+*+הפנימייה לאומנויות+*+ פרק 2
עידן ראה את המורה מביטה בו,
"אז נדבר אחריי השיעור?".הוא שאל קצרות.
הנהנתי בראשי הוא חייך וחזר למקום שלו.
"תודה באמת שהסכמת לחזור למקומך אדון עידן!".ענתה המורה.
"את התלמידה החדשה?".פנתה אליי המורה."כן".עניתי
"נעים מאוד,אני גלית,המורה לדרמה,אני מאחלת לך בהצלחה בהמשך הדרך".אמרה המורה
גלית."תודה רבה".חייכתי וגלית הפנתה את פנייה לכיתה.
"היא חנפנית".לחשה לי מיכל,וניסתה לחקות את הפרצוף של גלי.שתינו התפוצצנו מצחוק.
"התרגיל שנעשה היום יהיה תרגיל מעגל,אני מבקשת שכולם יקומו,ויעמדו במעגל ויחזיקו
ידיים,אני אתחיל בתנועה ואתם תנסו להעביר אותה בלי להתנתק מהמעגל"
אמרה גלית."קצת מסובך לא?".שאלתי את מיכל."לא,בכלל לא,אנחנו עושים את זה לפעמים,זה
כדיי להירגע ולהתרכז,זה טוב לאללה".אמרה מיכל בידענות.
הנהנתי בראשי והצטרפתי למעגל,ואיפה אני נעמדתי?,כמובן בלי לשים לב ליד עידן,הוא
הסתכל עליי ונשך את שפתיו.חייכתי לעצמי.איזה חמוד.
"אל תתלהבי יותר מדיי".לחשה לי מיכל."הוא עושה את זה לכולן,לכל מי שמגיעה לבית
הספר".הוסיפה מיכל שוב.מה זה היה אמור להביע?! דיברתי אל עצמי,איך היא ראתה שאני
שמחה?,בואנה מרגלת הילדה.
המשכנו את התרגיל,נרגעתי והתרכזתי,ידעתי שלהתקבל לפנימייה הזו זה קשה,צריך להיות
באמת מוכשר.
אחריי עוד כמה תרגילים,הייתה הפסקה,התיישבתי על השולחן בכיתה וראיתי את מיכל מחקה
את אורית,סגנית המנהלת המיובשת.
פתאום בא עידן מאחורייה ושם עלייה את היד,מה קורה בנות?,מתחרפנות פה?.
אני רק צחקתי,ומיכל אמרה לו:"מה קרה עידן?,אין לך עוד בנות להטריד חוץ ממני?".כולנו
צחקנו,ועידן במיוחד,הסתכלתי עליו,הוא היה שחום לאללה,צבע עור יפה.בסך הכול הוא לא
נראה רע.
אחריי ההפסקה היה שיעור מוזיקה,הלכנו בשיירה לכיתת המוזיקה,שאלתי את מיכל מזה בדיוק
השיעור הזה והיא אמרה שחלק מנגנים חלק שרים חלק מקבלים סולו.כשכבר התיישבנו והכרתי
את המורה למוזיקה הוא ביקש מעידן לנגן לו משהו כדיי לראות איפה אנחנו עומדים,עידן
ניגש,פתח את העטיפה של הגיטרה שלו,והתחיל לפרוט,אני לא זוכרת מה הוא ניגן אבל אני
זוכרת שהמוזיקה שלו סחפה אותי,הוא ניגן כל כך בקלילות,היה בו משהו,שגרם לי
להערצה,אולי זה הניצוץ בעיניים שלו.
"סופה?"."כן?".עניתי למורה."את תלמידה חדשה?".הוא שאל."כן".עניתי
"בסדר,את יודעת לנגן על משהו?לשיר?".הוא התעניין."אני התחלתי ללמוד קצת על
גיטרה,ולשיר,כן,הייתי בפיתוח קול שנתיים".עניתי."מצויין בואי להדגים לנו".
הוא ביקש."מה?,עכשיו?".שאלתי בבהלה."את מעדיפה אחריי השיעור?".הוא שאל."כן".עניתי
בבטחה."אין בעיה".
כך המשיך השיעור כשחבריי לכיתה עלו חלק שרו חלק ניגנו והמורה רק ציין ביומנו כל
מיני רישומים,כנראה הוא בודק אותם.
כשנשמע הצלצול,והכיתה התרוקנה,נשארה מיכל ישובה(כדיי לשמוע אותי-הסכמתי שהיא
תישאר).והמורה התיישב ליד הקלידים של הפסנתר."מה את רוצה לשיר לנו?".הוא שאל
בחיוך."אמממ את השיר של היהודים-קח אותי,אתה מכיר את זה?".שאלתי."כן אבל בשביל זה
אני צריך את הגיטרה".הוא קם ולקח את הגיטרה."אני מתחיל לנגן,תתחילי את בזמנך
החופשי".הוא אמר לי והתחיל לנגן.
התחלה ראשונה התחלה שנייה,אני מתחילה לשיר:"מי אמר לך שאת מוזרה?,ומי לחץ אותך
לקיר,בתוך כל איש את יכולה,למצוא איזה שיר".חיכיתי לפזמון וראיתי את מיכל
מתמוגגת,היא אהבה לשמוע אותי שרה."אולי היא שם בחלומות שלא,יתגשמו בלעדיך,היא מחפשת
את המקום שבו,לא תחשוב עוד עליך,אם אתה הולך אז קח אותי אתה שומע זאת אני,שרה
אלייך".
אחריי שהסתיים השיר,המורה שלי החמיא לי,ואמר שאני יכולה להתקדם הרבה בזכות הקול
שלי,מעניין תמיד חשבתי שאני מזייפת.
כשיצאתי עם מיכל עידן עמד שם ומחא לי כפיים בחיוך.
"אנחנו יכולים לדבר?".הוא שאל.ראיתי הזמנה בעיניים שלו ואת ההערצה כלפיי.
"כן,מיכל אם זה בסדר מצידך?".שאלתי אותה."נו פרובלם האני,תבלו אני זזתי לכיתה צ'או
אדיוס".היא אמרה ואני צחקתי.
עידן לקח את היד שלי והתיישבנו על הגדר מבטון הוא פתח את הפה ואז....
"אז נדבר אחריי השיעור?".הוא שאל קצרות.
הנהנתי בראשי הוא חייך וחזר למקום שלו.
"תודה באמת שהסכמת לחזור למקומך אדון עידן!".ענתה המורה.
"את התלמידה החדשה?".פנתה אליי המורה."כן".עניתי
"נעים מאוד,אני גלית,המורה לדרמה,אני מאחלת לך בהצלחה בהמשך הדרך".אמרה המורה
גלית."תודה רבה".חייכתי וגלית הפנתה את פנייה לכיתה.
"היא חנפנית".לחשה לי מיכל,וניסתה לחקות את הפרצוף של גלי.שתינו התפוצצנו מצחוק.
"התרגיל שנעשה היום יהיה תרגיל מעגל,אני מבקשת שכולם יקומו,ויעמדו במעגל ויחזיקו
ידיים,אני אתחיל בתנועה ואתם תנסו להעביר אותה בלי להתנתק מהמעגל"
אמרה גלית."קצת מסובך לא?".שאלתי את מיכל."לא,בכלל לא,אנחנו עושים את זה לפעמים,זה
כדיי להירגע ולהתרכז,זה טוב לאללה".אמרה מיכל בידענות.
הנהנתי בראשי והצטרפתי למעגל,ואיפה אני נעמדתי?,כמובן בלי לשים לב ליד עידן,הוא
הסתכל עליי ונשך את שפתיו.חייכתי לעצמי.איזה חמוד.
"אל תתלהבי יותר מדיי".לחשה לי מיכל."הוא עושה את זה לכולן,לכל מי שמגיעה לבית
הספר".הוסיפה מיכל שוב.מה זה היה אמור להביע?! דיברתי אל עצמי,איך היא ראתה שאני
שמחה?,בואנה מרגלת הילדה.
המשכנו את התרגיל,נרגעתי והתרכזתי,ידעתי שלהתקבל לפנימייה הזו זה קשה,צריך להיות
באמת מוכשר.
אחריי עוד כמה תרגילים,הייתה הפסקה,התיישבתי על השולחן בכיתה וראיתי את מיכל מחקה
את אורית,סגנית המנהלת המיובשת.
פתאום בא עידן מאחורייה ושם עלייה את היד,מה קורה בנות?,מתחרפנות פה?.
אני רק צחקתי,ומיכל אמרה לו:"מה קרה עידן?,אין לך עוד בנות להטריד חוץ ממני?".כולנו
צחקנו,ועידן במיוחד,הסתכלתי עליו,הוא היה שחום לאללה,צבע עור יפה.בסך הכול הוא לא
נראה רע.
אחריי ההפסקה היה שיעור מוזיקה,הלכנו בשיירה לכיתת המוזיקה,שאלתי את מיכל מזה בדיוק
השיעור הזה והיא אמרה שחלק מנגנים חלק שרים חלק מקבלים סולו.כשכבר התיישבנו והכרתי
את המורה למוזיקה הוא ביקש מעידן לנגן לו משהו כדיי לראות איפה אנחנו עומדים,עידן
ניגש,פתח את העטיפה של הגיטרה שלו,והתחיל לפרוט,אני לא זוכרת מה הוא ניגן אבל אני
זוכרת שהמוזיקה שלו סחפה אותי,הוא ניגן כל כך בקלילות,היה בו משהו,שגרם לי
להערצה,אולי זה הניצוץ בעיניים שלו.
"סופה?"."כן?".עניתי למורה."את תלמידה חדשה?".הוא שאל."כן".עניתי
"בסדר,את יודעת לנגן על משהו?לשיר?".הוא התעניין."אני התחלתי ללמוד קצת על
גיטרה,ולשיר,כן,הייתי בפיתוח קול שנתיים".עניתי."מצויין בואי להדגים לנו".
הוא ביקש."מה?,עכשיו?".שאלתי בבהלה."את מעדיפה אחריי השיעור?".הוא שאל."כן".עניתי
בבטחה."אין בעיה".
כך המשיך השיעור כשחבריי לכיתה עלו חלק שרו חלק ניגנו והמורה רק ציין ביומנו כל
מיני רישומים,כנראה הוא בודק אותם.
כשנשמע הצלצול,והכיתה התרוקנה,נשארה מיכל ישובה(כדיי לשמוע אותי-הסכמתי שהיא
תישאר).והמורה התיישב ליד הקלידים של הפסנתר."מה את רוצה לשיר לנו?".הוא שאל
בחיוך."אמממ את השיר של היהודים-קח אותי,אתה מכיר את זה?".שאלתי."כן אבל בשביל זה
אני צריך את הגיטרה".הוא קם ולקח את הגיטרה."אני מתחיל לנגן,תתחילי את בזמנך
החופשי".הוא אמר לי והתחיל לנגן.
התחלה ראשונה התחלה שנייה,אני מתחילה לשיר:"מי אמר לך שאת מוזרה?,ומי לחץ אותך
לקיר,בתוך כל איש את יכולה,למצוא איזה שיר".חיכיתי לפזמון וראיתי את מיכל
מתמוגגת,היא אהבה לשמוע אותי שרה."אולי היא שם בחלומות שלא,יתגשמו בלעדיך,היא מחפשת
את המקום שבו,לא תחשוב עוד עליך,אם אתה הולך אז קח אותי אתה שומע זאת אני,שרה
אלייך".
אחריי שהסתיים השיר,המורה שלי החמיא לי,ואמר שאני יכולה להתקדם הרבה בזכות הקול
שלי,מעניין תמיד חשבתי שאני מזייפת.
כשיצאתי עם מיכל עידן עמד שם ומחא לי כפיים בחיוך.
"אנחנו יכולים לדבר?".הוא שאל.ראיתי הזמנה בעיניים שלו ואת ההערצה כלפיי.
"כן,מיכל אם זה בסדר מצידך?".שאלתי אותה."נו פרובלם האני,תבלו אני זזתי לכיתה צ'או
אדיוס".היא אמרה ואני צחקתי.
עידן לקח את היד שלי והתיישבנו על הגדר מבטון הוא פתח את הפה ואז....
✍️ הוסף תגובה