מה לעשות כשיש חיבור, אבל משהו מרגיש "לא עד הסוף"

לפעמים זה הדייט הכי מבלבל.

מצד אחד, היה טוב. היתה שיחה. היתה נוחות. אולי גם משיכה. אפילו צחקתם באמת.

ומצד שני, כשאתה חוזר הביתה, משהו בפנים לא נרגע. לא "לא היה לי כיף", אלא יותר כמו: היה כיף... אבל חסר משהו. או משהו לא יושב נכון.

ואז מתחילות שתי קיצוניות:

• או שאתה מחפש סיבה לחתוך מהר כדי לא להסתבך
• או שאתה משכנע את עצמך שזה מושלם, רק כי אתה רוצה שזה יהיה מושלם

המאמר הזה נועד לתת לך דרך שלישית: להקשיב למה שאתה מרגיש בלי להיבהל ממנו, ולברר בצורה חכמה אם ה"חסר" הזה הוא עניין של זמן וקצב, או סימן לחוסר התאמה.

קודם כל: מה יכול להיות ה"לא עד הסוף" הזה?

יש ארבעה סוגים נפוצים של תחושת "לא עד הסוף". כדאי לזהות באיזה מהם אתה נמצא.

1) חסר לך "ניצוץ" מיידי

אתה מרגיש נעים, אבל לא מתפוצץ לך הלב.

פה חשוב לדעת: ניצוץ מיידי יכול להיות משיכה אמיתית, אבל הוא גם יכול להיות מערכת העצבים שלך שנדלקת על דרמה מוכרת.

סימן שזה רק עניין של זמן:

אתה מתעניין, רוצה עוד מפגש, מרגיש טוב לידו/לידה, פשוט לא "וואו".

סימן שזה כנראה לא שם:

אתה מרגיש אדישות, או שאתה כבר יודע שלא תרצה לגעת, להתקרב, או לפגוש שוב.

2) משהו בערכים או באופי מציק לך

אולי יש כימיה, אבל משהו בדרך ההתנהגות, השפה, היחס לאנשים, לא מסתדר לך.

סימנים קלאסיים:

• זלזול באחרים
• קיצוניות/מרירות שמרגישה קבועה
• חוסר אחריות שמוצג כ"אני כזה"
• גבולות שלא מכבדים

זה בדרך כלל לא נפתר עם הזמן. זה מתגבר עם הזמן.

3) אתה נכנס לחרדה במקום להתרגש

יש אנשים שמרגישים "לא עד הסוף" כי הפגישה הפעילה להם פחד:

"מה אם אפגע שוב?"

"מה אם אני לא מספיק?"

"מה אם הוא ייעלם?"

כאן התחושה היא לא "חסר לי משהו בו", אלא "אני לא מצליח לנשום בתוך זה".

וזה סימן חשוב: לפעמים האדם מולך בסדר גמור, אבל אתה צריך קצב שמאפשר לך ביטחון.

4) אתה מרגיש שאתה מתאמץ יותר מדי

כשהחיבור לא הדדי, המוח אומר: "יש חיבור" אבל הגוף אומר: "אני עובד קשה מדי".

שאלות שמגלות אמת:

• מי יוזם יותר?
• מי מחזיק יותר את השיחה?
• מי מחפש פתרונות?
• האם אני מרגיש שאני צריך להוכיח משהו?

אם אתה מרגיש שאתה רודף אחרי "סימן" שהוא בעניין - זה לא חוסר של "עוד זמן". זה חוסר של הדדיות.

כלל הזהב: לא מחליטים על קשר לפי דייט אחד

רוב האנשים לא מראים את עצמם באמת בדייט ראשון. וגם אתה לא.

לכן החלטה חכמה בנויה על:

• 2-3 מפגשים
• התנהגות עקבית
• יותר מעובדות, פחות מהשערות

המטרה היא לא לתת "צ'אנס אינסופי". המטרה היא להפסיק לקבל החלטות מתוך לחץ.

איך בודקים אם זה עניין של זמן או חוסר התאמה?

הנה 5 בדיקות פשוטות שעוזרות לחדד.

בדיקה 1: האם אני סקרן להכיר עוד?

אם יש סקרנות, יש משהו לעבוד איתו.

אם אין סקרנות, אין מה להכריח.

שאלה קצרה:

"אם הייתי יודע בוודאות שלא אצא מזה פגוע, הייתי רוצה עוד דייט?"

בדיקה 2: האם אני מרגיש טוב יותר או פחות אחרי?

קשר נכון בדרך כלל משאיר אותך:

• רגוע יותר
• קליל יותר
• עם חיוך קטן

קשר לא נכון משאיר אותך:

• מתוח
• מבולבל בצורה כבדה
• עם צורך לנתח כל משפט

בדיקה 3: האם יש לי משיכה מינימלית?

משיכה לא חייבת להיות אש. אבל צריכה להיות מינימום של רצון להתקרב.

אם אין בכלל, זה בדרך כלל לא יופיע פתאום.

בדיקה 4: האם יש כבוד ונדיבות בסיסית?

לא צריך התאהבות כדי לזהות בן אדם טוב:

• האם הוא מקשיב?
• האם הוא מתעניין?
• האם הוא מכבד גבולות?
• האם הוא מדבר יפה על אנשים?

אם זה לא שם, לא צריך להמשיך כדי "לבדוק".

בדיקה 5: האם אני מנסה לשכנע את עצמי?

משפטי שכנוע נפוצים:

• "אולי אני סתם בררן"
• "אבל הוא ממש רוצה אותי"
• "לא נעים לי לחתוך"
• "אין לי כוח לחפש עוד"

כשהסיבות להמשיך הן עייפות או אשמה, זה לא סימן טוב.

מה עושים בפועל? 3 צעדים פרקטיים

צעד 1: נותנים עוד דייט, אבל עם מטרה

לא "נראה מה יהיה", אלא מטרה אחת:

• לבדוק הדדיות
• לבדוק ערכים
• לבדוק משיכה
• לבדוק נוחות

כך אתה יוצא מהבלבול ומכניס בירור.

צעד 2: משנים סביבה או סגנון דייט

לפעמים "לא עד הסוף" נובע מהדייט עצמו: מקום לא נכון, אווירה לחוצה, יותר מדי רעש.

דייט שני במקום שקט או בפעילות קצרה יכול לשנות את התמונה.

צעד 3: אומרים אמת עדינה, בלי דרמה

אפשר להגיד משהו קטן שמזמין קרבה אמיתית ולא מכניס לחץ:

• "כיף לי איתך, ואני רוצה להמשיך להכיר בקצב נעים. לפעמים לוקח לי רגע להרגיש עד הסוף."
• "אני נהנה, אבל חשוב לי שהדברים יתפתחו טבעי. בוא נראה איך זה מרגיש אחרי עוד מפגש."

זה משפט בוגר שמראה עניין, בלי להתחייב על משהו שאתה לא בטוח בו.

מתי לא נותנים עוד צ'אנס?

יש "לא עד הסוף" שמותר להקשיב לו מיד, במיוחד כשזה אחד מאלה:

• חוסר כבוד
• דחיפה מינית או רגשית למרות גבול
• זלזול, ציניות פוגענית, גסות
• סתירות גדולות בערכים
• תחושת סכנה או כיווץ בגוף

כאן לא צריך "לברר". כאן צריך לסיים בנימוס.