Enjel-פרק 5

"מה שלום נכדתי האהובה?" התקדם סבא לעבר לין.

לין החסירה פעימה. איך סבא כאן, לידה. הרי הוא... כשהיא הייתה בת שש.

היא אהבה אותו מאוד, אבל אז הוא קיבל את ההתקף לב...

"סבא, מה אתה עושה כאן?" שאלה בהפתעה.

"באתי לבקר."

"אבל הרי אתה..."

"לינוש, יש דברים שצריך להשאיר אותם בלי תשובות, טוב מותק?"

"אבל אני..."

"באתי להגיד לך רק דבר אחד."

"איזה?" לין התעשתה. 'אם אנג'ל הייתה במקומי, היא הייתה מתפרצת עליו בחיבוקים
ונשיקות.' חשבה לין בגיחוך, אבל היא לא הייתה מהרגשניות.

"ראיתי את הריב שלך עם אחותך. לא חבל?"

"כן. אני ממש מצטערת על זה."

"דווקא בתקופה הכי קשה, כשאתן אמורות להיות מאוחדות, אסור לכן לריב. אתן צריכות
להסתדר זו עם זו. ובאמת רבתן על נושא טפשי."

"נכון."

"אבל לין, לא היית צריכה לפגוע ככה ברגשותיה של אנג'ל. יש לה אמונות משלה, ואת
צריכה לכבד אותן. והיא יותר רגישה ממך."

"אבל אי אפשר לספר לה שום דבר!"

"לכל אחד יש חסרונות. חוץ מזה, זה הגיוני שהיא תפחד ממחלה קשה של אמא שלה. גם את,
אל תשמרי את מה שאת מרגישה בבטן. יום אחד זה יתפוצץ."

"אבל האמונות שלה נכונות? ואיך אפשר להבריא את אמא?" ללין היו עוד מלא שאלות, אבל
סבא התחיל להיעלם, ומלמל שנייה לפני נעלם לגמרי:

"יש דברים, שצריך להשאיר אותם ללא תשובות..."

_

לין פקחה את עיניה, וראתה לידה את אנג'ל, מחייכת אליה.

"אנג'ל." לחשה לין. "אני..."

"ששש..." לחשה לה אנג'ל. "אני סולחת. לא הייתי צריכה להיות כזאת רגישה."

"אבל זה בסדר! את רגישה, ואני מעריכה אותך על זה. באמת. אני לא צריכה לכעוס על זה
שאת יותר רגישה ממני."

"טוב, ההתנצלות מתקבלת." חייכה אנג'ל. "פשוט באתי חזרה למיטה, סליחה... למזרן...
וראיתי אותך ישנה, והיית כל כך מתוקה..."

"אם כבר מדברים על ישנה, את לא יודעת מה חלמתי."

"מה?" שאלה אנג'ל, מלאת סקרנות.

"חלמתי שסבא ביקר אותי, והוא הסביר לי שאסור לנו לריב בתקופה הזאת, ושאני צריכה
לכבד את האמונות שלך."

"באמת חלמת על זה?"

"כן! גם שאלתי אותו אם האמונות שלך נכונות, ואיך למצוא את הנשמה התאומה של אמא, ואז
הוא אמר שיש דברים שצריך להשאיר אותם ללא תשובות."

"מוזר." משכה אנג'ל בכתפה. "אולי הוא לא רצה להגיד, כי אסור לו להתערב."

"אבל אני יכול להגיד לכן." הן שמעו קול מוכר מאחוריהן.

המשך יבוא...

נ.ב

את הפרק הזה, אני כותבת רק בזכות התגובות

ששלחתם לי. תודה!