יש פרידות שמרגישות עצובות.
ויש פרידות שמרגישות כמו קריעה.
אתה יודע שזה לא טוב לך,
אתה יודע שזה שוחק,
אבל הגוף מתגעגע.
אתה מתעורר בבוקר עם דופק, עם חור, עם דחף “רק לבדוק”.
ואז מגיע משפט הכי מבלבל:
“אם זה היה רע לי, למה אני מתגעגע ככה?”
התשובה כואבת אבל משחררת:
כי זה לא רק געגוע לאדם.
זה גמילה מדפוס.
הדף הזה נועד לתת לך הבנה עמוקה למה זה קורה, ולהציע כלים אמיתיים שמחזיקים אותך בשעות הכי קשות.
1למה פרידה מקשר רעיל מרגישה כמו גמילה
בקשר רעיל יש לרוב מחזור:
כאב -> ריחוק -> פיוס מתוק -> תקווה -> שוב כאב
הפיוס המתוק, אחרי סבל, מרגיש חזק פי כמה.
המוח לומד:
כשהוא חוזר להיות חם, אני נושם.
כשהיא כותבת לי מתוק, אני חי.
וזה בדיוק מנגנון של התמכרות:
לא “טוב קבוע”, אלא “פרסים לא צפויים”.
מדי פעם אתה מקבל מנה של אהבה, וזה גורם לך לרדוף.
לכן כשזה נגמר, הגוף לא אומר "תודה שניצלת".
הגוף אומר:
איפה המנה שלי.
2הסימן שאתה בגמילה ולא ב”אהבת אמת”
אהבת אמת בדרך כלל משאירה בך:
כאב, אבל גם כבוד עצמי.
גמילה משאירה בך:
דחף, אובססיה, חוסר שקט, קושי לנשום.
אם אתה מרגיש שאתה “חייב” לשלוח הודעה כדי להירגע,
זה סימן שזה לא רק לב - זה מערכת עצבים.
3למה אתה נזכר רק בטוב
המוח בזמן פרידה עושה טריק:
הוא לוקח רגעים יפים ומגדיל אותם,
ואת הרגעים הקשים הוא מטשטש.
זה לא כי אתה טיפש.
זה כי המוח שלך מחפש הקלה.
לכן אתה צריך “מצפן ראיות”:
רשימה קצרה של מה שהיה באמת, כדי לא להישאב לפנטזיה.
45 סוגי געגוע שחשוב להבדיל ביניהם
לא כל געגוע הוא אותו דבר.
1) געגוע לאדם
זה רגשי ועמוק.
2) געגוע להרגל
הודעות, שגרה, גוף, קול.
3) געגוע לנחמה
אתה לא מתגעגע אליו - אתה מתגעגע שמישהו יחזיק אותך.
4) געגוע לפוטנציאל
למה שזה היה יכול להיות “אם רק”.
5) געגוע מתוך בדידות/פחד
העולם ריק, אז המוח חוזר למה שמוכר.
כשתזהה איזה געגוע זה, אתה תבין מה באמת חסר:
אדם? או שקט? או חיבוק? או משמעות?
5מה עושים ברגעים המסוכנים (כלים פשוטים שעובדים)
כלי 1: חוק ה-20 דקות
געגוע הוא גל.
גל נמשך בערך 20 דקות ואז יורד אם לא מזינים אותו.
מה לא לעשות:
לפתוח תמונות, להיכנס לסטוריז, לכתוב הודעה.
מה כן:
לזוז.
ללכת.
לשטוף פנים.
לשנות סביבה.
תנועה שוברה גל.
כלי 2: הודעה לעצמך במקום אליו/אליה
תכתוב:
“אני (השם שלך) עכשיו בגמילה. אני לא כותב כדי לא לחזור ללופ.”
זה נשמע קטן, אבל זה מחזיר שליטה.
כלי 3: אדם אחד “לשעת חירום”
מישהו שאתה יכול לשלוח לו:
“אני על סף לכתוב לו.”
ואדם כזה לא אומר "תחזור אליו".
הוא מחזיק אותך עד שהגל יורד.
כלי 4: משפט עוגן
בחר משפט אחד, קצר, שאתה חוזר אליו:
- “געגוע הוא לא הוכחה שזה נכון לי.”
- “אני לא מתגעגע לאהבה, אני מתגעגע להקלה.”
- “אני לא חוזר ללופ.”
- לא מענישים את עצמך
- חוזרים לתכנית
- מפחיתים גישה
- ומחזקים תמיכה
- “אני לא חלש. אני נגמל.”
- “אני לא מתגעגע לאדם, אני מתגעגע למנה.”
- “אני בוחר בי גם כשכואב.”
- “אני לא חוזר למקום ששבר אותי.”
- “השקט יבוא. אני רק צריך זמן.”
משפט אחד עדיף מאלף מחשבות.
6איך להתמודד עם “הוא כתב לי” (המלכודת הכי חזקה)
כשהוא/היא כותבים, הגוף קופץ.
כי המנה הגיעה.
לפני שאתה מגיב, שאל:
1. האם יש שינוי במציאות, או רק מילים?
2. האם ההודעה נותנת אחריות, או רק רגש?
3. האם זה חלק מלופ פיוס?
אם זו הודעה בסגנון:
“מתגעגע, בואי נדבר”
זה בדרך כלל לופ.
אם יש רצון אמיתי לתיקון, אתה אמור לראות:
אחריות, תהליך, גבולות, טיפול, עקביות.
לא רק געגוע.
7למה פרידה מקשר רעיל כואבת גם באגו
יש עוד שכבה שאנשים לא מדברים עליה:
אתה מרגיש:
איך נתתי לזה לקרות לי? איך נשארתי?
ואז אתה מתבייש.
והבושה גורמת לך לרצות לחזור כדי למחוק את הסיפור.
חשוב להגיד:
בושה לא תתקן את העבר.
אבל חמלה לעצמך תבנה עתיד.
8מה לעשות כשאתה נופל וחוזר רגע
אנשים חושבים שנפילה מוחקת הכל.
זה לא נכון.
אם חזרת, זה לא אומר שאתה כישלון.
זה אומר שההרגל חזק.
מה עושים:
הדבר היחיד שחשוב הוא הכיוון, לא השלמות.
9שלושה סימנים שאתה באמת מתחיל להחלים
1. פחות דחף לבדוק
2. יותר רגעים של שקט
3. אתה חוזר לראות את המציאות, לא רק את החלום
זה לא קורה ביום.
זה קורה בשכבות.
10משפטים שאתה יכול להגיד לעצמך (באמת, לא כמו קלישאה)
סיכום קצר
פרידה מקשר רעיל מרגישה כמו גמילה כי המוח התרגל למנות אהבה לא צפויות.
הגעגוע הוא גל.
והדרך לעבור אותו היא:
פחות גישה + תנועה + מצפן ראיות + תמיכה + משפט עוגן.
אתה לא צריך לנצח את הגעגוע לנצח.
אתה רק צריך לעבור את הגל הבא.
