אז הנה ההמשך בשביל היפות שלי...
אוהבתתתתת מלאאאאאאא בובות!!!!!!!!
פרק 6:
החלטתי ללכת לביתו של מאור... ככה סתם בלי להגיד לו אפילו מילה אחת...
וככה עשיתי...
בערב אחרי שעידו הלך נכנסתי למיטה שלי וישר נרדמתי... לפני כן חשבתי על כמה שאני אוהבת את עידו...
'כן כן כן... אוהבת באמת.. מרגישה את זה...' אמרתי לעצמי...
בבוקר שקמתי התלבשתי במהירות ויצאתי מהבית... אפילו לא הרהרתי בהחלטה שלי...
אפילו שקורה לי מלא פעמים שאני פשוט מתחקטת ולא עושה מה שאני מבטיחה לעצמי ערב קודם....
אבל הפעם זה היה שונה.. שונה ובגדול..!!
לבשתי מהר את מיכנסי הגינס שלי.. שאני כל כך אוהבת עם אותו בושם ממכונת הכביסה... שמתי את החולצה הירוקה האהובה עליי... ציחצחתי שיניים.. פיזרתי את השיער הארוך והגולש שלי לאחור... קצת קרם... מבט אחד קטן במראה... מפתחות .... פלאפון .... 'אני מוכנה!!!' הודעתי לעצמי רישמתי...
יצאתי מהבית ונעלתי... 'זהוו..' אמרתי כאילו לעצמי.. 'עכשיו רק להיות רגועה והכל ילך בשלום הכל יהיה סבבה את תראי..' המשכתי לדבר לעצמי.. ולאט לאט התקרבתי לביתו של מאור..
'הוא יכול היה לגור עוד כמה רחובות מפה אני הייתי הולכת אותם..' אמרתי לעצמי... תוך כדי זה שאני עומדת ליד הביניין עם חצי חיוך על השפתיים מתנשפת כולי...
צילצתי הפעמון הדלת.. מקווה באלף ציפיות שמאור עוד לא הלך לבית ספר...
אבל היה רק 7 בבוקר... אז לא כל כך דאגתי...
"היי נסיכה.. למה לא אמרת שיש לי הפתעה כזאת על הבוקר הייתי מכין לך משהו.." מאור פתח את הדלת.. והתחיל לדבר איתי... הוא התקרב מעט כדי לנשק אותי על השפתיים אבל אני התרחקתי וציפיתי לצאת מביתו של מאור כמה שיותר מהר.. רק להגיד לו את מה שיש לי וזהו.. לצאת.. אבל לא.. הוא עיכב אותי בשלל שאלות..
"מה קרה מאמי?" הוא שאל .. ואני עשיתי לו פרצוץ של 'משהו באמת קרה!'..
"אני לא חברה שלך אין לך מה לתת לי אפילו נשיקת בוקר טוב שכזאת..." אמרתי לו תוך כדי שאני משפילה את מבטי.... למטה... לא רוצה לראות אותו עומד בתגובה שלי...
"אז עוד לא נפרדת ממנו..?! הבנתי אותך.." הוא אמר.. ואני הרגשתי כאילו אני נקרת בין שניהם... מה אני משחק שלהם?? לא משחק ולא כלום...
"לא נפרדתי עדיין ולא אפרד בחיים.. אני דיברתי שטיות איתך.. אני מטערת מאורוש... אני לא הולכת להיות חברה שלך ואתה לא הולך להיות חבר שלי.. ושנינו ביחד לא הולכים לשום מקום...." אמרתי לו.. וכבר פתחתי את דלת הבית שלו לצאת ממנה... לא יכולתי לעמוד שם עוד...
"טליה.........." הוא סובב אותי אליו.. כאילו הבין שאני רוצה ללכת..
"מה?" אמרתי לו... שוב מנסה לא להביט בו.. הוא הוא ליטף את פניי בכדי שאני אביט בו..
"אני אוהב אותך.. זוכרת איך היינו ביחד לפני שנתיים וחצי?! זוכרת?!.. ככה אני עדיין אוהב אותך.. אני הרוס מזה שאת שלו.. של עידו... ואת יודעת שהייתי עושה הכל בכדי להפריד בניכם... אבל לא... אני רוצה להשיג אותך ככה טליה... אני אוהב אותך.." הוא אמר...
"עזוב אותי.." אמרתי לו...
ויצאתי לרחוב בריצה... ריצה מהירה...
"לאן את הולכת עכשיו יפה שלי?" הוא צעק...
אבל אני המשכתי לברוח.. לרוץ...... ולא עניתי לו.......
מאור רץ אחרי... הוא כבר היה לבוש ומוכן לבית הספר.. אפילו התיק היה לו על הגב... תיק בצפר... אבל אני לא הבנתי איך... איך זה יכול להיות?
מאור החל לרוץ אחריי... עד שבסוף תפס אותי...
באותו רגע הייתי לחוצה... והעיניים שלי היו לחות... לחות מאוד.. ומאור ישר ראה את זה...
אבל אני יודעת בירור שאני לא אוהבת את מאור.. לא אוהבת!!!!!
"מה יש לך..? רוצה להיות עם עידו? אני מכביד עלייך? אז סבבה לכיי תהיה איתו... אני לא נפגע באמת!!!" אמר מאור... ואני האמנתי לו... הוא נשמע מאוד אמין באותו הרגע... ובאמת בכמה שבועות אחרי המקרה.. הוא לא היה עצוב.. ולא פגוע.. הוא פשוט לא בא לבית ספר.. ואני חשבתי שהכל נורמלי!!!
מקווה שאהבתן!!
אורוש 😂




