אהבה ראשונה ואולי אחרונה - פרק רביעי: רונן

וואי איך שהזמן טס החודשים עוברים במהירות וכבר הגענו לחופש חנוכה 3 חודשים מאז
שהכרתי את רונן מידי פעם אני עדיין חושבת עליו אבל משתדלת שלא להיתפס בזיכרון של
החיוך שלו יובל יצא לי מהראש לא דיברנו כבר הרבה מאוד זמן נראה לי שכבר כמעט 8
חודשים אבל מי סופר..

היום זהו יום מאוד חשוב לקורס המדצ"ים שלנו מאחר והיום אנחנו מסיימים את השנה
השנייה ומקבלים תעודות בטקס שיערך בלטרון המדריכים שלנו חשבו שזה יהיה נחמד ללמד
אותו מורשת קרב של שיריון אם הם מתעקשים טוב אז היה לנו חצי יום של סיור עשינו הרבה
בלאגן קיבלנו את התעודות ושלחו אותנו הבייתה לנוח לקראת המסיבה בערב הלכתי לשיון
שנת צהריים קטנה ובערב התחלתי להתארגן לקראת המסיבה שהייתה במקום נחשב.. אני אוהבת
את חנוכה יש הרבה חופש ומלא מסיבות באומן בקמפוס ואפשר להיפגש כל החברות וזה ממש
מגניב...

שניה לפני שיצאתי מהבית הפלאפון של אחותי צילצל וכשהיא ענתה ביקשו אותי... הגיוני
מאחר ובעבר זה היה המכשיר שלי.

הקול היה לי מוכר ..

"מה שלומך מיכאל?" שאל אותי הבחור

"בסדר מה שלומך?"

"טוב, את מזהה?"

"האמת שלא ממש אולי תעזור לי?"

"רונן, מוכר לך ? הכרנו באוטובוס לת"אלפני כמה חודשים"

"מצטערת אני לא זוכרת אני חיבת לרוץ מחכים לי למטה ביי."

ניתקתי ומיהרתי ללמטה לא רציתי שיערה תתעצבן עלי כי חיכתה הרבה זמן.

ליד המועדון פגשנו את רינת ואת קרין ואת כל החבר'ה שלנו מהמד"צים נכנסו למסיבה
ונהננו אבל חזרנו מוקדם כי שלושתנו היינו צריכות למחרת ללוות את האחים הקטנים
לפסטיגל מה שכן השתוללנו הרבה וצחקנו אחת המסיבות הטובות שהייתחי בהן ח"ח (חיזוק
חיובי) למדריכים שלנו ציפינו פחות...

למחרת בבבוקר קמתי כולי עייפה התלבשתי והלכתי עם אחותי לפסטיגל לצערי החברות שלי
היו בהצגה שלפנינו ואחרינו ככה שנדפקתי... במהלך ההצגה הסתכלתי בפלאפון של הודיי'ה
אחותי לראות אולי הבחור מאתמול התקשר ממספר לא חסוי היבטתי במספר והוא היה לי מוכר
לא ייתכן שזה אותו רונן ואז נפל האסימון התרגשתי.. אני יתקשר אליו בערב בטח הוא כבר
התגייס ואני יודעת שבצבא אפשר לדבר רק בערב...

הגעתי הבייתה חזרתי לישון המשך היום היה משעמם כרגיל ולא היה לי מה לעשות חיכיתי
שכבר יגיע הערב שאני יתקשר לרונן והזמן רץ הערב הגיע והתקשרתי לרונן.

"רונן?"

"כן מי זאת?"

זאת מיכאל"

היי מיכאל מה שלומך? חשבתי שלא זיהית אותי אתמול"

"מצטערת הייתי לחוצה חיכו לי למטה הייתי בדרך למסיבה ולא ממש היה לי זמן לדבר או
להיזכר אבל אחר כך שראיתי את המספר נזכרתי"

"אה זה בסדר העיקר שנזכרת מה קורה איתך? מה את עושה בימים אלו?"

"סתם בבית עוד מעט נגמרת החופשה וחוזרים ללמוד לא התגייסת כבר?"

"עדיין לא בקרוב"

המשכנו לדבר במשך שעה ורונן הסביר לי ששבוע אחרי שנתקנו את הקשר הוא נפרד מהחברה
שלו לקח לו זמן להתגבר עליה אבל הוא שמר את המספר שלי ולקח לו חודש כמעט לאזור אומץ
להתקשר. שמחתי שהוא התקשר . רונן הציע שניפגש ואמרתי לו שבכייף אבל לא היום ושנקבע
יום שניפגש שנדבר מחר כי הייתי עייפה השעה הייתה מאוחרת והוא היה בדרך לפגוש את
החברים שלו.

סיימנו את השיחה בברכת לילה טוב והלכתי להתארגן לשינה.

חשבי לעצמי אולי בעצם הוא רואה בי כתחליף לחברה שלו אבל מיד אמרתי לעצמי אם ככה היה
הוא היה מתקשר כבר לפני 4 חודשים .

למחרת נפגשנו בהתחלה לא רציתי שנצא והצעתי שסתם נשב באוטו שלו ונדבר דיברנו על מה
הוא עשה בחודשים האחרונים ולמה הוא נפרד מחברה שלו והסברתי שאני אלא בקשר עם אף אחד
כי עדיין לא מצאתי מישהו שיש בינינו את הקליק הראשוני שנינו צחקנו במשך שעה וחצי
באוטו והוא כבר היה צריך ללכת ואני הייתי צריכה לקום למחרת ללימודים שאני כל כך
שונאת שניה לפני שיצאתי מהרכב רונן אחז לי ביד ונישק אותי בשפתיים חייכתי ויצאתי
עליתי הבייתה ונכנסתי למקלחת הרגשתי איך כל הגוף שלי מקבל צמרמורת כשאני חושבת על
הנשיקה שלו הוא כזה מצחיק וחמוד...

למחרת שוב נפגשנו יצאנו לבית קפה ואחר כך הלכנו אליו הבייתה התנשקנו שוב והעיניינים
התחילו להתחמם זאת הייתה הפעם הראשונה שלי ורונן היה כל כך עדין ורגיש הוא נלחץ בכל
פעם שהראתי סימן של כאב אהבתי את ההתחשבות שלו התחלתי להתאהב בו.

מאז אותו ערב רונן ואני התחלנו לצאת ואחרי שבוע בערך אי אפשר היה להפריד בינינו
אחרי חודש ביחד הכרנו את ההורים אחד של הניה ורונן היה כל כך רומנטי

בילינו כל יום מיד אחרי הלימודים שלי עד לרגע שכבר הייתי צריכה ללכת לישון במהלך
השישי שבת היינו ביחד כל השבת הייתי ישנה אצלו והוא אצלי ולא נפרדנו לרגע. התאהבנו
וזה היה ממש מדהים בילינו ביחד וטיילנו יצאנו הרבה והעברנו ערבים שלמים בבית מול
הטלויזיה מכורבלים ההורים שלו היו מקסימים והאחים שלו מצחיקים גיסתו ציפתה לילד
ורונן כל כך התרגש קינאתי בו שהוא יכול הלרגיש את כל זה רציתי שכבר אחותי הגדולה
תצפה לילד רציתי כבר להרגיש איך זה להיות דודה השתתפתי בשימחתו של רונן ובציפיה שלו
לילדה שאמורה להגיע.