חברות הכי טובות...חלק ו'!

באותו הבוקר קיבלתי שיחה לא צפויה.

זאת הייתה איריס. עם איריס לא דברתי ולא נפגשתי במשך חודשיים. היא הייתה עד כדי כך
עסוקה עם דארק שהספקתי להחליף אייתה מלים רק בבית הספר.

"הי ניקול" היא נשמע עצובה.

"היי, מה קרה לך?" נשמעתי מודאגת.

"אני חייבת לדבר אתך, את האדם הכי קרוב שאתו אני יכולה לדבר" היא התחילה לבכות.

"אני בדרך" נבהלתי.

הגעתי לאיריס והיא נראתה זוועה. בהתחלה לא ניגשתי ישר לעניין, דברתי אייתה שתינו,
אכלנו ורק אז התחלנו לדבר.

"איריס מה קרה?" שאלתי תוך כדי אכילה.

"ד.. א..ר..ק" היא גמגמה.

"מה הוא עשה לך?" קפצתי מבהלה.

" ה..ו..א ..ה..ר..י ם עליי יד" היא פרצה בבכי.

"מה???!!!" צעקתי.

"אתמול כשהיינו במסיבה הוא השתכר למוות וכשסחבתי אותו הביתה, הוא פתאום התחיל לצעוק
שהוא שונא אותי, שהוא איתי מרחמים, ושהוא לא צריך אותי. אני כמובן אמרתי לו שהוא
שיכור ולא יודעת מה נפל עליו הוא בא והביא לי כאפה. החזרתי לו אחת כפליים
וא..זזז.....הוא התחיל להכות אותי. למזלי איזה בחור בא והביא לו מכות." היא פרצה
בבכי.

"דיי, דיי מתוקה" ניסיתי להרגיע אותה.

"היום הוא התקשר וניסה לבקש סליחה, אבל אמרתי לו שזה נגמר" היא ענתה.

" ונכון עשית. דארק ישלם על זה אני נשבעת לך.... הוא יעבד את הדבר הכי חשוב לו
בחיים,"הפוטבול". כעסתי.

"ומה את הולכת לעשות?" רבקה שאלה.

"אני יגיד לשון שיעיף אותו מהקבוצה" נשמעתי בטוחה בעצמי.

"ולמה את חושבת ששון יקשיב לך?" היא שאלה.

"אויייי איריס את רואה עד כמה התרחקנו שאפילו לא סיפרתי לך שאני ושון חברים, אל
תדאגי הכל יהיה בסדר אני מבטיחה" אתה עוד תשמע ממני דארק, חשבתי לעצמי.

כפי שהבטחתי לאיריס יום למחרת לפני המשחק של הנבחרת הבית ספרית שלנו התחלתי לפעול!

המשך יבוא...