*~* מאהב.. מאהבת.. ואולי שניהם ביחד! *~*

בובות שלי ת' על כל התגובות!! אוהבת אתכןן....

~~המשך~~

פרק 7:

ניכנסתי לבית החולים בבהלה..
לא הבנתי עם עצמי מה אני עושה שם בדיוק היום...
'במילא היה לי יום קשה ומגעיל.. מה עוד נוסיף אליו.. כן כן בית חולים שכחתי ברשימה שלי' אמרתי לעצמי.. מנסה לחפש איזה אחות בכדי לברר איפה מאור שלי...
כל כך דאגתי לו.. דאגתי באמת.. אני לא מאמינה שזה כל כך השפיע עליו... אבל מה כבר יכולתי לעשות..?!
הגעתי לבית החולים אחרי שאמא שלו אמרה לי להגיע מהר... הוא כנראה עשה לעצמו משו... אולי רצה להתאבד...
הייתי בשוק.. נעמדתי מול המיטה שלו... והעיניים שלי היו תקועות בפניו....
"אהבת חיי.." פתאום שמעתי אותו ממלמל לעצמו... ואני מייד ניגשתי אליו בלי שאף אחד יבחין בי שניכנסתי לחדרו.. הוריו לא היו שם.. רק אני והוא... הוא ישב במיטתו ופתח את עיניו... כנראה אחרי שינה ארוכה וטובה...
"מה קרה לך מאמי? מנה עשית לעצמך..?" שאלתי מפוחדת..
"כלום כלוםם מאמי... שום דבר... עזבי אותי אני בסדר... את לא מבינה שאני צריך אותך.. אני אוהבבב אותך.." אמר מאור.. והחל לסדר לעצמו את המקום לשבת עליו במיטתו...
הוא לקח את פניי.. "כמה שאת יפה.." הוא אמר.. " כמה שאני אוהב אותך.. אני מסוגל לעשות לעצמי הכל בשביל שתהיה שלי... אני מאבד אותך טליה.." הוא הוסיף והייתי מוכרחה לתת לו נשיקה ענקית בפיו.. עם השפתיים שכל כך אהבתי פעם...
"אמממממ... שחברה שלי תנשק את החבר שלי...?! יפה יפה!!" אמר עידו..
משום מקום הוא הופיע.. ממש משום מקום!!! אין לי מושג איך, למה, כמה וכיצד זה קרה.. אבל הוא עמד שם.. עמד בדיוק ברגע הכי כואב שאפשר לתפוס בו שני אנשים מתנשקים להם בתשוקה עזה כל כך...
הייתי המומה.. הייתי בשוק טוטאלי.. לא הבנתי מה קורה סביבי וחשתי סחרחורת קלה...
"טליההההה בובה שלי מה קורה לך תתעוררי.." שמעתי פתאום את מאור צועק לי.. ואת עידו מתחיל להשפיץ עליי מעט מים..
" א...מ.......מ.. מ..ה..?" אמרתי.. ולא הבנתי מה קורה..
ראיתי את הכול מטושטש פתאום.. נפלתי על הריצפה ואיבדתי את ההכרה לכמה דקות...
עידו עזר לי לקום ושאל אם הכל בסדר..
עניתי לו שכן והוא הושיט לי מעט מים בכוס זכוכית קטנה..
מאור שלא יכול היה לקום מהמיטה התקרב אליי....
"תשאיר אותנו לבד.." הוא פקד על עידו... ועידו רק שאל שוב אם הכל בסדר ונשארתי בחדר לבד עם מאור...
או כמו שקראתי לו-האביר על הסוס הלבן..!!

איזה סיפור יפההההה
שימי המשך מאמי יש לך כישרון!


בתאלוששש

אורו'שש יפתי ממש יפהה בובה אבל רגע זה היה חלום?!
חיחי אהבתי בובה תמשיכי פליזז
ויפתי פליז אם את יכולה לקצר טיפה את השורות כי כל שניה צריך להזיז
מואה ענקית
אוהבת מלאאאאאאאאא
*+*נאפי-מורני*+*

בתאלוש ת' מאמי...

מורנייייייי יפה שלי ת' גם לך נשמה שלי!!!
אוהבת אותך...

ולאא זה לא היה חלום!! כשזה יגיע למצב של חלום אני אודיע לכם...
זה באמת מה שהיה... חח וכדי לדעת ת'המשך תחכו לפרק הבא...

ואין בעיה נשמתי אני אקצר לפעם הבאה ת'שורות!!
גם אותי זה מעצבן!! זה מביאא לי עצביםם......!!!

מוווווווווואה ענקית מורני לאב יוווו....

תמשיכו להגיב ולהגיד מה דעתכם!!

ת' מראש..

~אורוש~

אני רוצה המשךך..עכשיו 😁 🙄

מדהיםםם המשךך

מאמי זה מדהיייםםם!!!

המשך דחווףף!!!


אוהבת המונים שלי!

ת' לכל היפיופות שהגיבו!!

מחרר יש לכן המשךך מובטח!!!
אוהבתתת...
אורוש...

אז כמו שהבטחתי לכן....

~המשך~

"כן אביר על סוס לבן.. במה אפשר לעזור לך..?" שאלתי את מאור והתמקדתי כרגע רק בו..
לא רציתי לחשוב על מה שעשיתי ועל מה שעידו יחשוב עכשיו... לא יודעת למה....
'אולי אני מתחילה להתאהב במאור?' שאלתי את עצמי ובלב שלי לא הייתה לי תשובה...
"הנשיקה הזאת עכשיו לא היתה סתם.. וגם לא זה שעידו ראה אותנו.." אמר מאור...
"ומה אתה מצפה שאני אעשה?" שאלתי..
"לא יודע... תחשבי קצת עליי... עלייך... עלינו... אולי בכל זאת שווה לך לעזוב את עידו" הוסיף מאור..
"שווה לי??? תגיד אתה שומע את עצמך מאמי?? מה ז"א שווה לי???
אני עם עידו כי אני אוהבת אותו.. ורק אותו הבנת..?? ולא אף אחד אחר כרגע..."
אמרתי לו.. מנסה לא להגביר את קולי..
אתם יודעים...... בכל זאת בית חולים!
"אבל נראה לי שמישהו פה מתחיל להתאהב......" אמר מאור..
"להתאהב?? אני בך?? שכחח מזההה ומהר.." עכשיו כבר לא יכולתי...
דיברתי אליו כמו שמעולם לא דיברתי.. והטון דיבור הפך להיות צווחני יותר ויותר..
"טליה, רק שאלה אחת לפני שאת מעירקה פה את כל בית החולים אפשר??" הוא שאל...
והיה מתוק מתמיד!
"נוו.." אמרתי...
"את באמת מ-א-ו-ה-ב-ת בעידו? את באמת מבינה מה זה לאהוב בנאדם?
מה זה למות בשבילו? לעשות בשבילו הכל עד שהנשמה יוצאת לך?
מבינה את כל זה באמת עכשיו????" אמר מאור..
והציף את ראשי בשלל מחשבות...
התקרבתי למאור ונתתי לו נשיקה מתוקהה על השפתיים...
כבר לא יכולתי יותר בשקרים.. בהעמדת הפנים הזאת לפני עידו ומאור..
הראש התבלבל לי לגמרי בין עידו ומאור...
"אני אוהבת אותך.." אמרתי למאור.. והתפרש על פניו חיוך כל כך מתוק...
"אני אוהב אותך יותר נסיכה שלי... אני מוכן למות בשבילך.." מאור אמר לי בלחישה..
"אני תכףף חוזרת.." צעקתי לעברו של מאור..
ובמסדרון ניתקלתי בעידו...
יושב שם בפינה ובוכה....
כמו ילד קטן שאיבד את הבובה הכי יקרה לו!!



מקווה שאהבתם =]]

🙄 אורוששש!!

יאאאאא זה כזה מדהיםםםםםםםם
מושלםםםםם
המשךךך ומהררררר

יאוווו איזה סרטים!!
וואה וואה אם הייתי במקומה.. הייתי מתה!!
סיפור יפפפה! אני רוצה המשך עכשיו כאן ומיד

יאאא עצוב אבל ממש יפהה תמשיכי פליזז נשמתי
חולה עלייך יפתי
מואה ענקית
אוהבת מלאאאאאאאאא
*+*נאפי-מורני*+*

וואי איך היא משחקת בשניהםם..
אוףף כואב לי על עידו לא מגיע לוו!
המשךך מהר מאמי

כןן...
טליה כזאתי מתוסבכת עם עצמה!!

חכו ותראו לאן זה יתפתח בובות!!

ת' לכולכןן חולה עליכןןן!!!

מורני אהובתי אני מתהה עליךך מווווואה ענקית!!!

יפיופות שלי כתבתי פרק נורא מרגע בשבילכן!!

אז הנה..

~המשך~

"עידו יפה שלי מה קרה?" נבהלתי.. ורצתי לכיוונו של עידו..
"עזבי אותי...!!!!!!!!!!!!" צעק עליי עידו... וראיתי את העיניים שלו...
עיניים שמלאות בצער ובדמעות כואבות..
התרחקתי.... התרחקתי מעידו שלי... כבר הבנתי שפה זה הסוף....
התנשקתי עם מאור.. לא הייתי איתו היום.. והוא עוד ראה אותנו... מה שקובע שזאת הוכחה מוצדקת...
"בסדר.... אני הולכת... רק תגיד לי מה יש לך??" אמרתי לו... וניסיתי להרגיע אותו...
מה שלא כל כך הלך לי באותה השניה..
"דיייי!! את לא מבינה שאת פוגעת טליה?... איך אני יכולה לסלוח לך אחרי שאני רואה אותך
מתנשקת לי בבית חולים עם חבר שלי ?? איך ??"
ולי לא הייתי תשובה..
לא ידעתי אפילו מאיפה להתחיל להסביר לו מה קורה...
"אז בגלל זה רצית אז להיפרד ? בשביל מאור..? את לא נורמלית..." הוא הוסיף..
"עידו זה באמת לא ככה.. זה הרבה יותר ממה שזה נראה... זה לא פשוט.." אמרתי לו..
"טליה זה נגמר..." שמעתי אותו פתאום אומר אחרי כמה דקות של שתיקה..
הוא לא האשים אף אחד הפעם.. הוא לא אמר הרבה.. הוא בכה ואמר מה שהיה לו על הלב..
ואני הבנתי אותו.. גם אני לא הייתי מסוגלת לסלוח...
עידו קם ועזב את בית החולים... הוא לקח את תיק הצד שלו הכחול כמו תמיד והוציא מתוכו
קופסא סגולה נוצצת בצורת מרובע...
"זה מה שרציתי לתת לך לרגל ה'שנתיים' שלנו.. אפילו לזה לא הייתה לי הזדמנות..." הוא אמר...
פתחתי את הקופסא ובה ראיתי שרשרת כסופה בצורת לב גדול ועילה היה חרוט בכתב יפה ועגול:
'טליה, אני אוהב אותך לנצח'
נדהמתי.. לא הבנתי מה פתאום עידו קנה לי את זה ומתי היה לו זמן...
אז הבנתי מה הפסדתי.. מה הפסדתי באמת... והתחלתי לבכות...
"זוכרת את תקופה שהייתי אצל 'טל' כל היום?? שלא ראיתי אותך ליומיים שלמים..?
שבדיוק אז רצית להיפרד??" הוא שאל אותי... ואני כבר בכיתי לגמרי באמצע בית החולים..
"כן...." אמרתי לו בשקט..
"אז כל יום הלכתי לחנות אחר כדי לבדוק.. לברר איפה יש את הלב הכי הכי יפה
בשביל הנסיכה הכי מהממת בעולם...." הוא אמר לי... ואני לא האמנתי...
"מה??.." השבתי.. כאילו לא מבינה...
"כן.... כןן.... איך אני זוכרת איך הלכתי כל יום שעות בין כל החניות בעיר..." הוא הוסיף...
"לא נכוןן.... אני פשוט מפגרת.." אמרתי שוב בשקט...
"את לא... זה כבר בסדר... עברו להם שנתיים שלמות אולי זה באמת לא הזמן המתאים...
זה בסדר כבר.. הרבה יותר טוב... יהיה לך כל כך טוב עם מאור... ראיתי את זה בעיניים שלי!"
הוא אמר...
"עידו, בבקשה... אל תוותר כל כך מהר... תן לי לחשוב מה אני עושה עכשיו..
איך אני מסתדרת עם המצב.. אני מבטיחה לך שעד יום שישי הזה כשיהיה לנו
שנתיים ביחד אני אחליט אם אני איתך או עם מאור...דיי כל המצב הזה הורס אותי..
בבקשה אל תוותר..... תן לי לחשוב!" פה כבר התחננתי.. ממש התחננתי!
אני מפסידה אותי ברוב טיפשותי... את האדם שאני אוהבת כבר שנתיים שלמות..
והרגש.... הרגע שלא נמחק אף פעם...!!


😂