יש רגע כזה בקשר שבו את/ה עוצר/ת ושואל/ת:
"רגע… אני באמת מגזים/ה? או שמישהו פה מסובב אותי?"
והרבה אנשים עושים שתי טעויות הפוכות:
- או שהם קוראים לכל ויכוח "גזלייטינג"
- או שהם אומרים לעצמם "אני סתם רגיש/ה" ומאבדים אמון בעצמם
האמת באמצע:
לא כל אי הסכמה היא גזלייטינג.
אבל גם לא כל ביטול הוא "חוסר תקשורת".
בוא נעשה סדר בצורה נקייה, בלי תוויות ובלי דרמה.
למה זה מבלבל כל כך?
כי לפעמים זה מתחיל בדיוק כמו אי הבנה:
שני אנשים זוכרים אחרת, אחד נעלב, השני מתגונן.
ההבדל הוא מה קורה אחרי 5 דקות:
- האם יש ניסיון להבין ולתקן
- או האם יש ניסיון להקטין, לבטל ולהפוך אותך לבעיה
ההבדל המרכזי במשפט אחד
אי הבנה היא חוסר התאמה בתפיסה. גזלייטינג הוא ערעור שיטתי של התפיסה שלך.
אי הבנה יכולה להיות כואבת, אבל היא לא אמורה לגרום לך להרגיש לא שפוי/ה.
טבלת השוואה: אי הבנה מול גזלייטינג
| נושא | אי הבנה / תקשורת גרועה | גזלייטינג |
|---|---|---|
| גישה | "בוא נבין מה קרה" | "את/ה לא אמין/ה" |
| טון | יכול להיות טעון, אבל מכבד | מזלזל, מבטל, מקטין |
| אחריות | אפשרית: "טעיתי / לא קלטתי" | נדירה: "לא קרה / את מדמיינת" |
| תיקון | יש ניסיון לתקן | אין שינוי, רק סיבוב נוסף |
| עקביות | תקרית נקודתית | דפוס חוזר לאורך זמן |
| מקום לרגש | "אני מבין/ה שנפגעת" | "את רגיש/ה מדי" |
| תוצאה אצלך | אולי עצב, אבל בהירות | בלבול, אשמה, ספק עצמי |
הטבלה הזו היא לא פסק דין, אבל היא מצפן.
6 דוגמאות יומיומיות (כדי להרגיש את ההבדל)
דוגמה 1: הודעה שלא נענתה
אי הבנה:
"וואלה פספסתי, סליחה. הייתי בעבודה."
וגם: "מבין שזה הלחיץ אותך, בפעם הבאה אכתוב קצר."
גזלייטינג:
"את שוב דרמטית. את חיה בסרט. מי בכלל חייב לך תשובה?"
ואז: "את עושה מזה עניין כי את בעייתית."
דוגמה 2: בדיחה שפגעה
אי הבנה:
"לא התכוונתי לפגוע. אני מבין שזה יצא רע, סליחה."
גזלייטינג:
"מה הבעיה שלך? זה היה בצחוק. את כבדה. את תמיד מחפשת להיעלב."
דוגמה 3: עובדות מול זיכרון
אי הבנה:
"יכול להיות שאני זוכר אחרת. בוא נבדוק רגע מה סיכמנו."
ואז יש נכונות לחזור להסכמה.
גזלייטינג:
"אתה ממציא. זה לא קרה. אתה לא זוכר נכון אף פעם."
והמטרה היא לא להבין, אלא לנצח אותך על עצמך.
דוגמה 4: את/ה מעלה פגיעה
אי הבנה:
"אני מבין שזה פגע בך. בוא נדבר על זה."
גזלייטינג:
"את עושה את עצמך קורבן."
"את מנסה לגרום לי להרגיש אשם."
"את מניפולטיבית."
דוגמה 5: גבול
אי הבנה:
"אוקיי, לא ידעתי שזה גבול אצלך. בוא נסתדר סביב זה."
גזלייטינג:
"אתה מגזים. זה שטויות. מי את בכלל שתקבע גבולות?"
דוגמה 6: תיקון אחרי ריב
אי הבנה:
יש תיקון: שיחה, אחריות, פעולה קטנה לעתיד.
גזלייטינג:
יש "סליחה" שמיד אחרי זה חוזרים לאותו דפוס, ואז אומרים לך שאת מגזימה.
7 מבחני זיהוי קטנים (כן/לא)
תענה/י "כן" או "לא":
- אחרי שיחות איתו אני מרגיש/ה יותר מבולבל/ת מאשר ברור/ה.
- אני מוצא/ת את עצמי מתנצל/ת הרבה על דברים שלא עשיתי.
- כשאני מעלה פגיעה, זה תמיד הופך להיות "בעיה שלי".
- הוא כמעט אף פעם לא לוקח אחריות אמיתית.
- אני מתחיל/ה לתעד הודעות כדי לא להרגיש שאני מדמיין/ת.
- אני מפחד/ת לפתוח נושא כי אני יודע/ת שיבטלו אותי.
- הדפוס חוזר כבר תקופה, לא אירוע חד פעמי.
אם יש לך 4 "כן" ומעלה, זה כבר לא נשמע כמו אי הבנה פשוטה.
זה סימן להפעיל גבולות ולעצור את הלופ.
אם זו אי הבנה - מה עושים?
כאן זה קל יותר, כי יש עם מי לעבוד.
3 צעדים פשוטים
- לדבר על עובדות: "מה קרה בפועל"
- להגיד רגש וצורך: "איך זה השפיע עלי ומה אני צריך"
- לסיים בתיאום: "מה עושים בפעם הבאה"
אם זה גזלייטינג - מה עושים?
המטרה היא לא "לשכנע אותו שאת שפויה".
המטרה היא להגן על המציאות שלך.
5 צעדים פרקטיים
- לא להתווכח על הרגש שלך: "זה מה שאני מרגיש/ה."
- להציב גבול קצר: "אני לא ממשיך שיחה שמבטלת אותי."
- לצאת מהשיחה כשזה חוצה קו (לא נאום)
- לחזור לעובדות ולדפוסים, לא להסברים
- להביא עוגנים: חבר/ה, משפחה, יומן, תמיכה מקצועית אם צריך
שאלות נפוצות
ואם הוא באמת מאמין בגרסה שלו?
גם אם הוא מאמין, אם הוא מבטל אותך, מזלזל, והדפוס חוזר בלי תיקון, זו עדיין בעיה. הכוונה לא מוחקת פגיעה.
יכול להיות שאני פשוט חרד/ה?
כן, ולפעמים גם וגם. חרדה יכולה להגביר טריגרים. אבל אם יש דפוס של ביטול והיפוך אשמה, זה לא "רק חרדה".
האם להעלות את המילה "גזלייטינג" בשיחה?
ברוב המקרים לא מומלץ. זה ישר עושה מלחמה. עדיף לדבר על התנהגות:
"כשאתה אומר לי שאני מדמיין, אני עוצר את השיחה."




