כולנו חושבים שאנחנו יודעים להקשיב. בפועל, רוב הזמן אנחנו "מחכים לתור שלנו לדבר". אנחנו שומעים מילים, אבל בתוך הראש כבר בונים תשובה, הגנה, הסבר, או משפט שינצח. והדבר הכואב הוא כזה: בן או בת הזוג לא צריכים תמיד פתרון. הם צריכים להרגיש שמישהו באמת נמצא איתם.
הקשבה אמיתית היא מיומנות. כמו כושר. ולרוב היא נשברת לא בגלל רוע, אלא בגלל הרגלים.
טעות 1: להקשיב כדי לענות, לא כדי להבין
איך זה נשמע: "כן, אבל..."
איך מתקנים: תחליף את "כן, אבל" ב-"אוקיי, תמשיך/י. אני רוצה להבין."
טעות 2: לתקן את הסיפור במקום להיות בתוך הרגש
איך זה נשמע: "זה לא בדיוק מה שקרה."
זה אולי נכון, אבל ברגע הזה זה מרחיק.
איך מתקנים: קודם תן מקום לרגש: "זה נשמע לך ממש פוגע."
טעות 3: להפוך את השיחה לעל עצמך
איך זה נשמע: "גם לי זה קרה..." ואז סיפור של עשר דקות.
איך מתקנים: מותר להזדהות, אבל קצר: "מבין/ה אותך. רוצה לספר עוד?"
טעות 4: לתת עצות לפני שביקשו
עצה מוקדמת נשמעת כמו: "את/ה לא יודע/ת להתמודד לבד."
איך מתקנים: תשאל: "רוצה שאני רק אקשיב או שנחשוב יחד?"
טעות 5: לחפש אשמים במקום להבין צורך
ברגע שאתה שואל "מי התחיל", אתה כבר לא מקשיב.
איך מתקנים: תחליף את החקירה בשאלה אחת: "מה היה חסר לך שם?"
טעות 6: לחכות ל"מילה הלא נכונה" ואז להתנפל
הרבה שיחות נהרסות על ניסוח.
איך מתקנים: תתעלם רגע מהסגנון ותתמקד במסר: "מה את/ה מנסה להגיד לי מתחת לזה?"
טעות 7: הקשבה בלי סימן חיים
שקט מוחלט יכול להרגיש כמו ניכור.
איך מתקנים: תגובות קצרות שמראות נוכחות: "מבין/ה", "אני איתך", "זה נשמע קשה".
שלוש טכניקות פשוטות להקשבה עמוקה
שיקוף: "אם הבנתי נכון, מה שכאב לך זה..."
אימות: "זה הגיוני שזה יכאיב." (גם אם אתה לא מסכים עם הפרשנות)
דיוק: "מה היית רוצה שיקרה אחרת בפעם הבאה?"
הקשבה אמיתית לא אומרת שאתה מוותר על עצמך. היא אומרת שאתה נותן קודם מקום לאדם מולך, כדי שהשיחה תהיה בטוחה מספיק, ואז אפשר גם לדבר על הצד שלך. ברוב הזוגות, זה לב הסיפור: לא מי צודק, אלא מי מרגיש לבד בתוך הקשר.
