אני אחי חלק ג'
הוא ראה אותי.
הוא הסתכל תוך העיינים שלי. לא יכולתי להשאר שם. ברחתי כל עוד נפשי בי.
רצתי ורצתי לא הסתכלתי לאן. אולי שעה אולי שעתיים אולי רק חצי שעה. לא יודעת.אני רק
זוכרת שזה היה הרבה זמן. פתאום מעדתי על אבן. כאבה לי היד מאוד לא ידעתי מה קרה.
התחלתי לבכות ולבכות. כנראה שנרדמתי שם. למחרת התעוררתי לקול ציוץ ציפורים, פתחתי
ת'עיינים וגיליתי שאני באמצע יער כזה.
פחדתי. לא ידעתי איפה אני, ולא ידעתי איך לחזור הביתה. לא רציתי לבכות. נחתי על
העשב.הסתכלתי לשמיים ולא יכותי לעצור את הדמעות. חשבתי על אחי ודמיינתי אותו עם
הזונה ההיא.
כאבה לי נורא היד.
פתאום אני רואה מעליי איזה כלב זאב. מה זה פחדתי צרחתי וניסיתי לקום. הוא דפק לי
ביס בלחי ובכתף נשך אותי חזק.פתאום הרגשתי שהוא נופל מעלי לאחורה. מישהו משך אותו.
"אוי גברתי אני מצטער סליחה אני לא יודע מה קרה לפיקו היום" זה היה גבר בן 20, חתיך
לא נורמלי, עם מבטא אנגלי, הוא היה עם מכנסי ריצה בלבד. ראיתי את הריבועים שלו
מבריקים בזיעתו.
הוא היה כ"כ חתיך.
אני זוכרת שהתעוררתי שוב בבית החולים.
לא הבנתי לאן האיש החתיך עם הכלב נעלם. האחות הגיעה. אוף עוד אחת מעצבנת. כמה שאני
שונאת אחיות בבית חולים. הן תמיד מנסות להיות נחמדות והן יוצאות מוזרות ונודניקיות.
מילא.
"את יודעת במקרה איפה...." "אהה כן! את בטח רוצה לשאול על המשפחה שלך! איזה ילדה
מתוקה מואה!1!!- היא נתנה לי נשיקה רטובה בלחי. איכס-הם כבר יגיעו מתוקנת" גמרה לי
על הלחי מהצביטה.
"את מוכנה לסתום קצת??? מי הביא אותי לפה??" שאלתי והייתי כ"כ שמחה שאמרתי את זה
בצורה כזו. שתראה מה זה.
"אני לא יודעת... מישהו אמריקאי.. למה??" "ואיפה הוא עכשיו???. הוא השאיר פרטים??"
"אני אנסה לברר לך מתוקה מי הוא." היא אמרה.
"רק בקשה אחת, אל תגידי להורים שלי שאני מחפשת אותו. בבקשה."
היא יצאה מהחדר.ההורים שלי הגיעו. מסתבר שנעלמתי. אני לא זוכרת כלום. נתנו לי זריקה
מרדימה והלכתי לישון היו לי כאבים בפנים ובכתף. היה לי נקע קל ביד. אמרו לי שזה
יעבור עד מחרתיים.
חזרתי הביתה למחרת. כל היום ישבתי בחדר וראיתי טלויזיה. כמו תמיד ההורים שלי היו
בעבודה, הקטנים בעיסוקיהם, והיחיד שדאג לי היה יניב. הוא הביא לי לשתות לאכול, עזר
לי לקום מהמיטה, אבל לא דיברנו. הכל בשקט. בלי מילים.
ראיתי איזה סדרה בטלויזיה. אף אחד לא היה בחדר. אכלתי במבה.
פתאום הוא נכנס. הוא התיישב על המיטה. אמרתי לו שלא קראתי לו. הוא לא ענה. הוא דפק
לי נשיקה. זרקתי אותו מעלי. "מגעיל!! לפני 4 ימים אתה עומד לשכב עם אחותך, אח"כ
מזיין ת'זונה של השכבה ואח"כ בא ומצרפת אותי?! מגעיל!!!!!" הוא לא אמר כלום והתחיל
לבכות. הוא לא ניסה להסתיר את זה. הוא בכה כדי שאני אראה.
אמרתי לו שיעוף מהחדר שלי.
למחרת כבר הרגשתי יותר טוב. קיבלתי טלפון מהאחות בבית חולים, והיא נתנה לי ת'כתובת
של האמריקאי.
התקשרתי אליעו ואמרתי לו תודה שהוא הביא אותי לבית החולים .
הוא ביקש סליחה על הכלב שלו וסיפר שהוא שם אותו במיכלאה כדי שיפסיק לנשוך אנשים.
הוא אמר שהוא מצטער, ומה הוא יכול לעשות כדי לפצות אותי. שאלתי אותו אם הוא גר לבד
והוא ענה שכן. ביקשתי לבוא אליו באותו יום בערב. הוא קבע שעה ב-10 בלילה. רציתי
ועניתי לו שכן. הלכתי אותו יום לקנות בגדים.
(אני גופנית מפותחת מאוד, יש לי חזה גדול והכל, כבר אז)
קניתי חולצת רשת כזו שמסתירה קצת, וחשופה מאוד, מכנס נמוך מאוד וצמוד.
הייתי חתיכה באותו ערב. אבל עשיתי טעות שלבשצתי חשוף מידי. טעות ענקית.
הלכתי אליו ב10.
הוא פתח לי. הוא היה כזה חתיך.נכנסתי אליו הביצתה והתיישבתי הוא הכין לי כוס קפה.
(הוא חשב שאני יותר גדולה.) הוא החמיא לי על החולצה. הוא אמר "אם החולצה כזו חשופה
, למה שלא תורידי אותה לגמריי??" ואני בטפשותי הורדתי. לא הייתי עם חזייה.
שאלתי אותו בת כמה אני נראת לו, הוא אמר ש15.
פתאום הוא התחיל למשש לי את החזה ולהפשיט אותי. הוא צירפת אותי. המשך בפרק הבא.
********************
לכל מי שכוב לי תגובות, תודה. הסיפור אמיתי לגמריי.
הוא הסתכל תוך העיינים שלי. לא יכולתי להשאר שם. ברחתי כל עוד נפשי בי.
רצתי ורצתי לא הסתכלתי לאן. אולי שעה אולי שעתיים אולי רק חצי שעה. לא יודעת.אני רק
זוכרת שזה היה הרבה זמן. פתאום מעדתי על אבן. כאבה לי היד מאוד לא ידעתי מה קרה.
התחלתי לבכות ולבכות. כנראה שנרדמתי שם. למחרת התעוררתי לקול ציוץ ציפורים, פתחתי
ת'עיינים וגיליתי שאני באמצע יער כזה.
פחדתי. לא ידעתי איפה אני, ולא ידעתי איך לחזור הביתה. לא רציתי לבכות. נחתי על
העשב.הסתכלתי לשמיים ולא יכותי לעצור את הדמעות. חשבתי על אחי ודמיינתי אותו עם
הזונה ההיא.
כאבה לי נורא היד.
פתאום אני רואה מעליי איזה כלב זאב. מה זה פחדתי צרחתי וניסיתי לקום. הוא דפק לי
ביס בלחי ובכתף נשך אותי חזק.פתאום הרגשתי שהוא נופל מעלי לאחורה. מישהו משך אותו.
"אוי גברתי אני מצטער סליחה אני לא יודע מה קרה לפיקו היום" זה היה גבר בן 20, חתיך
לא נורמלי, עם מבטא אנגלי, הוא היה עם מכנסי ריצה בלבד. ראיתי את הריבועים שלו
מבריקים בזיעתו.
הוא היה כ"כ חתיך.
אני זוכרת שהתעוררתי שוב בבית החולים.
לא הבנתי לאן האיש החתיך עם הכלב נעלם. האחות הגיעה. אוף עוד אחת מעצבנת. כמה שאני
שונאת אחיות בבית חולים. הן תמיד מנסות להיות נחמדות והן יוצאות מוזרות ונודניקיות.
מילא.
"את יודעת במקרה איפה...." "אהה כן! את בטח רוצה לשאול על המשפחה שלך! איזה ילדה
מתוקה מואה!1!!- היא נתנה לי נשיקה רטובה בלחי. איכס-הם כבר יגיעו מתוקנת" גמרה לי
על הלחי מהצביטה.
"את מוכנה לסתום קצת??? מי הביא אותי לפה??" שאלתי והייתי כ"כ שמחה שאמרתי את זה
בצורה כזו. שתראה מה זה.
"אני לא יודעת... מישהו אמריקאי.. למה??" "ואיפה הוא עכשיו???. הוא השאיר פרטים??"
"אני אנסה לברר לך מתוקה מי הוא." היא אמרה.
"רק בקשה אחת, אל תגידי להורים שלי שאני מחפשת אותו. בבקשה."
היא יצאה מהחדר.ההורים שלי הגיעו. מסתבר שנעלמתי. אני לא זוכרת כלום. נתנו לי זריקה
מרדימה והלכתי לישון היו לי כאבים בפנים ובכתף. היה לי נקע קל ביד. אמרו לי שזה
יעבור עד מחרתיים.
חזרתי הביתה למחרת. כל היום ישבתי בחדר וראיתי טלויזיה. כמו תמיד ההורים שלי היו
בעבודה, הקטנים בעיסוקיהם, והיחיד שדאג לי היה יניב. הוא הביא לי לשתות לאכול, עזר
לי לקום מהמיטה, אבל לא דיברנו. הכל בשקט. בלי מילים.
ראיתי איזה סדרה בטלויזיה. אף אחד לא היה בחדר. אכלתי במבה.
פתאום הוא נכנס. הוא התיישב על המיטה. אמרתי לו שלא קראתי לו. הוא לא ענה. הוא דפק
לי נשיקה. זרקתי אותו מעלי. "מגעיל!! לפני 4 ימים אתה עומד לשכב עם אחותך, אח"כ
מזיין ת'זונה של השכבה ואח"כ בא ומצרפת אותי?! מגעיל!!!!!" הוא לא אמר כלום והתחיל
לבכות. הוא לא ניסה להסתיר את זה. הוא בכה כדי שאני אראה.
אמרתי לו שיעוף מהחדר שלי.
למחרת כבר הרגשתי יותר טוב. קיבלתי טלפון מהאחות בבית חולים, והיא נתנה לי ת'כתובת
של האמריקאי.
התקשרתי אליעו ואמרתי לו תודה שהוא הביא אותי לבית החולים .
הוא ביקש סליחה על הכלב שלו וסיפר שהוא שם אותו במיכלאה כדי שיפסיק לנשוך אנשים.
הוא אמר שהוא מצטער, ומה הוא יכול לעשות כדי לפצות אותי. שאלתי אותו אם הוא גר לבד
והוא ענה שכן. ביקשתי לבוא אליו באותו יום בערב. הוא קבע שעה ב-10 בלילה. רציתי
ועניתי לו שכן. הלכתי אותו יום לקנות בגדים.
(אני גופנית מפותחת מאוד, יש לי חזה גדול והכל, כבר אז)
קניתי חולצת רשת כזו שמסתירה קצת, וחשופה מאוד, מכנס נמוך מאוד וצמוד.
הייתי חתיכה באותו ערב. אבל עשיתי טעות שלבשצתי חשוף מידי. טעות ענקית.
הלכתי אליו ב10.
הוא פתח לי. הוא היה כזה חתיך.נכנסתי אליו הביצתה והתיישבתי הוא הכין לי כוס קפה.
(הוא חשב שאני יותר גדולה.) הוא החמיא לי על החולצה. הוא אמר "אם החולצה כזו חשופה
, למה שלא תורידי אותה לגמריי??" ואני בטפשותי הורדתי. לא הייתי עם חזייה.
שאלתי אותו בת כמה אני נראת לו, הוא אמר ש15.
פתאום הוא התחיל למשש לי את החזה ולהפשיט אותי. הוא צירפת אותי. המשך בפרק הבא.
********************
לכל מי שכוב לי תגובות, תודה. הסיפור אמיתי לגמריי.





✍️ הוסף תגובה