חלק מסיפור לא גמור, וזה ארוך...

ברק האיר את שמי הלילה ואחריו רעם מחריד. גשם עז החל לרדת ורוח מצמררת נשבה בחוזקה.
בחדר ישב ארז מכורבל בשמיכת חורף עבה, והאזין לשירי הגשם על חלונו, עיניו היו אדומות מבכי וידיו קימטו מכתב קטן. ארז בהה בתמונה שעל מכתבתו והחל לבכות שוב זיכרונות החלו לעלות אל מול עיניו, על הילדה שאהב...
**********************
הבוקר היה אפור מתמיד, היה קר, וגשם טפטף לעיתים. במיטה שכב ארז ובראשו המחשבות על כל מה שקרה אתמול בבית הספר... לפתע נכנסה אימו של ארז לחדר "ארז קום, אתה תאחר לבית הספר "אמרה " אני לא הולך היום" קבע ארז" אני לא מרגיש טוב" "ארז, אני לא שאלתי אם אתה רוצה או לא," קראה אימו "אין לך חום ואתה הולך לבת הספר" "אני כבר בן 16" התעצבן ארז,"תני לי להחליט בעצמי מה לעשות!!" "כל עוד אתה כאן, אתה תעשה מה שאנחנו אומרים לך" צעקה בתגובה "בבית שלך תעשה מה שאתה רוצה!! ועוד אחרי המכתבים שקיבלנו, אין סיכוי שאתה נשאר!" ליבו של ארז החל לפעום במהירות,"איזה מכתבים??"שאל "תראה בעצמך המכתב למטה!" אמרה לו" אני הולכת עכשיו לעבודה ואם אני אשמע שלא היית היום בבית הספר..." אמרה ויצאה מהחדר.
ארז קם מהמיטה בקושי והחל להתלבש במוחו רצו מחשבות על המכתב שקיבל משחר החברה שהייתה לו ושאהב אותה כל כך על אוהד שפעם היה חבר טוב שלו עד שגרם לשחר ולו להיפרד...ובסוף גם על המכות שנתן לאוהד אחרי שגילה מה קרה...
ארז שטף את עיניו האדומות מבכי הסתרק ויצא מהחדר. למטה במטבח חיכתה לו ארוחת הבוקר שלו ולידה מעטפה שעליה היה חתום "לכבוד הורי התלמיד ארז ביטון" ארז פתח את המעטפה, בתוכה היה מכתב מבית הספר.

"לכבוד: הורי התלמיד ארז ביטון
הנידון: התפרעותו של בכנם בבית הספר
לפני יומיים היה מקרה אלימות חמור בבית הספר בו היה מעורב בנכם
הנהלת בית הספר דנה במקרה והוחלט להשאיר את בנכם בניסיון בבית הספר..
אם יקרה מקרה דומה או אחר, או שיחרוג אפילו בקצת מכללי בית הספר,
בנכם יועף לצמיתות מבית ספרנו ויצטרך למצוא לעצמו מסגרת אחרת
בברכה, מנהל בית הספר"

ידיו של ארז קימטו את המכתב, הבית היה שקט, אימו כבר נסעה לעבודה, ארז לקח את האוכל שעל השולחן שם בתיק ויצא מהבית..
בחוץ היה קר, עננים אפורים כיסו את השמים וגשם טפטף. בית הספר נראה עצוב מתמיד, ארז נכנס, והלך לאט לכיוון הכיתה. קולות והשתוללות הגיעו מהכיתה המעידות על שאין מורה בכיתה.
ארז נכנס והביט בכיסא שלידו, הכיסא של שחר. היא ישבה כעת ליד נטע חברתה. שחר העיפה מבט חטוף אל ארז אך מיד שבה לעיסוקיה. ארז התיישב במקומו והמתין לתחילת השיעור, לפתע הבחין בו אורי, חברו הטוב ביותר, והתיישב לידו "מה קורה אחי?" שאל בשמחה "מה הפרצוף?" "סתם.." ענה ארז "לא משהו מיוחד "עלי אתה עובד?"צחק אורי "אני רואה שקרה משהו... איפה שחר? למה היא לא פה?"
ארז חש לא בנוח, הוא הרגיש שדמעותיו הולכות לפרוץ כל רגע החוצה..."סתם אני לא יודע מה איתה"
ענה "היא הייתה צריכה לדבר עם נטע אז היא התיישבה לידה" "אה סבבה" ענה אורי "תגיד סיפרתי לך שאני עוזב?" "מה? למה?" קפץ ארז בבהלה "מצאתי מקום טוב יותר, בלי כל הלחץ של הבית ספר פה" אמר אורי בשמחה "זה פנימייה ברעננה, אני אוכל לבלות יותר" ארז רצה להמשיך את השיחה, הוא רצה להבין מה הולך פה, מה קרה אורי החליט פתאום לעזוב, אך באותו רגע נכנס המורה לכיתה וברך את התלמידים לשלום "קודם כל" פתח ואמר "כולם להתיישב יש לי מספר הודעות" התלמידים החלו להסתדר במקומותיהם, הכיסא שליד ארז נותר ריק."היום יום שני" התחיל"מחר, תיערך המסבה של יום האהבה שדיברנו עליה שבוע שעבר כולם! אמורים להגיע" אמר והפנה את מבטו אל ארז, " המסיבה היא חלק ממסגרת בית הספר, והיא תתקיים מחר בשעה שש בערב. מי שיש לו בת זוג מוזמן לבוא איתה, והשאר מוזמנים למצוא." ארז התחיל לנוע באי נוחות, עד אתמול היה לו עם מי לצאת, עם הילדה שאהב כל כך, אבל עכשיו היא כבר לא איתו, גרונו צרב והדמעות איימו לצאת החוצה, הוא לא היסס, העיף את כיסאו וברח מהכיתה. דלתות הכיתות חלפו על פניו בשעה שרץ במסדרונות, הדמעות כבר זלגו מעיניו וידיו רעדו, עד שהגיע החוצה והתיישב ליד עץ האורן הגדול, המקום בו הוא ושחר נהיו חברים, תמונתה של שחר עלתה אל מול עיניו והבכי פרץ שוב, הוא היה בלי מעיל והגשם הרטיב את חולצתו הדקה, ארז נשא את פניו לשמים "למה זה קורה לי? מה עשיתי?" שאל כשדמעות בעיניו "אני אוהב אותה כל כך."לפתע הגשם הפסיק לרדת וקרן שמש יחידה יצאה מבין העננים.מאחוריו מצא ארז את אורי, עומד ומתבונן בו. "נפרדתם" אמר," כל החיים שלנו היינו יחד, הכול סיפרת לי והכול סיפרתי לך, ועכשיו אתה אומר לי שזה שום דבר? מה קורה איתך ארז? מה עובר עליך? אתה מוכן לשתף אותי?" ארז ניסה לעצור את הדמעות אך ללא הועיל, הוא לא שלט בזה. "אני כל כך אוהב אותה" אמר בבכי "אני לא יכול בלעדיה,
ורק בגלל הבן זונה הזה היא לא איתי!" אורי הביט בארז ברחמים "קודם כל תירגע, תספר לי מה קרה, למה נפרדתם ועל איזה בן זונה מדובר" ארז תחב את ידו לכיס מכנסיו והוציא נייר מקומט" היא נתנה את זה לאחותי שתתן לי "אמר בקול רועד" זה היה אחרי מה שקרה עם אוהד" אורי פתח את המכתב הרטוב מדמעות וקרא:

ארז
הרבה זמן אני רוצה לומר לך את זה אבל אל היה לי את האומץ.
אני מרגישה שאני כבר לא אוהבת אותך ולכן לא טוב לי עם החברות שלנו. אני ממש, ממש מצטערת אם זה כואב לך אבל אני מעדיפה לומר לך את זה ככה ושלא ייגרר למריבה.
יש לי רגשות כלפי מישהו אחר, וגם לו יש רגשות כלפי אני חושבת שעדיף שאני אומר לך במקום שתטריד את המחשבות שלך בשאלה מה קורה פה,
אני ואוהד אוהבים ולכן ראית אותנו מתנשקים. לא רציתי שזה יהיה כך אבל אין לי ברירה,
אני כבר לא אוהבת אותך כמו פעם..
מקווה שנשאר ידידים...
שחר...

אורי היה בשוק כשקרא את המכתב עיניו המשיכו לבהות בנייר המקומט והמלוכלך כשהוא מנסה לעכל מה קרה פה..."אני לא מאמין.." אמר "הבן זונה הזה... אתה תפסת אותם מתנשקים??? והיא, אחרי שלושה חודשים שאתם חברים בשבילו?" "היא כתבה שם שהיא מרגישה ככה הרבה זמן" גמגם ארז "היא הייתה חברה שלי כשהיא לא אהבה אותי בכלל!!!" אורי נותר המום "האוהד הזה..." אמר" אם אני אתפוס אותו..." "אני על תנאי בבית ספר בגלל המכות" אמר ארז, "הלכו לי החיים".
"לא הלכו לך שום חיים!!" קרא אורי "היא הפסידה אותך!, ותסלח לי אבל היא יצאה ממש זונה בקטע הזה, לומר לך שהיא לא אוהבת אותך במכתב, ורק אחרי שתפסת אותה ואת אוהב מתנשקים? מה היה קורה אם לא היית תופס אותם?" "אני כל כך אוהב אותה.." בכה ארז "מה אני אעשה בלעדיה?" אורי שתק, הוא הסתכל בפניו של ארז וכמעט התחיל לבכות, הוא ידע כמה שארז אוהב אותה, איך עכשיו הוא יגרום לו לצאת מהמשבר הזה? "אתה חייב לקום ארז," אמר אורי בקול עדין "כל פרידה היא פתיחה לחברות חדשה..., לא הלך עכשיו תבוא אחרת אסור לך להיכנס למשבר בגלל זה, אתה זה שצריך לכעוס עליה על איך שהיא פנתה אליך, ועל זה שהיא בכלל בגדה בך, אתה לא חושב?" "כן, אבל אני לא מסוגל לחשוב עליה דברים רעים.. אני אוהב אותה כל כך.."אמר ארז בקולו החלש "אבל אוהד הזה.. למה? הוא היה חבר שלי..." "אוהד הוא לא משהו שצריכים לדון בו עכשיו" אמר אורי "אתה פה העיקר עכשיו אסור לך להיות במצב שאתה נמצא בו עכשיו" "אני בסדר גמור" התפרץ ארז "רק קצת כואב לי כי רק אתמול חברה שלי זרקה אותי אחרי שתפסתי אותה בוגדת בי עם החבר הכי טוב שלי" "אתה בסדר???"שאל אורי בפליאה "רק המורה הזכיר את יום האהבה ואתה בורח החוצה בוכה, זה נקרא בסדר? תשמע, תמצא לך מישהי לצאת איתה למסיבה של יום האהבה ולאט לאט תשכח את מה שהיה לך עם שחר..." "ואם אני אדבר איתה?"שאל ארז "אני אדבר איתה אני אסביר לה כמה אני אוהב אותה, כמה שהיא חשובה לי, וכמה שאוהד לא שווה את זה..." "כן," אמר אורי "ואז תעשה מעצמך אידיוט שגם אחרי שחברה שלך בוגדת בך, שולחת לך מכתב פרידה, ומתעלמת ממך, תלך לפניה על ארבע! מה אתה רוצה מעצמך??? מגיע לך בחורה רצת יותר טובה, ויותר אמינה ממנה. היא בגדה בך!!! הלו..." ארז לא הגיב, ראשו היה מלא מחשבות מצד אחד אורי צודק, היא בגדה בו זה מעשה חמור, אבל, הוא עדיין אוהב אותה, ואולי יש בה איזה שהוא רגש קטן כלפיו שהוא יוכל להחזיר ולשוב להיות איתה..."ארז.. הלו ארז אתה איתי?" קרא אורי "בוא, נלך לכיתה, יצאתי באמצע השיעור אבל עכשיו כבר נגמרה ההפסקה"
"אני לא בא לשיעור עכשיו" אמר ארז "אין לי כוח לזה, אין לי מצב רוח..." "ארז" התחיל אורי "אתה לא יכול לזרוק הכול עכשיו בגלל בחורה... צריך להמשיך.." "אני לא זורק הכול" אמר ארז " אין לי מצב רוח אז בא לי לשבת פה קצת, אני אכנס לשיעור הבא..." אורי היסס, להשאיר פה את ארז? אולי הוא צריך מישהו שיקשיב לו, "אל תדאג לי" הוסיף ארז כאילו קרא את מחשבותיו "אני סתם רוצה לשבת עם עצמי ולחשוב.." אורי חייך "רק שלא יעלו לך רעיונות לראש.."אמר " תשמור על עצמך..."
אורי הלך, ארז נשאר לבד, זיכרונות החלו לעלות אל מול עיניו, השיחות שלו עם שחר בטלפון, לא היה על מה לדבר.. הקשר שלהם נחלש כבר לפני חודש, יכול להיות שכבר מאז היא לא אוהבת אותו? הוא היה היחיד שמתקשר, והיא הייתה ממעיטה בפגישות איתו מחוץ לבית הספר, כל פעם היה לה משהו אחר לעשות, אבל למה אוהד... ואיך? איך פתאום אחרי ששלושה חודשים הם חברים, איך פתאום הוא הצליח לקחת אותה ממנו? ואיך היא הספיקה לשכוח אותו אחרי הזמן הזה? המחשבות לא נתנו מנוחה למוחו של ארז, השאלות המשיכו להישאל בראשו, לפתע יד עדינה נגעה בו בכתף ארז סובב את מבטו וראה את שחר, "רציתי לדבר איתך" אמרה "אפשר?" מילותיו של אורי הדהדו לו בראש, " תעשה מעצמך אידיוט שגם אחרי שחברה שלך בוגדת בך... תלך לפניה על ארבע" לא, הוא לא ישפיל את עצמו עכשיו "יש בכלל על מה לדבר?" שאל ארז "את לא חושבת שעשית מספיק?" "רציתי להבהיר עניינים" אמרה "מה יש להבהיר?" התפרץ ארז לדבריה "היינו חברים אני אהבתי אותך, ואת, כנראה שלא הסתפקת בי, הלכת ובגדת בי עם החבר הכי טוב שלי, ולא סיפרת לי כלום עד שתפסתי אתכם מתנשקים!, אני לא רוצה לחשוב מה היה קורה אם לא הייתי עובר שם, את בטח לא היית מספרת לי." "זה לא כמו שאתה חושב" ניסתה שוב "תיתן לי להסביר לך ואני אסביר הכול אני אהיה גלויה איתך " "אני מחכה" אמר ארז בקור "אם יש לך בכלל תירוץ הגיוני למה שקרה" "אז ככה" פתחה "היינו חברים ממש טובים..." "כן דגש על המילה היינו" קטע שוב את דבריה " אולי תיתן לי לסיים?" קראה "הקשר שלנו התחיל להיחלש כי הרגשתי שהאהבה שלי כלפיך היא לא מה שהייתה אז, אני לא רציתי שזה יקרה, זה פשוט קרה... אני התחלתי להיות לא שלמה עם הקשר שלנו וכל הזמן הייתי בדיכאון מזה" ארז לא הגיב, זה לא התחיל מאוהד, היא פשוט לא אהבה אותו, וזה התחיל להסתבך, והוא לא ידע מה עבר עליה כל הזמן הזה, אם הוא היה מקשיב ללב שלה יותר, אולי הוא היה יכול לעזור בעניין... "עד שיום אחד חיכיתי לאוטובוס בתחנה הרבה זמן, פתאום אוהד הופיע והתחלנו לדבר, ואז הוא הציע שנלך ברגל כי אין טעם להמשיך לחכות לאוטובוס... כל הדרך דיברנו והיה נחמד סיפרתי לו מה שקורה ביני לבינך והוא היה כזה מבין, הוא דיבר וניסה לעזור לי אני מאוד נהנתי והוא אמר לי שגם הוא, הוא ליווה אותי עד הבית ואז בכניסה לבית שלי התנשקנו" שחר השתתקה, מבטה היה מושפל לאדמה" אני לא יודעת מה קרה לי "המשיכה וקולה רועד "למחרת בבוקר היה לי בתיק ורד אדום שעליו היה כתוב "נהנתי מאוד אתמול בחברתך" הוא הדליק אותי, הרגשתי מוזר, אני ידעתי שזה לא בסדר אבל בכל זאת המשכתי עם זה, שמרנו על קשר ויצאנו כמה פעמים ופשוט הלב שלי הלך אליו עד שכבר לא חשתי כלפיך כלום. אני מרגישה רע על מה שעשיתי לך אבל תבין אותי.." " להבין אותך..." אמר ארז "תסבירי לי איך אפשר להבין דבר כזה? אוקי אני מבין שאת לא אהבת אותי וחיפשת ריגוש אחר" "זה לא ככה" התפרצה "זה לא היה מתוכנן זה פשוט קרה" "אבל לבגוד בי???" קרא ארז "לבגוד בי עם חבר שלי?? היית יכולה לגמור את זה, הייתי מרגיש רע כי אני אוהב אותך אבל לא הייתי מרגיש מה שאני מרגיש עכשיו... את סכסכת ביני ובין חבר שלי את קולטת?" "אני לא שלטתי בזה הוא התחיל עם זה" התגוננה שחר "אני הרגשתי מוזר והוא פירש לי את הרגשות האלה.." "עכשיו את מאשימה אותו???" צעק ארז "לאהבה צריך שני צדדים ואני לא חושב שאוהד מספק את שניהם! הוא הלך איתך למרות שהוא ידע שאנחנו חברים ואת התנשקת איתו כשהיינו חברים!! כל מה שסיפרת לי עכשיו נראה לך יכול להצדיק את זה??" ארז עצר ליבו היה מלא בזעם "איך יכולת לעשות לי את זה?" שאל "מה לא עשיתי בשבילך? את השמיים הייתי מוריד בשבילך, ואת הולכת למישהו אחר" מבטה של שחר היה מושפל מטה וקולה רעד "זה לא אני אתה חייב להבין" אמרה "אני פשוט התחלתי להרגיש ככה" "טוב שיש את מה להאשים" קטע אותה ארז "אחרת מה היית אומרת? הגורל לקח אותי? תעשי לי טובה" "למה אתה חייב להיות כזה ציני?"שאלה שחר בכאב "בואי נחשוב" אמר ארז "אתמול תפסתי את חברה שלי מתנשקת עם מישהו אחר ויום אחרי היא מספרת לי שהיא לא אוהבת אותי, ואיך היא עושה את זה? לא באה לדבר איתי, אלא שולחת את אחותי לתת לי מכתב! מה את מצפה? שאני אתחנן שתחזרי אלי? התשובה היא לא!" "אני מצפה שתבין אותי" אמרה "כי דבר כזה היה יכול לקרות גם לך.." "עכשיו את מכניסה אותי גם לתוך הסיפור?" קרא ארז "אם היה וקרה לי מצב שאני כבר לא הייתי אוהב אותך, עדיין הייתי אנושי ולא בוגד בך ובטח לא במקום שהכי הגיוני שתתפסי אותי את לא חושבת? הייתי גומר את זה עוד בהתחלה כדי לא לגרום לך עוד כאב!"
"לא ידעתי שזה יקרה ככה" אמרה כמעט בבכי "לא חשבתי שתדע את זה כך" " או כן," קרא ארז " רצית להמשיך להיות איתו מאחורי הגב שלי ושאני לא אגלה כלום" קולו החל צועק "אם לא הייתי צריך להחזיר דברים למחסן ציוד מעניין איך זה היה נגמר..." "לא!!" צעקה שחר " אני התכוונתי לספר לך חיכיתי לזמן המתאים" "הזמן המתאים..."אמר ארז " נשמע מעניין, וזה אומר..
שתהיי מוכנה נפשית לכך?" " רק רציתי לומר לך שאני מצטערת" אמרה והחלה לרוץ לכיוון הכיתה...
ארז פרץ בבכי," או כמה שאני אוהב אותה, מה עשיתי? עכשיו גם פגעתי בה..."
המגרש היה ריק התלמידים מזמן כבר חזרו לכיתות, רק תלמיד אחד ישב בקצה המגרש והביט בארז, ארז ניסה לזהות מי זה אך לא הצליח, צלצול ההפסקה נשמע בחוץ וילדים החלו יוצאים מהכיתות,
ארז החל ללכת לכיוונו של הילד אך הילד קם והתחיל ללכת לצד השני, ארז הלך עוד כמה צעדים וההוא החל רץ, אך ארז הצליח לקלוט את פניו, זה היה אוהד...
" בוא לפה" צעק "יכול לגנוב את החברה שלי לפחות תעמוד מולי כמו גבר" אבל אוהד כבר הספיק להיעלם, ראשו של ארז עבד במהירות, לא מספיק הוא גונב לי את החברה, וגורם לה לבגוד בי, הוא גם עוקב אחרי?? אני אתפוס אותו...
"ארז" שמע לפתע קול קורא מאחוריו, זה היה אורי שעמד בראש המדרגות היורדות למגרש, "מי זה היה?" שאל "הבן זונה שגנב לי את החברה" ענה ארז ורץ אל אורי, "למה הוא היה שם בכלל?" שאל אורי בפליאה "אין לו כבר מה לעשות? לעקוב אחריך?" "הוא הסתכל עלי ועל שחר מדברים" ענה ארז "הוא בטח פחד שהיא תחזור אלי, או אולי תבגוד בו איתי.."אורי הסתכל בארז במבט שואל "אתה, ושחר דיברתם? למה?" "היא באה לבקש סליחה וכאלה,"ענה ארז "מנסה לתת לי תירוצים מטומטמים למה היא בגדה בי," "ומה ענית לה?"שאל אורי "שאתה רוצה לחזור אליה, או משהו בסגנון?" "לא," אמר בקול מאוכזב "למרות שכל כך רציתי, היא אמרה לי כל מני דברים איך הכול התחיל," "ובכית?"שאל אורי בספקנות "כשדיברת איתה התפרצת ובכית?" "הדמעות כמעט יצאו" אמר והצביע על עיניו "אבל לא הוצאתי החוצה, אבל היא כמעט בכתה היא יללה כזה, על זה שאני לא מוכן להבין אותה..." "למה שתבין אותה?" התפלא אורי, "היא בגדה בך מה יש פה להבין? גם אם היא כבר לא אהבה אותך והייתה לה אהבה אחרת, אם היא הייתה גומרת את זה יפה זה היה בסדר, אבל היא בגדה בך..." "וזה בדיוק מה שאמרתי לה" ענה ארז "רק שהיא לא הצליחה להבין את זה.." אורי כרך את ידו סביב כתפו של ארז "זה מראה לפחות שעדיין אכפת לה ממך," אמר "ושהיה לה רע לגמור את זה ככה..." אך מה זה מועיל לו שאכפת לה ממנו חשב ארז הרי היא עם אוהד והמעשה נעשה כבר אז מה זה כבר משנה... "טוב זה לא העניין" אמר ארז "שיהיה אכפת לה עד מחר כל עוד היא עשתה את מה שעשתה..." "זה הדיבור" ענה אורי "עכשיו תלך תכיר בנות והכול יהיה יותר טוב..." "כן הא.." ענה ארז "ומה יהיה עם המסיבה?" שאל "אנחנו כבר נחשוב ביחד...."עודד אותו אורי, "עכשיו בוא לשיעור, זה השיעור האחרון, לא היית כל היום ואתה גם ככה על הכוונת..."
אורי וארז התקדמו לעבר הכיתה, עכשיו היום נראה לארז הרבה יותר וורוד משהיה בבוקר, הוא כבר לא היה שבור כמו קודם, אורי עזר לו להתעודד.
בכניסה לכיתה ראה ארז את השלט של מסיבת יום האהבה שנערכת מחר, ושוב עלו החששות בליבו,
"אני עדיין לא יודע מה יהיה מחר במסיבה" אמר ארז לאורי "הייתי אמור להיות עם שחר אבל העניינים לא ממש הלכו.." אורי הביט בארז מבט מעודד "יש לנו יותר מ24 שעות למצוא לך מישהי," אמר "אל תדאג, אתה תסתדר..."
קולות התלמידים שעלו מהכיתה עודדו את ארז והוא נכנס לכיתה שמח, ארז התיישב במקומו והוציא את ספריו מהתיק, בזוית העין קלט את אוהד יושב ליד שחר, ושניהם צוחקים, שחר הסתכלה על ארז והפנתה את מבטה בעצב לצד, ארז הרגיש איך העצבות מתחילה לעלות שוב לראשו ומיהר לחשוב על מחשבות מעודדות יותר,פתאום אוהד הסתכל על ארז, ארז, שכעס על אוהד יישר את מבטו ותקע באוהד מבט של כעס. אוהד חייך, הוא קרץ לארז והסתובב... הכעס עלה ארז כמעט התפרץ על אוהד , אך בכניסה לכיתה עמד המורה, והביט בארז, "איפה הייתה כל היום ארז?" שאל את ארז "הוא לא הרגיש טוב" מיהר אורי לענות "הוא היה בחוץ והלך גם לאחות" המורה הביט באורי במבט מזלזל "ממתי קוראים לך ארז?" שאל "אני שאלתי את ארז נכון?" "באמת לא הרגשתי טוב" אמר ארז "אורי היה איתי.." המורה הביט בארז בספקנות, אך כנראה החליט לוותר לו הפעם מכיוון שהתחיל בשיעור.
בשיעור ארז לא הקשיב לאף מילה הוא חשב על מאורעות היום, על אוהד, שהיה חבר שלו והחליט לזרוק הכול רק בגלל בחורה, ועוד במקום לבוא ולדבר כמו ששחר עשתה הוא עוד מתגרה בו, ארז כעס הוא רצה לנקום בו! לפתע נחת על שולחנו של ארז נייר מקומט הוא הביט באורי, אורי חייך וסימן לו באצבעו לקרוא את הפתק, ארז פתח את הפתק וקרא "מה דעתך על רותם? היא נראית סבבה ולא נראה לי שתהיה לה בעיה לצאת איתך, הוא הביט בפתק וחשב, רותם היא ילדה יפה וחמודה אבל היא לא ממש נראת כאילו היא תסכים לצאת איתו, וזה יכול להיות לא הכי נעים בעולם...ארז הפך את המכתב וכתב את התשובה בצידו השני, הוא קיפל את המכתב וזרק לכיוונו של אורי אך לרוע מזלו המורה ראה אותו זורק.
"יש משהו שאתה רוצה לשתף את כל הכיתה מר ביטון?" שאל "לא המורה" ענה ארז בשקט "דברים כאלה הם לא בשבילך" "צא החוצה!! חוצפן!" צעק המורה "אני לא מוכן לחוצפנים כאן בכיתה שלי"
ארז לקח את תיקו והלך לכיוון היציאה. "לא תדע אם לא תנסה" שמע את אורי קורא לו "אני אנסה" אמר ויצא.
ארז עבר במסדרון השקט והריק מתלמידים, מהחלון ראה ארז את מחסן הציוד, המקום בו תפס את שחר ואוהד מתנשקים, ארז הלך לכיוון המחסן ובראשו עברו מחשבות זדוניות כשהגיע הוציא ארז את המפתח לחדר הציוד שיהיה תחת אחריות, פתח את הדלת ונכנס, בפנים היו ערמות של ארגזים שונים, ארז חיפש משהו הוא הזיז ארגזים ופתח ארונות עד שמצא את מה שחיפש, ארגז קטן שהיה בפינה, ארז ניגש אל הארגז והוציא מתוכו ספריי צבע, בצבע שחור, חיוך מלא סיפוק נסוך על פניו, עכשיו הוא ינקום באוהד.
הוא יצא החוצה ועמד מול הקיר הגדול של מבנה בית הספר הוא פתח את הספריי בכוונה לרסס אך לפתע הוא קלט בעיניו את מנהל בית הספר שכנראה קלט גם אותו והלך לקראתו, ארז תפס את תיקו והחל רץ לכיוון תחנת האוטובוס שעמדה מחוץ לבית הספר, ארז רץ כל עוד רוחו בו ותחושת פחד עברה בגופו, הוא יצא מהשער והגיע לתחנת האוטובוס, "עכשיו בטוח אני עף" חשב בליבו "המנהל בעצמו תפס אותי כשאני מתכונן לרסס את בית הספר" מרחוק ראה ארז את האוטובוס מתקרב הוא נתן במטו בחלון, המנהל עמד שם ודיבר עם השומר, השומר הנהן בראשו והצביע לכיוון התחנה בה עמד ארז, האוטובוס נעצר בשאגה אדירה ופתח את דלתותיו, ארז עלה במהירות והתיישב. כל הדרך חשב ארז על מה שעשה, הפחד הרעיד את גופו והוא חש הרגשה איומה,"מה יהיה?" חשב "אם יתקשרו לאמא שלי היא תהרוג אותי"
האוטובוס עצר בתחנה, ארז ירד והחל ללכת לכיוון ביתו, התריסים בביתו היו מוגפים דבר שהפליא את ארז, הוא עלה לביתו. על השולחן היה פתק מאימו,"אני מבינה שראית את המכתב... אני מקווה שתסיק מסקנות, אני הלכתי עם מיכל לבדיקות, ארז החזיר את המכתב לשולחן ועלה לחדרו, אימו הייתה כל הבוקר בבית והחדר היה מסודר, יותר מדי מסודר..., תמונה של שחר הייתה חסרה על מכתבתו ארז פתח את המגירה והחל מחפש שם אך גם שם היא לא הייתה, ארז התיישב על המיטה וחשב "למה שאמא תיקח את זה? היא בכלל לא יודע כלום ממה שקרה.." לפתע נפתחה הדלת ואל הבית נכנסה תמר אחותו הגדולה "שלום קראה "יש מישהו בבית?" "אני פה" צעק ארז "את מוכנה לעלות רגע?" "למה" שאלה "אני צריך לשאול אותך משהו " אמר והוסיף "משהו חשוב" תמר עלתה במדרגות לכיוון חדרו של ארז "מה יש?" שאלה "את יודעת איפה התמונה של שחר?" שאל "היא הייתה פה על הספריה ועכשיו היא לא פה.."
תמר הסתכלה על ארז בפליאה "אוהד היה פה הבוקר ואמר לי שאתה רוצה אותה" אמרה בפליאה "אז הבאתי לו" "מה???" צעק ארז "הבן זונה הזה, אני אהרוג אותו!" "למה?" שאלה תמר "מה קרה?"
"עזבי" התחמק "סיפור ארוך, רק טיפ לחיים, אץ החברים שלך תבדקי טוב טוב," "אני לא מבינה" אמרה תמר "מה קרה?" "את לא צריכה להבין" צעק ארז "אני מצטער שאני ככה אבל עבר עלי יום קשה"
"טוב" אמרה "אז עד שתחזור לעצמך אני למטה" תמר יצאה מהחדר והשאירה את ארז לחשוב לבד, הוא כעס, הו כמה שהוא כעס, אבל מה זה מועיל לו עכשיו? הוא סתם מחליש את עצמו, לפתע נזכר ארז ברותם,"כדאי בכלל לנסות?" חשב לעצמו "היא כזאת ביישנית, ואם היא תדחה אותו.." אבל מה יש לו להפסיד? ארז הרים את השפופרת ותיקתק את מספרה של רותם בצד השני של הקו ענתה לו אימה של רותם "שלום אפשר לדבר עם רותם?" שאל "תאמרי לה שזה ארז מדבר" "רק רגע אני אקרא לה" אמרה
ארז שמע את אימה קוראת לה וכעבור כמה שניות רותם ענתה "כן, מה קורה?" "תגידי רותם," התחיל "עם מי את יוצאת מחר למסיבה?" "קיוויתי שתתקשר" הפתיעה אותו רותם "אין לי אף אחד ואני אשמח אם אתה תהיה איתי," ארז היה מופתע מהתשובה והתחיל להתבלבל "רגע, את אה לא חשבת על אף אחד"
גמגם "איך ידעת שאני אתקשר?" "לא ידעתי" ענתה "אבל קיוויתי שתתקשר... אז קבענו או שאתה רוצה להתחרט?" שאלה "קבענו, בטח קבענו" ענה ארז "סבבה" אמרה רותם "אז נדבר מחר כבר.."
השיחה נותקה, ארז היה מבולבל, למה היא רצתה וציפתה לצאת איתי? אבל המחשבות האלה לא היו חשובות בעיניו, הוא ראה את עצמו במסיבה שמח, כולם רוקדים ושמחים והוא עם רותם, ושחר מסתכלת עליו ומקנאת, כן, רואים את זה בעיניים שלה...
לפתע צלצל הטלפון, "ארז" צעקה תמר "זה בשבילך, זה אורי" ארז הרים את השפופרת "כן אחי," אמר ארז, "מה קורה?" "אני בסדר אבל מה איתך?" שאל אורי "ראיתי את המורה מדבר עם המנהל ושמעתי שהוא ראה אותך עם ספריי ליד מבנה בית הספר לפני שריססת אותו זה נכון?" ליבו של ארז החל לפעום במהירות, המנהל עכשיו יעשה בעיות, הטלפון הבא זה לאמא שלו והוא יספר לה מה קרה ואז בכלל אבוד לו.."איזה ספריי?" שאל ארז "לא היה לי ספריי ביד בכלל אני הייתי שם כי יצאתי מהשיעור, אני נראה לך מפגר?" ארז חש ברע על שהוא משקר לאורי אבל זו הדרך היחידה שלו להיחלץ מזה...
"אז כדאי מאוד שתסביר את זה למנהל" אמר אורי "למה לפי מה שהבנתי ממנו הוא עצבני אחו שרמוטה ומת להעיף אותך..." אל תדאג אחי" עודד ארז את אורי, אבל בעצם את עצמו "יהיה בסדר, אני לא עשיתי כלום..." "נבהלתי" אמר אורי "אבל מה חוץ? דיברת עם רותם?" ארז נזכר בשיחה המוזרה "כן" אמר "וזו הייתה השיחה הכי מוזרה שהייתה לי אי פעם" "למה?" שאל אורי "לא הלך?" "הלך, הלך" ענה לו ארז "רק זה היה מוזר, אני התקשרתי והיא אמרה שהיא ציפתה שאני אתקשר ושהיא תשמח לצאת איתי למסיבה," "נו מה הבעיה?" שאל אורי "הכל הלך" "כן," אמר ארז "אבל לא ציפיתי לתגובה כזאת... אני כמעט ולא דיברתי איתה..." "יאללה אחי תזרום," אמר אורי "תפסיק לחשוב קשה על כל דבר...."
"אל תדאג אחי" צחק ארז "יהיה טוב..." "כן" אמר אורי "אני חייב לזוז אז, נדבר כבר טוב?"
"סבבה אח שלי" אמר ארז "אני אראה אותך כבר מחר..." השיחה נותקה, המחשבות על המקרה עם הספריי לא נתנו לו מנוח, "הוא לא ראה אותי מרסס" חשב ארז, "הוא רק ראה אותי... הוא לא יכול להוכיח שבאתי לרסס, הוא לא יכול להוכיח שהיה לי בכלל ספריי ביד.." ארז החל לעודד את עצמו, והרגיש קצת יותר בטוח, אבל משהו אחד הפריע לו... אוהד. "איך הוא העז להגיע אלי הביתה, ועוד לקחת את התמונה של שחר מהחדר שלי?" חשב ארז בכעס "איך הוא לא מתבייש.." ארז הרים את השפופרת, והחל מחייג את מספרו של אוהד, שרק עד לפני שלושה ימים היה חברו הטוב...
הטלפון צלצל, ועם כל צלצול שהושמע, כעסו של ארז גבר, לפתע ענה קול בצד השני, קולו של אוהד.
"כן" אמר אוהד "אתה לא מתבייש,"התחיל ארז "אחרי כל מה שעשית, עוד לבוא ולקחת ממני את התמונה של שחר???" קולו של ארז לא היה מתון, וממש לא עדין "אחרי שגנבת לי אותה, כמו מניאק עוד אתה רודף אחרי???" " קודם כל תירגע" ענה אוהד באדישות, "אני לא ממש רודף אחריך אלא אחרי שחר, אם לא הבנת, והתמונה הזו שלה היא תמונה יפה ואני אשמח שתמונה של חברה שלי תהיה על הספרייה שלי.." ארז הרגיש שהוא עוד מעט מתפוצץ, הכעס שחש כלפי אוהד היה רב כל כך, גם אחרי שהוא גונב לו את החברה, גונב ממנו את כל מה שהיה לו, הוא עוד מעז לדבר אליו כך? "יש לך מזל שאתה לא לידי" אמר ארז בשקט "אם היית כאן, חברה שלך" אמר והדגיש את המילים "הייתה צריכה לעשות משמרות עם המשפחה שלך בבית חולים," "כן?" אמר אוהד בזלזול, "אני שמח שאתה מוציא את העצבים, כי לפחות זה עוזר לך להתגבר על זה שאני קצת יותר טוב ממך, ולכן שחר בחרה בי כשראתה אותי.." ארז הניף את אגרופו על השולחן בכעס, מוחו השתולל והוא כעס, " אתה יודע מה הבעיה שלך?"שאל אוהד "אתה לא מוכן לקבל את המציאות, המציאות שבה חברה שלך עזבה אותך בשביל לעבור אלי, אין מה לעשות ארזוש," המשיך להתגרות "זה הטבע, הבנות הולכות את הטובים יותר..."
"אז הטובים יותר צריכים להתחיל ליהנות מהדברים שטובים בהם" אמר ארז "כי הם הולכים לאבד את הכול!!!" אמר וניתק את השפופרת. הכעס היה בלתי יאמן, ארז קימץ את אגרופו בכעס, "אם אוהד היה פה לידי" חשב... לא היה לא כוח לעשות שיעורים, לא היה אכפת לו מכלום, שיעיפו אותו, זה כבר לא מטריד אותו, הוא שמע קולות למטה אימו הגיעה, היא דיברה בקול עם תמר, היא שאלה אותה איפה הוא, תמר כנראה ענתה לה כי ארז שמע את צעדיה העולים במדרגות. דלת החדר נפתחה, ארז הביט באימו והחזיר את מבטו לשולחן "המנהל התקשר אלי, " אמרה בשקט, " נו אז מה?" שאל "מה עשיתי הפעם? שאת מקשיבה לו שוב ולא לי?"
"הוא ראה אותך עם צבע ביד, כשאתה מתכוון לרסס את קיר בית הספר," ענתה, "אני?????" צעק ארז
"מה באתי לעשות? לרסס את הקיר של בית ספר? מה עובר לך בראש? אני נראה לך דפוק?" ליבו של ארז פעם במהירות, הוא צריך לצאת מזה עכשיו, "אז אתה אומר שהמנהל התקשר אלי ושיקר לי" שאלה אותו, "הוא פשוט שונא אותך, הוא המציא הכל." אני לא אומר שהוא המציא!" כעס ארז, " אני אומר שהוא ממש לא ראה טוב, אולי הוא ראה אותי, אבל אני ממש לא דפוק לבוא ולרסס את הקיר של בית ספר." אימו הייתה כעוסה, היא לא חשבה לרגע אולי ארז הוא הצודק, "אז מה עשית בחוץ? ועוד בזמן שיעור?" אמרה "אני לא ממש בטוחה שהמורה שלך שיחרר אותך..." "את רואה??" צעק ארז "את שוב פעם מאמינה לאנשים אחרים רק לא לי! להקשיב לי לא קיים אצלך נכון?" "תדבר יפה!" צעקה בתגובה, "אני אמא שלך ואתה תדבר אלי יפה, אני לא אחת מהחברים שלך בחוץ!" ארז היה המום, כך מדברת אליו אימו? היא לא אמורה להיות בצד שלו? "את אמא שלי?" אמר בכעס "וכך אמא אמורה להתנהג? את לא אמורה קצת להיות בצד שלי? אולי החברים שלי לא ממש טובים, אבל הם לפחות מקשיבים לי כשיש לי בעיה!" ארז קם מהכיסא, ויצא מהחדר בריצה "בוא לפה, אנחנו לא סיימנו לדבר," צעקה אחריו אימו, אך ארז כבר יצא מהבית, הוא התחיל לרוץ, דמעותיו פרצו שוב והרטיבו את פניו, "לעזאזל העולם" חשב "כל החיים שלי נהרסו, ואפילו אמא שלי לא מבינה אותי!" ארז הגיע למועדון הישן, משהו היה נראה לו מוזר, האור היה דלוק בפנים, והמועדון נסגר לפני כמה חודשים. ארז היה סקרן, הוא התקרב לחלון והציץ פנימה. ארז היה בהלם, בפנים ישבה רותם, פניה מכוסות בידיה, והיא בוכה. ארז הביט בה ולא הסיר ממנה את מבטו. כה יפה היא, עדינה ורכה, איך הוא לא ראה זאת אף פעם? הוא היה עסוק בחברה שלו שאהב אותה כל כך, ולא ראה אף בת אחרת. לא חשב על אף אחת ואפילו לא הסתכל. ובסוף הכל נזרק לזבל... אבל רותם, בחיים לא פנתה אליו, בחיים לא דיברה איתו, הוא קלט אותה לפעמים מביטה בו אבל זה הכל. ארז התלבט, להכנס אליה? איך היא תגיב? אולי היא לא רוצה לראות אף אחד עכשיו? אבל אולי היא צריכה לדבר עם מישהו עכשיו, וארז פה עכשיו, אז הוא לא יעזור לה?, ארז הלך לכיוון הדלת, פס קטן של אור נמתח על האדמה, הדלת הייתה פתוחה. ארז עמד ליד הדלת, הוא שמע את רותם בוכה, ליבו פעם במהירות. הוא החליט להכנס אז למה הוא מרגיש ככה? מן פחד כזה, פרפרים בבטן, חששות...
ידו אחזה בידית, הוא פתח בעדינות את הדלת, ונכנס פנימה. רותם הרימה את ראשה, היא הביטה בארז בפליאה, עיניה היו אדומות מבכי, "מה אתה עושה פה?" שאלה, תוך שהיא מנגבת את עיניה הרטובות. "סתם עברתי בסביבה" אמר, "ראיתי אותך, אז נכנסתי, רציתי לראות מה קרה." לא קרה כלום" אמרה רותם "סתם באת" ארז התקרב אליה "אפשר לשבת?" שאל, רותם הביטה בו, עיניה היפות חדרו לתוכו "כן," אמרה. ארז התיישב קרוב, הוא בהה באוויר, " אף פעם לא דיברתי איתך ממש," התחיל, רותם הביטה בו בסקרנות, "בקושי שלום לא אמרנו אחד לשני, לא הסתכלתי עליך בכלל, אני לא מכיר אותך, אבל עכשיו כשראיתי אותך בוכה פה, לא יכולתי להתעלם, משהו הפריע לי בבטן, הרגשתי צורך לדבר איתך..." ארז הפסיק, דמעות החלו מבצבצות בעיניו. "אני אהבתי את שחר, הייתי מוכן לעשות הכל בשבילה, היה לנו טוב ביחד והיה נעים,היינו ביחד כל הזמן, אהבנו כל כך,ואז הגיע אוהד,הוא תפס את שחר יום אחד לבד,ואחרי שבילה איתה יום אחד הם התנשקו. הכל נגמר בשבילי, היא לא רצתה אותי יותר, היא לא באה להיפרד, היא פשוט קיימה קשר נוסף מתחת לאף שלי עד שתפסתי אותה.. זה כאב לי וזה עדיין כואב לי, אבל זו המציאות שאני צריך להתמודד איתה. היום בשיעור ראיתי אותך, הבטתי בעיניים היפות שלך, בפנים המתוקות שלך, רציתי לצאת איתך למסיבה, אבל לא יודע, פחדתי להתקשר, אני לא מכיר אותך בכלל, אבל הרגשתי צורך להתקשר אליך, והצורה שדיברת אלי מאוד הפתיעה אותי..." שחר הביטה בארז, עיניה היו דומעות, "לפני שנתיים כשהגעתי לבית ספר" התחילה לדבר בקול רועד, "התאהבתי בך, פחדתי לגשת אליך כי פחדתי שאולי תסרב ואני שוב אשבר, אז פשוט המשכתי לאהוב אותך בשקט," מבטה היה מושפל לרצפה "במשך שנה וחצי אהבתי אותך כמו שבחיים לא אהבתי מישהו, התייסרתי כל הזמן, לא היה לילה שלא חשבתי עליך, הייתי בוכה, אני אפילו התפללתי לאלוהים שיעזור לי... אבל כנראה שאלוהים לא רצה שנהיה ביחד, כי אז אתה ושחר נהייתם חברים..."
ליבו של ארז פעם במהירות, הוא לא ידע מה לחשוב, רותם אוהבת אותו? וכל כך הרבה זמן?
"למה לא אמרתי לי אז?" שאל "אני לא הכרתי אותך, אני רק ראיתי אותך בתור אחת מהכיתה..."
"אני לא יודעת" אמרה "אני פחדתי שתאמר לא... תבין, אני נפגעתי כבר ואני פחדתי שוב להיפגע"
דמעה נפלה על לחיו של ארז, איפה היא הייתה כל הזמן הזה, כל הזמן שהוא חיפש אהבה, מתי שהוא היה צריך אותה... ליבו התמלא, הוא חש מן רגש מוזר בלב, פרפרים חזקים היו לו בבטן, אולי כדאי לו להתחיל מחדש, עם מישהי שבאמת אוהבת אותו... רותם יישרה את מבטה אל ארז, "ארז אני אוהבת אותך" אמרה בהתרגשות "פעם ראשונה שאני אומרת לך את זה, אני כבר לא מפחדת, אני פשוט חייבת להוציא את זה" מבטה חדר לליבו של ארז, עיניה ירקו אהבה ותשוקה, ופגעו בדיוק בלב, שפתיו של ארז נצמדו לשפתיה של רותם, נשיקה ארוכה מלאה אהבה, כל עצב שהיה נשכח, והכל היה יפה.