יומנה של טאשה- פרק 3

יומן יומן יומן!!!

זה מעצבן! כזה מעצבן! אני לא סובלת את חלי!

אני ומיקי לב היינו לבד, ודיברנו. אף פעם לא הייתה לי הזדמנות להיות איתו לבד.

הוא אמר לי אפילו שממש מעניין לדבר איתי!!!

זה היה הרגע הכי מאושר בחיי, אבל חלי קילקלה אותו.

היא ניגשה אלי ואל מיקי וביקשה ממיקי שיעזור לה עם הדברים, כי כבד לה.

היא עשתה את זה בכוונה. היא יודעת שאני אוהבת אותו.

בעצם, היא לא שמה עליו בכלל. היא סתם עושה את זה בשביל להרגיז

אותי. ישר הוא עזב אותי לטובתה, לעזור לה לסחוב כמה מחברות.

יודע יומן, בא היום לכתה נציג ממועדון מסיבות, שחילק לנו הזמנות למסיבה אחת, עם 3
רחבות ריקודים (!) כיבוד, שמפנייה חופשי כל הערב, ועשרות אומנים במסיבה. הכניסה
עולה 90 שקל. ממש יקר...

אבל כל הכתה שלי מגיעה, אז למה שאני לא אגיע?

ההזמנה נראתה ממש מדליקה.

שמעתי את כל הילדים מתלחשים שזאת תהיה הצלחה.

"את באה למסיבה?" שאל אותי רועי, ידידי הטוב.

"בטח!" קראתי. "זאת נשמעת אחלה של מסיבה, והיא בטח תהיה הצלחה."

"טאשה... יש לי שאלה..." הוא אמר את זה בדיוק במילים האלו, אני זוכרת היטב את השיחה
הזאת בינינו.

"תשאל." אמרתי, וחיפשתי בעיני את מיקי.

"את יודעת... המסיבה רחוקה, וקשה להגיע אליה. יש לי מקום בג'יפ של אבא שלי, אז
חשבתי אם את רוצה להצטרף, שניסע לשם יחד."

"No problem!" חייכתי.

"יופי!" הוא חייך. "אז נאסוף אותך מהבית."

"תזמין גם את חברות שלי! בטח גם הן לא יתנגדו להסעה!"

"אה... טוב... לא חשבתי על זה..." הוא נראה קצת מאוכזב. "אני... אני אשאל אותן..."

"יאללה ביי!" אמרתי לו, והכנסתי את ההזמנה לתיק.

בתוך התיק מצאתי מעטפה ורודה. 'מעניין מה זה יכול להיות.' חשבתי. פתחתי את המעטפה.
בתוכה היה נייר משובץ, ובו כתוב בעט שחורה:

'טאשה, את מתוקה.'

הכותב לא חתם את שמו. המילים ממש חיממו את ליבי. הסתכלתי על מיקי.

אולי זה הוא? אולי הוא אוהב אותי? הלוואי... הלוואי...

אוי יומן! עכשיו שיעור אלגברה, ואני פוחדת שהמורה תראה אותי כותבת בך.

ביי ביי