Enjel- פרק 2

"הם..." השפילה לין את ראשה. "אבא התקשר, והוא אמר שאמא נשארת באשפוז, ושהוא
צריך להישאר איתה. הם לא יגיעו היום הביתה. רק מחר."

"מה?" התחילו לעלות דמעות בעיניה של אנג'ל. "מה קרה לאמא?"

"שאלתי את אבא, הוא אמר שהיא בסדר, שאלה רק בדיקות. אבל אני לא טפשה. אני יודעת
שהוא מסתיר מאיתנו משהו."

"מה? מה את חושבת שהוא מסתיר מאיתנו?"

"לא יודעת." לין נאנחה והתיישבה על המיטה של אנג'ל. "אבל זה ברור. משהו רע קורה."

_

דלת עגולה, מוקפת קיר אבן, מוארת באור כחול... היא מנסה להתקדם, אבל היא לא יכולה.
רואה הכל כמו סרט. רואה את אמה לפתע. לבושה כמו המלאך שנתנה לה. אנג'ל שמה לב שהיא
ממש דומה לו פתאום. אנג'ל מתקדמת לעבר הדלת.

לאט... לאט... לאט... שלושה צעדים מפרידים בינה לבין הדלת.

היא אומרת: "עוד מעט... כשיגיע הזמן... עוד מעט..."

פתאום אנג'ל שומעת את תיבת הנגינה שאמא נתנה לה כשהייתה קטנה, שעזרה לה להירדם.
אנג'ל לאט לאט פקחה את עיניה, וראתה במטושטש את אחותה, לין, עם תיבת המנגינה.
מסובבת את הידית שוב ושוב.

"לין." אנג'ל קמה ושפשפה את עיניה. "מה את עושה פה?"

"סתם." לין משכה בכתפה. "העליתי זכרונות... זוכרת איך אמא תמיד שרה שיר ערס יחד עם
המנגינה הזאת?"

"כן." אמרה אנג'ל. "בטח שאני זוכרת... אגב, מה השעה?"

"שש בבוקר."

"שש ב... מה?! ממתי את מתעוררת בשעות כאלה?"

לין הייתה האחרונה שמתעוררת מוקדם. היא תמיד ניצלה את שעות השינה שלה, ולא הבינה את
אלה שמשכימים מוקדם, כשיש להם עוד זמן לישון...

"חלום אחד העיר אותי. חלמתי על אמא."

"באמת? גם אני!" קראה. "מה חלמת עליה?"

"ראיתי מין דלת כחולה, עם קיר אבנים, ואמא התקדמה אליה, ואמרה..."

"עוד מעט... כשיגיע הזמן... עוד מעט." השלימה אותה אנג'ל.

"איך ידעת?!" התפלאה לין.

"כי גם אני חלמתי על זה."

"באמת? וואו... זה ממש מדהים... אבל איך זה יכול להיות?"

"אולי יש איזה מסר מהחלום הזה."

"כן... איזשהו מסר... אבל מה זה יכול להיות?"

"ומה זאת בכלל הדלת הזאת?" ניסתה אנג'ל לחשוב. לפתע שמעה את המלאך מדבר אליה בראשה.
הוא אמר: "אני יודע... אני יודע..."

"את גם שומעת קולות בראש, או שאני סתם משוגעת?" שאלה לין.

"גם אני שומעת. זה לא סתם קולות, זה המלאך." היא לקחה את המלאך מהשולחן, ושמה אותו
על ברכיה.

"איך זה יכול להיות ש..." לין התפלאה.

"אני יודעת שאת לא מאמינה בדברים כאלה, אבל אני מדברת עם המלאך. הוא אומר לי
דברים."

"תמיד חשבתי שזה טפשי, אבל... אולי הוא באמת... לא! זה סתם! במקרה חלמנו את אותו
חלום, כי אנחנו אחיות תאומות, ואנחנו מאוד קרובות בנפש, אבל אין שום מסר מהחלום
הזה. זה סתם צירוף מקרים. והקולות בראש... הם סתם, כי אני ישנונית."

"תאמיני במה שאת רוצה." אמרה אנג'ל. "אני מאמינה במלאך. אני צריכה לשמוע את מה שיש
לו לומר."

"לדעתי זה שטויות." משכה לין בכתפה. "אני הולכת להביא לנו משהו לשתות."

לין יצאה מהחדר. "מלאך?" אנג'ל ניסתה לדבר עם המלאך, אבל הוא לא ענה לה. היא
הרגישה... שהוא לא בתוך עצמו.

'כנראה אני ישנונית.' חשבה לעצמה. 'ולא מתאים לי עכשיו לתקשר עם מלאכים.'

היא חיכתה כמה דקות, ואז שמעה את אחותה צורחת צרחה אדירה, ומשהו נשבר.

אנג'ל נבהלה מאוד, ורצה למטבח.

היא ראתה את אחותה שוכבת על הרצפה, מעולפת, ולידה הקנקן שבור, ומיץ התפוזים שנשפך
על הרצפה. היא הרימה את עיניה, ולתדהמתה, ראתה...

המשך יבוא...

נ.ב

קוראים יקרים, אני אשמח מאוד אם תשלחו לי תגובות.

לא משנה אם טובות או רעות. אני רק רוצה לדעת מה לשפר בסיפור,

וחוץ מזה... התגובות מעודדות אותי להמשיך לכתוב.

בתודה, דנה.