אהבה ראשונה ואולי אחרונה - פרק חמישי: יום הגיוס

שלושה חודשים עברו מאז רונן ואני התחלנו לצאת ואנחנו מאוהבים המשפחה שלו כל כך
חמודים ולא ניתן להפריד בינינו היינו מחוברים כמו לאינפוזיה אחד לשניה רבים לרגע
ושוב משלימים ויוצאים ומבלים ומבלי להרגיש החודשים עברו והיום רונן מתגייס בבוקר
מוקדם התעוררתי כדי להספיק אותו בבית החייל לפני שהוא עולה לאוטובוס לכיוון הבקו"ם
אני חושבת שאני יותר מתרגשת ממנו.

בדרך הרגשתי איך הידים שלי מזיעות מלחץ היום רונן מתגייס הצבא לוקח לי אותו לשבועות
מבלי להתחשב שמישהי מחכה לו בבית.

כשהגעתי רונן עמד שם עם המשפחה שלו גיסתו בכתה אבל טענה שגם ההריון מוסיף אבא שלו
חייך כל הזמן ואמא שלו התרגשה לרגע הרגשתי לא שייכת למרות שבשלושת החודשים האחרונים
המשפחה שלו הפכה להיות המשפחה שלי.

נשמתי נשימה ארוכה חייכתי וניגשתי ל רונן אמרתי שלום לכולם וחיבקתי את רונן אחר כך
ההורים שלו אמרו שהם הולכים כדי לתת לנו כמה דק' לבד. הדמעות החלו לזלוג חיבקתי
אותו ונשקתי לו על השפתיים כאילו זאת הפעם האחרונה שאני רואה אותו אחר כך הבאתי לו
אבן מזל שניתנה לי ע"י רב גדול עם ברכה כדי שהאבן תשמור עלי והחלטתי לתת אותה לרונן
רונן התרגש אבל חייך ואמר שהכל בסדר שעוד כמה ימים הוא כבר יחזור לחופשה הראשונה
שלו ואין לי מה לדאוג חייכתי ושיחררתי אותו כדי שיעלה לאוטובוס יחד עם כולם.

לא היה לי חשק ללמוד אז הלכתי לליפתה שזהו מקום שיש בו מקווה פתוח ונוף מדהים ושמש
ועצים מקום מרגיע כזה שאני אוהבת ללכת לשם שאני רוצה להיות לבד ישבתי ליד המים במשך
שעות וחשבתי על ונן נרגעתי קצת וחזרתי הבייתה ישבתי ליד הטלפון כי רונן הבטיח
שבהזדמנות הראשונה הוא יתקשר אלי בשעה 10 בלילה רונן התקשר קפצתי ממקומי מהתרגשות
אבל אז הרגשתי שמשהו לא בסדר בקול שלו ושאלתי אותו מה קרה?

רונן השיב לי בדמעות שחנקו את גרונו "מיכאלי שלי אנימתגעגע אלייך אני רגיל לראות
אותך מהרגע אני מתעורר עד ל 5 דק' לפני שאני הולך לישון ופתאום את לא כאן ואני מחפש
אותך ואת נעלמת אני צריך אותך כל כך"

לפתע הרגשתי איך הדמעות חונקות אמרתי לעצמי שאני לא יבכה כי אם שנינו נבכה זה לא
יהיה טוב והחלטתי שנאי צריכה להיות החזקה שבינינו

"רונצ'וק שלי גם אני מתגעגעת אלייך" עניתי לו "ועוד כשלושה ימים אתה חוזר הבייתה
לשבת ונהייה בחד כל השבת אני מבטיחה לך אבל אל תבכה ותהיה חזק אתה לאט לאט תתרגל
לזה.. תחשוב על זה ככה אחרי הימים האלה נהיה ביחד כל הסופ"ש"

"את מבטיחה?" שאל רונן כמו ילד קטן שמציעים לו סוכריה בתמורה לזריקה

"מבטיחה" עניתי בחיוך ושנינו צחקנו אני חושבת שזאת הייתה השיחה הכי קשה שלנו באותו
השבוע כי גם אחרי שצחקנו קצת המשכנו להיות עצובים וכשסיימנו את השחיה פרצתי בבכי
מרוב געגועים אליו.

אבל השבוע העבר די מהר ורונן חזר הבייתה ביום חמישי במקום בשישי ווזה כבר היה צ'ופר
מבחינתו. רונן אמר שהוא מגיע בשעה 8 בערב לתחנה המרכזית והבטחתי לו שאני יחכה לו
שם.

הקדמתי השעה הייתה רבע לשמונה ואני כבר הגעתי לתחנה המרכזית ההתרגשות הציפה אותי
וכבר לא יכולתי לחכות אבל רונן התעכב והשעה הייתה כבר שמונה ורבע והוא לא הגיע רונן
הודיע לי שהם מתעכבים בכניסה לירושלים ושזה עיניין של דקות לבסוף בשמונה בעשרים
האוטובוס מלא החיילים הגיע החיילים החלו לרדת זה אחר זה בשימחה מהאוטובוס ואני
חיפשתי את רונן שלי מבינהם ואז שמעתי את רונן צועק לי "מיכאל!" הסתובבתי וראיתי
אותו רץ אלי באילוך איטי עם פרח קטן ביד כשהגיע אלי הרים אותי וחיבק אותי חזק נישק
אותי ואמר "אני אוהבת אותך יפה שלי" חייכתי התרגשתי לראות אותו במדים ושמחתי שהוא
בריא ושלם. אחד החיילים ניגש אלי ואמר לי "אין לך מושג מה הוא עשה בשביל למצוא את
הפרח הזה" צחק לרגע והמשיך " בעצירה היחידה שלנו הוא התחיל לחפש ואמר שהוא לא זז עד
שהוא מוצא פרח בשביל החברה שלו התעכבנו 5 דק' יותר ממה שהיינו צריכים בגלל הפרח הזה
ואז הוא נרדם כשהוא מחזיק בפרח בעדינוץת. הבחור אוהב אותך תשמרי עליו"

"ברור שאני ישמור עליו אני אוהבת אותו" עניתי לחייל תוך כדי זה שאני צוחקת על
הסיפור שסיפר נישקתי את רונן ויצאנו כבר לכיוון הבית שלו להעביר את השבת...

עם הזמן העובדה שרונן בצבא נהייה יותר קלה לשנינו ולמדנו לנצל את הסופ"שים שלו בבית
כמו שצריך המרחק גרם לגעגועים וחיזק את הקשר שלנו ובמקביל את הקשר שלי עם ההורים
שלו כי התקשרתי לפחות 3 פעמים בשבוע לשאול לשלומם.

באחד הימים שהייתי בבית התקשר אלי יובל דיברנו והכל היה בסדר סתם התקשר לשאול
לשלומי ולדעת אם משהו התחדש. בסוף השיחה איתו הרגשתי שמשהו בלב שלי נצבט. אני יודעת
שאני אוהבת את רונן אין ספק אבל למה אני עדיין מתרגשת ומרגישה מוזר כשיובל מתקשר
החלטתי להתעלם והכרחתי את עצמי להבין שרונן עכשיו בלב שלי ולא אחר.

עברו חודשיים מאז שרונן התגייס והגיע היום של הטקס השבעה שלו דברתי עם ההורים שלו
וקבענו למחר כדי שיאספו אותי איתם לטקס .

בבוקר התעוררתי מוקדם התארגנתי מהר וחיכיתי שיבואו לקחת אותי כשההורים שלו התקשרו
ירדתיל מטה וראיתי אותם כל כך מאושרים ואז הם סיפרו לי שאלינור גיסתו של רונן ילדה
במהלך הלילה תינוקת חמודה התרגשתי מהידיעה כאילו ונולדה לי אחיינית אמש.

ראיתי את אמא של רונן כבר מקפצת במושב שלה מהתרגשות לספר לרונן את החדשות הטובות
כשהגענו תפסנו מקום טוב לעמוד בו אבל אל ראינו את רונן ואז נכנסו כל החיילים
מסודרים בשלשות צועדים כל אחד למקומו כל כך מסודרים ויפים ואז קלטנו את רונן והוא
אותנו אבל הוא לא יכל לדבר ולכן החלטנו לרמוז לו שאלינור ילדה בשפת הסימנים אבל הוא
חשב ששאנחנו אומרים לו שהוא השמין ורק אחרי 10 דק' של סימני ידים ושפתים קלט רונן
את המסר וקפץ משמחה אבא שלו צילם את זה ורונן חייך כמו שמעולם לא ריאיתי אותו מחייך
לאחר הטקס רץ אלינו רונן וצעק בשאלה "אלינור ילדה?" אישרנו את דבריו והוא התחיל
לצרוח משמחה כשהגענו הבייתה הלכו ישר לישון כדי שיגע מהר כבר מחר בבוקר ונוכל לבקר
את האחיינית של רונן.

בשעה שמונה בבוקר רונן נישק אותי על המצח ועל השפתיים ואמר לי "יש לך עשר דק'
להתארגן" חצי ישנה אמרתי לו שהוא מאוד מושפע מהצבא התעוררתי והתארגנתי מהר ויצאנו
לפגוש את האחיינית שלו שהייתה כל כך מתוקה קטנה ועדינה ופחדנו לגעת בה עדיין לא
נתנו לה שם ולכן רוב הזמן ישבנו וחיפשנו שם מתאים כעבור שבוע התקשר אלי רונן ואמר
לי "שני!"

"מה שני?"" לא הבנתי אותו

"ככה קוראים לה שני" ואז הבנתי הוא התכוון לאחיינית שלו שם יפה בחרו הוא אמר
ליששבוע הבא הוא יוצא הבייתה ויש את מסיבת הבריתה ...

המסיבה הייתה מדהימה והתינוקת פשוט פשושית היא מזכ קצת את רונן טוב הוא דוד שלה
והוא והאחים שלו מאוד דומים אחד לשני....