איך הכול התחיל??
אחחח אני זוכרת את זה כאילו זה היה אתמול..
תמיד הכרתי אותו.. יותר נכון - ידעתי מי הוא, אבל הוא לא הכיר אותי.. לא נראלי שהוא ידע מי אני בכלל...
אני אספר את הסיפור מההתחלה.. מתחילת השנה הנוכחית.
חלק מהסיפור - פירסמתי אותו כבר באתר,בסיפורי אהבה ראשונה, אך הפעם אני אוסיף את ההמשך.
אזזזזזזז... ככה זה התחיל:
קוראים לי לי, אבל כולם קוראים לי לילוש
בת 15, כיתה י שיער חום ועיניים ירוקות.
יש לי כמה ידידים טובים - אבל הידיד הכי טוב שלי הוא ליאור- כמו אח גדול שלי
לליאור יש חבר שמהפעם הראשונה שראיתי אותו- משו קרה לי בפנים.
למרות שהיה לי חבר באותה תקופה - חבר שחשבתי שאהבתי.
ליאור שידע שאני נדלקתי על אותו אחד - אבי, אמר לו את זה, כי אבי אמר לליאור שהוא רוצה אותי.
אני והחבר נפרדנו, ו3 ימים אחרי זה אני ואבי נהיינו חברים.
אהבתי אותו בצורה שאי אפשר לתאר, הוא היה כל העולם שלי באותה תקופה.
אבל כמו תמיד, כל דבר טוב - נגמר.
והדבר הטוב הזה נגמר מהר מידי, אחרי חודש וחצי של חברות - התחילו הריבים - וזה כבר היה נמאס, אז שנינו העדפנו לחתוך.
התקופה הזאת הייתה תקופה נורא קשה בשבילי, התרגלתי שהוא תמיד שם לידי, והאנשים שחשבתי שהיו חברים שלי - הראו שהם היו איתי רק בגלל אבי, חוץ מליאור כמובן... ועוד 2 חברות נורא טובות שלי - מורן וטל.
אחרי שבועיים של דיכאון יצאתי למסיבה, והחלטתי שאני שוכחת את אבי ומוצאת מישהו חדש.
הכרתי שם אחד, עידו, שהתחיל איתי.
ליאור אמר לי להיות איתו.. אולי זה יגרום לי לשכוח את אבי.
התנשקתי עם עידו.. אבל זה לא הזיז לי.. הראש כל הזמו חשב על אבי.
החלפנו טלפונים.. ולמחרת חתכתי איתו.
התחלתי להיות יחצנית עם ליאור של מקום שהיינו יוצאים אליו כל שבוע.
ודרך היחצנות.. הכרתי את עומר - ששינה לי את החיים.
*******************************
הסיפור לא נשמע משו על ההתחלה.. אבל זה פשוט הקדמה לדברים שיקרו בהמשך
תגיבו... אוהבת אותכםםםם... לילושית 😊
יאא איזה התחלה מעניינת ויפה!!
תמשיכי!!
אוהבת פולל
בתאלוששש
נראה לי קראתי את זה בסיפורים
סיפור יפה
תמשיכייי
ניראה סיפור יפהההה
שימי המשךך בובה
מוואה ענקיתתת 😛
נשמע ממש חמוד תמשיכי מאמי
ותגידי מאיפה את ובת כמה את?
מואה ענקית
אוהבת מלאאאאאאאאא
*+*נאפי-מורני*+*
התחלתי להיות יחצנית עם ליאור של מקום שהיינו יוצאים אליו כל שבוע.
ודרך היחצנות.. הכרתי את עומר - ששינה לי את החיים.
***************
עומר הוא הילד הכי יפה שראיתי בחיים שלי - בול הטעם שלי
גבוה עם גוף קצת שרירי.. עיניים ירוקות - והכי הכי חשוב.. הוא משחק כדורגל.
בהתחלה לא ממש רציתי להיות איתו.. עדיין הרגשתי משהו לאבי, וחשבתי שזה לא פייר להיות עם מישהו כשעדיין מרגישים משהו למישהו אחר.
ליאור שיכנע אותי, ואמר לי שעומר יצליח להשכיח ממני את אבי.
בהתחלה רק חיבבתי אותו, לא הייתי דלוקה עליו או משהו, אך נמשכתי אליו.. בטירוף.. טוב נו.. קשה לא להימשך למישהו שנראה ככה.
היינו כמו החברים הכי טובים... סיפרנו אחד לשני הכול!!!
היינו ביחד 3 שבועות.. 3 שבועות שהכי נהניתי בעולם.. למרות שלא ממש אהבתי אותו.
לאחר 3 שבועות הגיע הדבר שהכי לא ציפיתי לו.. רבנו.
נכון.. כל זוג רב.. אבל לא ככה.. זה היה ריב של שעתיים.. בביצפר.. אני לא בדיוק זוכרת על מה.. זה היה על כל מיני שטויות קטנות שכשהן באות ביחד זה הכי מעצבן בעולם.. אני זוכרת שקיללתי כמו שלא קיללתי בחיים שלי.. צעקתי כמו שלא צעקתי בחיים שלי ובאותו יום - בכיתי כמו שלא בכיתי בחיים שלי!!!
היה לי קשה עם העובדה שאני הולכת לאבד אותו, את עומר שלי, ובאותו רגע הבנתי- אני אוהבת אותו.. אני אוהבת אותו כל כך.. אחרת למה יהיה לי כל כך אכפת מהדברים הקטנים האלה?? למה זה כל כך כואב לי שרבנו???
אבל מה שכן.. הייתי בטוחה שאחרי הריב הזה.. אחרי כמויות הצעקות, הבכי והקללות שנאמרו ביננו.. כל מה שאני יגיד, וכל מה שאני יעשה לא יעזור.. לא נחזור להיות ביחד שוב..
במשך יומיים הסתגרתי בבית.. בוכייה.. לא מסכימה לדבר עם אפחד.. רק חושבת על עומר
כל החברות שלי.. כל הידידים שלי לא האמינו שככה אני יכולה להיות.. וניסו לעודד אותי.. בלי הצלחה.. רק ליאור.. ועוד 2 בנות.. החברות הכי טובות שלי - מורן וטל הצליחו לשכנע אותי לחזור לבית הספר.. ולדבר איתו.. להגיד לו מה אני מרגישה..
הסכמתי לחזור לביצפר.. אבל לא לדבר איתו.. הייתי בדעה של : הוא רוצה.. הוא יבוא.. לא רוצה?? לא צריך.. דעה טיפשית נכון.. אבל אני ילדה גאוותנית.. דבר שדיי הורס לפעמים..
יום אחרי זה.. חזרתי לביצפר.. העברתי את כל היום.. את כל ההפסקות בכיתה.. לא רציתי לצאת החוצה כדי לא להיתקל בו...
במהלך השיעור הרמתי את הראש.. וראיתי אותו עובר ליד הכיתה שלי דרך החלון.. עור כמה פעמים.. עושה את עצמו לא מסתכל.. אבל בעצם מחפש..
ביקשתי רשות לצאת החוצה.. והמורה ששמה לב שאני לא ממש נראית טוב.. נתנה לי..
בחוץ ראיתי את עומר.. אבל מרחוק... הרגשתי שאני חייבת לגשת אליו.. חייבת..
בחוץ ראיתי את עומר.. אבל מרחוק... הרגשתי שאני חייבת לגשת אליו.. חייבת..
ניסיתי לעצור את עצמי.. לא ממש מצליחה
מצד אחד הראש אומר לי לא ללכת אליו.. בשביל מה לי להשלים איתו אם אנחנו בטח נריב שוב? אבל מצד שני.. הלב אומר לי לרוץ אליו...
החלטתי לחזור לשיעור.. אך ברגע שהסתובבתי חזרה.. הוא קרא לי.. והתחיל להתקדם לכיוון שלי.. לא עשיתי כלום... נשארתי קפואה.. לא הצלחתי לזוז מהמקום..
הוא הגיע אליי.. ונעמדנו אחד מול השני.. מסתכלים אחד על השני במבוכה.. בלי להגיד מילה.. פשוט עומדים ומסתכלים אחד לשני בעיניים.. לאחר כמה רגעים.. יצא לי מהפה מילה.. לא יודעת איך.. לא חשבתי על להגיד משו בכלל.. רציתי שהוא יגיד
ביקשתי סליחה..
הוא הסתכל עליי לעוד כמה רגעים.. ואז חייך.. את החיוך שאני כל כך אוהבת.. את החיוך שהתאהבתי בו.. את החיוך שכל כך התגעגעתי אליו..
בהתחלה נתן לי נשיקה קטנה כזאת על השפתיים.. ולאחר מכן נסחפנו לנשיקה מלאת תשוקה.. נשיקה שלא מקבלים כל יום.. נשיקה שכל כך התרגשתי ממנה.. יואווו היו לי כל כך הרבה פרפרים בבטן באותו רגע..
לפתע.. הוא אמר לי שהוא אוהב אותי..
אם הייתם רואים את החיוך שעלה לי על הפנים באותו רגע.. הייתי כל כך מאושרת.. הרגשתי כאילו מישו לקח לי את כל האוויר.. נישקתי אותו רכות.. ואז הבאתי לו את החיבוק הכי גדול שהבאתי למישהו בחיים שלי.. נראלי שעוד שנייה חנקתי אותו.. חחחח
אני: חיים שלייי אין לך מושג כמה שהתגעגעתי אליךךך..!! אל תעשה לי את זה יותר בחייםםםם
עומר: את התגעגעת??? אז מה אני יגיד.?? יוואוו לילוש שלי אני כל כך אוהב אותךךךך...!!!!
אני: מאמי גם אני אוהבת אותךךך.. הכי הכי הכי בעולםםםםם..!!!!
לא חזרתי לשיעור.. אני ועומר הלכנו אליו הבייתה.. הוא הכין לי ארוחת צהריים (ניסה לפחות) וכל הזמן אמר לי שהוא אוהב אותי וכל הזמן פינק אותי..
ככה עברו להם שבועיים.. לא הספקנו לחגוג את החודש.. אתם יודעים.. בגלל הריב.. אז החלטנו שנחגוג פעם אחרת..
היינו כל הזמן ביחד.. כולם ידעו שאין לי בלי עומר.. ואין עומר בלי לי..
אבל כמו שאמרתי כבר פעם.. כל דבר טוב - מתקלקל...
