פסיב-אגרסיב זה לא "סתם הומור". זה לא "אני רק אומר".
זה כעס שלא נאמר ישר, אז הוא יוצא: בציניות, רמיזות, עקיצות, שכחה, עיכובים, שתיקות, והקטנות קטנות.
וזה מבלבל, כי בכל פעם שאתה מצביע על זה, תקבל: "מה יש לך, אתה דרמטי." "זה היה בצחוק." "את לא יודעת לקבל."
אז בוא נעשה לזה שם וכלים. בלי להכריז מלחמה, ובלי להישאב לאותו משחק.
מה זה פסיב-אגרסיב?
זו התנהגות שבה אדם לא מבטא כעס בצורה ישירה, אבל מוציא אותו בדרכים עקיפות.
במקום: "נפגעתי כש…"
זה נהיה: "סבבה, תהני." או: "ברור, את תמיד עסוקה."
15 סימנים נפוצים לפסיב-אגרסיב
- "אין לי כלום" אבל ברור שיש
- עקיצות "בצחוק"
- רמיזות במקום בקשה
- שתיקות קטנות שמגיעות בדיוק בזמן
- איחור "במקרה"
- שכחה סלקטיבית ("שכחתי" על דברים שחשובים לך)
- עשיית ההפך ממה שסיכמתם
- חוסר שיתוף פעולה קטן ("לא מצאתי זמן")
- התמסכנות במקום שיחה
- "סבבה תעשה מה שבא לך" בטון עונש
- תגובות קצרות וקרות כדי להלחיץ אותך
- פרצופים והערות במקום מילים
- התעלמות חלקית ("לא ראיתי הודעה")
- כעס מוסווה בדאגה ("אני רק אומר לטובתך…")
- אחרי שאת/ה מתעצבן/ת, הם אומרים: "תראה איך אתה מגיב"
דוגמאות מהחיים
דוגמה 1: ערב עם חברים
את/ה: "אני יוצא/ת לשעה עם חברים."
הוא: "ברור. תהנה. אתה הרי תמיד בוחר אותם."
דוגמה 2: בקשה פשוטה
את/ה: "אפשר שתוריד את הזבל?"
הוא: "כן כן." ואז זה לא קורה. ואז: "שכחתי."
דוגמה 3: "אין לי כלום"
את/ה: "מה קרה?"
הוא: "כלום." (ועונש באוויר)
איך להגיב בלי להידלק (תגובות להעתקה)
העיקרון: לא מתווכחים על עקיצה. מפרקים אותה לבקשה/כעס.
- "אני שומע/ת עקיצה. מה את/ה באמת רוצה להגיד?"
- "אם יש כעס, בוא/י נגיד אותו ישירות. אני לא נכנס/ת לרמיזות."
- "כשאת/ה אומר/ת 'סבבה תעשה מה שבא לך', זה נשמע כמו עונש. מה הצורך שלך?"
- "אני מוכן/ה לדבר, אבל לא דרך עקיצות."
- "אם יש בקשה, תגיד/י בקשה. אחרת אני לא מנחש/ת."
גבולות שעובדים
גבול 1: בלי רמיזות
"אם יש משהו שמפריע לך, תגיד/י. רמיזות לא יעבדו איתי."
גבול 2: עקיצות עוצרות שיחה
"עקיצה מסיימת שיחה. אנחנו חוזרים כשאפשר לדבר בכבוד."
שאלות נפוצות
איך יודעים אם זה רק הומור?
אם ההומור חוזר בדיוק כשאת/ה מציב/ה גבול, ואם זה משאיר אותך קטן/ה - זה לא הומור.
אפשר לשנות את זה?
לפעמים כן, אם הצד השני מוכן ללמוד לדבר ישיר. אם אין נכונות, זה נשאר לופ.
