סיפור חיים.. תכנסו

ראיתי סיפור נחמד של מישהי, שהיא פירסמה אותו בשיטה מאוד חכמה, בחלקים...
אני אפרסם חלק מהסיפור שלי, ואם תרצו עוד פשוט תאמרו ואני אמשיך...

מ-ת-ח-י-ל-י-ם-!-!-!

ברק האיר את שמי הלילה ואחריו רעם מחריד. גשם עז החל לרדת ורוח מצמררת נשבה בחוזקה.
בחדר ישב ארז מכורבל בשמיכת חורף עבה, והאזין לשירי הגשם על חלונו, עיניו היו אדומות מבכי וידיו קימטו מכתב קטן. ארז בהה בתמונה שעל מכתבתו והחל לבכות שוב זיכרונות החלו לעלות אל מול עיניו, על הילדה שאהב...
**********************
הבוקר היה אפור מתמיד, היה קר, וגשם טפטף לעיתים. במיטה שכב ארז ובראשו המחשבות על כל מה שקרה אתמול בבית הספר... לפתע נכנסה אימו של ארז לחדר "ארז קום, אתה תאחר לבית הספר "אמרה. ארז התכרבל עמוק יותר בתוך שמיכת הנוצות העבה, " אני לא הולך היום" קבע " אני לא מרגיש טוב" "ארז, אני לא שאלתי אם אתה רוצה או לא," קראה אימו "אין לך חום ואתה הולך לבת הספר" ארז הוציא את ראשו מתחת לשמיכה והביט באימו בכעס "אני כבר בן 16" אמר,"תני לי להחליט בעצמי מה לעשות!!" "כל עוד אתה כאן, אתה תעשה מה שאנחנו אומרים לך" קראה בתגובה "בבית שלך תעשה מה שאתה רוצה!! ועוד אחרי המכתבים שקיבלנו, אין סיכוי שאתה נשאר!" ליבו של ארז החל לפעום במהירות,"איזה מכתבים??"שאל "תראה בעצמך המכתב למטה!" אמרה לו" אני הולכת עכשיו לעבודה ואם אני אשמע שלא היית היום בבית הספר..." אמרה ויצאה מהחדר.
ארז קם מהמיטה בקושי והחל להתלבש במוחו רצו מחשבות על המכתב שקיבל משחר החברה שהייתה לו ושאהב אותה כל כך על אוהד שפעם היה חבר טוב שלו עד שגרם לשחר ולו להיפרד...ובסוף גם על המכות שנתן לאוהד אחרי שגילה מה קרה...
ארז שטף את עיניו האדומות מבכי הסתרק ויצא מהחדר. למטה במטבח חיכתה לו ארוחת הבוקר שלו ולידה מעטפה ועליה חתום "לכבוד הורי התלמיד ארז ביטון" ארז פתח את המעטפה, בתוכה היה מכתב מבית הספר.

"לכבוד: הורי התלמיד ארז ביטון
הנידון: התפרעותו של בכנם בבית הספר
לפני יומיים היה מקרה אלימות חמור בבית הספר בו היה מעורב בנכם
הנהלת בית הספר דנה במקרה והוחלט להשאיר את בנכם בניסיון בבית הספר..
אם יקרה מקרה דומה או אחר, או שיחרוג אפילו בקצת מכללי בית הספר,
בנכם יועף לצמיתות מבית ספרנו ויצטרך למצוא לעצמו מסגרת אחרת
בברכה, מנהל בית הספר"

ידיו של ארז קימטו את המכתב, הבית היה שקט, אימו כבר נסעה לעבודה, ארז לקח את האוכל שעל השולחן שם בתיק ויצא מהבית..
בחוץ היה קר, עננים אפורים כיסו את השמים וגשם טפטף. בית הספר נראה עצוב מתמיד, ארז נכנס, והלך לאט לכיוון הכיתה. קולות והשתוללות הגיעו מהכיתה המעידות על שאין מורה בכיתה.
ארז נכנס והביט בכיסא שלידו, הכיסא של שחר. היא ישבה כעת ליד נטע חברתה. שחר העיפה מבט חטוף אל ארז אך מיד שבה לעיסוקיה. ארז התיישב במקומו והמתין לתחילת השיעור, לפתע הבחין בו אורי, חברו הטוב ביותר, והתיישב לידו "מה קורה אחי?" שאל בשמחה "מה הפרצוף?" "סתם.." ענה ארז "לא משהו מיוחד "עלי אתה עובד?"צחק אורי "אני רואה שקרה משהו... איפה שחר? למה היא לא פה?"
ארז חש לא בנוח, הוא הרגיש שדמעותיו הולכות לפרוץ כל רגע החוצה..."סתם אני לא יודע מה איתה"
ענה "היא הייתה צריכה לדבר עם נטע אז היא התיישבה לידה" "אה סבבה" ענה אורי "תגיד סיפרתי לך שאני עוזב?" "מה? למה?" קפץ ארז בבהלה "מצאתי מקום טוב יותר, בלי כל הלחץ של הבית ספר פה" אמר אורי בשמחה "זה פנימייה ברעננה, אני אוכל לבלות יותר" ארז רצה להמשיך את השיחה, הוא רצה להבין מה הולך פה, מה קרה אורי החליט פתאום לעזוב, ולמה, אך באותו רגע נכנס המורה לכיתה וברך את התלמידים לשלום "קודם כל" פתח ואמר "כולם להתיישב יש לי מספר הודעות" התלמידים החלו להסתדר במקומותיהם, הכיסא שליד ארז נותר ריק."היום יום שני" התחיל "מחר, תיערך המסבה של יום האהבה שדיברנו עליה שבוע שעבר כולם! אמורים להגיע" אמר והפנה את מבטו אל ארז, " המסיבה היא חלק ממסגרת בית הספר, והיא תתקיים מחר בשעה שש בער, ואנחנו נעבוד עליה כל היום. מי שיש לו בת זוג מוזמן לבוא איתה, והשאר מוזמנים למצוא." ארז החל לנוע באי נוחות, עד אתמול היה לו עם מי לצאת, עם הילדה שאהב כל כך, אבל עכשיו היא כבר לא איתו, גרונו צרב והדמעות איימו לצאת החוצה, הוא לא היסס, העיף את כיסאו וברח מהכיתה. דלתות הכיתות חלפו על פניו בשעה שרץ במסדרונות, הדמעות כבר זלגו מעיניו וידיו רעדו, רגליו נשאו אותו עד עץ האורן הגדול, המקום בו הוא ושחר גילו את אהבתם, ארז התיישב לידו ובכה. תמונתה של שחר עלתה אל מול עיניו והבכי התחזק, הוא היה בלי מעיל והגשם הרטיב את חולצתו הדקה, ארז נשא את פניו לשמים "למה זה קורה לי? מה עשיתי?" שאל כשדמעות בעיניו "אני אוהב אותה כל כך."לפתע הגשם הפסיק לרדת וקרן שמש יחידה יצאה מבין העננים.מאחוריו מצא ארז את אורי, עומד ומתבונן בו. "נפרדתם" אמר," כל החיים שלנו היינו יחד, הכול סיפרת לי והכול סיפרתי לך, ועכשיו אתה אומר לי שזה שום דבר? מה קורה איתך ארז? מה עובר עליך? אתה מוכן לשתף אותי?" ארז ניסה לעצור את הדמעות אך ללא הועיל, הוא לא שלט בזה. "אני כל כך אוהב אותה" אמר בבכי "אני לא יכול בלעדיה, ורק בגלל הבן זונה הזה היא לא איתי!" אורי הביט בארז ברחמים "קודם כל תירגע, תספר לי מה קרה, למה נפרדתם ועל מי מדובר" ארז תחב את ידו לכיס מכנסיו והוציא נייר מקומט" היא נתנה את זה לאחותי שתתן לי "אמר בקול רועד" זה היה אחרי מה שקרה עם אוהד" אורי פתח את המכתב הרטוב מדמעות וקרא:

😊 מעניין? כי יש עוד המון... 😊