מעט נושאים מציפים כמו "חברים" ו"אקסים". כי זה נוגע למשהו עמוק: האם אני מספיק? האם אני בטוח/ה פה? האם יש אנשים שמערערים על המקום שלי?
כדי לדבר על זה בלי ריב, צריך לעבור משפה של האשמה לשפה של ביטחון.
שלב 1: להגדיר למה זה מפעיל אותי
לפעמים זה לא "האקס". זה פחד מהשוואה, חוסר שקיפות, או זיכרון של פגיעה.
משפט פתיחה נכון:
"זה נושא שמפעיל אותי, ואני רוצה לדבר עליו כדי שנהיה בטוחים, לא כדי לריב."
שלב 2: לדבר על עקרונות, לא על איסורים
במקום: "את לא מדברת עם אקסים."
אפשר: "חשוב לי שקשר עם אקס יהיה ברור, שקוף, ובגבולות שמכבדים אותנו."
שלב 3: להגדיר גבולות קונקרטיים
דוגמאות להסכמות שעובדות להרבה זוגות:
עדכון מראש על מפגש עם אקס
לא שיחות אינטימיות בלילה
אין מחיקות והסתרות
אם יש קשר מתמשך, לספר מה ההקשר ולמה
להציג את בן הזוג במצבים חברתיים רלוונטיים
שלב 4: להקשיב גם לצד השני
יש אנשים שאקס הוא באמת חבר ותיק. יש כאלה שאצלם זה סגירה רגשית לא פתורה. רק שיחה תבדיל.
שאלה חכמה:
"מה הקשר הזה נותן לך? מה המקום שלו בחיים שלך?"
שלב 5: לסיים בביטחון
"אני לא רוצה לקחת לך חברים. אני כן רוצה שנבנה קשר שבו שנינו מרגישים בטוחים."
השיחה הזו לא אמורה להסתיים ברשימת חוקים. היא אמורה להסתיים בהרגשה: אנחנו מגנים על הזוגיות ביחד. כשיש תחושת צוות, גם גבולות מרגישים טבעיים ולא כמו כליאה.




