Enjel- פרק 3

אנג'ל ראתה נער, בערך בן גילה, שנראה כמו המלאך שלה.

היו לו בקבוקים בלונדיניים בשערו, שגלש על כתפיו, עיניו היו בצבע השמיים הבהירים,
הוא היה גבוה, ויפהפה. "מל..." גמגמה אנג'ל. היא הייתה משותקת מרוב הלם, היא לא
יכלה לזוז.

"זה אני, המלאך שלך." פתאום שמעה את קולו של המלאך בבירור. היה לו קול נמוך, צלול
ויפה. "אף פעם לא ראית אותי ככה, ואת בטח בהלם. באתי לפה, בשביל לדבר איתך ועם
אחותך על משהו חשוב. מצטער שהבהלתי אותה..."

"זה... זה בסדר..." מלמלה אנג'ל. "עדיף שאני אאסוף את הזכוכיות..."

"לא, אין צורך." חייך המלאך. הוא פיזר על החדר נצנצים לבנים, ופתאום המטבח היה
מסודר כמו שהיה. לין התעוררה מההתעלפות.

"לין!" אנג'ל עזרה לה לקום. "את בסדר?"

לין הרימה לאט לאט את ראשה, ראתה את המלאך, ושוב צרחה. "אהה!!!!!!!!"

"תרגעי לין, זה בסדר." הרגיעה אותה אנג'ל. "זה המלאך שלי. הוא בא לפה, בשביל לספר
משהו חשוב ו..."

"לא מעניין אותי!" קראה לין. היא לקחה את המלאך בידו, פתחה את הדלת, דחפה אותו
החוצה, ונעלה אותה. היא שוב נכנסה למטבח.

המלאך ישב על החלון, כמו קודם.

"מה? איך..." היא לא האמינה.

"לא תצליחי להיפטר ממני כל כך מהר." הוא גיחך. "אני יודע שזה מפתיע אותך, אבל כן...
זה אני... יש מלאכים בעולם."

"אין זמן עכשיו להיבהל." אמרה לה אנג'ל. "למלאך יש משהו חשוב לספר לנו."

"קודם כל יש לי שם." אמר המלאך. "קוראים לי מייקל."

"שם יפה." חייכה אנג'ל.

"אני... עדיף שאני אלך." אמרה לין בבהלה, ורצה לחדרה. אנג'ל ומייקל נשארו לבד. "אל
תדאג, היא מבוהלת. היא עוד תירגע." אמרה אנג'ל.

"כן. אז אני אספר את זה רק לך בינתיים."

"טוב..."

"אז, לחלום שחלמתן יש משמעות."

"מהי? מה זאת הדלת הזאת?"

"הדלת הזאת היא דלת החיים. כשאת מתה, כשאת נשמה, את הולכת לדלת החיים. הדלת שמובילה
אותך לעולם הנשמות. חלמתן את זה כי... אמא שלך... קרובה לדלת הזאת..."

"מה? היא עומדת למות?"

"טוב... האמת ש... היא חולה מאוד ו..."

"אני לא מאמינה." פרצה אנג'ל בבכי. "אני לא מאמינה!!!"

"חכי אנג'ל, תרגעי." ניסה להרגיע אותה. "יש דרך אחת ש..."

"מה אלה הצעקות האלה?!" נכנסה לין למטבח. "אתה! אתה גרמת לה לבכות! לך מכאן! לך!!!"
היא צרחה עליו. מייקל השפיל את ראשו ולאט לאט נעלם...

"מה קרה? מה הוא אמר לך?"

"שאמא עומדת למות וש..."

"הוא סתם מדבר שטויות." חיבקה אותה לין.

"עכשיו את מאמינה לי שיש מלאכים?"

"האמת, הוא לא כל כך מלאך." אמרה לה. "אם הוא היה מלאך, הוא לא היה מדאיג אותך
בדברים כאלה."

'יש משהו בדבריה.' חשבה אנג'ל, אבל סירבה להאמין שמייקל הוא לא מלאך. ולמה שהיא
תקשיב ללין, שלא מבינה שום דבר בדברים האלה?

הגיעה השעה להתארגן לבית הספר. "תנסי להירגע." אמרה לה לין. "את תפגשי היום את
תומאס. אסור שיהיה לך מצב רוח רע. דווקא כשהוא מתחיל איתך.."

"טוב, אני אשתדל." משכה אנג'ל באפה. "אבל איך יכול להיות לי מצב רוח טוב, כשאני
יודעת שאמא שלי עומדת למות?"

"אל תאמיני לו. תאמיני לי... זאת סתם נשמה רעה שרוצה להטריד אותך."

"כן... יכול להיות... אולי נשמה שהתחזתה למלאך..."

"בדיוק! אל תתני למייקל -איך שלא קוראים לו- להטריד אותך!"

"צודקת! מעכשיו אני אהיה שמחה!" קראה אנג'ל בהחלטיות. היא לקחה את הילקוט והלכה עם
לין לבית הספר.

"היי אנג'ל." ניגש אליה תומאס, וחייך אליה חיוך חלומי.

"אני אשאיר אתכם לבד." אמרה לין, ומיד הסתלקה.

"היי, מה שלומך?" חייכה אליו בחזרה.

"אני בסדר. במיוחד אחרי שראיתי אותך. עשית לי את היום..."

"תודה!"

"בבקשה... תגידי לי, אנג'י. בטח לא תתנגדי להיות בת הזוג שלי בנשף האביב."

"כמובן שלא..." לבה פעם בהתרגשות.

"ידעתי שכך." חייך. "ניפגש, נסיכה." הוא נישק את ידה, והלך.

"הוא כזה מתוק..." אמרה בהתמוגגות.

"אנג'ל." שמעה קול מאחוריה. היא הסתובבה, וראתה את מייקל.

"מייקל!" קראה. "אני יודעת שאתה לא מלאך! אתה סתם נשמה רעה! אוף מפה!"

"אני לא נשמה רעה." אמר בשקט. "אני המלאך שלך, ואני רוצה שתשמעי אותי."

" 'בטח' המלאך שלי! "

"טוב, אם את לא רוצה לדבר איתי, לא צריך. אבל רק שתדעי... שיש לי דרך להציל את אמא
שלך."

"איזו? איזו דרך?" קראה, אבל המלאך בדיוק נעלם. היא עוד הספיקה לשמוע את המשפט שאמר
בזמן שנעלם: "למצוא את הנשמה התאומה שלה."

המשך יבוא...

נ.ב

תגובות יתקבלו בברכה