אני עידו ומחלת הסרטן - פרק ב'
קודם סליחה שזה לקח טונותתת שנים פשוט המחשב שלי קרס... סורי!
ועכשיו לעינינו!
=======================================
שיצאתי קראתי לאחי לחדר.. רק הוא מבין אותי...
שמתי עליו ראש והא ליטף לי תשער.. סיפרתי לו הכל!!
הוצאתי הכל!! בכיתי שוב!! התחבקנו.. ואז.. באמצע קטעה אתנו שיחת טלפון...
לא רציתי לענות.. אבל שראיתי תמספר של אמא של עידו ישר עניתי!!
"הלו!?"
שמעתי אותה בוכה בקו השני!! היא בלעה תמילים לא הבנתי כלום!!
"דנה!?!? מה קרה לעידו!?!??! הוא בסדר!??! מה יש לו!?!?"
"הוא.. עידו.. הוא.. מואשפז...!!אשפזו אותו.. הוא התעלף לנו... "
היתי בשוק הרגשתי שאני כמעט מטמוטת.. נזכרתי במשפט של עידו פחדתי פחדתי כל כך!!!
חיבקתי את אחי... הוא הסתכל עלי במבט כזה לא מבין..
"גל את איתי??!" שמעתי את אמא שלו בטלפון...
"כן.. אני פשוט לא מעקלת..הרי הכל היה טוב!! שהלכתי!"
"גם אנחנו לא מבינים.. שנכנסתי לחדר הוא היה חיוור..אבל זה לא הזמן לדיבורים!! הוא
בוכה!! הוא רוצה רק אותך.. הוא משתולל שם.. נתנו לו עכשיו זריקת הרדמה... "
"אני באה!!!" אמרתי..
"לא עזבי מתוקה מאוחר! תבואי מחר אחרי בית ספר.. אם תרצי.."
"לא אני באה!!! איפה הוא מאושפז"
"גלה מאמי עזבי בובה..הכל יהיה טוב"
"אני באה.. בבית חולים הקבוע כן!?!?"
"כן.." היא אמרה בכניעה...
"את רוצה שאני יבוא לאסוף אותך?"
"לא תודה..אני יסתדר... אחי יקח אותי..את תישארי עם עידו ותשמרי עליו עד שאני
יבוא.."
"טוב מתוקה.. אבל תדעי שזה מיותר .. הוא ישן עכשיו.."
"ביי נתראה.." אמרתי ונתקתי
חיבקתי את אחי!! הבכי שהתחיל מקודם גבר וגבר..
"ירונוש..אתה יכול לקחת אותי לבית חולים?"
"אשפזו אותו?!" הוא שאל..
הנהנתי בראשי לחיוב.. שמתי מכנסים ורשמתי מכתב לאמא שלי..
======================================
אמא אני בפלאפון... אשפזו את עידו..
אני נשארת שם עד שהוא ישתחרר דברי איתי!!
ו..אמא אני אוהבת אותך! נשיקות גלה
=======================================
לקחתי את הפלאפון ויצאתי..ירון התניע את האוטו ונסענו דיברנו כללל הדרך סיפרתי לו
מה עובר עלי בזמן האחרון - לא דיברנו מלאא זמן בגלל שהוא התגיס..-
הגענו לבית חולים הלכתי לקבלה.. פתאום אני רואה את דוקטור שפיגלר((אמרתי כבר בהתחלה
אני מכירה שם כמעט את כל הרופאים)) איפה עידו שאלתי אותו..
"קומה שלשית חדר 203 כנסי.."
"ביי תודה"לאשמעתי מה הואאמר אח"כ..רצתי.. עליתי למעלה.. רצתי בכל המדרגות... וירון
מאחורי .. עליתי וראיתי את דנה אמא של עידו ומשה אבא של עידו יושבים על כיסא מחוץ
לחדר..בקשתי מהם להיות איתו לבד...
נכנסתי לחדר ואז ראיתי אותו.. הוא היה חיוור לבן כמו סיד... היו לו את העיגולים
השחורים מתחת לענים והשפתים שלו היו יבשות.. נבהלתי... הוא נראה כמו זומבי!!! לא
האמנתי שהוא הגיע למצב כזה!! לקחתי כיסא והתישבתי לידו... החזקתי לו תיד ולטפתי לו
תפנים..הוא היה מחובר למלאאאאא מכשירים וזה עוד יותר הפחיד אותי!! היו לי כמה
טלפונים..לא עניתי.. היתי נטו מרוכזת רקקקק בעידו...!! לטפתי אותו חיבקתי אותו..הוא
ישן.. הוא נראה כלכך חסר אונים כל כך מסכן.. כמו חילזון בלי קונחיה שצריך מישהו
שיגן עליו שיחמם אותו ידעתי שהוא צריך אותי.. למרות שהוא ישן הרגשתי שהוא יודע שאני
שם.. הרגשתי שהוא ניהיה יותר רגוע.. אחרי שעתים.. הוא פקח את הענים כולם היו בחדר..
ההורים שלו החברים.. ידידות שלו אחי כולםםםםם ורק אני לא..הלחתי לקנות נס..הרגשתי
רע והיתי צריכה נס.. סיפרו לי שברגע שהוא פתח את הענים הוא שאל עלי..
עליתי נכנסתי וראיתי אותו בוכה..נבהלתי!! רציתי אליו..הוא חיך.. נגבתי לו תדמעות
"מל...אך ש...לי"הוא לחש
"מה קרה?!למה אתה בוכה?!?!?"
"כל..ו.ם ר..ק ר..ציתי לראות שא...ת פ..ה"(((לסטומים.. "כלום רק רציתי לראות שאת
פה")))) הוא גימגם היה לו קשה לדבר הוא היה חנוק בקושי הוציא הגה..לחש מילים.
"אל תדבר..אל תדאג אני פה לידך!ת=מ=י=ד ... לך לישון.."
נישקתי אותו ועצמתי לו את הענים עם היד.. לטפתי אותו עד שהוא נרדם..
כל מי שהיה בחדר היה מוקסם מכמה שאני דואגת לו.. כמה שאנחנו אוהביםםם
אף אחד לא האמין שיש אהבה כזאת בן ילדים בני 16 17 כמעט
ואז נכנסה אחות.. אמא ואבא של עידו יצאו.. רציתי לצאת גם אבל עידו עדין לא נרדם
ורצה שאני ישאר איתו..
אחרי 20 דקות אמא ואבא של עידו נכנסוווו אמא של עידו היתה חיוורת והענים שלה הבריקו
מדמעות
היא קראה לי ..רצתה לדבר איתי..עידו כבר נרדם אז הלכתי..
"גלוש אנחנו צריכים לדבר.."
"מה קרה?!?!"
"המצב של עידו לא טוב.. הואאאא הואאא צריךךךך"
=======================================
המשך בפרק הבא...
מחכה לתגובות אוהבת גלה..
✍️ הוסף תגובה