להתנהג אלייך כמו שאת ראויה,
מקווה שאת המכתב הזה כן תקראי,
ותביני עד כמה אני מאוהב בך,
קובי בר"
אחרי המכתב הזה החלטתי ללכת לדבר איתו,
הוא בכה כשהוא ראה אותי מתקרבת,
והתרגש נורא, החברים שלו התרחקו כשהם
ראו שאני באמת מגיעה לדבר איתו,
הדבר הראשון שעשיתי הוא לתת לו סטירה,
ומיד אחרי נתתי לו נשיקה.
ואמרתי לו: "שזה בחיים לא יקרה יותר,
שמעת אותי?? איתי לא משחקים אני לא בובה
שמשחקים איתה כל הזמן..אני בן אדם וגם לי
כואב אם מכאיבים לי, ואין לך סיבה לקנא
כי אם הייתי רוצה מישהו אחר הייתי כבר
הולכת אליו".
באותו רגע הוא אמר לי מיליון פעם כמה שהוא
אוהב אותי ופעם הראשונה בחיים שלי אמרתי:
"גם אני אוהבת אותך" ובאמת התכוונתי לזה.
התחבקנו למשך זמן מה, עד שהוא נרגע עם
הדמעות ובסוף היום קבענו שהוא יבוא אלי
אחרי צהרים ונשלים את החסר שהיה לנו.
וכך הכול הסתדר..


תגיבו!! ואם לא היו הרבה תגובות אני לא ממשיכה...

איזה מ-ה-מ-םםםםםםםםםםםםםםםםםםםם
שימי המשךך מאמי
מוואה ענקיתתתתתתתתתתת

אין תגובות....בעע..
טוב אז אני לא ממשיכה...
כנראה שלא אהבתם....
טוב סיפור ראשון אפשר להבין..


ליזוש 😢

לא נו הוא מהמםםםםםםםםםםם
יאללה תגיבו כבררררררררר
אני צ'ה המשךךךךךךךךךךךךךךךךך
מוואה ענקיתתתתת

עזבי הסיפור יורד...
הוא נכנס למגירה וזהו..

תודה בכל זאת שאהבת..

ליזוש 😊

יפה בטיירוף המשךךךךךךךךךךךךך

אייי שוםםם מגירה ושום נעלל
אני רוצה תסיפור הזה באתר מי יקרא אותו במגירה ?!
ובאתר אני יקרא ועוד הרבה 'בקשהה המשךך
סיפוררר מדהייםםם

אוהבת
מירו'ש

לא אמרת שאת שמה המשך כל 2 תגובות????...
את רואה שיש ממה להתבאס..טוב נדבר על זה כבר באיסיקיו😊..


בקיצור..סיפור מהמם..


בתאלוווש..שימי לב לשמות בסיפור..האמ האמ..


גלווש=]

המשך?

מאמי הסיפור יורד...
אז אין המשך....
סורי..

ליזוש 😂

החלטתי כן להשים לכם המשך..
הוא יהיה נורא נורא נורא ארוך הפעם..
כי כתבתי המון...
תהנו למי שבכלל קורא...
ליזוש
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

יומים אחרי שהשלמנו הוא הצטרף ללהקה
שקוראים לה "השלדים" להקת רוק קלאסי,
שעושים חזרות בתל אביב.
לצערי הלהקה הזאת הביאה רק צרות ורע
לחיים שלנו.
התחלתי לריב עם קובי הרבה כי הוא הלך המון
לחזרות ולהתאמן עם חברי הלהקה, ובקושי הקדיש
לי זמן ויחס. ובכלל לא אהבתי את זה.
אבל הגרוע מכל הגיע קצת לפני שהלהקה התפרקה-
התאונה.
באיזה ערב שהם נסעו עם האוטו של שחר,
המתופף לחדר החזרות בתל אביב, ליוותי את קובי
עד לשחר הביתה והלכתי לבית ואמרתי לו להתקשר
אלי כשהוא יחזור הביתה אם זה לא יהיה ממש מאוחר.
אבל באותו לילה הוא לא התקשר, והייתה הרגשה שמשהו
קרה לו. אבל חשבתי שזה סתם פראנויות שלי,
ואין לי מה לדאוג כי הוא אמר לי פעם "אף אחד
לא יוכל להרוג אותי כל עוד את איתי".
בכל זאת הרגשתי שמשהו קרה,
למחרת הלכתי לבית הספר והוא לא הגיע,
שיערתי שכרגיל אחרי חזרה הוא עייף ולא יגיע,
אחרי בית הספר חברה שלי אורלי באה אלי קצת,
סתם להעביר את הזמן וכשהגענו הביתה
התקשרתי לקובי לשאול מה קורה,
הוא היה נשמע מאוד הפוך וחולה,
שאלתי אם קרה משהו הוא סיפר לי
שהוא עבר תאונה בדרך לחזרות.
ישר התקלחתי התלבשתי והלכתי אליו לבקר אותו,
דאגתי מאוד, התחלתי לבכות ולא ידעתי מה
לעשות.
כשראיתי אותו כבר התעלפתי, הוא היה חיוור,
טשוש, כל הגוף שלו כאב, בקושי שהוא יכל לחבק
אותי ונשברתי. התחלתי לבכות, אורלי אמרה שאין
לי מה לדאוג זה יעבור לו והכול יהיה בסדר גמור.
אחרי כמה ימים באמת הכול עבר לו והוא הרגיש
הרבה יותר טוב, אבל בכל זאת כל הזמן נזהרתי
עליו פחדתי שיכאב לו.
התאונה הזאת עשתה לו טראומה לכל החיים,
שנאתי את שחר על זה, למה הוא לא יכל להסתכל קצת
יותר טוב, למרות שידעתי שזאת האשמה של
המוסטנג המטומטמת הזאת, אבל בכל זאת האשמתי
אותו, הייתי חייבת להאשים מישהו.
אחרי התאונה הלהקה התפרקה ואני שמחתי מאוד,
לא אהבתי את הלהקה אחרי מה שקרה עם התאונה,
שנאתי את הלהקה, בגללה קובי שלי נפגע פיזית
ויותר מהכול נפשית.
הבטחתי לעצמי שאני אשמור על קובי כל החיים שלי
ואני אדאג לו עד יומי האחרון ואני לא אתן לו ללכת ממני
כי הוא החיים שלי, האור שלי ויותר מהכול-
הוא האהבה שלי, האהבה היחידה שלי..

אחרי כמה חודשים הסתיימו הלימודים
שנראו לי כמו נצח,
מסיבת הסיום של שכבת ט' נראתה
כאילו איזה זקן בא וכתב את התסריט שלהם
קובי שלי היה החתן וכמה שקינאתי בכלה
כ"כ רציתי להיות במקומה,
אבל לא זה לא קרה..
ההצגה עלתה והסתיימה ואני לא הייתי
בשום חתונה מלבד החתונה של קובי
והילדה הזאת שלא סבלתי כ"כ.
קובי ראה שקינאתי והוא אמר לי שאין לי מה
לקנאות, כי הוא רק אותי,
אבל בכל זאת קינאתי.
ביום האחרון של הלימודים, קיבלנו תעודות,
כרגיל הממוצע שלי היה לקראת המאה
ושל קובי נושק לנכשל..
כמו תמיד הוא היה מת מאושר שהממוצע
עוד לא נכשל ואני? אני בכיתי על ה80
שהמורה לערבית נתנה לי..
כן, גם אני מהטיפשים שהלכו לערבית..
לא נורא גם זאת חוייה..
באותו היום קבענו שאני אבוא אליו הביתה,
כדי שאולי אני אצליח להרגיע את ההורים שלו,
כי הייתי בקשר טוב עם אמא שלו,
ואז הלכתי לכיתה שלי ונפרדתי מכולם,
ואמרתי "שמרו על הקשר לא מזיק לפעמים"..
כולם צחקו ואמרו שאם הם לא ישמרו איתי
קשר ישעמם להם מאוד בחופש..
הייתי בין המקובלים, אלה שכולם יותר אוהבים
מהשאר, במיוחד בגלל שיצאתי עם קובי,
זה עזר לי מאוד, קירב אותי להמון אנשים
במיוחד לדודו.
בערב כמו שהבטחתי באתי לקובי הביתה,
והרגעתי את אמא שלו שלא תדאג יותר מידי,
ושיקבלו אותו לתיכון גם אם הממוצע שלו
נושק לנכשל, ואכן קיבלו אותו.
נאחנחתי...
"מה קרה לך? הכול בסדר" שאלה אותי אמא
של קובי. "כן סתם שמחה שסוף סוף סיימתי ת'שנה
היה קצת קשה לפעמים.." היא סיפרה לי שלכל סוף
יש התחלה ויש עוד 4 שנים ולא לשמוח כ"כ מהר..
חייכתי ונפרדתי ממנה ומקובי והלכתי הביתה.
הייתי הרוסה מהעייפות באותו יום, אז התקלחתי
ונכנסתי לישון.

החיים שלי היו כ"כ טובים עד שזה קרה,
ידעתי שיום אחד זה יקרה,
אבל לא חשבתי שכ"כ מהר,
מצד אחד זה היה טוב כי גיסות שלי סוף סוף
התייחסו אלי, וגם אחים שלי פחות או יותר,
כי מאז החתונות שלהם אני כבר בקושי רואה אותם.
"ההורים שלי פרודים" ככה אמרתי לקובי ברגע הראשון
שראיתי אותו, הוא לא הבין, הוא ידע
שיש בעיות אבל הוא לא הבין במיוחד מה קורה,
אמרתי לו שזה נגמר,
אין לי יותר משפחה מאושרת, יש לי משפחה מפורקת,
הוא אמר לי שזה לא יקרה שזה סתם משבר
חולף אבל לא..זה לא...אבא שלי עזב את הבית,
בהתחלה הוא לא ממש התקשר ויותר גיסות
שלי היו בקשר אבל יותר מאוחר הוא התחיל
לפנק אותי, לקנות לי מתנות, להתקשר המון,
ובעיקר לקחת אותי להנות.
יום אחד הוא אמר לי אם אני רוצה לבוא
לנופש של העבודה שלו,
כי כל החברים הבאמת טובים שלי יבואו גם,
"וגם קובי יכול לבוא" הוא אמר,
אמרתי לו שאני אדבר איתו ואני אחזיר לו תשובה.
ככה עבר זמן מה והתחלתי להתחבר למשפחה של קובי
מאוד, אפילו יותר ממה שקובי מחובר אליהם,
התחברתי במיוחד לאחותו ולבת שלה,
הייתי הולכת אליהם הרבה ומבלה אצלהם אחרי
צהרים שלמים ולעיתים שומרת על הילדה,
עד שאחותו ילדה והייתה הברית של הילד,
קראו לו ליאור, כדי שזה יתאים לילדה,
שקראו לה אור. אור וליאור שני הילדים
הכי מתוקים בעולם.
בערב של הברית אני וקובי התלבשנו מאוד
אלגנטי, אני לבשתי את השמלה הורודה-שחורה,
שהמעצב שלי תפר לי במיוחד לאירוע, והוא
לבש את המכנס השחור שהוא קנה בתל אביב
וחולצה תכלת עם פסים לבנים עם הנעליים
השחורות שאני אוהבת. שנינו הלכו למספרה
והחלקנו את השיער, וכשהגענו לאולם
אחותו של קובי רצה אלי וגם הבת שלה,
והחמיאו לי מאוד על השמלה ואמרו שאני
נראת ממש ממש יפה, ואז הגיע שלב הריקודים,
המשפחה של קובי משכה אותי לרקוד,
במיוחד אח של קובי, הצעיר מבניהם,
והגיע הרגע של המוזיקה השקטה,
ואמרתי לקובי שילך לרקוד עם אמא שלו,
כי אח שלו לא רצה, אז הוא הלך,
אבל היו שתי שירים של סלואו,
אז בשני הוא הזמין אותי לרקוד איתו,
וזה היה הסלואו הראשון שלנו,
זה היה כ"כ מדהים, התנשקנו,
ושרתי לו את השיר, וזה היה כ"כ מרגש,
אני אף פעם לא אשכח את הרגע הזה,
הוא חקוק לי בלב, בראש ובכל מקום,
מאותו רגע התקרבנו מאוד,
במיוחד למשפחה שלו, אבל האירוע הזה
הביא איתו אסון כבד, באירוע בעלה של אחות
של קובי אמר עלי מילים לא יפות,
ולא הייתי מוכנה לשתוק אז אמרתי לו שזה הפריע לי
מספר ימים אחרי זה והוא התחיל לריב עם אחות של קובי,
ומאותו יום לא ראיתי את אחות של קובי ולא ראיתי
את הבת שלה, כי פחדתי להרוס עוד משהו,
למרות שזאת לא הייתה אשמתי, אבל
האשימו אותי אז הרגשתי שאולי באמת
עשיתי משהו, אבל בסך הכול אמרתי שהפריע לי,
לא חושבת שזה פסול ולהפך אני מרגישה
בסדר עם עצמי לגבי זה,
העדפתי לא להתקרב יותר מידי למשפחה שלו מאז,
וכמה שיותר רחוק יותר טוב..

אחרי שאבא שלי הציע לי לנסוע איתו לצפון,
לנופש עם החברים וקובי הסכמנו לבסוף,
קיבלנו חדש משלנו-איזה כיף אמרתי
פרטיות...סוף סוף..
הנופש יצא ממש לפני השנה שלי ושל קובי,
שנה של אהבה מושלמת..
בבוקר לפני שיצאנו לנופש,
אמא העירה אותי בבוקר,
ואמרתי לה לשמור על עצמה שלא תעשה שטויות,
ושתדאג לאחי שיאכל, כי הוא לא ממש
אוכל אם אני לא מאכילה אותו,
הוא בן 21 עוד מעט נכון אבל בכל זאת,
אני אוהבת לפנק אותו במיוחד
אחרי מה שקרה עם ההורים,
הוא קיבל את זה קשה...וגם ככה הוא מאוהב
באהבה אסורה וקשה לו..
עמדתי לצידו בכל שניה שהיה לו קשה,
למרות שגם לי היה קשה,
וגם אמרתי לאמא שלי שלא תיהיה
עצובה ושאני אתקשר אליה ברגע שנגיע למלון.
לקראת 10 אבא שלי התקשר ואמר שהוא
מחכה לנו בחוץ ושנצא.
נסענו ביחד עם משפחת מוסקוביץ..
מכונית אחרי מכונית..
כשהגענו למלון החדרים היו כבר מוכנים,
אני וקובי לקחנו מפתח ועלינו לחפש את
החדר, קובי מצא ואני אחריו עם המזוודה
הענקית ששוקלת מאה קילו מרוב
מה שהבאתי..
הוא נכנס, וישר רץ לעזור לי עם התיק שלי,
נכנסתי לחדר וישר התחלתי לפרק את המזוודה,
ואמרתי לקובי שהסתכל מהחלון לבחון את הסביבה
שישים מכנס קצר ויאללה לבריכה.
הוא אמר לי שלחכות כמה דקות הוא צריך לדבר
איתי...זה היה נשמע לי לא טוב,
לא אהבתי שהוא אומר "אני צריך לדבר איתך"
זה נשמע רע..
הוא נשכב על מיטה ואני נשכבתי לידו..
ושאלתי..."מה קרה אהובי? מה כ"כ דחוף לך?"
הוא התחיל לנשק אותי...
ואמר: "בובי שלי אני אוהב אותך יותר מהכול,
ואני אגרום לכך שהסוף שבוע הזה יהיה לך
הכי מדהים בעולם.."
פתאום נקישות בדלת,
עמית קפץ עלי...עמית זה הבן של דליה
חברה של אבא מהעבודה...
הוא אמר לי: " נו מה עם הפרויקט השנתי?
מה את דורשת השנה?"
הפרויקט השנתי זה שכל שנה בנופש הזה
הוא מוצא לי בן זוג..
הכנסתי אותו לחדר והוא ראה את קובי
"אה סליחה, חשבתי שהפרויקט תקף עדיין.."
הסמיק וישב בשקט על המיטה,
"עמית'וש אני בדיוק אומרת לקובי להשים
מכנסיים לבריכה, אולי תלך להשים גם
אתה ונלך ביחד?"
הוא אמר סבבה יצא ובנתיים אני וקובי
התלבשנו, אחרי שסיימנו להתלבש,
נשכבתי על המיטה, עד שעמית יבוא,
וקובי נשכב מעלי,
"הפריעו לנו מיקודם, אני רוצה להמשיך...
איפה היית? אה...כן...
אני רוצה להוציא אותך קצת מאיפה שהיית,
מהבית שלך קצת, לראות אותך יותר מחייכת
אני יודע שעברת הרבה בתקופה האחרונה,
אבל אני מבטיח לך כשנחזור תרגישי טיפה
יותר טוב...ושאני אוהב אותך"
לחשתי לו באוזן שגם אני אוהבת אותו..
ושוב הפרעה, הטלפון צילצל,
אבא- קרן איפה אתם?
אני- בחדר מתארגנים לרדת לבריכה
ואיפה אתה?
אבא- מארגן ת'דברים שלי בחדר
נראה בארוחת ערב?
אני- כן סבבה, באיזה שעה?
תוך כדי השיחה אני רואה את קובי פותח
לעמית את הדלת, אז זירזתי את אבא
ואמרתי לו שאני חייבת ללכת כי עמית
הגיע ואנחנו יורדים לבריכה,
הוא אמר שהארוחה ב8...
ובלי לאחר, הוא מכיר אותי..
טוב אני בחורה זה בסדר..
ירדנו לבריכה ושם ראיתי את בן ועוד
כמה בנים שמקבוצה שלנו..
קרוב לשנה שלא ראיתי את כולם..
הורדתי את השל השחור שקניתי בשוק
של עכו בבוקר, ואת הכפכפים והתקדמנו
לבריכה, עוד לפני שנכנסתי ראיתי את קובי
כבר נותן קפיצת ראש למים העמוקים,
אני החלטתי להכנס מהרדודים...אז ירדתי
במדרגות ונכנסתי...המים היו נעימים אבל
קצת קרים, בן והקבוצה התקדמו אלי וקובי איתם,
הם רצו להטביע אותי אבל ברחתי מהבריכה.
בן-"ליז נו בואי, מבטיח אני לא מטביע אותך"
אני-"אתה לא, אבל יש כאן עדר שכן רוצה"
בן לקח את כולם שניה רחוק ממני וחזר,
בן-"הם הבטיחו לא להטביע, נו אני רוצה חיבוק
כנסי למים"...הסתכלתי על קובי באותה שניה
שעשה פרצוף שבן רוצה חיבוק.
נכנסתי למים ולחשתי לבן באוזן שנתחבק אח"כ
לא ליד קובי..הוא הנהן לי בראש שזה בסדר
מבחינתו והלכתי לזרועותיו של קובי.
ככה העברנו את כל אחרי הצהרים, לקראת
הערב אני וקובי חזרנו לחדר והתקלחנו ביחד,
לא קרה כלום במקלחת אבל זה היה כיף.
אני לבשתי את החצאית מיני שקניתי לפורים
וגופיה אדומה והוא לבש משהו שהתאים לי..
פחות או יותר..
הסתדרנו קצת והלכנו לחדר אוכל..
שם ראינו את כולם זועפים ומחכים רק לנו..
הסתכלתי על השעון למזלי עוד לא היה 8..
אני לא אשמה מה הם רוצים.
התקרבו...
אבא-"מזה האיחור הזה?"
אני-"איחור? הסתכלת בשעון?"
אבא הסתכל בשעון וראה שרק עשרים ל8..
אבא-"בסדר אבל כולם חיכו לכם שתסיימו להתארגן,
די להתכווח בואו נזוז לאכול"
נכנסנו לחדר אוכל, היו המון אנשים,
היה נראה שהם ממש רעבים, לא הייתי רעבה במיוחד,
התחשק לי לשבת, אמרתי לקובי שאני הולכת להביא
אוכל וכבר באה. כשחזרתי ראיתי את השולחן
מלא בילדים של הקבוצה שלנו,
התחלתי לאכול עד שראיתי את עמית צועק ויורדות
לו דמעות מרוב צחוק..
אני-"עמית קרה משהו?"
עמית-"לא כלום.. את פשוט אוכלת כ"כ בנימוס שזה
מצחיק אותי".
אני-"מצטערת אבל אותי לימדו נימוסים בבית"
עמית-"טוב טוב סליחה"
אחרי ארוחת הערב אני וקובי הלכנו להסתובב,
ואחרי זה הלכנו לחדר ונירדמו מרוב עייפות.
בבוקר שמעתי דפיקות בדלת לא הבנתי מי זה,
הערתי את קובי שיקום לפתוח, והוא לא קם
אז קמתי אני, זה היה אבא והוא אמר
שמאוד מאוחר וצריכים לקום לארוחת בוקר,
אמרתי לו שקובי לא רוצה לקום והוא התחיל
לאיים עליו שהוא יהפוך לו את המיטה,
קובי ישר קם התלבש ואני כבר הייתי מוכנה
אז יצאנו...
ככה עברו היום השני והשלישי גם בבריכה וארוחת הערב
הרגילה בלי משהו מיוחד.
בצאת השבת יצאנו לכיוון הבית אני נחתי קצת
בדרך וקובי עזר לאבא שלי בניווט בדרך
שלא יטעה..
הגענו לבית של קובי ונפרדתי ממנו ואח"כ
אבא שם אותי בבית זרקתי את הדברים ונכנסתי
לישון.
ככה נגמר הסוף שבוע...


מקווה שאהבתם, אם בכלל הגעתם עד הסוף..

אאאאאאאאאאניי הגעתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתיייייייייייי
וואאאאאאאאאאאאאאאאאאיי מעעעעעעעעעעעעלללללללללללףףףףףףףףףףףףף

ואת היחידה שתגיע נראה לי...
שמחה שאהבת...
אם תרצי אני אעבוד על המשך אני אשים לך שתקראי..

ליזוש 😂

כןן אני רוצההההההההההההההההההה

עוד כמה ימים אני אסיים ת'סיפור ואני אעלה את הסוף...

ליזוש 😂