אני ואחי חלק ו'
אאאאאאאאאאאאא!!!!!!
כיסיתי את עצמי מהר במגבת ורצתי לחדר. לא ראיתי אפילו מי זה.
נעלתי מאחריי ת'דלת והתיישבתי על המיטה. אני לא זוכרת כמה זמן ישבתי שם.
אני רק זוכרת שישבתי שם בלי לזוז. לא שמכתי כלום. לא ראיתי כלום.
ראיתי רק שוב ושוב בצורת סיוטים את כל מה שקרה לי בתקופה האחרונה. ושמעתי רק את
אמריקאי.
כמו סרט אימה. לא יכולתי לזוז. מאוחר מאוד לבשתי פיג'מה ושכבתי במיטה. לא סגרתי עין
כל הללה. סרט האימה לא נגמר. לא יכולתי לא לדבר לא לשמוע לא לראות ולא לזוז. פתאום
צילצל השעון. לא יכולתי לזוז ולכבות אותו . הייתי ערה. פתאום נעצמו לי העייניים.
פקחתי אותם ורציתי לקום מהמיטה. ניסיתי לזוז ולא הצלחתי. ניסיתי לבכות-ולא הצלחתי.
עצמתי את העיינים ונרדמתי. אני לא יודעת מתי התעוררתי אבל כבר היה חושך בחוץ.
הצלחתי לקום (בקושי) הלכתי למטבח ולא ראיתי אף אחד בבית. או שלא היו או שישנו.
לקחתי את כדוריי השינה והלכתי לחדר. אף אחד לא ראה אותי. פתחתי את הקופסה והוצאתי
את כל הטבליות. בלעתי.
התעוררתי בבית החולים. הצילו אותי.
דטג לי מאוד. השתחררתי למחרת. לחיים שלי לא היה טעם. לא שאלתי מי הציל אותי, לא
ידעתי כלום. הצטערתי שהצילו אותי.
ישבתי בחדר כמעט כל היום. ישבתי ולא זזתי.
פתאום אחי נכנס. כמו ניצוץ. ניצוץ בחיים שלי. "חיים" אם אפשר לקרוא לזה ככה. לא
דיברתי מילה. לא היה לי חשק וכוח לדבר.
הוא נישק אותי . בלחי. לא אמר כלום. לא יכולתי להסתכל עליו.
"לה עשית את זה?" הוא שאל. רציתי לענות לו אבל לא הצלחתי לפתוח את הפה. כאילו
התנוונו לי השרירים.הוא חיבק אותי חזק. כ"כ הייתי זקוקה לחיבוק חם ממישהו. "אני
מצטער על הכל.. אני יודע שאנחנו לא נהיה כמו םעם כי יש ת'מתח הזה בינינו. אבל אני
רוצה לפחות שננסה." הוא עזב אותי ויצא מהחדר. רציתי לבכות, ניסיתי לבכות ולא
הצלחתי.
רציתי לקום מהמיטה וללכת לחדר שלו.נלחמתי בגוף שלי. לא הצלחתי לקום. נלחמתי בגוף
שלי והצלחתי לקום בסוף. הלכתי אליו לחדר.
התיישבתי לידו. הוא הסתכל עלי וחייך. הפנתי ת'ראש, לא רציתי להתפתות לנשיקה. כ"כ
רציתי לדבר איתו להגיד משו. לא דיברתי מהיום שלקחתי ת'כדורים."א.. אני אוהבת
אותך.."
לא הסתכלתי עליו. לא ראיתי ת'הבעת פנים שלו. היה קשה לי מאוד לדבר. היה קשה לי
לזוז. לא יודעת למה.
הוא סוב לי ת'ראש. רציצתי להתנגד אבל לא יכולתי.
לא נתתי לו לנשק אותי. כ"כ רציתי אבל רציתי להעמיד לעצמי מטרות. אם אני אוותר עליו
החיים שלי יקרסו. לא יהיה לי למה לחיות. ללא ידעתי מה לעשות. נישקתי אותו. זה היה
כמו ניצוץ שהפתיע שוב. בכיתי תוך כדי. בכיתי גם אחרי. שוב נגעלתי מעצמי. רצתי מהר
למטבח לקחתי את הסכין הכי חדה שהייתה שם ורצתי לחדר שלי . הדלת הייתה פתוחה. לקחתי
את הסכין ובאתי לחתוך ת'ורידים. גם ככה אני לא למה לחיות.
לאאאאא!!!!!!!!!! אל תעשי את זה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
לאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא!!!!!!!!!
מישו צעק מפתח החדר. לא יודעת מי זה. אבל כבר היה מאוחר מידי. התעלפתי.
כיסיתי את עצמי מהר במגבת ורצתי לחדר. לא ראיתי אפילו מי זה.
נעלתי מאחריי ת'דלת והתיישבתי על המיטה. אני לא זוכרת כמה זמן ישבתי שם.
אני רק זוכרת שישבתי שם בלי לזוז. לא שמכתי כלום. לא ראיתי כלום.
ראיתי רק שוב ושוב בצורת סיוטים את כל מה שקרה לי בתקופה האחרונה. ושמעתי רק את
אמריקאי.
כמו סרט אימה. לא יכולתי לזוז. מאוחר מאוד לבשתי פיג'מה ושכבתי במיטה. לא סגרתי עין
כל הללה. סרט האימה לא נגמר. לא יכולתי לא לדבר לא לשמוע לא לראות ולא לזוז. פתאום
צילצל השעון. לא יכולתי לזוז ולכבות אותו . הייתי ערה. פתאום נעצמו לי העייניים.
פקחתי אותם ורציתי לקום מהמיטה. ניסיתי לזוז ולא הצלחתי. ניסיתי לבכות-ולא הצלחתי.
עצמתי את העיינים ונרדמתי. אני לא יודעת מתי התעוררתי אבל כבר היה חושך בחוץ.
הצלחתי לקום (בקושי) הלכתי למטבח ולא ראיתי אף אחד בבית. או שלא היו או שישנו.
לקחתי את כדוריי השינה והלכתי לחדר. אף אחד לא ראה אותי. פתחתי את הקופסה והוצאתי
את כל הטבליות. בלעתי.
התעוררתי בבית החולים. הצילו אותי.
דטג לי מאוד. השתחררתי למחרת. לחיים שלי לא היה טעם. לא שאלתי מי הציל אותי, לא
ידעתי כלום. הצטערתי שהצילו אותי.
ישבתי בחדר כמעט כל היום. ישבתי ולא זזתי.
פתאום אחי נכנס. כמו ניצוץ. ניצוץ בחיים שלי. "חיים" אם אפשר לקרוא לזה ככה. לא
דיברתי מילה. לא היה לי חשק וכוח לדבר.
הוא נישק אותי . בלחי. לא אמר כלום. לא יכולתי להסתכל עליו.
"לה עשית את זה?" הוא שאל. רציתי לענות לו אבל לא הצלחתי לפתוח את הפה. כאילו
התנוונו לי השרירים.הוא חיבק אותי חזק. כ"כ הייתי זקוקה לחיבוק חם ממישהו. "אני
מצטער על הכל.. אני יודע שאנחנו לא נהיה כמו םעם כי יש ת'מתח הזה בינינו. אבל אני
רוצה לפחות שננסה." הוא עזב אותי ויצא מהחדר. רציתי לבכות, ניסיתי לבכות ולא
הצלחתי.
רציתי לקום מהמיטה וללכת לחדר שלו.נלחמתי בגוף שלי. לא הצלחתי לקום. נלחמתי בגוף
שלי והצלחתי לקום בסוף. הלכתי אליו לחדר.
התיישבתי לידו. הוא הסתכל עלי וחייך. הפנתי ת'ראש, לא רציתי להתפתות לנשיקה. כ"כ
רציתי לדבר איתו להגיד משו. לא דיברתי מהיום שלקחתי ת'כדורים."א.. אני אוהבת
אותך.."
לא הסתכלתי עליו. לא ראיתי ת'הבעת פנים שלו. היה קשה לי מאוד לדבר. היה קשה לי
לזוז. לא יודעת למה.
הוא סוב לי ת'ראש. רציצתי להתנגד אבל לא יכולתי.
לא נתתי לו לנשק אותי. כ"כ רציתי אבל רציתי להעמיד לעצמי מטרות. אם אני אוותר עליו
החיים שלי יקרסו. לא יהיה לי למה לחיות. ללא ידעתי מה לעשות. נישקתי אותו. זה היה
כמו ניצוץ שהפתיע שוב. בכיתי תוך כדי. בכיתי גם אחרי. שוב נגעלתי מעצמי. רצתי מהר
למטבח לקחתי את הסכין הכי חדה שהייתה שם ורצתי לחדר שלי . הדלת הייתה פתוחה. לקחתי
את הסכין ובאתי לחתוך ת'ורידים. גם ככה אני לא למה לחיות.
לאאאאא!!!!!!!!!! אל תעשי את זה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
לאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא!!!!!!!!!
מישו צעק מפתח החדר. לא יודעת מי זה. אבל כבר היה מאוחר מידי. התעלפתי.





✍️ הוסף תגובה