סיפור חדשששש-----תיכנסו

יאללה המשך יא שועלה חחח...

תקציר:
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
אבל רגע, מאחוריהם היה רכב משטרה...
לא יודעת מה קרה לי...הייתי מסונוורת. אני אפילו לא הרשתי שכבר הכניסו אותי לתוך הרכב משטרה קשורה באזיקים לידיים. מה לי ולמשטרה?? אני תמיד הייתי הילדה הטובה!!!!
נלקחתי לתחנת המשטרה. שם ניסו לדובב אותי.
אני לא שתפתי פעולה.
ואז אמא שלי באה. התחלתי לבכות. התקרבתי אלייה, לחבק אותה. והיא מצידה קראה לי "טיפשה" ו" את אפילו יותר אדיוטית מאחותך"...
"אמא אני מצטערת!!!! באמת".
זה לא עזר...פשוט לדבר לקיר...
התחלתי לבכות...
גם אבא של טל היה שם... לתת עדות.זה רופא?זה? למה צילצלתי אליו!!! אוףףףףף.
אמא יצאה מהחדר. אחרי שסיפרו לה את מה שיודעים.
קראתי לאמא לבוא רגע לספסל. היא רק הטיחה בי "את הורסת את המשפחה! לא מספיק היא הרוסה. אז עוד יותר?". "אמא, אמא" קראתי בבכי...
"אמא!" "הוא ניצל אותי...".
אמי:" מי?".
אני:" אבא של טל".
אמא:" כן...בטח. שלא תעזי להמציא דברים כאלו. את תסבכי אותנו עוד יותר. את יודעת מה זה עדות שווא בכלל?!".

מי יאמין לי?! מי?!
עדיף להתאבד!

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
המשך::::::::::
התעוררתי. בצעקה. זה היה ממש חלום בלהות!
אני לא מאמינה... אני חלמתי שאני במשטרה? אני?! שאבא של טל נגע בי? הוא?! הוא בכלל לא היה רופא!!! חחחח... והכי מצחיק: שאני ורן הלכנו לים! אין דבר כזה! זה בחיים לא היה קורה!
היה עדיף להתחלד מאשר להיות איתו! רק מאיה, הזולה הזו, תצא עם כאלה גברים!!!!!
---נגבתי את הזיעה. זה זמן טוב ללכת להתרחץ. הרגשתי טוב, לאור העובדה שזה היה רק חלום מוזר. למרות שבילי הייתה אותה מועקה... אותה מועקה אחרי מה שאמא סיפרה לי על מאיה! שהיא חולה באיידס...אחרי שרבתי עם מאיה.
אבל...עכשיו רק ערב. אין אף אחד למטה.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

אני שמה את התקציר שלפני החלום (ולמי שמבולבל, החלום התחיל מהרגע שדניאלה הייתה בחדרה לאחר שהיא רבה עם מאיה. בחלום היא שוחחה עם רן לבד...ומכאן והלאה אתם בטח זוכרים).
אז הנה התקציר המציאותי :

מאיה אמרה פתאום בשקט :"אמאא, אמא, סיפרה לך שיש לי איידס?".
אני צרחתי:" אוי לא!!!!!!!!!! אוי לא מאיה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!".
"מה איידס?" אמרתי ברתיעה.
מאיה ענתה באדישות:" זה לא היה באשמתי באמת! זה מהסמים. המחט". כשהיא ביטאה את המילה "מחט"
היא נהייתה אדומה. לא נראה לי שיש לה מושג מה זה איידס בכלל. מה חומרת המצב... היא מעולם לא התעסקה בזה, לפחות כך זה נראה...
לא, אני לא אטיף לה הפעם. היא במצב קשה מספיק.
מאיה:" נו ...מה שתקת לי פתאום, מה את מפחדת ממני? אל תדאגי! אם אני לא נושכת אותך- לא יקרה לך כלום!" אמרה באירונייה.
איך יש לך חוש הומור במצב כזה?! נראה לי שאני יותר מזועזעת ממנה. למראית עין לפחות.
אני (אני לאחר ששתקתי דקות אחדות): "גם רן נדבק?".
מאיה:" לא". "הוא לא ניסה סמים קשים...".
אני:" חכם!".
מאיה:" גם כן, עופי לי מהעיינים...יאללה, אני לא מאמינה שאתם המשפחה שלי".
אני:" איך את מעיזה לדבר ככה?! חתיכת זונה! זה מה שאת! את דרדרת את המשפחה! את גרמת למצב הזה. את! את! את!. אז לך אין פה זכות דיבור!".
מאיה:" כן...גם בזכותי אבא בגד באמא...".
אני:" דיי!" עפתי מהחדר, לאחר שטרקתי את הדלת בחזקה.
מה היא מערבת את אמא, היא לא יודעת בכלל מה קרה שם בבית קפה...
הלכתי לחדרי, נרדמתי רציתי לשכוח מהכל מהכל........................

===================================================
המשך:

יצאתי מהמקלחת, לבשתי מכנסון ורדרד. וגופייה לבנה. השעה הייתה 18:10, הייתי לבד בבית. מאיה כנראה הלכה אחרי שנרדמתי.
-רינג רינג- צלצול טלפון קטע אותי.
אני:" הלו".
הקול מבעד לשפורפרת:" דנ'וש אל תנתקי! בבקשה!!!".
זו הייתה טל. אח...אם היא הייתה יודעת מה חלמתי על אבא שלה. (מה אני אעשה זה לא היה נשלט? אתם חושבים שרציתי את הזקן הזה בחלום שלי...חחח).
אני:" כמה שני שונאת אותך על מה שעשית".
טל:" אני יודעת! הייתי סתומה. בגדתי בך. אבל הייתי מאוהבת. רציתי את תומר בשבילי, והוא אפילו לא שם עליי. את יודעת שהוא תמיד אהב אותך ותמיד יאהב!".
אני:" מה זה משנה? חברה אמיתי לא עושה דברים כאלו! את סיפרת לתומר גם על מה שאבא שלי עשה! איך העזת בכלל??". "אין לך כבוד?".
טל:" איך אני אוכיח לך שהשתניתי? איךךך???".
אני:" אני לא רוצה קשר איתך, טל!". "לא איתך, לא עם תומר".
טל:" נו, דיייייייי. את יודעת כמה אני אוהבת אותךךךךךךךךך".
אני:"אז למה התנהגת ככה? למה?".
טל:" אין לי תשובה".
אני:" יופי". אמרתי בכעס.
טל:" אני כנה איתך!!!".
אני:" חבל שלא היית כנה איתה אז שרצית את תומר לעצמך".
שמעתי את טל בוכה...
טל אמרה בבכי, כמעט צעקה:" ככה? ככה את מפרקת ידידות של 8 שנים?".
אני:" טל! שתינו יודעות שאת גרמת לכך, אז את תגרמי לי ייסורי מצפון, על השגיאות שלך".
טל:" דניאלללללללללללה".
אני:" טל. את נוראה."
טל אמרה:" דניאלה, אני לא יודעת מה יהייה אבל אנחנו עוד נחזור ונהייה חברות, ואני החברה הכי נאמנה שלך! אני מבטיחה לך!" "ואת יודעת שאני תמיד אעמוד לצידך, לטוב או לרע...אבל תמיד".
טל הוסיפה:" ואני כאן בשבילך, תדעי את זה". אוי זה נשמע כמו קלישאה... ניתקתי לה.
הרגשתי בודדה עכשיו. ניסיתי לצפות בטלויזיה, אבל זה לא הלך.
נזכרתי שיש לי מחר בוחן בביולוגיה! אני חייבת להתכונן. אני לא רוצה שהצרות שלי יגרמו לי להזניח את הלימודים.
בסוף אני אהייה כמו תומר. חס וחלילה 😛 .
איכשהו התרכזתי בחומר...
סיימתי ללמוד מהר. אין הרבה חומר. ואז, כמו שעון מי צלצל בטלפון?
אני:" כן".
הקול שמעבר לקו:" היי".
אני:" היי ליאור".
ליאור:" מה קורה?".
אני:" פחות או יותר טוב".
ליאור:" את יודעת...חשבתי על זה. אם את לא רוצה אותי בתור חבר, אז חבל לי להפסיד אותך. נהייה ידידים!".
אני:" אבל ליאור! אנחנו תמיד היינו ידידים!" צחקתי.
ליאור:"כן... אבל את אף פעם לא התייחסת אלי כאל ידיד. הייתי יותר הסמרטוט שלך...".
אני:" מה פתאום? אני לא מתייחסת לאנשים כאל סמרטוט! אל תלכלך"?
ליאור:" טוב, נו. לא סמרטוט... ספונג'ה 😉 ".
שנינו צחקנו.
עצרתי לפתע ואמרתי:" כי ליאור'וש...אתה תמיד לחצת ורצית יותר...".
ליאור:" עכשיו אני אהייה ילד טוב".
אני:" יופי".
ליאור:" דרך אגב, את ותומר תחזרו?".
אני עניתי מבלי להסס:" בחיים לא!".
ליאור:" טוב רק שאלתי כדי לראות אם יש לי סיכוי... סתתתם בובה 😁 ".
אני:" אני אהרוג אותך!". ואז הוספתי:" ידיד נפש שלי...אתה תתמוך בי בתקופות הקשות שעוברות עליי?".
הוא:" מבטיח!" " אה, ואני מצטער על מה שאני ושני עשינו לך...את יודעת, זה היה בצחוק. אל תכעסי עלייה זה היה רעיון שלי. היא לא רצתה, אני שכנעתי אותה".
אני:" סולחת...ממילא לא האמנתי". אם הוא יודע כמה האמנתי. מה יכולתי לעשות, הוא היה כזה עצוב שנראה היה שהוא רוצה להתאבד או משהו...".
חשבתי על שני, אמרתי לעצמי:" אני חייבת ללמד אותה לקח".
ואז אמרתי לליאור:" ליאוריייייייי אני חייבת ללכת. ביי חמווווד".
ליאור:" ביי, אני אוהב אותך, כמו ידיד, כן?!" לא נראה לי שהוא אפילו שכנע את עצמו...

עכשיו, אחרי שסגרתי קצוות, צריך לטפל בשני... אני: "שני! יופי תפסתי אותך!".
שני:" מה? מה?" היא נשמעה רדומה.
אני:" את בנאדם מעורר רחמים, שני. ליאור סיפר לי איך נגררת אחריו ובגלל זה ניסית לעבוד עליי. את יודעת דווקא את לא נראית טיפוס נגרר...".
שני:" דיי כבר, דניאלה, זה לא היה בכוונה. סה"כ...".
אני:" שתקי! מה זה משנה אני וליאור חברים!" שיקרתי לה.
שני:"מהההההה?!" נשמעה המומה.
אני:" וליאור אמר מיוזמתו, שהוא רוצה לנתק עימך קשר. כ את גרמת לו לצרות כפולות...
ואין לך מה להתקשר אליו. הוא לא יענה לך".
שני:" אני לא מאמינה".
אני:" אז תבדקי!".
ניתקתי.
ידעתי שהיא מאמינה... מגיעה לה, שתדע שעליי לא עובדים 😊 . עין תחת עין. שן תחת שן.
אמא באה.
היא קראה לי לבוא לאכול ארוחת ערב. היא חזרה מהצגה. טוב שהיא מבלה בתקופות הקשות האלו.
אני:" אמא יהיה בסדר". חייכתי. ועליתי לחדרי. צחצחתי שיניים והלכתי לישון. לא לפני שכתבתי באווי, ובכוונה כדי ששני שהייתה מחוברת תראה: "אני עם מישהו מושלם עכשיו- תקנאו". הייתי חייבת.
בטח נשמעתי רעה. אני לא באמת כזו, פשוט הרגשתי צורך לתת לה לטעום אפילו קצת, מההרגשה הנוראה שחוויתי כאשר היא עבדה עליי.
נרדמתי. הפעם לא חלמתי חלומות משונים... 🙄
קמתי בבוקר. אמא השאירה לי ארוחת בוקר. צחצחתי שינים, התלבשתי, התאפרתי מעט ויצאתי לדרך.
קמתי מוקדם, ולכן החלטתי שאין צורך היום באוטובוס, לכן, העדפתי כבר ללך ברגל.
ואז, ליד כל העצים על השביל המוצל. הוא עמד...

יאאאאאאאאאאא נעלם המתחחחחח!
חחח אבל בכל זאת מהמם יפתי!
מואאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאה אוהבת!! 😉
והמשךךךךךךךך!
מי זה יהיה? אני אומרת תומר 😛 !

QUOTE (מיקי12 @ 10/05/2005) יאאאאאאאאאאא נעלם המתחחחחח!
חחח אבל בכל זאת מהמם יפתי!
מואאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאה אוהבת!! 😉
והמשךךךךךךךך!
מי זה יהיה? אני אומרת תומר 😛 !
אני יודעת שנעלם נמתח, יבוא מתח חדש. (הייתי חייבת לשנות קצת...).
אני מתהההההההה עליייייייייייייייייייייייך!!
וכמובן, מתגעגעת.
אבל תודי שלא חשבת שזה היה חלום! 😂

איזה סיפור מהמם!
איזה כישרון!
איזה יופי!

יפה המשךך

אהבתי מאוד!
הלוואי שזה ליאור ה- 😊

יפה,אני אומרת שזה ליאור.

המשךךךךך מנגו מדהים

תודה!!! אני אוהבת את כולכם!

QUOTE (-מJגו- @ 10/05/2005) QUOTE (מיקי12 @ 10/05/2005) יאאאאאאאאאאא נעלם המתחחחחח!
חחח אבל בכל זאת מהמם יפתי!
מואאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאה אוהבת!! 😉
והמשךךךךךךךך!
מי זה יהיה? אני אומרת תומר 😛 !
אני יודעת שנעלם נמתח, יבוא מתח חדש. (הייתי חייבת לשנות קצת...).
אני מתהההההההה עליייייייייייייייייייייייך!!
וכמובן, מתגעגעת.
אבל תודי שלא חשבת שזה היה חלום! 😂
ברור שלא
רק את יודעת ככה להפתיע😉
מואאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאה! אוהבת אותךך מלא!!

אז כפי שידוע לכם, כל מה שהיה עם רן ודניאלה היה חלום... (תזכורת)

*תקציר*
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
נרדמתי. הפעם לא חלמתי חלומות משונים...
קמתי בבוקר. אמא השאירה לי ארוחת בוקר. צחצחתי שינים, התלבשתי, התאפרתי מעט ויצאתי לדרך.
קמתי מוקדם, ולכן החלטתי שאין צורך היום באוטובוס, לכן, העדפתי כבר ללך ברגל.
ואז, ליד כל העצים על השביל המוצל. הוא עמד...
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@

*המשך*

הבטתי עליו, ככל שצעדיי קרבו אליו, פעימות ליבי חזקו. אני חושבת שאפשר היה לשמוע אותן מקילומטרים.
חשבתי לעצמי, הלוואי שיסתובב... הלוואי שיראה אותי... אפילו רק ידע שאני קיימת, שאני לא שקופה...
חלפתי לידו, כולי סמוקה 😁 . הזזתי את קצוות שערי לצד. הכל כדי למשוך תשומת לב...הכל כדי...
ואז! ראיתי את עייניו בוהות בי. אבל זה לא יכול להימשך, הרי רגלי ממשיכות לפסוע על השביל.
חבל שאני לא יכולה לעצור... הרי, הוא יחשוב אותי למשוגעת... 😊
התרחקתי מעט... כעסתי שלא קרה כלום. שהמשכתי הלאה. שהוא לא אמר דבר...
אולי הוא סתם ביישן, הרהרתי בליבי...
ואז חשבתי על טל... אם היא הייתה במקומי היא וודאי הייתה עושה משהו... לא נותנת להזדמנות לחמוק מידייה.
החלטתי להסתובב לאחור. מה יש להפסיד?! עדיף לחיות בתודעה שלא ניסיתי בחיי דבר? לדעת שיכולתי והייתי פחדנית? שלא העזתי???
חוסר הודאות, חוסר הביטחון נעלם נעלם ואיתו כל רגשות הפחד דעכו. אם אדם רוצה משהו, הוא ישיג אותו, ויהי מה! ואני הולכת להיות ההוכחה לכך! חכו ותראו!
אני מודה, זה לא שלא פחדתי כלל, פשוט העדפתי להקצין במצב זה, את הצד האנטי ביישן שלי...
"היי" אמרתי בהפגנתיות.
"היי" הוא ענה לי בתדהמה. עייניו הירוקות השתהו לכיווני, נחו עליי.
שיערו החום כהה, היכה ברוח. הוא מדהים...חשבתי.
אני:" אמממ... עברתי פ....ה ו...את-ה נראה... לי נחמד... כאילו חמוד... אפילו יותר..." התבלבלתי קצת. קצת הרבה.
בדיוק עברה מכונית... רעשה פילח את האויר.
הוא:" אני חייב ללכת... אבל תודה".
אני:" אבל...רגע...ככה אתה ממשיך? זה לא מזיז לך?".
הוא:" הרבה אמרו לי...אני רגיל..." " וחוץ מזה... נמאס לי שכל אחת שופטת אותי לפי המראה החצי, יש לי גם דברים אחרים להציע...".
אני:" אבל אני לא סתם אחת, ו"חמוד" יכול להתבטאות גם באופי..." ידעתי שלא שכנעתי אותו, אפילו אני לא שוכנעתי מדבריי.
הוא עלה למכונית. המכונית דהרה, נעלמה. והשאירה מאחרוה עשן אפור.
אוף. לפחות ניסיתי... יואו, אני חייבת למהר, לפני שאאחר...".
--טוב, מה שקרה במשך אותו יום, כבר לא מעניין... אני לא רוצה לייגע אתכם בתיאורים. פשוט המשך יום רגיל, ניסיתי לשכוח מהבוקר. בהפסקות ביליתי עם ליאור, אבל בתור ידידים, כן? ושני קלטה שעבדתי עלייה, אפילו בלי לשאול...ושלחה לעברי פרצופים זועפים.
אני רוצה לספר לכם, על מה שקרה ביום למחרת, בבוקר. כי זה מה שרלוונטי עכשיו!
**קמתי מוקדם, ידעתי מה פשר מעשיי. אני לא אוותר, אני מציבה לי מטרה- להגיע ללבו של אותו אחד, שפגשתי בדרכי לבית הספר... אם הוא חיכה שם אתמול, רוב הסיכויים שהוא יהיה גם היום. אני חושבת.
יאאאא, הנה הוא! הוא כאן!! לבשתי חולצת טי צמודה בצבע אדום, ומכנס שחור יפייפה. שיערי היה במיטבו היום. רק שיחבב אותי...לפחות שהרושם של אתמול יעלם. אני לא אף אחת. שיוציא את זה מהראש!
הוא הביט בי. איך שהוא הסתכל הפעם, היה ניתן להסיק בודאות שהוא לא ביישן, כלל לא. אולי נוטה לחצוף. זה כן. (לפי השיחה, אם אפשר לכנות את זה "שיחה" של אתמול).

אני הרגשתי עכשיו רע, לא רציתי להגיד לו שלום, לא כלום. הרגשתי את העלבון מאתמול.המשכתי.
עם לב מיוסר.
"חכי, בואי רגע" הוא אמר.
הייתי מופתעת, מה זה מופתעת- האמאמא של המופתעות...
ואז אמרתי:" לא מתחשק לי... גם ככה כל הבנים רוצים אותי איך שאני נראית. ולא בגלל מי שאני".
הוא:" ואני אחד מהם???".
אני:" כנראה". הרגשתי טוב...החזרתי לו על אתמול. שירגיש קצת... 😊
הוא רץ לקראתי, הוא רצה לומר משהו. בטח שלא נעים לו על אתמול.
אמרתי :" דיי, עזוב".
הוא:" מה דיי?!". פתאום הוא זה שרודף אחריי, איזה שינוי תפקידים מרענן!
הוא:" תסלחי לי על אתמול?".
אני:" בתנאי שתסכים לרעיון שלי". אני והרעיונות שלי...
הוא:" נו".
אני:" יש לנו תקופה של 10 ימים להכיר אחד את השני לעומק. אם לא נהיה מרוצים אחד מהשני, ונראה שלא כיף לנו, בתור ידידים- לעולם לא ניפגש יותר, ואם במקה פנינו יתקלו, שום דיבור".
זה ממש כמו הסרט הזה, נו..."להתאהב בבחור ב-10 ימים".
הוא:" עשינו עסק..."
אני:" טוב אז עכשיו...איך קוראים לך?".
הוא:" דור"
אני:" דניאלה".
אני:" רגע ואיך, נפגש ו..." הרגשתי חרטה על הרעיון שלי, שבטח נשמע דמיוני...
הוא:" תביאי עט". הוצאתי מהתיק.
הוא לרח את התיק ורשם את המספר שלו על היד שלי. הוא:" אח"כ תכניסי את זה לפלאפון שלך, ותתקשרי בשש ככה, סגרנו?".
אני:" כן". לא האמנתי שזה מה שיקרה, מהתקלות מקרית איתו אתמול...
אין לי מושג אפילו איפה הוא גר... הרגשתי גרוע פתאום. גם כן אני. אולי אני לא אתקשר וזהו?! 😕

הגעתי לכיתה. טל ניסתה לדבר איתי... לא ממש הגבתי.
היא התחילה לספר לי על החמוד שהיא פגשה, ליד החוג כדורסל שלו. היא אמרה לי:" קוראים לו דור".


(לא אהבתי את הפרק הזה...)

נחמד

המשך מנגו מדהים כמו תמיד

אני דווקא אהבתי מאוד ת'המשך!!!!!
ואני דורשת עוד אחד ומהר חחח.... 😛
אובת 'תך מאוד! איזה סיפור יפה...