OK אני התחלתי לרשום ב-WORD סיפור שלפי דעתי הוא מאוד נחמד ואני מאוד מקווה שתאהבו אותו
אמ.. זה לא סיפור אמיתי. זה מתחיל מתקציר מה קרה בעבר... (אותו חברה שלי כתבה לי... ) ואחר כך באים הפרקים... אני מאוד מקווה שתאהבו אותו ומצפה לתגובות!
😁 ילדה בתחילת גיל ההתבגרות ישבה על עדן החלון הסתכלה על טיפות המים הניתזות בחוזקה על החלון שקפא כיאה לאמצע חודש דצמבר.
היא נאנחה כאשר ברק פילח את השמיים השחורים והכינה את עצמה לרעם שלא איחר לבוא.
היא התחילה לחוש את הקור המחלחל בקלישות דרך זכוכית החלון הדקה וקפצה מעדן החלון והחלה לפסוע לעבר הארון.
היא פתחה את הארון והוציאה סוודר ונעלי בית היא הסתובבה הצידה והביטה בבואתה במראה.
דמות של ילדה מוצללת למחצה השיבה אליה מבט, ילדה בגובה ממוצע עם עיניים ירוקות ושיער שטני חלק עד כתפיה ומשם מסתלסל עד מרפקיה האסוף בזנב סוף אלגנטי עמדה שם ועל פרצופה מבט מריר וקר.
היא סגרה את דלת הארון לבשה סוודר ונעלי בית והתיישבה שוב בקפיצה על עדן החלון ממשיכה לצפות בגשם
היא הרגישה רע... אך לא ידעה להסביר מה ולמה.
היא שמעה קול צעדים מהדהד מעבר לדלת
"טליה?" אמר אביה, אלי, בהיסוס.
"כן?"היא השיבה בקרירות מסוימת והמשיכה להביט בחלון. היא מעולם לא חיבבה במיוחד את אביה. אביה הוא היה אדם טוב ולא חורש רע אך, פשוט היא לא התחברה אליו כמו שהתחברה אל אמה...
כן. את אמה היא אהבה יותר, אמא הייתה חברתה הטובה ביותר .
"אני צריך לספר לך משהו, וזה יהיה קשה..." אביה התקדם אליה ועל פניו מבט עצוב.
מקווה שאהבתם... המשך בקרוב 😊
ואוווווווווווווווווו!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
מדהיםםםםם הכתיבה של זה,פשוט כישרון ענקי ועל רמה!
התחלה מהממת!!!!
רק שאמא שלה לא תמות לה עכשיו
פשוט
מושלם בתור התחלה
אני כבר מחכה להמשך..
חיחי וואי תודה נשמה! את ההתחלה (האפילוג) אני לא רשמתי חברה שלי המוכשרת רשמה בשבילי... התחלנו ביחד את הסיפור אבל היא נטשה אותי חחח
אני מקווה שאת ההמשך את גם תאהבי 😁
התחלה מ-ה-מ-מ-תתתתתתתתתתתתתת
שימי המשךך מאמי
מוואה ענקיתתתתת
זוהרררררר
איזה שם מושלםם =]]
התחלה מדהימהה מאמייי
תמשיכייי דחוףףףף!!
ויש פה 3 סיפורים שלי..=]]..
אם בא לך תקראי..אחד כבר נגמר היום!
אוהבתת
בתאלוווווש =]]]]
בתאלוש וחנוש תודה בובות!!! אני ישים עכשיו המשך... כי אני לא יהיה פה בערך יומיים..
אולי יצא לי להיכנס..
אני הולכת לישון אצל דודה שלי... והסיפור כתוב לי בבית.. אז אני מצפה לחזור ולראות המון תגובות...
אני צריך לספר לך משהו, וזה יהיה קשה..." אביה התקדם אליה ועל פניו מבט עצוב."
טליה הסיטה אליו את פניה במהירות, "אני כבר בת 13 אתה יודע.." אמרה בנימת בוז קלה.
"אני יודע..." אמר אביה והתיישב על מיטתה, "בואי הנה, בבקשה, שבי איתי" המשיך
בלית ברירה טליה קפצה מעדן החלון והשתרעה על מיטתה "כן, אני מקשיבה"
אביה נאנח, "זה אמא שלך..." בטון כאוב ודמעה ירדה מעינו.
טליה קפצה במהירות לישיבה, עיניה פתוחות אוזניה דרוכות, 'לא...' היא חשבה, 'רק שלא קרה לה משהו...'
"היא...חזרה מהעבודה במכונית" המשיך אביה, "והיה איזה נהג שיכור אחד..." היה ניכר שכל מילה מכאיבה לו.
עיניה הירוקות של טליה התמלאו בדמעות צורבות, היה נראה לה שהיא יודעת את ההמשך, אך לא רצתה לשמוע אותו.
"והוא התנגש בה..." קולו של אביה נהיה צרוד ודמעה נוספת ירדה. טליה הרגישה דמעה בשרנית מתגלגלת מעיניה לאורך לחייה.
"ואמך...לא שרדה..." הוא סיים.
המילים הדהדו בראשה... ואמך...לא שרדה... היא הרגישה כאב חד בליבה... כאילו סכין חדה פגעה בליבה... והוא מדמם מכאב...'לא...זה לא יכול להיות' חשבה, 'לא אמא...'.
"ו..." אביה הוריד את משקפיו וניגב אותם בשולי חולצתו, "היא נפטרה מפצעיה..." סיים את בשורתו במשפט הכואב והחד ביותר ששמעה אי פעם טליה בחייה.
המשפט פרץ רגשות וערבב אותם יחד, דמעות החלו לזלוג על פניה בדממה.
היא לא יכלה להגיב, לא יכלה לזוז.
"את היית בבית הספר בזמן שזה קרה" המשיך אביה תוך כדי שהוא מחבק אותה.
אך טליה לא חיבקה אותו חזרה...היא לא יכלה להגיב, איבריה משותקים רק עפעפיה מסוגלים לזוז, מוחים את הדמעות מעיניה הירוקות.
"ההלוויה תתקיים מחרתיים..." הוא עזב אותה והתכונן לקום.
"לא..." המילה יצאה בפתאומיות מפיה.
"אני יודע..." אמר אביה ואסף את בתו בחיבוק נוסף.
"לא אתה לא יודע!!!!" צעקה והדפה את אביה ממנה ורצה מחדרה הודפת את הדלתות מדרכה בעוד הדמעות לא מפסיקות לרדת מעיניה, היא יצאה מהדירה, יורדת במדרגות במהירות בעוד שומעת במעומעם את קול אביה הקורא לה המהול בקול הגשם שרק התחזק.
היא יצאה מהכניסה הראשית של הבניין אל החצר, היא מעדה על אבן בולטת באדמה ונפלה על האדמה הבוצית.
"יימח שמה של האישה הזו שמגדלת פה גינה!" צעקה בעוד היא מצאה אבן גדולה יותר ורטובה לשבת עליה מיישרת את חצאית הבית ספר.
זה היה שקר...היא תמיד אהבה אתה גינה הזו. בימים שטופי שמש הייתה קוראת לחברתה הטובה ביותר, לילי, נערה כמעט בגובהה של טליה מעט יותר נמוכה, עם שיער חלק שגלש עד מרפקיה אדמוני ועיניים ירוקות בורקות, אך לא כמו של טליה אלא שצבעם היה מעט יותר בולט , לבוא אליה ופה הם היו מכינות שיעורי בית, או שסתם מדברות שעות ארוכות על כל מיני נושאים.
חיוך מריר עלה על פניה כשנזכרה בזיכרונות שהציפו אותה.
חיוך זה נמחק כאשר המילים שאביה אמר הדהדו בראשה.
"היא לא שרדה..." "אמך מתה מפצעיה..." "לא שרדה...לא שרדה..."
"אמך מתה..מתה...".
והיא ישבה שם עוד שעות ארוכות...לאט לאט הרגישה את המים חודרים אליה יותר ויותר והקרירות שהביאו עמם חלחלה עד שד עצמותיה משאירים אותה ילדה כבת 13, חסרת אונים
הנשארת להתייפח על האבן בעוד דמעותיה מתמזגות מיידית עם הגשם...
עד כאן להיום.. זה די ארוך... כאן נגמר האפילוג והחיים של טליה מתחילים מהפרק הראשון... שיבוא אחרי.. שיכתבו המון תגובות 😊 מקווה שאהבתם אוהבת המון זוהר
איזה מדהים אין לי מילים לתאר את כישרון הכתיבה הזה מ'זה זה ממש ברמה סיפרותית וזה כל כך מרגש
ונותן להתחבר לקטע בקלות ולהבין מה עובר על הילדה הזאת,עברה בי צמרמורת באמת שכן....זה היה כל כך מרגש.
יאללה המשך מאמי!
אוהבתתתת מלאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא,
נסטיה=]
מותר לבכות?
זה מרגש...
באמת מרגש...
ואם זה אמיתי אז אני מצטערת בשבילך..
ואני מאמינה שאמא שלך איתך למרות שהיא כבר לא בעולם הזה..
באהבה,
ליזוש 😢
מהמםםםםםםםםםםםםם
ומה זה אפילוג?
חח
שימי המשךך שתחזריייי
מוואהה ענקיתתתתתתת
QUOTE (ליז_גבסו @ 31/07/2005) מותר לבכות?
זה מרגש...
באמת מרגש...
ואם זה אמיתי אז אני מצטערת בשבילך..
ואני מאמינה שאמא שלך איתך למרות שהיא כבר לא בעולם הזה..
באהבה,
ליזוש 😢
חס וחסה זה לא אמיתי...
בנות אני מה זה שמחה שאהבתן את זה.
אפילוג זה... איך אני יסביר אמ.. לפי מה שאני הבנתי זה מאיין תקציר..
אני יבקש מחברה שלי את ההגדרה המדויקת ויביא לך חחחח.
ואוווווו 😮 זוהררר זה מהמם!!
שיאוו את כותבת מדהיםםםם
תמשיכיי דחוףףף יפה שליייי
בקרוב המשך... אני אצל דודה שלי וההמשך בבית חיחיח
זה מדהיםםםםםםם,
אהבתי רצחחחחחח!!,
מחכה להמשךךךך יפתי 😁
בשביל חן:
אפילוג מן הקדמה כזאת, שהיא בדרך כלל פלשבק לעבר. כמו סיכום קצר על מה שקדם לסיפור עצמו.
