כשמשפחה מעירה על הגוף: איך מגיבים בלי להישבר (ואיך מציבים גבול שמחזיק)

הערות על הגוף בתקופת החתונה יכולות להיות הדבר הכי שובר.

כי זה מגיע מאנשים קרובים, לפעמים עם חיוך, לפעמים כביכול "מדאגה", אבל בפועל זה נכנס עמוק:

"את בטוחה שהשמלה מחמיאה?"

"את רוצה אולי להוריד קצת לפני?"

"הפנים שלך נראות עייפות"

"אל תעלי במשקל עכשיו"

"מצלמה מוסיפה"

ואת עומדת שם, מחייכת, אבל בפנים משהו מתכווץ.

במיוחד כשזה מגיע מאמא, דודה, סבתא, אחות, או חמות. וזה עוד יותר קשה כי את מרגישה שאם תעני, את תהיה "לא נעימה" או "רגישה מדי".

האמת היא: מותר לך להציב גבול.

גוף הוא לא נושא לשיחה. בטח לא בתקופה שבה את הכי חשופה.

במאמר הזה תקבלי:

• למה משפחה מעירה על הגוף דווקא עכשיו
• איך להגיב ברוגע בלי להיכנס להסברים
• משפטים מוכנים לפי רמת חדירה
• מה לעשות כשזה מגיע מאמא או מאדם שאי אפשר להתחמק ממנו
• ואיך להגן על עצמך בלי להרגיש אשמה

למה משפחה מעירה על הגוף? (וגם אם הם אוהבים אותך)

1) אצלם זה "נורמלי"

בדור מסוים, הערות על משקל הן שיחה יומיומית. הם לא מבינים שזה פוגע.

2) פחד ממה יגידו

הם חושבים שהם מגנים עלייך, אבל זה יוצא כשליטה.

3) צורך להרגיש משמעותיים

כשאין להם מה לתרום, הם נותנים "טיפ".

4) ביקורת כדרך קשר

יש משפחות שמתקשרות דרך ביקורת ולא דרך חום. זה לא אשמתך, אבל כן האחריות שלך לשים גבול.

הכלל הראשון: לא מסבירים על הגוף

הסברים נותנים להם תחושה שזה פתוח לדיון.

במקום להסביר למה עלית או ירדת, אומרים משפט קצר ומסיימים.

תגובות מוכנות להערות על הגוף (לפי רמות)

רמה 1: הערה "עדינה" אבל חודרת

• "אני מעדיפה לא לדבר על הגוף שלי."
• "תודה, אני בסדר."
• "אני רוצה שקט בנושא הזה."

רמה 2: הערה חוזרת או מציקה

• "ביקשתי שלא נדבר על הגוף שלי."
• "זה לא נעים לי, בואו נעבור נושא."
• "אני לא פתוחה לשיחה על משקל."

רמה 3: הערה פוגעת ממש

• "זה פוגע בי. אני מבקשת להפסיק."
• "אני לא מוכנה לשמוע את זה."
• "אם זה ימשיך, אני יוצאת מהשיחה."

ואז באמת יוצאים או מנתקים. בלי דרמה. פעולה שקטה היא גבול.

מה עושים כשההערות מגיעות מאמא?

אמא יכולה להכאיב הכי הרבה, כי יש שם היסטוריה.

אבל דווקא בגלל זה צריך מסר ברור.

תבנית שעובדת:

1. 1. הכרה
2. 2. גבול
3. 3. בקשה

דוגמה:

"אמא, אני יודעת שאת רוצה בטובתי. אבל הערות על הגוף שלי פוגעות בי ומלחיצות אותי. אני מבקשת שתפסיקי עם זה ותעזרי לי להרגיש יפה ושמחה."

אם היא ממשיכה:

"אמא, אני רצינית. אם זה ימשיך אני אצא רגע."

העקביות היא מה שמלמד.

מה עושים כשההערות מגיעות מסבתא/דודה?

פה אפשר לבחור יותר דיפלומטיה, אבל עדיין גבול.

• "איזה חמודה, אבל אני לא מדברת על הגוף שלי."
• "הכל בסדר, תודה. בואי נדבר על משהו אחר."

ואם הן לא מבינות:

חיוך, שינוי נושא, התרחקות. לא חייבים לחנך.

מה עושים כשההערות מגיעות מחמות?

עם חמות עדיף להיות קצרה מאוד ולא להיכנס לשיחה.

• "תודה, אני לא מדברת על זה."
• "זה לא נושא שאני רוצה לפתוח."

ואז להפנות לבן הזוג אם היא ממשיכה.

הגבול המשמעותי צריך להגיע ממנו.

איך מגנים על עצמך מראש (עוד לפני ההערה הבאה)

1) לבחור מי לידך במדידות ובאירועים משפחתיים

לידך יהיו אנשים שמגינים, לא כאלה שמוסיפים דקירות.

2) להכין "בן ברית"

אחות, חברה, בן הזוג. מישהו שיודע מראש:

אם מתחילות הערות על הגוף, הוא עוצר את זה.

משפט שמישהו אחר יכול להגיד:

"די עם הערות על גוף, זה לא מתאים."

3) לצמצם חשיפה

לא חייבים לספר על תפריט, דיאטה, אימונים, מדידות.

כל פרט שתשתפי בו יכול להפוך לשיחה.

איך לא להישבר בפנים אחרי הערה

הערות על גוף יושבות על פצע. לכן צריך תגובת נגד פנימית.

תרגיל קצר:

1. 1. נשיפה ארוכה
2. 2. משפט:

1. 3. פעולה קטנה שתומכת:

הגוף שלך לא צריך לשלם על חוסר הרגישות של אחרים.