וואייייי איזה בלאגניםם איתו עכשיוו
מה הוא בא באמצע החיים?!
עד שהכל הסתדר?!?!?!?!
זוריי תמשיכי בובית
לוב יו
מוואההההההה
מושלםםםםם
2 פרקים מעלפיםםםםם
המשךךךךךךך=]
תודה בוביות..
עם יהיו עוד 4 תגובות לפחות ...
אני ישים לכם פרק ארוךךך ארוךך 😊
מי בתחנה?!
יאאא זורייי תמשיכייי
גלוש עם יהיו עוד 3 תגובות אני ישים המשך...
מהה אימלההההההההההההההה בת כמה היא שהיא רוצה להתחתן???????????????????????????
התגובה שלי היא החמישית ועכשיו המשך 😢
מושלםםם!!
המשךךךךךך!
יאוווו איזה מ-ת-ח!!!!!!
=]]]
הנה המשך מתוקות תודה על כל התגובותתתת...
אני מקווה שלא תסתבכו איתו כי יש בו די הרבה דמויות חחח
אבל הנה אמרתי שעם יהיו הרבה תגובות אני ישים המשך ארוךךךך ארוך...
אז הנה קיימתי בבקשה:
הגענו לתחנת המשטרה...
"מה אתם עושים פה??" הייתי המומה...
יאוו כמה מיקרים יכולים לקרות לי ביום אחד... החיים שלי הופכים להיות גרועים יותר ויותר...
"טליה מה את עושה פה?" שאל טום.
"קודם תסבירו לי שניכם... יאוו איך אתם נראים" אמרתי והלכתי לראות שנהיר בסדר.
ושכחתי לגמרי מטום.
ואז הסתכלתי לכיוונו וראיתי אותו מסתכל עלי בעצב.
"טום בוא.. תספר לי מה קרה?" לילי לקחה אותו והצילה אותי מההסבר בשביל טום.
"טוב אז אני רק השב פה והקשיב לשיחה שלכם בסדר?" שאלה דנה וחיוך רחב על פניה.
"יהיה בסדר..." נהיר אמר לה וליטף לה את הלחי.
"טוב זה לא זמן מתאים לצחוקים!" אמרתי לו...
"עומר איים עלי" אמרתי לו וחיבקתי אותו כל כך חזק...
הוא לא החזיר לי חיבוק בהתחלה... אבל אחר כך עטף אותי בזרועותיו ונשק לי על המצח.
"למה שניכם פה? הלכתם מכות? מה אתם משוגעים?" שאלתי את נהיר.
אך הוא לא ענה לי ובדיוק הגיעה השוטרת:
"טליה בשורות טובות! עצרנו אותו סוף, סוף!" היא אמרה וחייכה...
"בדיוק באתי להגיד לכם שהוא איים עליי..." צחקקתי לעצמי.
"את רוצה לראות אותו?" היא שאלה..
הסתכלתי על נהיר..."כדי?"
"לא יודע... הוא לא יכול לעשות לך כלום עכשיו. אם את רוצה אני יכנס איתך" הוא אמר.
"לא... רק מישהו אחד!" השוטרת אמרה.
"אני יכנס!" עזרתי כוח והלכתי אחריה.
הוא ישב שם על מיטה... מאחורי הסורגים. בגדיו מלוכלכים ופניו פצועות...
ריחמתי עליו לרגע ואז נזכרתי בכל ופשוט ירקתי עליו.
"אתה מגעיל אותי! אמן תרקב בכלא!" אמרתי לו...
הוא ניגב את הרוק, נעמד והחל להתקרב אלי ואני הלכתי אחורה.
'אין ממה לפחד הוא מאחורי הסורגים לא יקרה לך כלום' .
"את בהריון מה? אני אבא!" הוא צחק לעצמו.
"היית מת!" צעקתי עליו.
"אז למה היית במרפאה גניקולוגית?" הוא שאל
ואני התחלתי לצחוק... "חשבתי שאני בהריון... אבל מאמי למזלי אין לי שום זכר ממך. חוץ מזיכרונות רעים!"
"חחח למה את חושבת שאני יאמין לך? אני בטוח שאת מסתירה את זה ממני"
"תקלוט! אני לא בהריון, ואם אני יהיה אי פעם זה בטוח לא יהיה ממך..." המשכתי את דברי.
"אמא שלי לא מתה בסוף..." הוא אמר לי פתאום, שינה נושא וחזר להתיישב על המיטה.
"אויש מסכנה... אני הייתי מעדיפה למות מאשר לגלות שיש לי בן כזה..." אמרתי לו בשיא השנאה..
"טליה אני אוהב אותך... אני באמת אוהב אותך! אני מצטער על הכל!!"
הוא אמר מתחנן. לרגע חשבתי להאמין לו... אבל בשום אופן לא!
אין סיכוי. מה שהיה בינינו היה קצר, היה טוב, היה רע ונגמר!
"תאהב עד מחר. למה אתה חושב שאיכפת לי? יש לי חבר עכשיו מישהו שאני אוהבת... אתה יודע? אני הולכת להתחתן איתו! כן בקרוב מאוד... אנחנו נהיה נשואים באושר למרות שאנחנו עוד צעירים והחיים לפנינו אבל אנחנו אוהבים... זה מה שחשוב ואתה יודע מה עוד? אתה תסבול!! אתה תירקב פה בכלא איזה שנה שלמה! כשתרצה להתחתן חחח... אני רוצה לראות איזה מישהי תרצה לבלות עם אנס! אל תדאג אני ידאג בשבילך לפרסם את זה בכל העיר.
אני יגיד לכולם שעומר בנאי הוא אנס! אני שונאת אותך שונאת!!!"
אמרתי לו עד שנגמר לי האוויר.
"אל תדאגי יפה. את ואני ביחד זה לתמיד. אני אוהב אותך כל כך... את תראי שאת תתחרטי ותחזרי להיות שלי... אני לא דואג נשמה" הוא אמר כל כך בטוח בעצמו.
לא יכולתי לסבול את זה ויצאתי מהחדר.
"בואו נלך!" צעקתי אל כולם...
"רגע... עדיין לא שיחררו אותנו" אמרו טום ונהיר!
"אז אני הולכת ביי" אמרתי להם והבאתי לנהיר שלי נשיקה.
"טליה... אני רוצה לדבר איתך מתישהו" אמר טום.
"בסדר..." הגבתי
"וגם אני..." אמר נהיר אך בטון רגוע יותר ממקודם במרפאה.
"אה... ולילי, טום... אני לא בהריון..." חייכתי מעט ויצאתי מהתחנה.
דנה באה אחרי.
"בואי נעשה משהו כדי להעביר את מצב רוח הרע." היא אמרה לי
אבל אני חיבקתי אותה ובכיתי... כן... שוב פעם בכיתי.
כמו ילדה קטנה. כנראה זה מה שאני, או שפשוט מישהו קילל אותי והרס לי את החיים.
"דיי, דיי תפסיקי... בואי ננגב לך את הדמעות, דיי מספיק לבכות" היא אמרה וניגבה לי את הדמעות שזלגו להן אחת, אחת. אבל זה לא עזר הן המשיכו לרדת.
"את לא יפה כשאת בוכה... את לא.. יפה!" היא החלה לשיר לי ולרקוד ואני התחלתי לצחוק.
"דיי סטומה" אמרתי לה
"דיי אני לא... אוף" היא אמרה ועשתה פרצוף של נעלבת...
"דיי לא אל תבכי בגללי! מספיק יש אותי" אמרתי לה וחיבקתי אותה...
"יאללה בואי אלי הביתה נכין להורים איזה ארוחה רומנטית מה דעתך?" היא שאלה
"טוב בואי..." אמרתי לה והלכנו לביתה.
יאללה תגיבו נשיםםםםם חחח 😉
יו יו יוו עומר הזה ישלם על מה שהוא עשהה!!!
גררר מושלמת שליייי שימי המשךךך!
ד"א יש לך איסיקיו?
וואי איזה יאאאאאפהה
תמשיכי מאמי
מוואההההההההה
אתר האהבה הישראלי