חברות הכי טובות..חלק ז'!

איפה עצרנו? אההה...שניקול החליטה לפעול בקשר לנשקמה בדארק!

הדבר הראשון שעשיתי הוא, דברתי עם שון והסברתי לו הכל. שון הסכים איתי במאה אחוז
ואמר שיעזור לי.

במהלך המשחק שון התחיל להוציא את דארק בקביעות וראיתי שזה לא מוצא חן בעיניו. בסוף
המשחק שון ניגש אלי ואמר שהכל בסדר והכל הושלם כמו שצריך.

אני לא יודעת למה אבל באותו הרגע הרגשתי משהו מוזר, כאילו הוא עשה את זה בשביל עצמו
לא בשבילי ובשביל איריס.

כשספרתי את זה לאיריס היא אמרה ששון שונא את דארק ומזמן רצה להעיף אותו אבל לא
הייתה לו סיבה.

באותו הרגע התקשרתי לשון ושאלתי אותו מה קרה בינו לבין דארק. הוא לא הסכים לספר לי
וסגר לי את הטלפון בפרצוף. אני כמובן עם האופי הדפוק שלי לא ויתרתי בקלות והלכתי
אליו הביתה.

בדרך פגשתי את דילן. דילן הוא הידיד הכי טוב שלי. הוא אדם ממש טוב ויעשה הכל
בשבילי. ספרתי לו את הכל והוא אמר ששון הוא אחד הבחורים הכי נצלנים בכל בית הספר.
למרות שאני עם שון רק במשך שלוש חודשים חשבתי שהצלחתי להכיר אותו ולא האמנתי למה
שדילן סיפר לי. כשהגעתי לשון אחותו הגדולה פתחה לי את הדלת.

"היי, שון נמצא?" שאלתי.

"כן, אבל, אבל, הוא עסוק" היא ענתה לי בגמגום מהיר.

"עסוק?, במה הוא כבר יכול להיות עסוק?!" שאלתי בצחוק.

" מה זה משנה במה הוא עסוק?! הוא עסוק וזהו!" היא הייתה לחוצה.

" אוקי נמאס לי!, שון!!!!!" צעקתי.

" ניקול?" הוא עמד פרוע על מדרגות הקומה השניה.

"למה אתה נראה ככה?" שאלתי.

"אממממממממ, אני עסוק" הוא גמגם.

הבנתי שמשהו פה לא בסדר ודרשתי לדעת מה.

דחפתי את אחותו ובכוח עליתי לקומה השניה!

"אני לא מאמינה" עיני נפערו מתדהמה.

זאת הייתה דונה חברתו לשעבר.

" אני יכול להסביר" הוא מיהר להגיד.

"אני לא צריכה שתסביר לי כלום" צעקתי.

התחלתי ללכת במהירות לעבר היציאה. ושון ניסה לעצור אותי.

"ניקול אני אוהב אותך אל תלכי" הוא התחנן.

" לך תספר סיפורי סבתא לבחורות אחרות, אותי כבר לא תצליח לסובב על האצבע הקטנה שלך"
עניתי לו.

" הייתי צריך להיפרד ממך מזמן" הוא אמר.

" באמת היית צריך, אבל עכשיו אני עושה זאת במקומך. שון סמית אני לא רוצה להיות חברה
שלך יותר, תודה ולהתראות!" עניתי לו, והלכתי מהבית.

בדרך הביתה לא יכולתי להחזיק יותר את הדמעות בבטן, התחלתי לבכות. בכיתי ולא יכולתי
לעצור, לא הבנתי איך לא שמתי לך מי מסתתר מאחורי הפנים התמימות והיפות של שון.

החלטתי שאני רוצה ללכת לסמנטה כי במצבים כאלה היא היחידה שיכולה לעזור.

דפקתי בדלת הכניסה ולמזלי היא זאת שפתחה את הדלת.

" ניקולוש מה קרה לך, למה את נראית ככה?!" היא שאלה בדאגה.

נכנסנו לחדר של סמנטה וסיפרתי לה הכל.

היא ניסתה לעודד אותי עם מסיבה שהיא מארגנת בעוד שבועיים, וזה באמת עודד אותי קצת.

פתאום נשמע צלצול פעמון הדלת וסמנטה רצה לפתוח.

אני לא מאמינה רק הוא חסר לי פה, חשבתי לעצמי.

מארק נכנס ביחד עם סמנטה לחדר.

"היי מה נשמע?" הוא שאל.

" בסדר" עניתי.

"למה יש לך קול כל כך עצוב?"

"כי היא נפרדה משון" סמנטה התערבה.

" נפרדת משון?" הוא שאל וחייך חיוך מאושר.

" כן נפרדתי משון, מה בדיוק כל כך מצחיק פה אני רוצה להבין?!" כעסתי.

" שום דבר, פשוט אני שמח שסוף כל סוף הבנת מי זה שון" הוא ענה.

" יופי! אני הולכת" הכרזתי.

" למה?!" סמנטה ומארק שאלו בו זמנית.

" ככה" עניתי בלגלוג.

הגעתי הביתה והדבר הראשון שעשיתי הוא, התקשרתי לדילן שיבוא.

הוא ישר הגיע ודיברנו במשך שלוש שעות.

אין אדם על כל פני האדמה שמבין אותי יותר מי דילן. דילן הוא בחור מקסים וגם נראה
טוב הייתי אומרת. הוא מאוד גבוה (שחקן כדורסל), יש לו עיניים ירוקות, ושער בלונדיני
טבעי (לכל המעונינות, אין לו חברה).

הוא הציע לי להתקשר לסמנטה ולהתנצל על התנהגותי וזה מה שעשיתי.

הסברתי לה שזה היה בגלל מארק והוא הצליח להרגיז אותי מאוד ברגע לא הכי מוצלח.

היא הסכימה איתי במאה אחוז ואני נשארתי מרוצה מכל העניין!

יום למחרת הרגשתי הרבה יותר טוב. מזג האוויר היה מאוד נעים והחלטתי שאני מארגנת
פיקניק עם כל החבר'ה.

התקשרתי לכולם וקבענו ללכת ליער הדרומי. אמרתי לא להביא אנשים מיותרים אבל זה כמובן
לא עזר.

סמנטה הביאה את....

המשך יבוא!