הגיע יום הניתוח, הייתי לחוצה.
סבא סבתא ותום היו לצידי לאורך כל הדרך מהבדיקות של התאונה הביתית, עד להכנות לניתוח.
השכיבו אותי על מיטה עם גלגלים והתחילו להסיע אותי לעבר חדר ניתוח.
הלחץ השפיע עלי מאוד, שכבר פחדתי שהניתוח לא יעזור.
הגענו לחדר ניתוח.
ומאז אני רק זוכרת שהזריקו לי הרדמה ונרדמתי.
כאשר התעוררתי הייתי כבר אחרי הניתוח כל הגוף כאב לי, ברמות שלא לתאר אבל זה לא עניין אותי לא התייחסתי בכלל לכאב, או יותר נכון ניסיתי.
סבא סבתא ותום ישבו לצדדי.
וכאשר ראו שהתעוררתי ישר התחילו השאלות:
איך את מרגישה?
את יכולה ללכת?וכו'.
אני-חח שניה תנו לי לעקל את הרגע הניצחי הזה!
אני, שירה עברה ניתוח לחזרה ללכת!
חייה יחזרו להיות כמו פעם!!. אמרתי לעצמי
וסבתא, סבתא התחילה לבכות מאושר.
שמחה בשמחתי!
ואז נכנס הרופא.
הרופא-"שלום שלום, אני רואה שהתעוררת".
אני-"כן, כן". הייתי קורנת מאושר!
הרופא-"אני שמח, איך את מרגישה?"
אני-"אה, כל הגוף כואב לי מאוד מאוד אבל אני שמחה, לא שמחה, מ=א=ו=ש=ר=ת!!!
ואפילו הכאבים לא יצליחו להרוס לי את האושר"
הרופא-"אני שמח, הגוף כואב בגלל שיש לך עכשיו ברגים בכמה חלקים מהגוף עם הזמן מוציאים אותם, ועכשיו את תצתרכי לעשות הרבה פיזותרפיות.
ומהיום ועוד שבועיים שלוש לערך תוכלי לחזור ללכת".
סבתא-"בעז"ה"
הרופא-"בעז"ה, עכשיו תקשיבי לי, אני רוצה שלא תנסי ללכת אנחנו נגיד לך מתי לנסות לעמוד או לנסות ללכת.
כי את יכולה לעשות תנועה לא נכונה, ואת תסבלי נורא.
כשאת רוצה לזוז למקומות יש לך את הכיסא גלגלים שלך. אנחנו בעוד שעה נתחיל הפיזותרפיה, האחות תגיע עוד מעט כדי לקחת אותך לחדר".
אני-"בסדר".
הרופא-"אז אני ילך לבקר עוד חולים,ומזל טוב!"
אני-"חח עוד מוקדם, אך אבל תודה בכל זאת".
הרופא-"בבקשה".ויצא מהחדר.
סבתא-"טוב, ילדודס אתם רעבים?!"
אני-"כן, קצת".
תום-"כן, גם אני".
סבתא-"טוב, אז אני וסבא ניסע הביתה להביא לכם אוכל, כיוון שהאוכל מגעיל ואני לא מוכנה שתוכלו את הזבל הזה".
אני-"טוב סבתא".
סבתא-"בי חמודים".
סבא-"בי"
תום-"ביי"
אני-"ביי"
סבא וסבתא יצאו מהחדר ואני ותום נישארנו לבדנו בחדר.
מקוות שאהבתן
תגובותתתתתתתתתת!!!
לינור&נטע
יצאאא מהמםםםםםםם!!
ישש היאא חזרה ללכתתתת...
קולולולולולוללו
ולמהה את שמהה פרקים קצרים כ"כ???
שימוו פרקים ארוכיםםםםםםםםם...זה מבאס...
ושימוו המשךךך ומהרר..
אוהבת,
סתיוו'ששששש=]]
יצא מדהיםםםם
וואיי כמה זמן לא קראתי תסיפור הזההה
התגעגעתי 😊
יאללה אני מחכה להמשךךך..!!
לאב יו-> לילוש
מדהיםםםםםםםםםםם
תמשיכוווווו=]
יאא..ברוך השם..את שמה פרקים פעם ב-100 שנה..חםיך..
יצא מהמם!!!!..
המשך
מדהיםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםם!!!
תמשיכי לינורוששששששש& נטושששששששש...
כתיבה יפההההההה
תמשיכו...
אוהבת...
מור'צי 😊
דיי..
פליז תמשיכווווו..
אני מתה הסיפור הזהההההה..
נדיו'ששש
בשביל אני שמה עכשיו המשך= ]
לינורו'ששש
נדיו'ששש
בשבילך ישבתי עכשיו
וכתבתי ת'המשך הזה= ]]]
סבתא-טוב, אז אני וסבא ניסע הביתה להביא לכם אוכל, כיוון שהאוכל מגעיל ואני לא מוכנה שתוכלו את הזבל הזה.
אני-טוב סבתא.
סבתא-בי חמודים.
סבא-בי
תום-ביי
אני-ביי
סבא וסבתא יצאו מהחדר ואני ותום נישארנו לבדנו בחדר.
תום-אז איך המרגש לחזור ללכת?.
אני-עדיין אין מרגש, יקח ליי זמן ללכת כמו שהרופא אמר. עניתי בבישנות.
תום-כן, אני מקווה.
אבל את יודעת, אם את תחזרי ללכת לא תצטרכי אותי יותר. תום אמר,ואני כאשר חשבתי על זה חשבתי לי,שבעצם הוא צודק!
אם אני יצליח ללכת הוא לא יעבוד אצלנו יותר!
אני לא רוצה שהוא ילך,אבל אני רוצה להמשיך ללכת.
מה אני יעשה?
לאחר כמה דקות של חשיבה על מה יהיה שאני יצליח ללכת.
עניתי:
אני-כן, לצערי. אבל יש ברירה אחרת?. שאלתי אותו חסרת אונים,מצפה לתשובה חיובית.
שכן,שהוא ישאר איתנו בבית.
למה גם שאני יכולה לחזור ללכת, הכל משתבש מההתחלה?.
ואז, נכנסה בסערה לחדר, לא אחרת מאשר: האחות אליה.
האחות-שירה?
אני-כן?
אליה-את צריכה לגשת לחדר פיזוטרפיה, אני יסביר לך קצת על מה שנעשה שם, ובאיזה שעות.
אני-כן, אני מקשיבה.
אליה-בואי קודם נעלה אותך לכיסא.מי אתה?.פנתה לתום.
תום-אני העוזר שלה.
אליה-אז בוא תעזור לי להרים אותה.
תום-כן כן, בטח!.
תום ואליה הרימו אותי לכיסא
סובבו את הכיסא לכיוון המיטה, והתיישבו על המיטה, אליה החלה להסביר לי מה בעצם יהיה לי במשך השבועיים הקרובים,ואם יהיה שיפור בשבועיים אלו, ישחררו אותי!.
תום נישאר בחדר, מחכה לסבא וסבתא, ואליה לקחה אותי לחדר פיזוטרפיה.
שם, עשיתי שעתיים מלאות, תרגילים.
קיפול ויישור רגליים, הזזת אצבעות, סיבוב הקרסוליים וכו'.
האחות אמרה שאני משתפת פעולה בצורה מעולה.
ואני לרגע לא חשבתי על תום, על זה שהוא ילך.
אלא על המטרה שלי, לחזור ללכת.
לחזור לחיים הקודמים שלי, שאני מאוד מקווה שישאר כמו שהוא היה.
לאחר שעתיים סיימנו את התרגילים,המעייפים.
וניגשנו לרופא שלי.
האחות סיפרה לו על התקדמות מצוינת כבר בשיעורים הראשונים.
והם היו מאוד מרוצים ממני.
אליה החזירה אותי לחדר אמרתי לה תודה, והיא יצאה לה לטפל בחולה אחר.
סבא, סבתא ותום חיכו לי בחדר.
סבתא-שירה,הנה האוכל שלך.
אני-תודה רבה. אמרתי בחיוך.
סבא-נו, אז איך הולך לך לבנתיים?.
אני-אליה והרופא אמרו שאני משתפרת מאוד, ושיכול מאוד להיות שאני ישתחרר מוקדם יותר.
סבתא-זה מעולה!.
אני-כן..ואז המחשבות על העזיבה של תום חזרו לראשי.
אני-סבא, אמור לי בקשה.
אם, אני יצליח ללכת. מה יעלה בגורלו של תום?
סבא-שירה, שיגיע הזמן הזה נדבר על זה, זה לא הזמן המתאים.
אני-מצטערת.
סבא-זה בסדר מתוקה.
לפתע נשמעה דפיקת דלת חזקה..זה/ו היה.....
זהוווווווווווווווווווו
נדיו'ש
זה בשבילך...ובשביל כל שאר הבנות= ]
מקווה שאהבתןןן
לינורו'ש&נטו'ש
~~תגובות~~
טובבב חזרתיייייייייי =]]]]]
ואני ולינור מתכוונות להמשיך ת'סיפוררר!
יהיה לכם המשךך בסערב מתוקות!
מוווווווואהההההההההההההההה
נטעעעעעעעעע ;]]
QUOTE לפתע נשמעה דפיקת דלת חזקה..זה/ו היה.....
חחחחחח איזה מצחיקות שנהם זה בן חחחחח
אבל יצא מדהים
אני מקווה שהוא יצא איתה !!!!
המשךךךךךךךךךך
