איך נוצרת אהבה

אהבה היא חיבור מחדש של שני דברים שהיו פעם השלם , התנתקו והתחברו שוב להיות אחד , ודבר זה רמוז בגימטריה של המילה "אהבה".
צירוף סכום ערך האותיות א + ה + ב + ה שווה למספר שלוש עשרה .
צירוף סכום ערך האותיות של המילה א + ח + ד שווה אף הוא לשלוש עשרה , כלומר "אהבה" שווה ל " אחד" ,
להורות שאהבה כאמור היא חזרה של דבר שהיה פעם אחד השלם , נפרד לשני חלקים וחזר להיות אחד .
כמו שמגלה לנו התורה על האחדות של האב טיפוס של כל הזוגות , הזוג הראשון אדם וחוה ,
ואומרת : "ויפל ה' אלוקים תרדמה על האדם ויישן , ויקח אחת מצלעותיו ויסגור בשר תחתינה . ויבן ה' אלוקים את הצלע
אשר לקח מן האדם לאשה , ויביאה אל האדם . ויאמר האדם : זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי , לזאת יקרא אישה
כי מאיש לוקחה זאת . על כן יעזוב איש את אביו ואת אימו , ודבק באישתו והיו לבשר אחד " (בראשית ב-כב).
ואומר הזוהר הקדוש , שבעל ואשה כשהיו בצורתם הרוחנית לפני שנולדו לעולם הם היו אחד השלם ,
אחר כך התפלגו , הוא נולד לתוך גוף שנוצר על ידי הורים אלו והיא נולדה לתוך גוף שנוצר על ידי הורים אחרים ,
ובחיבורם בעולם הזה , הם למעשה חוזרים להיות אחד .
אהבה לא יכולה להווצר בין שני חלקים שלא היו מעולם אחד . אהבה היא תאווה עזה להתחבר לעצמך - לעצמך שנפרד ממך ,
רצון עז להשלים את החסרון שלך , הטבע לחזור ולהתחבר לחלק שניפרד ממך , ודבר זה הוא חוק שהטביע ה' יתברך בבריאה ,
והחוק הזה ניקרא בלשון הזוהר הקדוש 'חזרה בתשובה' - היינו להשיב את הדבר למקום שממנו הוא יצא .
ואפשר לראות את החוק הזה גם בהתנהגות החומר .
כמו שאומרת התורה : "כל הנחלים זורמים אל הים והים איננו מלא " הים הוא השורש של כל המים שבעולם ,
כל מקום שיש בו איזשהו מים , יש למים האלה 'אהבה' אל הים , היינו רצון להתדבק במקורם , והם יחפשו כל דרך לחזור ולהתחבר
למקומם הטיבעי שממנו נפרדו על ידי איזה כח שהפריד אותם משם ,
ואם לא היה כח שמכריח ומונע אותם לחזור למקורם , היו כולם שבים אל הים .
וזו הסיבה ש"הים איננו מלא" כי המים שנחסרו ממנו חוזרים להשלים אותו . וכן רואים שהאש יש לה 'אהבה' לשמש ,
יש לה שאיפה לעלות למעלה ולהתחבר למקור האש שהיא השמש . וכך זה כל הדוממים הקיימים בעולם , כמו למשל המתכות ,
העצים ושאר העצמים , כמו שמגלה לנו התורה ואומרת :" הכל היה מן העפר והכל שב אל העפר" מפה אנו רואים שיש שאיפה טבעית
ל'אהוב', היינו להתחבר ולהיות אחד , לא רק בין בני אדם אלא בכל פרט מפרטי הבריאה ודבר זה קיים בפרטות וגם בכללות כמו שנבאר .
בפרטות מה שיש בטבע הדומם , הצומח , והחי ל'אהוב' את מקורו שממנו הוא יצא ושואף להתחבר אליו, וכך גם במין האדם ,
שכל איש ואשה רוצים לאהוב ולהיות שוב אחד , וכן אהבה בין הורים לילדים באה מפני שהם היו אחד , כי כל ילד שנולד בעולם לפני לידתו
הוא היה חלק מהוריו במצב צבירה שונה , כאשר הוא היה בצורת טיפת זרע במח האב ובצורת ביצית האם , וכן האב נותן חלק מנשמתו אל בניו
וכן אומרת התורה - "חברותא או מיתותא" אי אפשר בלי חברים , לכן יש נטיה בין בני אדם לחפש חברים ולהתקרב אליהם ,משום שכל בני האדם
היו לאחד השלם כאשר כולם היו כלולים בנשמת אדם הראשון שממנו יצאו כל בני האדם , זה מפני שבשורשם היכן שהיו כולם כאחד ,
הם היו קרובים יותר אחד לשני מבחינת מקומם הרוחני , היינו מקומם במח (בנשמת) אדם ראשון .
וכך זה גם בכללות הבריאה - כל היקום 'אוהב' את מקורו ושואף לחזור בתשובה אל מקורו שממנו הוא יצא , היינו לקדוש ברוך הוא לאין סוף
יתברך שכל היקום הוא ניצוץ מחכמתו האין סופית , וכל שאיפתו לחזור ולהכלל בו יתברך שזו בעצם תכלית הבריאה
וזו מה שניקרא ה'חזרה בתשובה' של כל הבריאה אל ה' יתברך .
והסיבה לריקנות ולחסרון המורגש בנפש האדם נובע מרצונו הטבעי להכלל ולהתדבק בשורשו , במקור שממנו הוא יצא לפועל .
והחזרה בתשובה וההתדבקות לשורשנו , מתבצעת בעולם הזה על ידי האהבה , כי האהבה היא התדבקות הנפשות וחזרתם להיות אחד כמו
לפני יציאתם לעולם הזה כשהיו כלם אחד השלם וכלולים בה' יתברך, וזו מה שניקראת אהבה שבדעת , היינו בדעתו ובחכמתו יתברך כביכול
כאשר הכל היה אחד , ולאהבת ה' מגיעים על ידי שמכירים אותו ואת טובו , ולהכיר ולדעת מה זה ה' זה רק על ידי התורה והמצוות ,
וזה שאמר הלל הזקן לגוי שבקש ממנו ללמדו את כל התורה על רגל אחת "דסני עלך לא תעביר לחבריך (מה ששנוא עליך אל תעשה לחבריך - היינו לאהוב אותו),
וכן רבי עקיבא אמר : " ואהבת לרעך כמוך , זה כלל גדול בתורה "
וכן מצוות התורה "ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודיך" כי זה תלוי בזה , אהבת הבריות ואהבת ה' יתברך .
וכאשר חסרה לאדם האהבה , היינו כאשר הוא מדכה את האהבה הטבעית שבו הרוצה לזרום אל הזולת , הוא ירגיש צימאון מציק וישתדל להשלים אותו
על ידי אהבות רעות , היינו תאוות כמו שאמרנו בתחילת דברינו .
לכן בלי לעשות הרבה חשבונות , ובלי לפחד מהתוצאות שעלולות לצמוח מהאהבה ,עלינו לשבור את הסכרים המונעים מאיתנו את האהבה לבריות ,
כי זו אחת מהמצוות החשובות ביותר שמצווה אותנו ה' יתברך , וכבר היבטחנו ה' יתברך "שליחי מיצווה אינם נזוקים" .
ומספרת לנו התורה על שני דורות של רשעים - דור המבול ודור הפלגה .
דור המבול עשו רק רע וכפרו בה' - נכחדו במבול , ואילו דור הפלגה שעשו גם כן רק רע לא נכחדו כי היתה ביניהם אחדות ואהבה , כמו שאומרת התורה -
"ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים"