*~* מאהב.. מאהבת.. ואולי שניהם ביחד! *~*

אורר שימי המשךך כפרהה!!
אוהבת אותךך!!!
חןןן!!

אורו'ששששש סיפור מדהיםםםםם
שימי המשךך נשמה


מוואה ענקיתתת 😛

יאאאאאאאאא מההההההההההה?
מההההההההה מהההההההההההההההה
היא רוצה מכות!??!?!?
אני יביא לללללללללה!!
שלא תפרד מעידו שלא תעלה את זה על דעתה אפילו.. גררררררררררר

תודה לכולכם על התגובות!!! ממש תודה!!!

~המשך~

אבל אני מ=ז=ה=י=ר=ה אתכם.. פרק קשה מאוד מאוד לפניכם!!!

😯

אז אחרי חודשיים שלמים נפרדתי מעידו..
לא יודעת איך..
למה..
כמה..
מתי..
איפה..
ואיך בדיוק זה קרה..
אבל הרגשתי הקלה עצומה..
זהו אין יותר מחויבות.. אבל האהבה הזאת שלו כל כך חסרה לי..
לפעמים אני לא מבינה מה עשיתי שאני ככה צריכה לסבול..
כל כך מתגעגעת לאהבה הזאת שהוא נתן לי.. אז אולי טעיתי?!
אבל.. תמיד היה מישהו חדש באזור.. ועכשיו זה מתן..
אני כל כך אוהבת אותו.. באמת באמת..
למרות שאני מתגעגעת לפעמים לעידו..
נזכרת בנשיקות.. בליטופים.. במגע.. בריח שלו..
הכל פתאום עוטף אותי חזק ולא נותן לי להשתחרר..

יצאתי מהטיפול עייפה מאוד..
הטיפולם האלה הורגים אותי..
אז כן.. אני חולת סרטן כבר חודש שלם.. או אפילו חודש וחצי..
אני עם מתן.. הוא מקסים ואוהב.. מה שאי אפשר לעשות עם עידו..
שרק לפני הפרידה התווכח איתי מי נפרד ממי..
ואז החלטתי שאני מסיימת את זה..
אני חותכת את זה!
מתן חיכה לי בחוץ.. וראיתי את העיניים הדומעות שלו אחרי כל טיפול שאני עוברת..
"זה קשה אני יודעת מאמי.. אבל אני אעבור את זה.." אמרתי לו..
מהטיפולים הכימותרפיים כבר לא נשאר לי שיער..
רק כובע ורוד על השיער שלי והיד של מתן שעוטפת אותי כל הזמן..
אמא לא אוהבת ללכת איתי לטיפולים כל יום ראשון ושני..
לכן אני נעדרת מבית הספר וכבר אחרי הטיפולים מרגישה סחרחורות איומות..
בדרך כלל מתן מלווה אותי.. או שאני הולכת לבד לבית החולים.. גם לבד זה בסדר..
התחלתי לבכות ביחד עם מתן.. מאבדת את החושים שלי כבר..
הוא נישק אותי כל זמן..
"אני מבטיח שאני אהיה לצידך עד שתנצחי את הסרטן הזה את שומעת?" הוא אמר לי..
"אני אוהבת אותך... תודה מאמי שלי!" אמרתי למתן..
מדביקה לו עוד נשיקה ארוכה על השפתיים החמות שלו..
אין ספק ששנינו אוהבים.. אוהבים כל כך..

כשחזרנו לרחוב במונית ראיתי את עידו..
עם נויה..
כבר חודש הם ביחד ונראה שטוב להם.. טוב להם כל כך..
לא קינאתי.. נויה היא חברה טובה שלי.. הכי טובה שלי ליתר דיוק..
'שהיה להם הכי טוב בעולם..' אמרתי לעצמי כשראיתי אותם בזוית העין..
נישקתי את מתן חזק.. חזק כל כך ולא רציתי להיפרד ממנו..
עליתי הביתה אחרי יום קשה וארוך..
כבר מחר הטיפול הבא..

אלוהיםםםםםםםםם...
אני לא יכולה יותר!!!!!!!!


😮

יאא זה כ"כ יפה11
שימי בקשה המשךךך

אמאאאאאא מהההההההההה
יש לי דמעות בעיניים כולי צמרמורות!
למה היא ניפרדה מעידו אבלללללללל למההההה?
טוב עם טוב לה עם מתן אז סבבה
אבל יאוווווווו סרטןןןןןןןןןן!?!? גררררררררררר

המשך!!

אימלהה יווו מה?!!!!!!!!!!!
סרטןןןןןןןןןןןןן איזה מסכנה!!!!!!!!!!!!!!
והיא נפרדה מעידו?!!!!!1
יאא..
כולי דמעות.. איזה פרקק עצצובב 😢[

אוווווווווופי 😢

פרק עצופייי 😢
המשךךך.. ושהיא תבריא!!!! 😢

ו............................

תודה לכולכם על התגובות!!!!!

באמת תודה ענקיתת =]


עוד מעט המשך!!

לאב יו,
אורוש

יאאא איזה עצוב...=[
אבל ת'אמת לא הבנתי למה לא כתבת פרק על הפרידה מעידו ועל הקטע של עם מתן...מוזר..
אבל חפיף... ניסלח לך...חחח
המשךךךךךךךךך!!!!!!!

איזה עצווווווווווווובבבבבב..
עומדות לי דמעות בעינייייייייייייייייייםםם
אורושש תמשיכי מאמיי
אוהבת אותךך המוןן המוןן חןןן!!!

חחח בנות שלי תודה ענקית!!!!!!!!!!!!!!

~המשך~

קמתי בבוקר לעוד יום מתיש למדי..
כבר יום שני היום וזה הטיפול השני השבוע..
התארגנתי מהר וירדתי למטה לחכות למתן..
הוא חיכה לי למטה בגופיה ירוקה ומכנס גינס כהה..הוא נראה מושך מתמיד אבל במצבי אפילו
לשכב איתו אני לא יכולה..
"מתוקה שלי בוקר טוב.." הוא אמר לי.. ואני חייכתי אליו חיוך גדול והתחלנו ללכת לבית החולים..
אותו מקום שבו סבא שלי היה מאושפז בו עכשיו אני נמצאת שם לפחות פעמיים בשבוע אם לא יותר..
למזלי, סבא שלי כבר הבריא לגמרי מאותו התקף שקיבל בדיוק לפני חודשיים.. אז על זה כבר התגברתי..
עכשיו נשאר לי ההתמודות עם הסרטן.. שזה הדבר הכי לא קל בעולם..
"אני מבטיח לך שוב שנעבור את זה.. שתנצחי את זה.. את הגדולה מכולם טליה!" מתן עצר רגע ואמר לי..
שוב מנשק אותי בחום הזה..

יצאתי מהטיפול כעבור שעה שלמה.. מתן חיכה בחוץ.. שוב עם אותן עיניים דומעות מעט..
חייכתי אליו ונישקתי אותו מנסה להראות לו שאני חזקה ביחד איתו..
ששנינו ביחד נותנים את הכוח הזה.. רק שיגמר כבר הסיוט הזה שאני נמאצת בו..
"טליה גבע?" שמעתי קול מוכר מאחוריי..
הסתובבתי ועזבתי את מתן..
"כן זאת אני..." אמרתי לרופא שעמד לפניי..
מתן המשיך לחבק אותי במותניים.. מנסה להראות לרופא שכן.. יש לי תמיכה מאחוריי..
"אני יכול לדבר איתך רגע לבד?" הוא אמר לי..
"טוב.. אני הולכת שניה מאמי אני כבר באה.." אמרתי למתן והוא עזב אותי.. נותן לי ללכת לחדר של
אותו רופא..
"אז ככה.. עברתי על התיק הרפואי שלך.. המחלה שלך היא מחלת הסרטן אבל אני חושב שיש סיכוי
טוב מאוד אפילו שתצאי מזה ממש בקרוב.."
עמדתי המומה למשמע אוזניי..
"מה??" ניסיתי להוציא מילה..
"אי מעריך זה יקרה עוד מעט.. בינתיים תנסי להיות חזקה..
אני גם רואה שיש לך חברים.. טבים מאוד אפילו.. אל תייאשי!" הוא אמר לי..
"בטח בטח.. אני לא אתייאש.. אני רוצה לצאת מזה מהר.. להיות ידה נורמלית שלא הולכת כל יומיים
לבית החולים לעבור סידרה של טיפולים.." אמרתי לרופא והוא נראה מרוצה..
יצאתי מחדרו כולי שמחה..
"נוו מאמי איך היה? מה הוא אמר לך?" אמר לי מתן כשראה אותי..
"אני אספר לך בדרך הביתה בוא.." אמרתי למתן ולקחתי את ידו.. מובילה אותו לכיוון המעליות
ובדרך החוצה מבית החולים..
"אני אצא מזה.. מבין?? אני ממש בדרך החוצה מהמחלה הנוראה הזאת.." אמרתי לו כשעברנו על
פני הרחוב שלי..
"אני כל כך שמח בשבילך יפה שלי.... את לא יודעת כמה.." אמר לי מתן ונישק אותי ארוכות בפה..
נשארנו מחובקים עוד כמה דקות אחרי שהגעתי הביתה..
שוב אני מותשת..
עייפה..
מלאת מחשבות וציפיה לצאת מזה כבר..
נויה ביקרה אותי אחר הצהריים כמו כל אחר צהריים..
היא הביאה לי חבילת שוקולדים עם נייר של דובים חמודים וגם את השיעורים של השבוע שעבר..
היא תמיד עזרה לי.. לימדה אותי את החומר.. קשה לי ללכת ככה לבית הספר..
"את יודעת שאני עומדת לנצח את זה?" שאלתי אותה..
ואז כבר סיפרתי לה את כל הסיפור של אותו היום בבית החולים..


😊

מהממםם
וכזה עצובב=[[

המשךך!


בתאלוששש

ואיי איזה עצובב..
אני כל פרק בוכה...
=[
המשך
גלוש- 😊